אני מאמין בו ואני מאמין בארגון. פרסטי מבין הכי טוב מה לעשות. אני לא מתיימר להיות גאון כדורסל, אני אוהד וסומך על פרסטי. אני נהנה מהעונות הרגילות גם, הפלייאוף זה רק הדובדבן מבחינתי. למשל אם נפסיד בראשון הדבר הראשון שיעציב אותי זה שאין משחקים ל5 חודשים עכשיו ולא שפספסנו אליפות. את העונה הרגילה אני חווה במשך 82 משחקים, והעונה נהנתי מאוד. הייתה חוויה. זה לא יתאים לאג'נדה של תרבות הספורט בטלוויזיה וכתוצאה מכך גם לרוב הצופים שצורכים את התרבות הזאת, אבל ככה אני רואה את הדברים.
הוא היה הפנים של הליגה בקטע של הדמות הכי פופולארית. למעשה הוא היה הדמות הכי פופולארית גם כשנכנסנו לעידן לברון. שלושת השחקנים הכי טובים בעשור הראשון של המילניום היו קובי, שאק ודאנקן, כששאק היה רלבנטי רק עד 2006. כל הדיונים השחוקים על קובי vs דאנקן הם חסרי משמעות. שניהם היו בתפקידים שונים ושניהם ידעו להתעלות במאני טיים. קובי כן היה יותר ״כוכב״ מכל מיני סיבות.
פרסטי מצוין ומותק ונסיך,אבל אני הייתי מפעיל אופציית מועדון ומחכה עם ההארכה בסכומים מטורפים. השחקן מגה חשוד (קח בחשבון שגם בעונה הבאה יש אופציית מועדון). זאת אומרת רק מ2027 יש לו 100% eligibility לחוזה דנדש. אם אני מאריך זה רק בלית ברירה כי כוכב לא ירצה לבוא לאוקלהומה. אז אני "מסתפק" בטאלנט של קיי700. בעולם אוטופי וורוד כמובן שאני מחתים על חוזה ומטריד. השחקן הזה נופח מעבר לכל פרופורציה. אני גם לא מתבאס מזה שלא יהיה תואר כי הdna של המועדון לוזרי. לדעתי אגב זה בכל מקרה יקרה... יש לך רוטציה מאוד רחבה של שחקנים מה שאין בכמעט אף קבוצה לשנתיים-שלוש הקרובות. (אם דיאגנולט יתחפף- יבוא מאמן שינצל את היתרון הזה ) וזה לבד שווה תואר בליגה הזו שמלאה בקוקסינלים שנפצעים מכל ליטוף. אתה צודק- צריך להנות לא תמיד תואר זה הכול או כלום. זה כולה סוניקס אחשלי... זה לא לייקרס ולא בוסטון.
זה לא רק שצריך להנות. אתה בתור אוהד עובר 100 משחקים בעונה, יכולים עד מחר להגיד לי להתעלם מה82 הראשונים ולהתייחס רק ל18 האחרונים, בסוף אני חווה את כולם. הם לא עוצמתיים כמו האחרונים אבל הם מהנים. בסוף זאת העונה שעברתי. מי שלא אוהד לא מבין את זה ואז הוא שומע את רז זהבי/סטיבן סמית' מדברים על הכל או כלום והוא חושב שזה באמת ככה ואז נוצרים יצורים כמו @k_700 שהם סה"כ תוצאה של הנדוס התודעה של התוכן שהם צרכו. למי שיש מוח יש דעה משלו. לליברפול היו עונות של מקום 2 שנהנתי מהן כאילו לקחו אליפות, חוויתי את כל הנצחונות כל העונה וגם חוויתי את האכזבה בסיום, האכזבה לא מחקה את ההרגשות הטובות שהיו במהלך העונה. את ה3-2 של קוטיניו על סיטי אני זוכר עד היום. הייתה הרגשה עילאית של אליפות. יצורים כמו @k_700 יגידו "אבל לא הייתה אליפות בלהלבלהלהבלהלהבלהבלהלההלהבלהל" אבל בתור אוהד מה שנשאר איתך זה הרגעים הגדולים, אלה שהיצורים לא חווים אף פעם.
עד כה, בהחלט. הרוטציות שלו חשודות והוא לא מצליח להוציא מהחבר'ה שלו התעלות פלייאוף שבלעדיה לא מנצחים. אם בפעם השנייה ברצף (*אם*) OKC תסגור פלייאוף שבו הציון האינדיבידואלי של כל שחקן ינוע בין 'נעלם' לבין 'היה טוב כמו בעונה הסדירה, בערך' זה כישלון ענק בליגה שבה הרף הנמוך להצטיינות מתחיל מלתת באפריל-מאי-יוני דברים שונים, טובים יותר מאשר באוקטובר-מרץ. אם הקבוצה הטובה בליגה תסיים פוסט סיזן שני בו אין לזה רמז אני שם את זה עליו, קודם כל.
בסדר גמור, כשזה בא ממך ועם נימוק אני יכול לקבל את זה או להתדיין על זה. אני לא הייתי מדיח אותו גם אם נעוף לדנבר. לכל הפחות נותן לו עוד עונה מלאה. אני לא חושב שהיינו קבוצה טובה מדאלאס בעונה שעברה, אפשר לטעון שאנחנו טובים מדנבר.
עונות סדירות מדהימות גם יוטה של מלון וסטוקטון נתנו וגם הdmc וסקרמנטו של מייק ביבי וכריס וובר. בסוף אף אחד לא זוכר את זה. ואם עונה שנייה ברציפות אתה מגיע הכי כשיר בליגה, הכי עמוק בליגה, עם הגנה היסטורית וכשאתה פייבוריט גדול לעשות את זה מהמערב(הם גם היו פייבוריטים ברורים על דאלאס לפני שהסדרה והפליאוף התחילו) ואתה מקבל בעיטה בתחת עם הצד המעליב(והפעם כשיש לך גם משחק 7 בבית) אז על מההשאלה פה בכלל? ברור לגמרי שזה על המאמן. אין שום דבר היסטורי ביריבות שפגשה עד היום בשני הפליאופים האחרונים. דאלאס הייתה יריבה בינונית שנעשנה על כמה שחקני הגנה טובים וכוכב ענק ודנבר היא בערך קבוצת ההגנה ה-15 בטיבה בליגה ואפילו בפליאוף היא לא מציגה משהו הרבה יותר טוב מזה וגם היא נשענת על כוכב אחד ענק. היא לא הפסידה פה לספרס של דאנקן, מאנו וקוואי או ללייקרס של שאקובי או אפילו בוסטון. אני שוב חוזר למשחק 1. השטויות שהוא עשה שם בסוף ביתרון 9 וכשיוקיץ׳ בחוץ. שם נזרעו הזרעים. משם לא ראיתי שום משחק שהוא הגיב בו טוב, בניהול רוטציות, בלשדר ביטחון לשחקנים שלך בחצי השני. הכל נבנה על מזל עם קצת השענות על העייפות של החמישיה ממול. הלכו שם להארכה במזל, דורט בנצחון הקודם היה נקודת מזל בניהול משחק גרוע ואתמול אי אפשר לזקוף לזכותו נקודת ציון אחת. אני עדיין מאמין שאוקייסי עולה מפה אבל אי אפשר להתכחש שבינתיים ומעל לכל שחקן בסגל זה פליאוף חלש של מאמן העונה הרגילה הטוב בליגה. ובnba אין חסד לעונות טובות גדולות. כל בעלים וgm מנגר סוחב על עצמו לחץ. בין אם זה להתקרב לאפרון הראשון כי הטימליין מתקתק או בין אם להגיע לנקודה שהשחקנים שלך חצו את הפריים. סייקל של קבוצת nba הוא אף פעם לא עליה לינארית גם אם הגיל הממוצע צעיר. אוקייסי צריכה ללכת פה עד הסוף, על מה השאלה בכלל??? בוסטון רגל וחצי בחוץ, קליבלנד וג״ס כבר בחוץ. דרך המלך פרוסה.
הג׳יילן וויליאמס מקבל אצלי ציון עובר על הפליאוף זה עכשיו ההצדקתי את הארי מגווייר ב90 מליון אירו החדש? רק מבקש לדעת למה לחכות במסגרת הפייקעלך שעכשיו תציף עליי בשנים הקרובות. למה קובי נחשב ברוב מוחלט של הדירוגים מעל לשאקיל אוניל? אני מעריך שזה קשור לlongevity. יש לזה משקל ענק. שחקן שמגיל 18 משחק בליגה ומגיל 20 בערך עד גיל 34 הוא בטופ 5 של השחקנים בליגה בכל נקודת זמן מול era שונים של הליגה ומצליח לקחת אליפויות עם גמרים לצד שחקנים שונים מקבל יותר נקודות זכות. לשאק היו בעיות משקל שמלכתחילה שמו טיימר לקריירה קצרה. השיא שלו? כנראה היה הגדול ביותר שהליגה ראתה פרט למייקל ג׳ורדן(ונתקלתי בדיעות שהשיא הזה גם היה גדול יותר אגב). אני מאמין שמהסיבה הזאת גם קובי קצת מקדים את דאנקן בחלק גדול מהדירוגים(זה כמובן ניתן לדיבייט). אגב, מה שאתה כותב על קובי אני יכול לכתוב על דאנקן וכמעט כל כוכב בליגה. אם אתה מוציא את פארקר ומאנו או רובינסון מספרס יש לדאנקן 5 אליפויות? בלי קוואי באותה גמר הוא לוקח את האליפות החמישית כשהוא כבר שחקן הרבה פחות טוב? בלי דווין ווייד לברון משיג את הראשונה והשניה? בלי קיירי באותו גמר הוא משיג את השלישית? בלי קוביד ואיידי לברון משיג את הרביעית? אני רואה שעכשיו גם נזכרים כמה הייטרים שהיו תופסים משחקים שלו בפליאוף להזכיר שקובי היה מסתכל על החברים שלו לקבוצה ועדיין לוקח זריקה או הולך לסל. ההבדל הגדול בין קובי לבין ״שאר״ הכוכבים שמפארים את הדיון הזה זה שהוא אף פעם לא ברח מאחריות ושהוא היה מחפש להריח את הדם על המגן שלו. אם הוא יודע שעכשיו שני סלים על הפרצוף של ברוס בואן הולכים לגמור לכל ההגנה של הספרס את הבטחון במשחק חמש אתה תראה אותו הולך לו על הפרצוף כמו שעשה ב2008(על אחד מהסטופרים הגדולים ביותר של אותה תקופה). ידע להריח דם, לא ברח מאחריות, היה שומר אדיר, אתלט אדיר שבכל שלב בקריירה הוסיף לעצמו עוד ועוד כלים התקפיים כדי להשאר רלוונטי בטופ כל כך הרבה שנים. זה מה שהכניס אותו לטופ 10 בדירוגים.
סטוקטון ומלון עשו גמר והפסידו לקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה ולשחקן הכי גדול בהיסטוריה, אוקייסי לא בטוח אפילו שעושה גמר מערב. מצד שני סטוקטון ומלון הגיע לגמר אחרי 10 שנה של פליאופים, אוקייסי רק בפליאוף השני שלהם. וכמו שנאמר אין ליד שיי איזה וטרן כמו שלקובי היה את שאק או שלטים דאנקן היה את דיויד רובינסון. מצד שלישי עם פליאוף כל כך חלש, כש-2 מ-3 הפיבוריטיות בחוץ(כנראה) אם אוקייסי יפקששו את זה תהיה תחושת החמצה
בספורט אתה אף פעם לא יודע מתי חלון ההזדמנויות שלך ייגמר (או ייפתח). בטח בליגה כמו הNBA. גם אם אוקלהומה תצליח לשמור על השלד הנוכחי למשך שנים, שום דבר לא מבטיח לה שלא תקום שוב קבוצה היסטורית כמו גולדן סטייט שתשלוט בקונפרנס. השנה האליפות מונחת על הרצפה וזו הזדמנות שלא בהכרח תחזור לאוקייסי, מינסוטה ואפילו לניקס. @Liverpool-Forever ה3-2 של קוטיניו היה רגע עצום. אבל נהניתי הרבה יותר בשריקת הסיום מול טוטנהאם.
לסטוקטון ומלון הייתה קריירה ארוכה שבסבירות גבוהה לרוב מוחלט של ה״כוכבים״ בדיון לא תהיה. ברוב מוחלט של העונות שלהם מדובר בשני שחקנים ששחטו את העונה הרגילה והתבזו בפליאוף. סוג של קליבלנד סטייל אם תרצה להציג לחבר׳ה הצעירים פה. זה כולל כמובן החרקירי על הראש שעשו באותו גמר מול מייקל כשמלון בעצמו מאבד את הכדור האחרון לאותו סל מפורסם של מייקל שהוריד שעון והרג אותם. זה כל מה שיזכרו מהקריירות שלהם. אף אחד לא יזכור איך הם נתנו 35 הפרש לקבוצות במרץ עם מאתיים פיק אנד רולים בין היד הארוכה של סטוקטון לפוסט אפ של המיילמן.
והם כנראה עדיין היו נחנקים בפליאוף כי....רעדו להם הידיים בכל פליאוף בקריירה. כוכבים גדולים שיחקו ליד שאק גם לפני שהגיע ללייקרס. ראיתי לאן זה התנקז.
רק רוצה לעשות פה תיקון לדברים שכתבתי מקודם. זה לא הפליאוף השני של שיי, זה הפליאוף הרביעי. בכולם אגב הוא קלע בדאבל פיגרס. למעשה לפני העונה היו לו יותר דקות פליאוף מלאלכס קארוסו שהגיע על תקן ה״וטרן״. ככה שההשוואות לקובי או לדאנקן הן שגויות ותמחקו אותם מהפרוטוקולים בבקשה.
