2011 הוא נתן שנה גדולה אבל ב3 השנים שלאחר מכן הוא לא היה כזה דומיננטי. פדרר זכה ב16 מתוך 20 הסלטמים שלו עד 2009, הוא בבירור היה כבר אחרי השיא גם אם היה עדיין בגיל שבו אנשים בדרך כלל בשיאם. ונדאל חצי מהקריירה שלו חי מפציעה לפציעה. איפשהו ב2014 נולה התחיל להשתלט לגמרי על עולם הטניס ובשלב הזה פדרר ונדאל, מה לעשות, כבר היו אחרי השיא (נדאל המשיך לשלוט בחימר למרות זאת).
הוא זכה עד 2009 ב-16 כי ברוב הזמן לא היו לו יריבים של ממש. (נאדאל רק ב-2008 נכנס לעניינים לראשונה בגראנד סלאם שהוא לא רולאן גארוס) פדרר, נאדאל, מארי ווורינקה זה עדיין הרבה יותר ממה שפדרר התמודד איתו. הדרך שלו לצמרת הגראנד סלאמים הייתה יותר קשה מפדרר. הוא היה צריך לרדוף גם אחריו וגם אחרי נאדאל. בתקופה החלשה שלו אחרי שזכה ב-4 גראנד סלאמים ברציפות שכללה פציעה פדרר זכה ב-3 גראנד סלאמים והגדיל ממנו את הפער ל-20. ושוב אני אגיד. פדרר היה טניסאי אלגנטי, אטרקטיבי ומוכשר יותר מג'וקו. ג'וקו הוא ספורטאי גדול יותר והגדול בתולדות הענף כי באקס פאקטור (המטליות הווינרית כמו שראינו בשוברי השיוויון מול אלקראס) הוא הצליח להתעלות יותר מיריביו ולשבור כמות בלתי נתפסת של שיאים. הוא כל הזמן רעב. אני חושב שלמרות המשחק הגדול אין לו עוד הרבה זמן בטופ, אבל כבר אין לו יותר מה להוכיח. הוא כבר השיג הכל.
פדרר התמודד עם נדאל יותר טוב ובעיקר יותר כשיר. את השאר אפשר להשוות לשחקנים של תקופה קצרה כמו מדבדב, ת'ים ועכשיו אלקראס (שכמובן נראה פוטנציאל גדול בהרבה), הם זניחים. אבל בשורה התחתונה אין בינינו ויכוח שהסרבי הגדול מכולם, וזה היה נכון גם לפני המדליה, פשוט עכשיו הדיון נחתם סופית. ואם כבר ספורטאי על... דופלנטיס... פאק. איזה פסיכופת. לגמרי שריין לעצמו היום באותה רשימה עם נולה, בולט, פלפס וכל האחרים.
פשוט פאדיחה. הולנד לוקחת לראשונה זהב בכדורסל 3×3 גברים. גמר מאד דרמתי מול המארחת צרפת. מצחיק שמי שקלע את סל הניצחון בהארכה היה שחקן בשם וורת'י דה יונג
אכזבה גדולה נבחרת יוון. אני זוכר איך פעם נוביצקי אמר על ספרד "יש יותר מידי גאסולים בנבחרת הזאת", פאסט פורוורד ל2024, יוון הפכה לגרמניה ההיא, וכיום יש יותר מידי ואגנרים בנבחרת גרמניה בשביל יאניס אחד. עבודה גדולה עושה שם גורדון הרברט.
מחצית. 16 הפרש לצרפת על קנדה. הגנת פרימטר אדירה של הצרפתים, משתקים לגמרי את מובילי הכדור של קנדה ומשבשים להם את ההתקפות. מנגד הצרפתים מפרקים את קנדה גם בצד ההתקפי וזה כשווומבי וגובר עם 2 נקודות ביחד. מי שמככב זה דווקא אלה שמשחקים באירופה, ובראשם קורדינייה האלמוני.
בתור פריק של התעמלות, שלא הפסיד דקה של שידור התעמלות מהאולימפידה הזו ובאופן כללי אוהב מאוד את התחום: - דולגופיאט קופח רק ביחס לקרלוס יולו - שני הבריטים קופחו בהרבה יותר. לא ברור לי למה לא החשיבו לוויטהאוס(הבריטי השני) את רמות הקושי שהגיע לו, הוא קיבל ציון רמת קושי נמוך בלפחות 3 עשיריות ממה שהגיע לו. ג׳רמיין גם היה צריך לקבל יותר על הקושי וגם על הביצוע, שניהם נתנו תרגילים טובים משל דולגופיאט לדעתי(שנתן תרגיל מצוין בעצמו) - כולם נהנו מזה שניקיטה נגורני, הרוסי ואולי המתעמל היחיד שעושה טריפל פייק(בגמר הקודם נחת לא טוב מהתרגיל הזה ובגלל זה בעצם פינה לדולגפיאט את הזהב) לא היה באולימפיאדה בגלל המצב הפוליטי. - לדולגופיאט היה הרבה מזל במוקדמות שגם היפנים וגם הסינים עשו טעויות והתרכזו בקרב רב. הוא בקלות יכל לא לעלות בכלל והוא אמר את זה בעצמו. מבין את האכזבה בגלל שיולו באמת קיבל ציון שלא הגיע לו, יחד עם זאת אין לו מה להתאכזב מהתוצאה בהתחשב בכל התחרות. ספורטאי ענק. אגב - אני נגד ההתעקשות של שיפוט ההתעמלות להיות כל-כך אגרסיבית על הנושא של נחיתה בסטיק(בלי תזוזה). זו נחיתה מסוכנת יותר כי היא מכריחה לעשות מעין בלימת חירום במקום לתת למשטח לבלוע את האנרגיה ולתת עוד קפיצה אחורה. זה סיכון פיזי גדול שמונע ממתעמלים לקחת הימור על אלמנטים קשים יותר מצד אחד, ואין ספק שיש לו קורלציה לפציעות מצד שני. גם לא שומרים על האתלטים וגם מעודדים שמרנות במקום לקחת את הספורט קדימה.
נצחון ענק של צרפת, ולמרבה הפלא מי שאחראי עליו הם דווקא הרול פליירס שלה. לסור ויבוסלה ניצלו את הצבע הרך של קנדה ועשו ככל העולה על רוחם, קורדיניה במשחק חייו, ופורנייה עמוק בדמדומי הקריירה מראה שעדיין יש לו את זה. קנדה שהיתה פיבוריטית למדליה, ואפילו עם סיכוי לעקוץ את ארה״ב, מסיימת את הטורניר כבר ברבע.
