הציוץ האחרון זה משהו שכתבתי עליו בפורום כדורגל. אלה שכביכול שרדו את התופת לא באמת שרדו אותה. הם יקחו את התופת איתם לכל החיים, פוסט טראומה, סיוטים, דיכאון, הרבה מהם גם ידרדרו לסמים ואלכוהול. חלק יאבדו את השפיות לחלוטין. אגב אני מאד מקווה שמעבר לכל המערכים שמדברים עליהם יקימו גם מערך פסיכולוגי כי האנשים האלה חייבים את זה כדי לחזור לחיים איכשהוא.
התרשים הזה הוא האמא של הדמגוגיה. להוציא את יצחק בריק אף אחת מההתרעות האלה לא קשורה בכלל לחדירה של החמאס. קודם כל ההתרעות פה זה בכלל ביקורת על הרפורמה המשפטית. המתריעים, מתוך פוזיציה פוליטית, מאשימים את הממשלה בחיילים שמסרבים לשרת בגלל הרפורמה, כמו בעל מכה שמאשים את האשה בזה שהיא עצבנה אותו. עכשיו לא רק שזאת התרעה מתוך פוזיציה פוליטית היא גם התבררה כלא נכונה כי המאיימים בסרבנות כן התייצבו על מדים, כולל אחים לנשק, ככה שזה בכלל לא קשור למה שהחמאס עשה. גם הפגישה שהרמטכ"ל תכנן עם ביבי היתה לגבי נושא הסרבנות, לא היה לה שום קשר לחמאס עצמו. ההרתעה היחידה שקשורה למה שקרה בגבול היא של יוסי יהושע על זה שבגלל שיש הרבה חיר בשטחים זה בא על חשבון גבול עזה. אם לא היתה כזאת כמות של חי"ר בשטחים היינו רואים טבח כזה בשרון ובתל אביב, וזה מעבר לפיגועי התאבדות כמו לפני 20 שנה. מעבר לכך היינו רואים מעשי טבח יומיומיים בהתנחלויות, שמה לעשות זה ישובים ישראלים בדיוק כמו הקיבוצים בדרום. האם זה אומר שצריך להעדיף ציבור אחד על ציבור אחר? חס ושלום, היה פה את המחדל הכי גדול בהיסטוריה של ישראל, אבל לכרוך את זה לשטחים זאת דמגוגיה מרושעת ומפלגת. אגב לא מעט מבין הנופלים בקרבות הם מתנחלים. כולנו עם אחד.
שורדים כנראה, אבל אולי הייתה נכונות יותר להשתמש בנשק לא קונבנציונלי ואת זה האמריקאים רצו למנוע. Sent from my SM-S906E using Tapatalk
