דרור קשטן בעצם היה איש שמנהל את כל המועדון, גם מאמן, גם מנכ"ל (ביטוי בו מושיק תאומים השתמש) וגם מנג'ר. חיכיתי בציפייה לכתבה בחדשות הספורט ואפילו שמעון גרשון ענה להודעה שלי אחרי ששלחתי לו את התמונה שלהם יחד מהכפור של לוקומוטיב. מצמרר לראות את עומרי אפק ושלמה שרף עם דמעות ולראות כאלה פיגורות של הכדורגל מספרות עד כמה קשטן היה חשוב להם - יוסי אבוקסיס, אלי אוחנה בעיקר וכן הלאה. דיברנו על הכתבה - מה שיפה זה שאני זוכר כל פריים בה - מהפועל תל אביב. הריאיון הזה ביולי 1999 "אני רוצה להמשיך להשיג הישגים" שהוא מדבר על הציפייה שלו לעונה הקרובה - "עד היום השגתי את מה שרציתי, תמיד. קשה, אבל השגתי" למשל זה מקלטת "דאבל אדום". זה מחזיר אותי אחורה גם לפיטורים שלו מהפועל ב-2012 שכנראה היו פזיזים אבל אין דבר.
דוביד הכריש הצליח בנבחרת. ושפר אמנם לא התמודד באירופה אבל הוא התמודד עם אירופה במכסיקו 70 - תיקו עם שבדיה ואיטליה. עם קצת מזל באולימפיאדת 68 הם היו מביאים גם מדליה
מי שיספור תארים יגיד שהינה, ברק בכר מתקרב, אולי אפילו תעלה המחשבה שבפועל המאמן הצעיר והעכשווי הוא הגדול יותר, שעקף את המורשת של קשטן שזכה באותה כמות אליפויות על פני הרבה יותר זמן. מי שחווה מהצד, ראה והתרשם יעיד שלא רק שאין שני לו, גם לא סביר שיקום לו איש כדורגל גדול מדרור קשטן. מצמידים לרבים את שם התואר "אגדי", אבל מעטים זכאים לו כמוהו. הוא דמות שהיא אגדה מוחלטת - הטוטאליות, האוטוריטה, הסמליות, הדיסוננס בין הפדנטיות הפרגמטית לאדם שלא יכול בלי הקמע בכיסו. אין דברים כאלה. רק מלראות לכמה שיאים של מועדונים, קטנים כגדולים, הוא אחראי, מעורר השתאות. האמת שרק רזומה יבש וקונטקסט מינימלי מנצח עבורו את הדיון מהפסקה הראשונה - הוא היה גדול המאמנים של לפחות ארבעה מועדונים בישראל, שניים מהם מהגדולים שיש לנו כאן (אחד לא היה כזה כשהגיע), ובפוטנציה יכל להפוך לכזה גם בעוד אחד. כל אחד, אולי חוץ מאסופה של אידיוטים במכבי תל אביב של 96, ידע שאין מניה בטוחה כדרור קשטן, סמל ההצלחה והשגשוג הכי מובהק שקיים, ואני לא חושב שהוא זכור באמת לרעה איפשהו. אולי זו באמת החמסה. יהי זכרו ברוך ונשגב. על שמו צריכים לבוא רחובות, אצטדיון, אולי מפעל תחרותי של ההתאחדות.
אני לא חושב שיש חובב כדורגל ישראלי מעל גיל 30 (ואף קצת פחות) שלא ראה את דרכה של דמעה אחת לפחות כששמע את הבשורה. הוא קונצנזוס כל כך גדול שזה פשוט בלתי אפשרי. הוא אהוב ונערץ על ידי כל הצדדים של היריבויות הכי גדולות בספורט הישראלי. מי עוד יכול להתהדר בנוצות הללו?
אני לא רוצה להשוות עם ברק בכר וכדומה ואני אלך עם דרור קשטן, הוא לחלוטין עשה היסטורייה ענקית בשלושה מהמועדונים הגדולים בארץ וגם היה פורץ דרך בקבוצות קטנות. מה שאתה אומר נכון ומרגש, מה שכן, אתה יודע - אנחנו גם ככה בים של עצב כעם עם כל המלחמה הזו, ואנשים שוכחים מהר, כל אחד בתחת של עצמו, נקרא לזה ככה, גם בספורט. דרור "לא במשחק" כבר שנים, לא שומעים אותו ולא רואים אותו עוד לפני שמצבו הרפואי החמיר, זה בסדר, זה האיש וזה מה שייחד אותו. רוצה לומר שבשחקנים של פעם יש תחושה שהם התנתקו כמה שאפשר מהכדורגל, אני שמח לראות שאף שחקן משמעותי שחייב לו את הקריירה לא שכח. רציתי ששמעון גרשון יעלה פוסט באינסטגרם אבל הוא כנראה לא הטיפוס. בסיפור הזה אתה גם יודע יותר ממני, הייתי ילד בן שלוש בזמן הזה, הפיטורים של קשטן ממכבי תל אביב כנראה אחת ההחלטות הכי גרועות שהיו פה בכדורגל.. אגב מילת גנאי לתקשורת הספורט, או.קיי, כתבו את סיפור הקריירה שלו, הביאו את התגובות מהעצב של עולם הכדורגל ואחלה כתבה ב"חדשות הספורט". אבל ב-One לא העלו אף טור "דעה" על דרור ומעלליו, לא ראיתי איזו ידיעת מספרים - ויש כל כך הרבה מה להגיד, אולי לדרג את הישגי השיא שלו, ההרכב המנצח, כל דבר. עם כל הכבוד לשגיב יחזקאל שזה כנראה הנושא הבוער כרגע מסיבות ספורטיביות ובעיקר לא.
זה לא רק התארים אצל קשטן, זו החלוקה שלהם גם לפי מועדונים וגם לפי שנים. בעידן החדש בו מאמנים בארץ יכולים לזכות בתארים רק אם הם מאמנים בעקביות במועדונים העשירים לקשטן יש הכל מהכל, תארים עם הגדולות, תארים עם קבוצות קטנות, תארים עם מועדונים בינוניים, אליפויות היסטוריות, האחרון כנראה שיזכה באליפות עם עולה חדשה, הישג השיא כנראה של מועדון ישראלי באירופה וגם בנבחרת שכבר הזכירו אותה כעקב האכילס שלו הוא עשה קמפיין טוב מאוד בבית קשה והוביל את ישראל למיקום השיא שלה בדירוג פיפ"א. אצל הדור של סוף הניינטיז כולם זוכרים את היראה שהייתה כלפיו, קבוצה שקשטן מאמן נתפסה כקבוצה מאומנת, קבוצה שיש לה מנהיג על הקווים. תוסיפו את הריחוק מהתקשורת, כבר לא קיימים מאמנים כאלה היום.
כן נגד איטליה שעשתה גמר. לפי מה שהבנתי הנבחרת עשתה שם בונקר ברמת הפועל יהוד. שייע פייגנבוים שיחק שם מגן ימני. אבל יאללה נפרגן לשפר. בכל מקרה 54 שנים מאז לא עלינו לאף טורניר ואין מאמן אפשרי שלא ניסינו, כולל אלוף אירופה. אני חושב שקשטן עשה קמפיין יחסית סביר עם הכלים שהיו לו. לא הצלחה אבל גם לא כשלון. כשלון זה מה שהיה בקמפיין האחרון.
אף אחד לא ממש עשה את זה אז אני אדרג את המשחקים הכי גדולים בקריירה של דרור קשטן - בדגש על הפועל תל אביב: 1.הניצחון על מילאן בניקוסיה ברבע הגמר 2002. 2.הניצחון על פארמה בטארדיני בשמינית הגמר 3.הניצחון על לוקומוטיב מוסקבה במינוס עשר מעלות. 4.הניצחון 0:2 על צ'לסי בבלומפילד עם שמעון גרשון ובעיקר השער השני של סרג'י קלצ'נקו. 5.התיקו 1:1 נגד צ'לסי בסטמפורד ברידג' כשהיא בהרכב מלא ומשחק חייו של שביט אלימלך. 6.הניצחון בדרבי 1:3 על מכבי תל אביב ב-2003 - כל גול בצבע, אמא'לה. 7.ה-1:4 על בית"ר ירושלים בישורת האחרונה של 2003, עם 0:6 היינו עולים למקום הראשון. 8.גמר הגביע 1999-00, אמנם משחק שלא אפיין את הפועל שלו, אבל הדרמה, השלמת הדאבל... 9.ניצחון 1:4 על בית"ר ירושלים בעונת 1999/00, הפועל הראתה לאן פניה באותה העונה. 10.-הניצחון 0:3 על מכבי חיפה שבוע לאחר הניצחון בדרבי, תמיד התקשינו מולם. אלרואי כהן, עומר דמארי וטוטו תמוז -נותרו בחוץ: גמר הגביע נגד בני יהודה ב-2006 ומתנת הפרידה| תיקו 3:3 די יוקרתי עם פ.ס.וו איינדהובן בליגה האירופית ב-2012| ה-0:4 על בני יהודה ב-2005-06 כי שם גילי ורמוט התחיל לפרוח עם שער בלתי נשכח| ה-1:4 על בית"ר ירושלים עם השלושער של אוגבונה ב-2004| הניצחון על מכבי חיפה במחזור ה-35 ב-2000-01 שעיכב להם את האליפות
הירידה של מכבי נתניה מגדולתה בשנות ה 90 כנראה לא באה לידי ביטוי רק בכך שהשחקנים הגדולים ביותר כבר לא שיחקו אצלה(לפחות לא בשיאם) אלא גם בכך שהמאמנים הגדולים ביותר ששלטו פה לא היו אצלה. שמוליק פרלמן ומוטלה שפיגלר הם אגדות נתנייתיות שלקחו אליפות רק עם מכבי נתניה. אליהם הצטרך אריה רדלר וזה כמעט עובר מתחת לרדר שגם אגדות בקנה מידה ארצי כמו דוביד שוויצר ויעקב גרונדמן זכו באליפות עם היהלומים. הדור הבא של האגדות כלל את שלמה שרף, אברהם גרנט ודרור קשטן- אף אחד מהם לא היה במכבי נתניה אפילו לרגע ואם אני באמת מצטער על מאמן שלא היה פה- דרור קשטן במקום הראשון. אין ספק שאם הוא היה חלק ממכבי נתניה היו לה עוד תארים בארון. לאיש היתה דרך ברורה שהובילה להצלחה בכל מקום שהיה. לא זכיתי לראות את מכבי נתניה זוכה באליפות לצערי ואני באמת שלא מחבב אף קבוצה אחרת בארץ מלבדה. יש 2 אליפויות שעשו לי משהו- שתיהן של דרור קשטן. האליפות של בית"ר ירושלים כעולה חדשה והדאבל של הפועל ת"א ב 1999/2000. בעיני הגדול מכולם. יהי זכרו ברוך.
אני חושב שעל הדאבל של הפועל ת"א אפשר לומר הרבה דברים טובים כי דרור קשטן אולי חוץ משלום תקווה, שביט אלימלך ורונן חרזי (סבסטיאן סימרוטיץ' פחות היה משמעותי) - הוא ממש קידם את כולם. אם זה לתת לשמעון גרשון את סרט הקפטן ולהכריח אותו לקחת אחריות. באמת הוא קידם את הילדים. למכבי חיפה ולהפועל חיפה היה הרבה יותר כסף וגם לבית"ר ירושלים היה סגל מצוין. זו הייתה ליגה לא פשוטה והפועל הרי לוזרית. יש כאן וידאו יפה ומרגשת כמו כתבה על הפועל של קשטן כשכמה חבר'ה שם מתראיינים וקשטן אמר שלא הציבו לו אף יעד בחוזה, זה הוא שדחף קדימה. הם צוחקים על מילאן אוסטרץ' וההוראה "יש לך 24 שעות להוריד את זה" וגם קשטן עצמו. דרור קשטן והתינוקות. הסיפור של הפועל תל אביב הגדולה - YouTube
סערה בממלכה לזכרו של דרור קשטן ז״ל - חלק א׳ - YouTube סערה בממלכה עושה כבוד לדרור קשטן ז"ל - חלק א': קיבצו שלישייה ממכבי תל אביב - אבי נמני, אלי דריקס ואמיר שלח, שניים מהפועל תל אביב - עומרי אפק ופיני בלילי, וגם שלושה מבית"ר ירושלים - יוסי אבוקסיס, שמוליק לוי וניר סביליה. מדלגים מפריים-לפריים, מספרים כולם עד כמה קשטן במגרש היה קשוח אבל "חייכן ואבהי" מחוצה לו. יוסי מספר על אימון האינטרוולים הקטלני שקשטן היה נוהג לעשות דווקא בסוף ולהתיש את השחקנים, עומרי אפק על הפעם ההיא שהעז לומר לדרור שאין לו כוחות. פרק ב' ישודר היום לדעתי ויעלה לרשת מאוחר יותר, יעסוק בנבחרת, במסע הקסום של הפועל ת"א לרבע הגמר ועוד. הרבה מדברים על ספסולו של אורי מלמיליאן, גם בהפועל דרור עשה את זה. זרק את שביט אלימלך לספסל בתחילת 2002/03 ואת שמעון גרשון כעבור שנה כשהיה טל חן. כמובן גם אבי תקווה. בכלל, עומרי אפק היה השחקן הפחות חשוב (כפיר אודי כל הזמן פצוע), אבל זה נראה שסלים טועמה ופיני בלילי לא היו שחקני הרכב קבועים טוטאליים. סרג'י קלשצ'נקו שיחק תמיד כשהיה בריא למשל, הפועל לא מעט פעמים גם הייתה משחקת אפילו בליגה עם ארבעה קשרים באמצע..
