ליגת האלופות - חצי גמר

כמה כתבתי על המשחק הזה וגם צילמתי סרטון כמובן, מרגיש עייף אך גם נרגש כמו פדה ואלוורדה. תמיד אני אומר שאנסה לתמצת אבל לא הולך לי, בטח לא במשחקים כאלה. מרגיש כמו עובד של המארקה לכל דבר ועניין. אפילו אבא שלי זרק לי היום – “דור – אתה צריך להגיד לריאל מדריד שישלמו לך קצת”.

הקלאסיקו של אירופה זה מרגש, רק להגיד את המילים האלה, איזה זכרונות. באיירן מינכן לא איזה קבוצה שקמה משום מקום כמו פריז סן ז’רמן או מנצ’סטר סיטי (ואפילו צ’לסי – תסלחו לי). הם תמיד היו אימפריה ואני עם הרבה מאוד כבוד כלפיהם. ריאל מדריד ובאיירן מינכן לא נפגשו אף פעם בגמר וזה הזוי אבל המשחקים האלה לקחו אותי כמעט עד הסוף בעניין הרגש. שברון הלב עד דמעות בדו-קרב הפנדלים ב-2012 – הקבוצה הקטלנית הזו שפתחה את המשחק כל כך טוב – הייתה צריכה להביא את הדסימה| ועד “הנקמה” כעבור שנתיים עם 0:4 מטורף כאילו אנחנו בפלייסטיישן, אשכרה כבר במחצית סגרנו כמה חבר’ה דילים לגמר. וזו הייתה באיירן אימתנית, חתיכת קבוצה. אפשר את ראמוס וכריסטיאנו לעוד יום? (וגם את צ’אבי אלונסו) אגב מה שמדהים זה שהשארנו אותם על אפס מצבים.

התקרבנו קצת למשחק הזה. העפנו את מנצ’סטר סיטי וזו הקלה עצומה, אין את חוסר האונים של “אנחנו לא מסוגלים נגדם”, אנחנו מטר מאליפות, אבל אני ממש לא שבע. לא רוצה להגיד שאני מדמיין את הגביע ה-15 אבל אין אוהד שהמחשבות האלה לא עברו לו בראש.

ככה. מצד אחד אני יודע שנקבל את באיירן במוד צ’מפיונס וריאל יכולה לכתוב ספר על ההבדלים התהומיים בין הליגה לאירופה. באיירן עם משבר קשה בין השחקנים למאמן וגם ההנהלה (מה שלמשל לא היה בריאל של זידאן ב-2017-18 נניח). היא תעלה בטירוף עם הקהל שלה, הם ירוצו יותר מבדרך כלל, יחשבו גם על עבודת הגנה, בעטנו אותם כבר שלוש פעמים ברציפות ובכלל הם לא ניצחו אותנו בשבעה משחקים. זה גם לגיטימי חלילה לפספס שם. ריאל של זידאן הרגילה אותנו שמנצחים בכל מגרש אבל זו לא המציאות. שנים שזה היה המגרש הכי מפחיד מבחינת ריאל יחד עם הסאן סירו.

מצד שני, אני מקווה, מצפה, דורש – לראות ריאל אחרת מזו של האיתיחאד. לראות ריאל יותר דומיננטית. נוגעת בכדור, יוזמת, תוקפת ועושה פחות הגנה, מאמינה בעצמה. לא יכול להיות שדקות שלמות לא ניגע בכדור או שנהיה עייפים – היה לנו עוד יום מנוחה ותודה להתאחדות, שחקני המפתח נחו. המשוואה פשוטה: לבאיירן מינכן יש איכות מטורפת מקדימה. לא רק הארי קיין שברור לכולם שיבקיע מחר והוא גם יורד אחורה ומפנה שטח ומוסר לעומק כמו קארים בנזמה (אגב כאוהד “נייטראלי” – מעצבנים אותי כל הממים האלה כלפיו. הוא בטח לא אשם שזו עונה כושלת. הוא מבקיע! הקבוצה בדעיכה). גם ג’מאל מוסיאלה שאי אפשר לעצור אותו, לירוי סאנה מסוכן, תומאס מולר הוותיק. אבל באיירן פגיעה מאוד – במרכז השדה, בהגנה שלה, גם בהרכב מלא. יותר התקפה=פחות סיכון. אני לא אומר להשתולל, לשחק בשכל. אבל שג’וד בלינגהאם יעשה יותר הגנה מהתקפה ולא נצטרך לרדוף כל הזמן. זה חד משמעית תלוי בקרלו אנצ’לוטי. ובחירה של שחקן אחד במקום שחקן אחר לא אמורה לשנות את ‘החזון’. אנחנו קבוצה טובה יותר מבאיירן.

כבר כמה משחקים שריאל פותחת עם ספיגה של שער מהיר וזה מוציא אותי מדעתי, די, תשמרו על בריאות הנפש שלי. עוד מבחן עצום מחר לרודיגר. אני מאמין בנאצ’ו ורוצה אותו בהרכב וגם מבסוט מלוקאס שלמען האמת היה משחק מבחינתי גם אם קרבחאל לא מושעה. לוקאס קליל רגליים, הצטיין בקלאסיקו, מקווה שאני לא מנחס אותו אבל הוא גם עוצר כדור מעולה, פחות לחיץ ומסוכן התקפית. כמובן שפדה יעזור לו, הוא התאושש, אלה ה-משחקים של פדה.

שאר ההרכב שלי: טשואמני ולא קמאבינגה כי לתחושתי הוא במומנטום טוב, לוקח פחות סיכונים, כוח במצבים הנייחים וגם בא לקבל כדור מהבלמים. את מה שהיה נגד ריאל סוסיאדד למשל בפסילת השער מאוד לא אהבתי. אגב, הוא בועט גם מרחוק וזה טוב, אמנם לא כל פעם ש-25 מטר פתוח לך צריך להניף את הרגל אבל זו יוזמה. הוא מתקדם. קמאבינגה יכול לעלות מהספסל ולשנות משחק כמו בכל הדרך לגביע ה-14.

הלאה. ג’וד עם ‘מעצור’ נגד באיירן, הרווחנו אותו מחדש בקלאסיקו, הוא גם יעזור בקישור וגם יש לו אישור (סתם, בדיחה מהכדורגל וחרוזים – הילדים שאני מאמן אותם כל הזמן צוחקים) – לעלות קדימה. נקווה שיעשה יותר התקפה מהגנה. רודריגו ו-ויניסיוס (משהו מול השער קצת התקלקל לאחרונה) עם חילופי מקומות כל הזמן מבחינתי, אפילו כמו בצבא שאומרים ‘שבוע-שבוע’ לטבחים – ככה הם. פעם רודריגו שחותך לאמצע, פעם ויניסיוס שהולך לקו. יהיה מאתגר מאוד מול קימיך. נניח במשחק נגד סיטי בבית הגענו להרבה מצבים של גול לדעתי לפחות. כבשנו שלושה וזה אחלה ואי אפשר להתלונן אבל החמצנו בגדול. אסור שזה יקרה שוב, תמיד במשחקים כאלה מרחף השפיץ של הנעל. רודריגו במפעל הזה הוא שחקן קצת אחר.

מאוד מחכה למשחק מחר, יש יום ארוך מה שנקרא. תהיו ריאל מדריד. תנו לנו את זה. האללה מדריד!