נבחרת ישראל ביורו 2023 לנבחרות עד גיל 21 בגאורגיה ורומניה

אם לוזון - באמת היה רוצה לנצח ביורו הזה - הוא היה מתעקש שליאל עבדה ישוחרר ליורו צעירות ולא יילך לנבחרת הבוגרת
אגב גם זה שגלוך שוחרר לנבחרת הצעירה זה נס - כי לפי חוקי אופ"א - זלצבורג בכלל לא היתה מחויבת לשחרר אותו לטורניר אחרי שהוא נלקח לצמד משחקי הבוגרת
אני חושב שהסגל שנלקח לטורניר - הוא לא בהכרח הסגל הכי טוב שיכל להיות לישראל. אם בסוף כשאתה מסתכל התקפה - לא היה שם אפילו שחקן אחד עם ניסיון במשחקי בוגרים שהם לא ליגה שניה - אז זה אומר הכל. וזה סתם דוגמא לשחקן אחד - אבל מאוד משמעותי בטח יחסית לנבחרת הזאת.

 

חלש? לאיזה שחקנים ציפית. יש פה בנבחרת שחקן אחד שיצא ב-7 מיליון יורו, שחקן אחד שייצא באותו סכום. שחקן אחד נמכר ב-3 מיליון יורו (קארצב), ועוד 2 שחקנים שיימכרו בכמה מיליוני יורו, ועוד אחד שיימכר ב-750 בגלל סעיף שחרור נמוך.
אני לא זוכר מתי קבוצה שלחה יותר מחצי הרכב לאליפות אירופה, עם כל העפלות שהיו לנו. מחלקת נוער שמוציאה בשנתון שחקנים שבסכום המצטבר שלהם יימכרו בכ-20 מיליון יורו יחדיו מישראל (גלוך 7, פרץ 7, תורגמן 3, רביבו 3, קארצב 3) - אם זה חלש - אז בוא נסגור את הכדורגל פה.

 

זה בסדר גמור לשחק מבוקר, בטח כשאתה נבחרת חלשה.

זה גם בסדר גמור להודות שהישג היה מקרי לחלוטין ונבע מטונה של מזל ולא יכולת.

 

מישהו בנבחרת הודה שהיה לנו מזל ולא יכולת? רק שבחים על ההישג אני קורא.
מספיק שעשירית מהמזל היה לגרנט ב2006 והיינו עולים למונ' מבית המוות והבלהות

 

ממי שציינת רק גלוך הראה משהו באמת טוב בליגה שלנו ובאירופה צריך להוכיח את עצמו.
תורג'מן קיבל פירורי דקות, קארצב מגה בלוף, רביבו גם בסך הכל שיחק בהפועל ירושלים וטרם הוכיח את עצמו. על למקין ויתרתם ואני לא יודע כמה זמן הוא היה אצליכם. נראה לי יותר מגיע פה קרדיט להפועל.
בקיצור אוננות על טורניר מוגבל בגיל לא מעניינת.

 

אבל למה ציפיתם, שלא ישמחו עד השמיים מהישג כזה? אפשר לחשוב שאנחנו נבחרת ספרד או צרפת, שמגיעות למעמדים כאלה בכל טורניר שני. באים פה בטענות על לוזון שכל מה שהוא עשה זה להעמיד הגנה, אבל זו הטקטיקה היחידה שבה לנבחרת היה סיכוי להגיע לתוצאות כאלה (בתוספת לא מעט מזל כמובן - קבוצות כמו אינטר 2010 או יוון 2004 שבאמת העמידו הגנה היטב לא ספגו אף שער מול שחקנים הרבה יותר טובים מאנגליה הצעירה). אז מה רוצים בדיוק?

אגב, לגרנט ב2006 היה המון תחת ומזל. כל אחת מהתוצאות תיקו שהוצאת בחוץ הושגה אחרי שהיריבה שכבה על השער שלך, ואתה גנבת גול בניסי ניסים (אני לא זוכר אם ראיתי בחיים שלי שערים מוזרים יותר מהנגיחות ההן של קייסי בשווייץ ואבי יחיאל באירלנד). גם אז הנבחרת מיקסמה את התוצאות שלה עם כדורגל נסוג ומשחק התקפה מוגבל מאוד, שנבנה באופן מוחלט על הברקות של בניון בכושר שיא. אף אחד לא אמר על זה מילה רעה כי התוצאות היו פשוט טובות.

 

כשהמזל מגיע אליך צריך גם לדעת להשתמש בו ולהיות מוכן להשיג איתו תוצאות, זה גם סוג של יכולת

 

היו מלא מילים רעות על הסגנון בזמנו, והם יתגברו עוד יותר כשלא עלינו סופית. אני רק אומר שאין לי בעיה שנראה ככה 50 שנה רצוף , העיקר שנעלה. מבחינתי התוצאה היא חזות הכל ואני מרוצה מההישגים. לגבי הלאה אני חושב שלוזון זה לא האיש שאמור ללוות תחברה האלה. יש חומר טוב וחבל לפספס אותו על עוד קמפיין בונקר ואתם תראו שבמוק היורו הקרוב אנחנו נחרבן ונסיים מקום 4+

 

אני מוכן לומר בפה מלא שבקשר לנבחרת עד גיל 21 זו הייתה הבלחה. בקשר לזו שעד גיל 19 אני רוצה לראות מה הם יעשו במוקדמות הבאים, כי לאליפות שמתקיימת עכשיו הם לא הגיעו

Sent from my SM-S918B using Tapatalk

 

זה נשמע טוב בנאום מוטיבציה. ולפעמים פשוט סתם יש לך מזל.

 

היה פה הרבה מזל, אבל זה לא רק מזל.
בכל הישג ישראלי(גם של קבוצות וגם של נבחרות) יש מזל, זה לא אומר שזה רק זה.

 

מי קובע את זה? על הנייר היו פערי רמות משמעותיים גם בין ישראל לברזיל בU20. איך הצליחו להדיח אותם ולהגיע לחצי הגמר מבלי לחכות להם מעבר לקו החצי, ועם הרבה פחות מזל (2 החמצות פנדלים בתוך דקה)?

 

אין מה להשוות בכלל. השחקנים של ברזיל הם ילדים בני 19-20, רובם המוחלט עם הופעות ספורות בבוגרים, וגם מי שכן צבר כבר ניסיון בוגרים - עשה את זה בעיקר בליגה המקומית. רק 4 שחקנים מהסגל שלהם משחקים באירופה, וגם הם בקבוצות צ׳מפיונשיפ, מהולנד ורוסיה.

ההבדל בין ילדים בני 19 לשחקנים בני 21-23 עם 2-3 שנות ניסיון בבוגרים של מועדוני פרמיירליג כמו אליוט, גיבס ווייט, סמית׳ רואו וכו׳ הוא תהומי. בערך כמו ההבדל בין איך שויניסיוס נראה לפני 3 שנים בגיל 19 לאיך שהוא נראה בעונה שעברה והיום.

 

אני עובר על הדיון ואנשים פה מפספסים את הפואנטה. אני מנסה לחפש את המילים הנכונות איך להסביר את זה. יש שני סוגי כדורגל שאפשר להנחיל. הסוג הראשון, המבוקר נקרא לזה, מה שאתה עושה זה לנסות להוריד כמה שיותר את הרמה הגבוהה של הנבחרת מולך לרמה שלך. "לצמצם פערים" זה כיבוס מילים ל "להפוך את המשחק לכל כך תת-רמה, ברמה כזו שיהיה לנו מה למכור". בסגנון כזה, אתה נתון כמעט מאה אחוז למזל, להגרלות, ליום חלש במיוחד של היריבה, ושכל מיני דברים שלא תלויים בך יסתדרו לך. כדורגל מגעיל לצפייה, וכדורגל עם אפס אופק. עם סגנון כזה אנחנו לעולם לא נתקרב לרמות הגבוהות של אירופה. יש את הסוג השני, היותר יומרני, שמייצג שאפתנות.

אני לא היסטוריון, אבל מתאר לעצמי, שנבחרות כמו הולנד בתחילת דרכה, או בלגיה אם מחפשים דוגמא יותר קרובה לימינו, הגיעה לאן שהגיעה כי היא קודם כל ראתה חזון מול העיניים שלה והיא לא היתה מוכנה לסטות ממנו. היא ידעה שבשביל להפוך לאימפריית כדורגל אתה חייב לשלוט בכל רזי המשחק ולבנות בראש סגנון, שעם המון המון עבודה וליטוש, בבוא היום יוביל אותך להיות נבחרת דומיננטית שתוכל להסתכל בלבן של העיניים לכל יריבה בעולם כשאתה הרבה יותר תלוי בעצמך מאשר במזל. הסיבה שאני כל כך שונא כדורגל בונקריסטי היא כי הוא מייצג אפס תהליך, אפס חזון. כדורגל בונקריסטי זה כדורגל עסקני שהמטרה שלו היא שהעסקן התורן יקצור מחמאות על תוצאה מבלי להתאמץ הרבה בשביל זה. מנגד, הסיבה שכל כך שמחתי מהכדורגל של אופיר חיים מול ברזיל (ושלא יצטייר כאילו אני חושב שאופיר חיים מאמן מושלם), היא כי הוא מייצג אופק ופוטנציאל הרבה יותר גבוה של הצלחה. אם נדגול בסגנון כזה ונשתפשף בו עד שנתמקצע בזה לאט לאט גם ברמות בוגרים, כשאנחנו בונים את שחקני המחר אך ורק לסגנון של כדורגל דומיננטי, אולי בדרך נחווה תבוסות, אולי בדרך נחווה רגעים לא הכי נעימים, אבל הכדורגלנים שלנו ייבנו בבוא היום להפוך לכדורגלנים של נבחרת דומיננטית, שלא תלויה במזל.

כשמתווכחים פה על ההבדל בפערים בין ברזיל וישראל עד גיל 20, לישראל ואנגליה עד גיל 23, זה ממש לפספס את הנקודה. ועזבו שאף אחד כאן באמת לא יכול לענות על זה כי גם הבדלי הרמות בין שחקני בוגרים בליגה הברזילאית לשחקני נוער בליגה הישראלית הם עצומים בכל קני מידה. מה שחשוב זה שהכדורגל הישראלי יחליט מה הוא רוצה להיות, אם אנחנו רוצים מתישהו בעתיד להפוך לבלגיה החדשה (ואין סיבה שלא עם עבודה נכונה), כדורגל כמו של גיא לוזון צריך להיות מחוץ לחוק. אם השאיפה היא להישאר נבחרת שבחיים לא תלויה בעצמה ולקוות שפעם ב100 שנה נפתיע כמו שיוון הפתיעה ב2004, אז בהצלחה לנינים שלכם.

 

בסדר, ועדיין, כשאתה מסתכל על ההופעות של הנבחרת לכל אורך הטורניר (נעזוב רגע את אנגליה. ברור שהם 4 רמות מעל האליפות הזאת) - על כמה שחקנים אתה יכול לומר שעשו טורניר טוב, כזה שמעלה את הערך שלהם? השיטה בטורניר הזה החמיאה בעיקר לדניאל פרץ ולשחקני ההגנה. האם אלה השחקנים שרצית למקסם?