כל התוכנית הזו מרתקת, בחירת הדמויות, שיעורי הבית של לירן שכנר, הם גם תמיד מדברים פתוח ומספרים דברים שאף אחד לא ממש ידע. אחלה "סערה בממלכה". חייב לומר שלגבי הקאמבק של ליגת העל היום - מאוד שומם ויבש בכל העיתונים וגם באתרי האינטרנט, פה ושם "תחזית" של אייל לחמן שלא הייתי מקדיש לזה יותר מדי זמן, אולי טור-שניים על הקיץ הטוב של הנבחרות הצעירות ולמה זה צריך לתת קפיצת מדרגה. שום ראיון מעניין, שום מספרים ככה מהעבר, שום דירוגים למעט הפודיום - עייפים שם והשקיעו הרבה כוחות בנועה קירל ודניאל פרץ. בספורט5 קידשו ממש את ליגת החלומות, יש גבול. ואם רציתם קצת "חדשות" אז הדר יעקובי מספרת לכם שהיא מצטרפת לשער השבת באופן קבוע וגם הערוץ שאל את הגולשים איזה חולצה הכי יפה כשהיא מדדה את כולן. היא באמת אוהדת הפועל?
תלוי באורח. זהבי למשל האחרון שיעניין אותי אישית. סך הכל בהחלט מדובר בתוכנית שאני נהנה ממנה. אגב לגבי בירוק רפאלוב צודק 100%. אישית הזכיר לי את בניון בגילאים האלה. המקרה שלו הוא של אין מה לעשות. למכבי חיפה לא הייתה שום דרך "להציל" את הקריירה שלו. בסוף שחקן צריך לקחת אחריות מינימלית. המועדון לא מסוגל פיזית להחזיק יד לשחקן 24/7.
אני לא יכול להגיד כמה גולים היו מכריעים ולא היו השלישי והרביעי אבל עדיין שבעה שערי ליגה בעונת הבכורה הרשמית כשחקן בוגרים וב-900 ומשהו דקות זה מטורף. אין בעיה שבירוק לא הצליח "לשרוד" במכבי חיפה עמוסת הכוכבים של אז, אבל הוא נשכח מהר מאוד. ממכבי חיפה להגיע למכבי נתניה שעשתה קולות של צמרת זה אחלה, אבל הוא נעלם לחלוטין. הוא אפילו לא עשה קריירה כשחקן סביר בליגה וחבל. לא זוכר את כל הסיפורים מסביב. בהפועל תל אביב אני זוכר שרדפנו ורדפנו ורדפנו אחרי עידן סרור שהושאל להפועל פתח תקווה, היה את עניין הבוררות, בסוף חתם בקבוצה ב-2007/08, וגם הוא נעלם, כלום ושום דבר.
הוא דפק לעצמו את הקריירה בגלל שקיבל כלא צבאי (כן ממש כמו רפאלוב). בסופו של דבר הוא אפילו לא היה מופיע לאימונים. יש שחקנים עם כזה הרס עצמי שלא ניתן לשלוט על זה. מבחינת כישרון היה מסוגל להתמודד גם במכבי חיפה של אז ובכלל בעונתו הראשונה הוא נכנס לנישה שבו הייתה בעיה בחוד למכבי חיפה.
שמע אתה בטח יודע יותר טוב ממני, אני עוד זוכר אותו מופיע על השער של מגזין 'שם המשחק', אבל אני בודק רגע לפי מספרים יבשים. הוא יליד 1984, שיחק במכבי חיפה עד 2006, אני מניח שהכלא הצבאי אם גרם לאיחור השחרור שלו - נגמר כבר עם המעבר למכבי נתניה ב-2006/07. לנתניה של אז לא היו שחקני התקפה ברורים ממש, היא התבססה הרבה על הגנה חזקה. אולי לא ממש התאים. ואחר כך הוא בקושי שיחק בהפועל באר שבע. הוא לא הצליח בכמה וכמה קבוצות. נניח מאור מליקסון הירידה לליגה הלאומית הצילה לו את הקריירה. אפשר אגב לתת מילה טובה לרוני לוי על איך ששילב את בירוק או שלא?
לא. הכלא בא בתחילת 2005. אחרי עונת בכורה חלומית. כל בר דעת היה משלב את שי בירוק. בוא באדיר סיים כמלך שערי הקבוצה. Sent from my SM-S906E using Tapatalk
לא קשור להרס עצמי. האתיופים באים משכונות מאד קשות, וכשאתה גדל בשכונה כזאת עם כל שמשתמע מכך, חינוך ירוד, חברים בעייתיים וכדומה מאד קשה להיכנס לראש של שחקן מקצועני. זה לא רק אתיופים, כל מי שגדל במקומות קשים, אם זה אתיופים או ערבים או ווטהבר צריך לשבור את המחסום המנטלי הזה. זה לא רק בישראל אלא בכל העולם. למה הברזילאים למשל ידועים במשמעת ירודה? כי הם כולם גדלו בפאבלות ולא פשוט להוציא משם שחקנים שיהיו מקצוענים. ואחרי כל זה צריך לציין שהיו כמה אתיופים שכן פרצו את המחסום. דגו, דסה, קינדה. אבל הם טיפה בים. לדעתי פספסנו את העליה מאתיופיה, גם באשמתנו, וזה לא רק בכדורגל אלא בכל התחומים.
כל הסאגה של גילהאר במינכן פשוט מביכה. את הכתבה הראשונה הוא חותם ב״80 שנה אחרי עם ישראל חי״ בגלל שהמספר של פרץ הוא 18, כי כמובן שחייבים לדחוף איכשהוא את השואה, ומה זה משנה שהיו כבר ליגיונרים בגרמניה. אבל פה הקרקס הזה לא נגמר. עכשיו גלהר מדווח שהמספר 18 שכל כך ריגש אותו הוא בעצם אדולף היטלר בגימטריה. שאלוהים יעזור לי.
-לא ידעתי איפה להכניס את זה, אני מאוד לא אהבתי שנועה קירל תפסה טרמפ על דניאל פרץ, מופיעה יחד איתו בתמונה שם בבאיירן מינכן וכן הלאה. יש לה את 'ההישגים' שלה, כל העולם מכיר אותה, זמרת מבריקה. פרץ עשה כאן תקדים, הם גם יוצאים כולה איזה חודשיים או משהו כזה - שחררי. כמובן שהוא כנראה רצה את החיבוק הזה. שיתרכז בכדורגל הבחור מה שנקרא. -לגבי שי בירוק, לא כל כך הבנתי את כוונת המשורר, אבל הכדורגל הוא בדיוק "התרופה" לצאת מהחיים הקודמים שהיו לו - אם היו לו. והוא כבר הצליחה. ומכבי חיפה מעטפת מצוינת, אני בטוח. קשה שלא לבוא אליו בטענות. כשאתה שחקן כדורגל גם אם האימון עצמי הוא רק שעתיים ביום - יש עלייך הרבה אחריות ו"העבודה" לא מסתכמת רק בזה. אולי כשחקן צעיר היה טוב אם היה נצמד לשחקן וותיק.
ככה זו התרבות היום, מחליטים עבורנו מי הם האמנים הכי מצליחים, הכל כל כך פלסטי. גם סטטיק, דוחפים אותו לכל פרסומת שנייה ומפרסמים את האלבום החדש שלו בכח למרות שזה לא יצירת אמנות גאונית. הכל זה סוכנים היום. רוברטו הוא הסוכן של נועה קירל ושל דניאל פרץ, ברור לכל אחד שהם לא באמת זוג.
דוגמנות, חסויות והאלה. אני לא כל כך מבין איך הזוגיות הזאת תורמת לו שיווקית. הוא לא איזה פליט ריאלי שמזייף זוגיות עם פליטת ריאליטי אחרת בשביל להישאר בתודעה. ועזבו שלדבר על זוגיות בהקשר של שיווק זה מעוות לגמרי.
לא ידעתי ששחקנים מחזיקים גם סוכן לדברים כאלה. איך הזוגיות תורמת לו? תורמת לשניהם, הם עוד יותר בכותרות. אני לא יודע אם הזוגיות פייקטיבית, אבל אם באמת יש להם גם את אותו סוכן אז זה לא יפתיע אותי.
