נבחרת ישראל ביורו 2023 לנבחרות עד גיל 21 בגאורגיה ורומניה

על הנייר היחס על עליה לשלב הבא היה אחד לאחד אותו דבר

https://i.imgur.com/h6GyqML.Xxx

 

אני אמרתי מתחילת הטורניר שהבית הכי קשה הוא דווקא של גיאורגיה ולמרות שהיא זו שסיימה ראשונה אני עדיין חושב ככה. אנגליה מהפייבוריטיות לקחת את הזכיה אבל אני לא חושב שהיא 4 רמות מעל כל השאר (מעל ישראל כן). גרמניה וצכיה לא מרשימות בכדי לדעת עד כמה אנגליה איכותית, נגד פורטוגל ראינו כמה אנגליה התקשתה.
אני חושב שספרד תיקח את זה דווקא אבל "נבואה ניתנה לשוטים"

Sent from my SM-S918B using Tapatalk

 

האכזבה הכי גדולה של הטורניר זה מוקוקו. הבטיחו לנו איזה מפלצת ובסוף קיבלנו אקדח קפצונים. יש כאן אוהד דורטמונד שאמר שהוא אוברייטד, כנראה הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים.

 

מי קבע שמטרת הטורניר הזה היא להעלות את הערך של שחקנים בעיני סקאוטים מסוימים? רוב הנבחרות משתפות בני 20-23, רובם המוחלט שחקני בוגרים לכל דבר שכל סקאוט בעולם יכול לקבל עליהם רושם הרבה יותר רציני בקבוצת הבוגרים שלהם מאשר גג 6 משחקים במדי הנבחרת הצעירה. אני מבין את הגישה שלך במונדיאליטו, אז רוב השחקנים עדיין בגילאי נוער וזו במה באמת חד פעמית לעשות לעצמך שם בגיל כזה. אבל בגילאים של הנבחרת הצעירה? ממש לא צריך את הטורניר הזה. אני לפחות תופס מהאירוע הזה מסגרת הרבה יותר תחרותית מגילאי נוער, ולכן לגיטימי שמאמן בוחר בגישה שתמקסם לו תוצאות.

@EuropeGuy כתבת חזון נחמד ומילים יפות, אבל בפועל המציאות לא חד-מימדית כמו שאתה מתאר אותה. נבחרות כמו בלגיה והולנד הגיעו לאן שהגיעו קודם כל בזכות העובדה שהיה להן דור שחקנים היסטורי במונחים שלהן. אלה לא תהליכים שקורים בגלל שמישהו מחליט בצורה ריכוזית מלמעלה שכל הנבחרות הלאומיות ישחקו בסגנון מסוים - אלא הפוך. קודם כל מגיעים דה בריינה, קורטואה, הזאר, לוקאקו ושות' (בדרך כלל בזכות עבודה של מחלקות נוער פרטיות או אפילו בצורה מקרית לחלוטין) ואז יש לך את הכלים לייצר סגנון משחק דומיננטי שמבטיח לך שליטה ב90% מההתמודדויות + תוצאות יפות. לראיה, אחרי כל ההצלחה של הולנד משנות ה90 עד תחילת העשור הקודם, אנחנו רואים איך הם הפכו היום לנבחרת בינונית מינוס ברגע שכל דור הנפילים פרש - ולא עוזר שום טוטאל פוטבול. גם בבלגיה אתה רואה יפה מאוד את הצניחה ביכולת וההידרדרות בהישגיות, עם הירידה בכושר של שחקני העל שצמחו להם בתחילת העשור הקודם.
אפילו במקרה של מדינה הרבה יותר גדולה ועשירה כמו גרמניה, אני זוכר איך פמפמו לנו בשנות השיא שלהם בין 2006-2016 על "שינוי אסטרטגי" של ההתאחדות שלהם שהתחיל עוד בשנות ה2000 וכביכול הוביל לנבחרת האיכותית שהייתה להם אז. בפועל, היה להם את המזל לגדל אוסף של שחקנים מעולים במגוון עמדות במקביל, וכתוצאה מכך הייתה להם נבחרת טופ 3 בעולם. ברגע שהדור ההוא דעך והיום הסגל שלהם בסך הכל לא ברמה יותר מסבירה+, אתה רואה יפה מאוד איך ההישגיות שלהם מדרדרת.

בקיצור - הצלחה בכדורגל בינלאומי תלויה הרבה יותר במזל מאשר הצלחה בכדורגל מועדונים, כי היא מתאפשרת קודם כל לפי איכות השחקנים שגדלו במדינה שלך בדור נתון. מדינות עם אוכלוסייה גדולה ומועדונים שמשקיעים הרבה במחלקת הנוער באופן טבעי כנראה יוציאו יותר שחקנים ברמה גבוהה. אבל מנקודת מבט של מאמן נבחרת צעירה/בוגרים - ברגע שנתונים לך כלים מסוימים, הדבר הכי תחרותי לעשות הוא לשחק איתם כדורגל שיצליח למקסם את ההישגים של הנבחרת. אני לא מבין את הזלזול הזה בכדורגל הגנתי וקביעה נחרצת שקבוצות כמו יוון 2004 או אינטר 2010 הן נס, כשבפועל הרבה מאתנו ראו את המשחקים שלהן ויודעים שהן העמידו הגנה למופת וניצחו המון משחקים בצדק גמור. במקרה של היורו הזה, לוזון לא קרוב להיות מוריניו או רהאגל, אבל הכלים שלו הרבה יותר מוגבלים ממה שהיה להם והוא בסך הכל עשה איתם עבודה טובה במשחקים האלה, שהביאה להישג שכנראה לא היית משיג בגישה של אופיר חיים.

 

@Captain Canada
כל אחד יכול להגדיר לעצמו איזו מטרה שהוא רוצה, אבל אני לא מבין על סמך מה החלטנו שהגישה הפחדנית הזו היא מה שהביא תוצאות. גם אתה מסכים שהיה המון מזל בעצם ההגעה לחצי הגמר, אם הטורניר הזה היה משוחק שוב פעם משלב הבתים, ב9 מ10 מקרים אנחנו מפסידים לגרמניה ומודחים. כמו שצ'לסי ב2012 מודחת ב9 מתוך 10 מפגשים מול ברצלונה ההיא שיתנהלו בצורה דומה.

לוזון רוכב פה על פוקס וגונב דעת בעזרתו.

 

אני לא חושב שלוזון מאמן טוב, וברור שגרמניה חדה ומרוכזת יותר כנראה מנצחת אותנו. אבל להגיד שזה היה כמו צ'לסי-בארסה ב2012 זו ממש הגזמה. בסוף חוץ משני הפנדלים והשער הם לא הגיעו ליותר מדי הזדמנויות, כשמחצית שלמה הם מול 10 שחקנים. שום דמיון בין זה לבין בארסה שהחמיצה אז 7-8 שערים של מצב בטוח. זה אם כבר יותר דומה לאינטר מול בארסה ב2010, שהפסידה אמנם 0-1 אבל כן הצליחה לעצור את בארסה על אולי 2 מצבים טובים מול 10 שחקנים במשך 70 דקות.

בכל מקרה, כל הנקודה שלי היא שאם היית משחק מול גרמניה בגישה התקפית, אז הbest case scenario שיכולת לקוות אליו היה הפסד מכובד ואולי לכבוש איזה שער או שניים. בגישה ההגנתית סחטת נקודה שסידרה לך את כל המסע בטורניר.

ואם כבר טענות לגיא לוזון, בעיניי הן צריכות להיות ממוקדות בכך שהעמידה ההגנתית במשחקים מול אנגליה לא הייתה באמת טובה ולא מנעה מהן מספיק הזדמנויות(כן עמדנו טוב מול גאורגיה וצ'כיה שהן ברמה שלנו, שזה גם לא מובן מאליו לאור מה שרואים בבוגרת). לבוא בטענות על כך שהגישה מלכתחילה הייתה בונקריסטית זה בעיניי הזוי ומנותק מהמציאות, זה כאילו לא לרצות שהנבחרת תצליח.

 

אני לא מסכים איתך שהתקרה של הנבחרת עם גישה התקפית יותר זה לקוות להפסד מכובד. עם מזל כמו שהיה לנו במשחק מול גרמניה אני בהחלט רואה מצב שיוצאים משם עם ניצחון.

אבל על זה כנראה לא נסכים.

 

האם צצים להם כל כך הרבה שחקני-על באותו הדור סתם ככה בצורה מקרית? כששחקן-על אחד צומח למדינה, ניחא אפשר לקרוא לזה מקריות. אבל כשמדובר בהרבה סופרסטארים שצומחים אחד אחרי השני באותו הדור, זה לא יכול להיות מקרי. זה קורה מהתוויית דרך מדוייקת שהפוטנציאל שלה הוא לייצר דור של סופרסטארים. אגב, גם אותם אנשים שמתווים דרך יכולים לחוות ירידות בקריירה. יכול להיות שאצל אותן מדינות 'אימפריות' נוצרים דורות פחות מוכשרים כי אותם מתווי דרך שהובילו להצלחה בעבר היו צריכים להתפתח גם בעצמם (כי הכדורגל תמיד בהתקדמות) ולחדש רעיונות אבל הם לא עשו את זה. גם היכולת של אנשי מקצוע להתחדש ולהקדים בצעד מבחינת רעיונות את כולם, זה כישרון בפני עצמו.

נכון שהולנד ובלגיה חוו תקופות פחות טובות, אבל הן עדיין מייצגות כדורגל דומיננטי, ולכן הן תמיד ייחשבו לנבחרות עם תקרה גבוהה. יצא לי לצפות בנבחרת הולנד הצעירה מול גיאורגיה, הכדורגל שלהם היה מדהים. תיקתוקים על שטח קטן ויצירת לחץ בלתי פוסק על השער של גיאורגיה (26-8 בבעיטות לשער, 71% החזקת כדור, ולפחות 5 מצבים של מאה אחוז). כדורגל שאפשר רק לקנא בו. העסקן גיא לוזון כמובן יגיד ש"הצלחנו לעשות מה שהולנד לא עשתה", אין יותר גניבת דעת מזה. אם תגיד להולנדים מה הם מעדיפים, לזכות בטורניר עם כדורגל כמו של גיא לוזון, או להיות מודחים בשלב הבתים עם הכדורגל שלהם, אני בטוח שיהיה שם קונצנזוס שהם יעדיפו להיות מודחים בבתים עם הכדורגל שלהם. קל וחומר כשמדובר בנבחרת עד גיל 21 שהיא נבחרת פיתוח שהתוצאה בה לא חזות הכל.

גיא לוזון בתמיכת החברים שלו מההתאחדות קיבל פלטפורמה שאמורה -לקדם- את הכדורגלן הישראלי ולהבליט את הכישרון שלו לקראת המעבר לנבחרת הבוגרת, ובמקום בדרך של פיתוח הוא בחר בדרך הכי פחדנית וחסרת כבוד שיש. בונקר ותוצאה (ועוד הגאון הזה מסביר בראיונות אח"כ כמה זה גאוני לעמוד עם 11 שחקנים 30 מטר מהשער שלנו ולהקשות ככה על האנגלים. וואו, איך אף אומת כדורגל לא חשבה על הפטנט הזה!). אוסיף ואומר שגם לא מעט שחקנים שהוא זימן מלכתחילה לסגל כוונו לסגנון משחק הזה. הוא מזמן נגרים, ואז מתלונן שאי אפשר לשחק כדורגל טוב ככה. אופיר חיים (ששוב, לא מאמן מושלם אבל מייצג משהו אחר) סיכן את השם שלו בשביל לפתח שחקנים. הוא בכיף יכל לבוא מול ברזיל באותה הגישה של גיא לוזון מול אנגליה ועדיין להיות מובס. הדיבור על ברזיל היה שהיא הנבחרת המוכשרת בטורניר. אצלנו כולם שחקני נוער, אצלהם, רובם שחקני בוגרים בליגה נהדרת. פערים עצומים. בום. לא רק שניצחנו וחזרנו פעמיים מפיגור, אפילו הגענו ליותר מצבים מהם. מי היה קונה כזה תסריט מראש? רק אלה שמכוונים גבוה.