כותרת בתבהלה 12 ״78 אזרחים וחיילים נהרגו מתחילת החודש״ פשוט ככה, בלי לרשום כמה חיילים נהרגו בלבנון וכמה בעזה, בלי לרשום כמה אזרחים נהרגו, כמה מתוכם נהרגו מהטילים וכמה מפיגועים. בלי לציין את הדבר ה״שולי״ הזה שאנחנו באמצע מלחמה. פשוט דוחפים לצופה ״78 נהרגו החודש״ כדי לייצר תבהלה ודה מורליזציה.
מה פתאום, חובה לפרסם, אבל התפקיד של התקשורת זה להציג את המציאות כפי שהיא ולא למסגר אותה בצורה מניפולטיבית.
כן ככה בד''כ מציגים כותרות. היא לא יכולה להיות ארוכה מדי. או שאתה רוצה שיהיה רשום בכותרת "78 אזרחים וחיילים נהרגו מתחילת החודש,60 חיילים 28 אזרחים, 40 בעזה ו20 בלבנון, 15 מפיגועים ו20 מרקטות"?
זה לא רק הכותרת, כל האייטם עסק בזה. המטרה היתה ליצור תחושה של הפסד. עכשיו תראו, אין לי בעיה עם תקשורת ביקורתית. אין לי גם בעיה שתהיה ארסית, אבל שתהיה צודקת. כשהיתה ביקורת על לבנון השניה היא היתה צודקת כי זאת היתה מלחמה כושלת. כשהיתה ביקורת על השביעי באוקטובר היא היתה צודקת כי זה היה המחדל הכי גדול בהיסטוריה. מלחמת חרבות ברזל היא מלחמה מוצלחת, גם בעזה וגם בלבנון, לכתוב ״78 הרוגים בישראל מתחילת החודש״ כאילו אנחנו מובסים והעסק יוצא משליטה זה מניפולציה דוחה שהיא חלק מקמפיין תקשורתי שדוחף להפסקת אש, בשתי הגזרות.
לפי איזה פרמטר קבעת שהמלחמה הזאת מוצלחת ולבנון השנייה כושלת? בלבנון השנייה היו סה''כ 160 הרוגים בחרבות ברזל יש לנו 500(לא כולל ה7.10) ועוד לא נכנסנו עמוק ללבנון אפילו. גם בלבנון השנייה לא היינו בכזה מצב מחורבן מבחינה בינלאומית.
לפי הפרמטר של הרוגים אצלנו מול הרוגים אצל האוייב. ככה מודדים את זה. בתמרון בעזה יש 365 הרוגים שלנו מול 17000 הרוגים של חמאס. יחס של 1:46. בתמרון בלבנון יש 28 הרוגים שלנו מול 2000 שלהם. יחס של 1:71. בלבנון השניה זה היה 1:5.
הצלחת המלחמה בלבנון לא תיקבע עכשיו. היא תיקבע שנים אחר כך, במבט לאחור, כשנראה מה יצא ממנה בטווח הארוך. למדוד את זה עכשיו זה שטחי וסתמי. זה לא כדורגל ואין פה שלוש נקודות שקיבלת על ניצחון ויישארו שלך בטבלה לנצח.
אז לפי הפרמטר שלך המלחמה בעזה יותר גרועה ממלחמת לבנון השנייה. וגם אתה לא יכול להשוות את לבנון השנייה לתמרון שיש עכשיו. אז נכנסנו עד לליטני אז ברור שאתה מסכן את עצמיך יותר כשאתה נכנס עמוק יותר לשטח האויב. וכמו שאמר אמיר צריך לחכות שנים כדי לדעת כמה מוצלחת הייתה המלחמה. אחרי לבנון השנייה היה יותר מעשור של שקט, בוא נראה כמה זמן יחזיק ההסדר שיגבשו אחרי המלחמה.
זה כן כדורגל, רק עם מתים במקום כדורים בשער, ועם כיבוש שטח במקום 3 נקודות. אין שאלה בכלל שצה״ל מביס צבאית את חמאס וחיזבאללה. חמאס כבר לא מתפקד כגוף צבאי אלא כחוליות מקומיות. הוא הרבה יותר קרוב לחמאס באיו״ש מאשר למה שהוא היה בשביעי באוקטובר. אני כבר לא מדבר על היכולת הרקטית שכבר כמעט לא קיימת. חיזבאללה חטף מכה חזקה מאד, מובס בכל קרב וצה״ל כובש עוד ועוד כפרים וממשיך להתקדם. בלבנון השניה למשל היו לא מעט מקומות שחיזבאללה הצליח לבלום את צה״ל. לזה תוסיף את היכולת הרקטית שלו שנפגעה אנושות. לפני המלחמה היתה לו יכולת להעיף מאות אם לא אלפי טילים על המרכז מדי יום ולהרוס תשתיות חיוניות. היום הוא במקרה הטוב מפליץ טיל אחד בשבוע על תל אביב.
והשקט אחרי לבנון השניה היה בולשיט. מכרנו לעצמנו שחיזבאללה מורתע וב-8.10.23 גילינו שהוא לא מורתע ולא נעליים. הוא פשוט שמר על שקט בשביל להתחמש. זה אגב גם מה שסינוואר עשה בשנתיים שלפני הטבח, גם אז אמרנו שהוא מורתע.
זאת בדיוק הבעיה. שאתה ואחרים רואים את זה כך. מרוכזים ב"ניצחון". לא, זה לא כדורגל וניצחון כאן הוא דבר הרבה יותר מורכב, קודם כל בגלל מה שאתה מאבד בדרך, וגם בגלל שבסופו של דבר המבחן הוא לטווח ארוך. אם "ננצח" את חיזבאללה עכשיו, ובעוד עשר שנים שוב נחזור לאותה סיטואציה, מה אז?
תראה צריך להפריד. יש את המלחמה ויש את מה שקורה אחריה. המלחמה מתנהלת נהדר, מהרצי הלוי למעלה ועד החיילים בשטח, ריספקט לכולם. מה יהיה ביום שאחרי זה כבר בידי הממשלה. 1701, 1559, זה לא משנה, מה שמשנה זאת הגישה. אם אתה מחליט שבכל התעצמות של טרור אתה נכנס לתקוף אז חיזבאללה לא יתעצם מחדש. אם אתה מחליט שאף אחד לא יכנס לפרימטר אז אף אחד לא יכנס לפרימטר. פה זה כבר בידיים של נתניהו ואלה שיבואו אחריו. אני אישית אופטימי, פשוט כי אחרי השביעי באוקטובר כל המדינה שינתה את הגישה, אנחנו מסתכלים על הכל מהפריזמה של השביעי באוקטובר. אם לפני השביעי יכולנו לקבל עמדת תצפית על הגבול היום אנחנו כבר לא נקבל את זה. אנחנו כבר הרבה פחות פחדנים ממה שהיינו, תהיה בטוח שהיום כבר לא נשקשק מול אוהל.
