המירוץ אופניים היה טוב עם ספרינט ברגע הנכון של מישהי שלא ממש ספרו אותה Watch Kristen Faulkner - Search X | Streamable
אני אגדיל ואומר שבעיני הוא הספורטאי הגדול בכל הזמנים. דווקא בגלל שהוא לא הכי מוכשר (אלקראז ופדרר מוכשרים יותר), לא הכי פופולרי. תמיד נאלץ להתמודד עם קהל עוין, היה צריך לרדוף אחרי שני הגואטים עד שהוא עקף אותם. הדרך שהוא עבר כל כך מרשימה שאני לא מצליח לחשוב על ספורטאי אחר שנאלץ להתמודד עם מה שהוא היה צריך כדי להשיג את מה שהשיג. גם בניגוד לדיונים בענפים אחרים, פה זה undisputed. המספרים לא משקרים. הכי הרבה גראנד סלאמים, טורניר atp 1000, הכי הרבה מאסטרים ועכשיו גם החלק החסר בפאזל. מבחינה מנטלית הוא לא אנושי. לא במקרה הבלאק ממבה היה המנטור שלו. בכל מקרה היה משחק מדהים. לא האמנתי שאזכה לראות את הג'וקר מנצח שוב את הפריק הספרדי. אלקראס נראה כמו שילוב של נאדאל, פדרר וג'וקו. הוא אולי מעט פחות אלגנטי מפדרר, אבל לא פחות אטרקטיבי ממנו.
אני חושב שעד היום זה היה disputable כי למרות שהמספרים לטובתו, הוא הגיע לשיא בשלב שבו פדרר ונדאל כבר היו די מפורקים פיזית ולא היה אף אחד שבאמת איים על השליטה שלו (חוץ מאנדי מארי למשך איזה 2 דקות). השניים האחרים נאלצו להתחלק ביניהם במייג׳ורים בזמן שהוא רוב הזמן שיחק נגד עצמו, וקל יותר להצליח ככה. אם הוא פורש מחר, אתה רואה מישהו שעוצר את אלקראס מלזכות ב25 סלאמים תוך 10 שנים או פחות מזה? זה עדיין לא יהפוך אותו להכי גדול אי פעם. צריך מישהו שיהווה יריב ראוי בשביל זה. אבל מה שעשה היום... לשחק ככה רק כמה שבועות אחרי שאותו יריב חירבן לו על הראש במשטח שהוא הרבה יותר אוהב מאשר החימר בפריז, ולתת ליטרלי את ההופעה הכי טובה בקריירה שלו נגד יריב מצוין שלא נשבר אפילו פעם אחת, וכל זה במשחק הכי חשוב בחיים שלו - אין מילים לתאר איזה ספורטאי צריך להיות בשביל לעשות דבר כזה. גם בשיא של השיא אני לא זוכר אותו כל כך דומיננטי בהגשות, זה תמיד היה נראה לי כמו flaw במשחק שלו, כששיחק נגד פדרר ונדאל זה כמעט תמיד הרגיש שהוא צריך לעבוד הרבה יותר קשה מהם כדי לשמור על ההגשות שלו. והיום? בדיוק ההיפך. ורגע אחרי שחזר מפציעה. ובגיל 37. באמת שאין מילים. אחרי המשחק הלכתי לחדר כושר וחשבתי רק עליו ועל משטר האימונים שבטח יש לו ומפה לשם זה היה אחד הסשנים הכי טובים שהיו לי אי פעם, ההשפעה שלו על עולם הספורט היא לא נורמלית, מעט מאוד אנשים עשו את זה לפניו.
גמר פנטסטי וצמוד, אבל בחייאת רבאכ, מה זה השטויות עם המוסיקה לפני המרוץ? כל הכבוד לאצנים שהם נשארו בריכוז שלהם. עכשיו נראה אם נקבל כזה גמר גם במאתיים.
אכן הפתעה כי הקרב היה צריך להיות בעיקר בין הולנד לבלגיה. לנו היה את הצוות הכי טוב, לבלגים היתה הרוכבת הפייבוריטית (גם הרבה בגלל המסלול). למרות שפולקנר ניצחה ביושר היתה לה מזל עם ארוע אחד שהשפיע על התחרות. הנפילה של האמריקאית קלואי דייגרט גרמה לפלוטון להתחלק לשתי קבוצות. ההולנדית המובילה, לורנה וויבס, נתקעה מאחור. גם קופקי הבלגית, שלקחה בסוף את הארד הסתבכה בגלל זה. קופקי שהיתה היום הפייבוריטית לזכייה הצליחה לחזור עם הרבה כח לחלק הקדמי של המרוץ. וויבס לא. בכל מקרה פולקנר ניצחה בצורה נהדרת כשבסוף ברחה. קופקי ומריאנה פוס הוותיקה (זכתה בעבר בשביל הולנד כבר שתי מרוצים באולימפיאדה)הסתכלו אחת על השנייה והאמריקאית לקחה את כל הקופה.
בעוד יומיים בערב יש את הגמר למאתיים מטרים גברים. ממה שבדקתי בשעה 22:40 שעון ישראל. מחר בערב המקצה המוקדם עם בלסינג אפריפה. 21:30 שעון ישראל. ירוץ מול נואה ליילס....
אגב יצא לי לחשוב על תום ראובני, להבדיל משאר המדליסטים שהגיעו לפריז אחרי קריירה מצליחה והמדליה היתה החותמת האחרונה ראובני צריך עוד להוכיח שהמדליה שלו לא היתה מקרית, לא בטוח בכלל שהוא יצליח לעשות את זה.
אפילו אם לא ינצח יותר בשום תחרות את הזהב הזה לא יקחו ממנו. בכל מקרה באמת יהיה מעניין לראות אם הוא יכול להמשיך ככה. הוא בן 24 כך שאולימפיאדה נוספת היא מטרה ריאלית.
אני לא מסכים שהוא הגיע לשיא רק כשהם דעכו. הזכייה הראשונה שלו בגראנד סלאם באוסטרליה בגיל 20 הייתה אחרי ניצחון 3-0 על פדרר שהיה בן 26 בזמנו. הוא עלה לגדולה ב-2011 המטורפת שלו כשבאותה שנה הוא חגג 24, נדאל, 25 ופדרר 30. בשנים האלה והעוקבות גם נאדאל, גם פדרר גם מארי וגם וורינקה(לייט בלומר נהדר), זכו בלא מעט גראנד סלאמים במשותף. הביג 3 + מארי הגיעו ללא מעט חצאי גמר לפחות בעידן הזה. פדרר בשיאו (2004-2007) היה הכי דומיננטי שראיתי, אבל צריך לזכור שזה לפני שנדאל היה טופ על מגרשים שהם לא חימר. לא היו לפדרר יריבים רציניים באותה נקודת זמן. יואיט ורודיק התבררו כבלוף, סאפין קצת דגדג אבל לא יותר מדי. ההערצה שלי לדג'וקוביץ זה בדיוק בזכות מה שראינו אתמול. הוא כל כך רצה את זה. ראינו בשובר השיוויון האחרון את העוצמות והאנרגיה שהוא הוציא עם ווינרים מטורפים נגד חומה כמו אלקראס שמזכירה את נאדאל של הימים הטובים. הוא רצה יותר, למרות שהיריב שלו בנקודת הזמן הזאת טוב יותר. זה גם מפתיע אותי שהוא הפסיד לו פעמיים בדשא וניצח אותו פעמיים על חימר. דווקא בגיל כזה דשא אמור להיות מתאים יותר לשחקנים מבוגרים שכבר לא אתלטים כמו בעבר.
אם אני צריך להצביע על הסיפור הגדול של האולימפיאדה אז זאת צרפת ולא בגלל שהיא המארחת. כמו שאנחנו רואים בכדורגל גם בענפים האולימפים הצרפתים למדו להשתמש בהגירה מאפריקה לטובתם. הם מטפסים למקום הרביעי, הכי גבוה שלהם מאז 1948. הם עומדים כבר עכשיו על 45 מדליות, שזה הכי הרבה שלהם מאז האולימפיאדה ב-1900(שאגב גם היא נערכה בפריז) את האינפוט של זה ראינו בג'ודו, שיותר קרוב לליבנו. יפן מאז ומתמיד היתה המלכה של הג'ודו, ליגה משל עצמה. גם הפעם היא סיימה מקום ראשון במדליות אבל ממש בדוחק על צרפת שזכתה ביותר מדליות, כמובן גם ניצחה אותה בתחרות הקבוצתית, אגב 4 מ-6 חברי הקבוצה היו שחומי עור. ארה"ב תמיד תישאר מלכת הספורט, גם לה יש את השחומי עור שלה, אבל אין ספק שצרפת מבססת את עצמה כאימפריה.
