עכשיו כשזה רשמי... מה לאוהדי באר שבע פה יש להגיד על חטואל? ממה שאני מכיר ממנו לא ראיתי הרבה מעבר לחוש לשערים. לא פיזי במיוחד, בלי דריבל מטורף, בלי יכולת מסירה מטורפת. מעניין אם ברדה מייעד אותו לאגף שמאל או לחלוץ, 2 עמדות אצלנו שדורשות חיזוק.
סיומת טובה, חוש לשערים, מיקום מצוין, יודע להעניש, וכשהוא במומנטום קשה מאוד לעצור אותו כי הוא מסוג השחקנים שתמיד יודעים איפה הכדור יפול. לטעמי הוא יכול להיות אחלה חלוץ שני או קיצוני לקבוצות שהקיצוני משחק גבוה. החיסרון הוא שהגישה שלו לא מקצוענית מספיק ולכן הכושר הגופני שלו לקוי, לוקח לו זמן להתאושש מפציעות ושבגלל שהוא איטי הוא לא מהקיצונים שיכולים לקבל כדור רחוק מהשער. לדעתי הוא יצליח בהפועל תל אביב, פלוס האוהדים הצעירים (הילדים) מאוד יתחברו אליו כי הוא צבעוני, בבאר שבע היה הכי אהוב על הילדים מהשחקנים.
אם הוא יהיה רציני, בליגה הלאומית הוא יכול להיות כוכב כי הקצב יתאים לו. כשתעלו ליגה לא חושב שהוא יספיק לציפיות שלכם.
גם בליגת העל הוא יכול להצליח בקבוצות צמרת. ראשית הוא שחקן של ביטחון, הוא צריך שירגישו שיאמינו בו- ברגע שהוא צריך יותר מדי להילחם ולעבוד קשה מתגלות החולשות שלו. הוא לא שחקן של עבודה, אלא של הסיומת שם ברחבה והוא באמת סקורר לא רע. אצלנו לא היה לו סיכוי ברגע שהדרישות של קוזוך הגיעו, הוא לא יכול להצליח אצל מאמן עם דרישות גבוהות לכושר ועבודה קשה, אבל מעטים מאוד באמת דורשים או ידרשו אינטנסיביות כזו בארץ, קוזוך בתחילת השנה האמין בו, או נאלץ להאמין בו, שיחק איתו לא מעט וחתואל לא נתן את הסחורה, ברגע ששיטת המשחק יותר ויותר הוטמעה- חתואל לא עמד בקצב והפך להיות שחקן יציע. כדורגל יש לו, הוא יכול להצליח גם בליגת העל, צריך להאמין בו ולא לתת לו לעבוד קשה מדי.
היו לחטואל תקופות שחוץ מלהבקיע הוא גם תרם במסביב. דריבל מצוין, מוביל כדור, מבטל שחקנים. והיו לו תקופות שהוא נראה כמו גופה. הוא כבר הרבה זמן לא נתן משחק טוב, לא בעונה שעברה שברדה כבר התייאש ממנו, ולא העונה שבהתחלה הוא רץ קבוע בהרכב והיה פשוט רע. משער שיקח לו זמן להיכנס לעניינים, מקווה בשבילכם שיפול לו כדור לגול כדי לקבל ביטחון.
מבסוט מההחתמה הזו והייתי בטוח שאם רותם חטואל יגיע אז סתיו טוריאל בחוץ. ייקח לו זמן להיכנס לכושר אבל אני מניח שהוא יעזור לנו הרבה בישורת האחרונה, שחקן עם קצת דריבל וקצת חוש לשערים שיעזור לפרוץ בונקרים בליגה הלאומית. אנחנו 'גוברים' על קבוצות כמו הפועל חיפה בקרב על שחקני רכש וזה אחלה. קצת מפריע לי שאין אופציית רכישה וצריך לדון על זה בקיץ אבל שיהיה. מקווה לעבודה קשה ופחות אינסטגרם ועגילים. מעבר לכך הפועל מנצחת ומנצחת ומנצחת ואני מפנטז בתוך-תוכי על העפלה לחצי גמר הגביע, אבל עדיין בליגה אנחנו לא במקום השני אפילו וזה קצת מבאס. הניצחונות די דחוקים, ולמרות שהגיעו שני שחקנים משמעותיים לדעתי חסר לנו קשר אחורי. *לירן אני לא בא מנקודה של להעביר ביקורת אבל אליניב ברדה שחטואל הצליח תחתיו ואוהב אותו - לא מאמן 'עם דרישות גבוהות?' סתם תהייה.
אני חושב שגם אצלנו הוא היה יכול להיות אחלה מחליף, שזה מה שהיה רוב הזמן גם אצל אליניב. להעלות אותו מהספסל לחצי השעה האחרונה, בטח אם אתה צריך שער, זה לדעתי הרבה יותר מסוכן מלהעלות אחד כמו אחמד מהספסל שלנו לאותם דקות. הבעיה הייתה ונשארה ההתנהלות שלו שבגללה בתקופות רבות הכושר הגופני שלו לקוי. היו תקופות שעבד בהם קשה ופתאום ראינו אותו רץ ולוחץ ולא מאבד את האוויר תוך חצי שעה, ואלה גם היו התקופות הטובות שלו אצלנו, הבעיה שאין לו את האופי לעשות את זה באופן קבוע ולכן לאורך זמן הוא בעיקר מתאים להיות זה שעולה מהספסל כמחליף (בקבוצה עם שאיפות כמובן, אצלכם השנה הוא בקלות יכול להיות באנקר בהרכב).
לא קרוב לדרישות של רן קוזוך. שחקנים התרעמו בתחילת העונה על זה שהמאמן רק מריץ אותם עשרות קילומטרים על חוף הים. היום כולם מבינים למה כאשר בדקה ה70-80 אנחנו עדיין מצליחים לקיים משחק לחץ גבוה כאילו רק התחיל המשחק, דברים שלא הצלחנו לעשות אצל ברדה לא משנה באיזו דקה. ברדה לא באיזור חיוג הזה מבחינה מקצועית. לפחות אצלנו כמובן שהוא לא היה. היתרון בברדה שהוא אינטליגנט וחכם- אני מניח שהוא למד משהו בחצי שנה שישב בבית וגם ידע להשתפר.
לטעמי עבר מתחת לראדר יחסית: משחק הוקרה לזכרו של דרור קשטן ז"ל כשנה לאחר פטירתו| העיתונאי ואוהד הפועל תל אביב ירון שילון אחראי על יוזמה מרגשת ומשחק בין וותיקי הפועל תל אביב לבין שחקני עבר של נבחרת ישראל שניצחה במשחק. מעבר ל"תינוקות קשטן" כמו סלים טועמה, עומרי אפק, פיני בלילי וכדומה, ושחקנים ישראלים בכירים כמו שמעון גרשון (היה קפטן הפועל ת"א ביוזמתו של קשטן) ששב ללבוש אדום, שביט אלימלך ויוסי אבוקסיס - הגיעו גם זרים אייקונים של המועדון מחו"ל כמו אישטוון פישונט, גאבור הלמאי, מילאן אוסטרץ’ שתרם שבעה שערים במסע האירופי עד לרבע הגמר ב-2001/02 וסרג’י קלצ’נקו. יוסי בניון בין היתר שיחק בנבחרת ישראל. שביט הביא את החולצה מדאבל 2000 במיוחד בשביל זה והשחקנים באדום אכן לבשו חולצה עם הספונסר כתר. “לא היה מאמן כזה, אי אפשר להסביר מה קשטן הוציא מאיתנו, מבחינתי הוא תמיד יהיה מספר אחת”, אמר שביט. הלמאי אמר: “זו הייתה התקופה היפה ביותר בקריירה שלי, הגעתי לכאן ופגשתי קבוצה חזקה עם חדר הלבשה מגובש”. פישונט: “זה מדהים איך דרור הבין את תפקיד המאמן”. הדבר הזה עושה צמרמורת, יש לי געגועים להפועל ת"א של פעם. בכל מקרה לכבוד המאורע לקחתי על עצמי את המשימה לבחור את ה-11 הטובים ביותר של הפועל תל אביב של דרור קשטן, קבוצה אדירה בין 1999 ל-2002. ההרכב: שביט אלימלך| אילן בכר, שמעון גרשון, אסי דומב, יגאל אנטבי| יוסי אבוקסיס, גאבור הלמאי, סלים טועמה, שלום תקווה| פיני בלילי וסרג’י קלשצ’נקו\מילאן אוסטרץ קשה לי להכריע לגבי החלוץ השני. אוסטרץ’ סבל ‘ממעצור’ בליגה אבל הגולים שלו נגד צ’לסי, פארמה כשהוא עובר את פאביו קנבארו, לוקומוטיב בשלג - וואו. קלשצ’נקו היה מחמיצן כרוני אבל מהיר, לוחץ, שחקן קבוצתי נהדר. שלום תקווה אולי עולה מהספסל. פישונט בהפועל היה בעיקר שם גדול אבל לא היה השחקן של בית"ר ירושלים. רונן חרזי עשה 3/4 עונה אדירה בדאבל אסור לשכוח. עומר דמארי גם כן שיחק בהפועל ת"א של דרור קשטן בחודשים הראשונים עד שדרור פוטר וכך טוטו תמוז.
הבנתי שאיכשהו הפועל תל אביב יצאה בנס כלומר רק עם הפחתת נקודה על תנאי, עונש כספי לא גבוה במיוחד ובעיקר אי סגירה של 4-5. בנושא אחר, ביום שישי קרב חשוב כל כך מול הפועל כפר שלם, אם בעבר היה מספיק לקחת X נקודות בלאומית הרי שאליניב ברדה לא מפסיק לנצח והפועל עדיין לא במקום השני אפילו, אחוזי ההצלחה של שתי המוליכות - זה מטורף. צריך לתת מילה טובה ולהחמיא להנהלה החדשה על חלון טוב מאוד בינואר - לדעתי הטוב ביותר שלנו מזה שנים. השארת סתיו טוריאל, הגעת רותם חטואל וגם איתמר שבירו ושחר פיבן, חסר רק קשר אמצע. לא רוצה לחשוב רחוק כי העונה רחוקה מלהסתיים אבל זה מעל מה שציפיתי. שבירו לא הצליח במכבי נתניה, לדעתי חלוץ רחבה לא רע בכלל וצריך לזכור שוב שאנחנו בליגה הלאומית ויש גבול מה אפשר לעשות.
1.היום עם הגדלת הפער מהמקום השלישי לעשר נקודות זה מרגיש שעשינו צעד חשוב אבל עדיין יש פלייאוף. מנצחים גם במשחק חוץ כשעד לדקה ה-75 המצב הוא 0:0 - מכובד. חשוב לי שנעלה מהמקום הראשון ושננצח את הפועל פתח תקווה בפלייאוף. 2.גביע המדינה: היה כתוב על זה בכוכבים אליניב ברדה נגד הפועל באר שבע, וחבל שלא בגמר. ההגרלה הכי קשה שיכולנו לקבל, חבל. 3.סתיו טוריאל - עוד שער שלו היום ובליגה קריטית, סבל מאי-נוחות גם העונה, חבל שאין סטטיסטיקה נורמלית של ליגה לאומית באף מקום בערך. חובת ההוכחה עליו בשנה הבאה אבל עונה גדולה שלו עם מספרים כמו של ורמוט בעונת הדאבל ויחי ההבדל הקטן. לדעתי הפוטנציאל אדיר. רגל שמאל כמו של סלים טועמה כמעט, סוגרים לו את החיתוך לאמצע אבל עדיין חכם. מצטרף מעולה, מכדרר, שחקן כל כך חכם וקבוצתי ועובד… 4.רותם חטואל - שיר שחקן מרגש אבל זה לא מתחבר, חשבנו שיתרום יום, אני מתחיל להבין שבעונה הבאה הוא לא יהיה כאן. שוב אני לא באמת יכול לשפוט וכשאתה רואה שחקן כאוהד ועוקב יום יום, לעומת זה שאתה רואה משחקים של הפועל באר שבע פעם בשבוע וזה נגמר ולפעמים תקצירים - אולי הוא קצת התבלבל?
חג 15 במאי שמח: יום הפועלים השני - 15 שנה לדאבל הבלתי נשכח של הפועל תל אביב בטדי על הפרצוף של בית"ר ירושלים, וביטוי שאני משתמש בו כל הזמן - אבל בנוגע לדסימה - “ואני הייתי שם”. עונת 2009/10 עם הסיום המטורף ביותר איי פעם בכדורגל הישראלי כנראה, הימים בלי האינסטגרם והטוויטר וכשהאינטרנט בטלפונים לא היה משהו והיה יותר מסובך ‘להתעדכן מה קורה במגרש המקביל’. אני בכלל לא יודע מניין להתחיל. אולי מזה שנסענו למשחק הזה, הדרך הארוכה - “להגיד תודה” לפני שהמסיבה מתפזרת. הרי וינסנט אניימה לא ימשיך, וגילי ורמוט ייצא לאירופה, ואיתי שכטר בטח חתם במקום אחר, ולדגלאס דה סילבה היה ביקוש, הייתה עונה כל כך יפה שהסתיימה עם גביע ומקום שני והצגה באירופה (אריק איינשטיין ז"ל כתב עוד באוקטובר שזו הפועל הגדולה בכל הזמנים) וזה ה-DNA הלוזרי של הפועל, אמרו לו שהחולצה האדומה היא לא מציאה. אחרי הדרבי הייתי שבוע עם דמעות, כל שער 5 בוכה על הריצפה כמו באבל ואחד אמר ‘אני מאמין בבני יהודה!’. הגעתי למשחק ככה איכשהו בטרמפ, לא היה לי רישיון נהיגה, ועם חולצה לבנה של הפועל כי פחדנו מאלימות אפשרית של אוהדי בית"ר. השער המהיר של גילי ורמוט דווקא הלחיץ אותי עוד יותר. אכלנו אותה עם פרובוקציה של אלירן דנין על עומרי קנדה, ואניימה שאף פעם לא רעד - עשה במכנסיים בפנדל. הפועל בשארית כוחותיה האחרונים - אפילו עם ויקטור מרעי ובויאן וורוצ’ינה חלוץ המריבה שהיה שחקן לא טוב - עלו לרחבה ונוצר פקק. ואז.. “ורמוט…הרוש הודף…הכדור הזה ברשת. הכדור בפנים. 1:2 להפועל תל אביב! האם זהו שער האליפות של הפועל תל אביב? ערן זהבי עושה את זה בתוספת הזמן”. קפאתי, לא יכולתי לשמוח. שנייה אחר כך שומעים “ישש” בקהל של בית"ר והייתי חרד שמכבי חיפה תבקיע נגד בני יהודה - סתם שמועה. מבין את שברון הלב בירוק והקיזוז לא הוגן אבל הוא נקבע עוד לפני וכדי לפגוע דווקא בבית"ר ירושלים ואם חיפה הגיעה למחזור הסיום שהיא תלויה בעצמה אז היה בזה צדק. שנייה לסיום והתחלתי לקבל מבול הודעות. אוהד הפועל חיפה כתב לי ‘וולקאם! אוהבים אתכם’, ואוהד בית"ר: “לא יאמן. לקחתם. לא יאמן, אבל לקחתם”. רציתי לפרוץ לטדי לכר הדשא לחגוג אבל הבנתי שאין מצב, חיכו שכל 20 אלף אוהדי בית"ר יתפזרו ואנחנו נשארנו במגרש בהנחיית המשטרה. השחקנים רצו אלינו עם הצלחת, אומרים שוואליד באדיר רץ עם הצלחת הפוכה. גם אלי טביב דפק ספרינט ואלי גוטמן רץ מצד לצד כמו משוגע, ומהראן לאלה עם הטלפון, וגילי ורמוט עם דמעות וגם כל השחקנים. למחרת היה אמור להיות לי מגן, מתכונת בחיבור. ניגשתי למורה בגימנסיה הרצליה ואמרתי לו “אלון היקר, הפועל הקבוצה שלי לקחה דאבל. חזרתי הביתה בחמש לפנות בוקר. אני לא נבחן היום”, והוא הבין! במדרגות פגשתי אוהד בני יהודה והזכרתי לו מה אמר לי לפני כמה ימים: “דאבל יש רק במקדונלדס”. כל כך הרבה משחקים בלתי נשכחים בעונה הזו, הדרבי 2:4 כשכבר הובלנו 0:3 וחלמנו על חמישייה ולראשונה בהיסטוריה עלינו למאזן חיובי במשחקי הדרבי| ניצחון 0:1 בקללת אליעזר במשחק העונה עם הגול של מהראן לאלא| וגם ה-3:3 נגד מכבי נתניה אחרי שפיגרנו בשלושה שערים. היה אמור להיות איזה סרט מיוחד של הדאבל עם קטעים בלתי נשכחים אבל מוטי חביב לא השלים את העבודה ואלי טביב הפיל את זה כמובן ומוני הראל הבעלים אגב לא היה במשחק בכלל, חסר אמונה. לא משנה. אליפות היסטורית ונצחית ואני שואל את עצמי האם כאוהד הפועל אחווה משהו שקרוב לאותה התחושה ואני מניח שלא. ההישג לא ישכח ומאז ליגת האלופות עונה אחר כך ועזיבת אלי גוטמן - המועדון התדרדר והתדרדר ולא שווה כלום. מה שכן עצוב במידה מסוימת שלא מעט מגיבורי הדאבל הם ‘מחוקים’ ואסור להזכיר אותם היום. כובש שער האליפות ערן זהבי - תודה לך! וגם ורמוט, וגם אניימה ששיחק בצהוב. כעורך ועיתונאי בספורט1\כתבתי בזמנו על עשור מהדאבל עם השתלשלות האירועים שלב אחר שלב: הפועל תל אביב: עשור לדאבל ב-2010, שלב אחר שלב | ספורט 1
דורון ליידנר חתם לעונה בהפועל תל אביב - המגן השמאלי הצעיר שלא שיחק הרבה השנה, מגיע כמושאל ללא תמורה עם אופציית רכישה בגובה 2.2 מיליון ש"ח מאולימפיאקוס. וולקאם מרגש ברשתות החברתיות עם השיר אני חוזר הביתה ולפתע דורון שר אני מבסוט מהרכש הזה. שחקן בית שזה מעולה! מגן התקפי, נועז, אמיץ. עם טכניקה ומהירות ופס אחרון מדויק, יוצר סכנה. יכול להיות מהמסוכנים בארץ וגם יש לו קצת חוויה וניסיון אירופי. זה הכי טוב שיכולנו להביא. זוכר אותו נדמה לי כבר בהופעת בכורה בבוגרים מבקיע שער. ההנהלה עובדת בשקט ואמנם צריך עוד הרבה שחקנים - אבל בינתיים עבודה טובה.
