הדיון הרשמי של האזוריני ויתר הנבחרות הצעירות:: אילו איטלקים יהיו כוכבי העתיד?

זה מראה לכם משהו שאתם מתעקשים לא להבין: שחקן צריך להיות תותח על כדי לקבל הזדמנות אמיתית בבוגרים ישר מהפרימברה והוא צריך להיות הרבה מעבר לזה כדי להשאיר חותם בבוגרים לאורך זמן ברמות האלה. כל השאר צריכים לעבור כוורת דרך כדי להוכיח שהם שווים יריקה. למה שקבוצות כמו אינטר-מילאן-יובה שיש להם כל כך הרבה מה להפסיד כלכלית יהמרו על שחקן רק בגלל שהוא עשה קצת רעש בגילאי נוער?

השחקנים שפורצים מאוחר כמו דרמיאן ואובמיאנג לדוגמה אלה שחקנים שלא היו שווים הרבה אחרי גיל נוער, הוכיחו את עצמם בקבוצות קטנות ועכשיו הם שווים משהו. הרבה מאלה שמלינים עליהם "למה הוא לא מקבל צ'אנס", "איזה שונאי צעירים" מתגלים ברוב המקרים אחרי כמה שנים כשחקנים שלא היו שווים צ'אנס. הם מתגלגלים לאיזה קבוצת סריה B ואף אחד לא שומע עליהם, או במקרה הטוב הופכים לשחקני הרכב בקליארי. כאילו, איזה אינטרס יש למועדון להפסיד עילוי, שאתה רואה שהוא עילוי, שלא עולה לה כלום וללכת להמר על איזה צרפתי ב-20 מיליון יורו? כאילו מה, הם רואים שיש להם שם טוטי בפרימברה ואומרים לעצמם "לעע, עדיף איזה טראורה מניס".

זה לא הגיוני.

 

נכון ועדיין - כשאתה בא כל קיץ בידיעה שאתה רוצה למכור שחקן ב-50 60 70 בשביל להתגלגל - לא לתת לילד הזה להתקדם ולפרוץ זה פשע. נכון אתה יכול להגיד לי ואם הוא גומר כמו אספוסיטו וסטריאנו - אני מסכים איתך, ועדיין - אינטר צריכה לתת יותר במה לשחקנים הצעירים שלה נוכח המצב הכלכלי.

 

את כמות השחקנים שאינטר נתנה להם צ'אנס מהפרימוורה בבוגרת במשך 13 השנים האחרונות מאז מוריניו - אני יכול לספור על יד אחת, אולי על 7 אצבעות, גג.
לעומת זאת כמות ההזדמנויות ששחקנים דוגמת דוידה סאנטון, רוברטו גליארדיני ושוב קיבלו היא נשגבת מבינתי וגם בלתי נסבלת.

 

הוא לא. אינטר ניסתה להקדים תחרות מקומית על סמך פריצה של חודשים בודדים.

מלבד קונטי וקלדארה (שהקריירות שלהם בבירור התרסקו בגלל פציעות), יש לך דוגמה אחת נוספת למכירה שהתבררה כאכזבה?

המסקנה מהמקרה הזה היא שאם קיים שחקן (לא כל כך צעיר) שפרץ לאחר 3-4 השאלות בליגות נמוכות, חשוב לתת לו עונה נוספת להוכיח את עצמו לפני שקופץ לקבוצת צמרת.

 

שחקן נהדר + טיימינג\התאמה לסגל מזעזעים = עבודה רעה של אינטר.

אין כאן שום פלופ.

לא מיד, אך הוא התפתח בצורה מאוד עקבית עד לעונת שיא (זו שלפני הסקודטו) בה הפך לטוב ביותר בליגה בתפקידו.

נכון להיום - כן. אין שום אכזבה ממנו. הוא באנקר (עם מספרים מצויינים) בקבוצת אמצע טבלה. פוש נוסף (נגיד עונה של דאבל פיגרס כמו אורסוליני) והוא יכול להתקדם לקבוצה גדולה יותר.

אין שום קשר בין כריסטנטה של אטאלנטה לזה של רומא. הוא משחק בתפקיד שונה (בו פרץ לראשונה), עם אחראיות וסטטוס שונה לחלוטין. בשנתיים האחרונות מדובר באחד השחקנים המוערכים ביותר בקבוצה. כזה שהרכבת ה11 מתחילה ממנו. הוא באנקר ברמה שרומא לא יכולה לשדרג ומשחק די בקביעות גם בנבחרת. הוא לא קרוב להיות דוגמה לתזה שלך. חשבתי שתזכיר בכלל את מנצ'יני. עוד שחקן שלקח לו זמן להתפתח והיום כמות הבלמים בסריה א' שבבירור טובים ממנו נעה בין 0 ל0.5.

 

נכנס לצמרת הבלמים של סריה א' רק השנה. מבחינתי הכישרון או ההתפתחות שלו אף פעם לא היו בספק, אבל גם אם כן, קייליני הפך ל"קייליני" בגיל 23? ברומא אף פעם לא ניסו לשדרג את העמדה שלו או לוותר עליו לטובת מערך אחר. יש מקרים בהם הסבלנות משתלמת.

 

ההשוואה בכלל היתה למטראצי, אפילו קראו לו "בייבי מטראצי". כמובן שאני לא באמת לוקח את ההשוואות האלה ברצינות, אבל אני לא חושב שמנצ'יני סומן יותר מרומאניולי או רוגאני או קלדארה ז"ל. בלמים זה משהו שקשה מאד לחזות מגיל צעיר. אני עוד זוכר שבונוצ'י שיחק עם ראנוקיה בבארי ודווקא ראנוקיה היה זה שסומן לגדולות.

 

בונוצ׳י גם היה גרוע בהתחלה ביובה, פשוט לא זוכרים לו את זה כלכך.

 

נו בסדר אתה לא לוקח שחקן צעיר ובוסרי והופך אותו תוך יומיים לבלם מהטופ האירופי. ברור שלקח לו זמן להתפתח למה שהוא.

 

אין ספק שבלם זו עמדה שבה אפשר לפרוח מאוחר יותר, בניגוד לקיצוניים או שחקני התקפה.

ועדיין בונו, שעכשיו לא מזכיר כמעט בכלום את שיאו, התקשה בהתחלה, הרבה יותר ממה שירדו פה על דה ליכט או ברמר. קלדארה זה פספוס כואב. אני מקווה בשביל האזורי שמנציני ובאסטוני יהפכו לבלמים גדולים.

בונו עבר ליובה בגיל 23
קייליני אגב עבר לבלם בגיל 23 וכבר זכה בשחקן ההגנה של השנה.
טיאגו סילבה הגיע רק בגיל 25 אבל היה בינגו מיידי
בארצלי ׳פרץ׳ במדי פאלרמו בגיל 23 גם.

בטוח שיש גם דוגמאות אחרות..