ליברפול 2024/25 - טרגדיה: דייגו ג׳וטה נהרג בתאונת דרכים

עצוב מאד. זוכר אותו כשחקן מאד שקט וצנוע שהיה נטול אגו ולא היתה לו בעיה לעלות מהספסל ולתת את שלו, גם בליברפול וגם בנבחרת.

 

כואב לי הלב. השחקן האהוב על אשתי ואחד האהובים עליי. איזו טרגדיה. עולם אכזר

 

אתה נוגע פה במשהו שאני לא מפסיק לחשוב עליו מהבוקר:
כל אדם שהולך לעולמו זאת טרגדיה לקרובים אליו.
כשמדובר בכל מיני כוכבים אז גם אנחנו מרגישים לפעמים צביטה בלב אפילו שלא הכרנו אותם. בין אם זה שחקן מוערך בהוליווד או איזה ספורטאי גדול.
אבל אני חושב שאחד הדברים שהכי משפיעים עליי בהקשר של האסון הזה הוא שג'וטה הוא לא "כוכב כדורגל". בלי תספורות מוקפדות, בלי קעקועים, לא עם נתונים מולדים שעוזרים להתבלט. אין סביבו הילה של כוכב, לא צילומי פפראצי או דוגמנות ולא חיי מועדונים. איש משפחה שאוהב לשחק פיפא. לגמרי כמו כל אחד מאיתנו רק שבמקום להיות מתכנת, בעל בית קפה או עורך דין הוא שחקן כדורגל ממש ממש טוב.

 

תמיד חיכיתי לסרטון חשיפת הדירוג פיפא שעולה כל שנה ובו מראים לכל שחקן כמה הוא קיבל. הוא היה מככב בו בתור מלך הפיפא של הקבוצה.

אומנם לא שחקן בית, אבל מאוד התחבר לקבוצה, זה שיש לו שיר כזה פופולרי גם כשהוא לא כוכב גדול זה אומר הכל.

אישית אהבתי אותו מאוד, תמיד החזקתי ממנו כגולר מדופלם שצריך לקבל יותר קרדיט. הפציעות כמובן הרסו לו אבל נתן לנו כמה רגעים מאושרים.

מקווה שיפתחו אופציה לקנות חולצה שלו שנה הבאה (הפסיקו את מכירת החולצות של השנה), אני אקנה.

 

וואו לקום ולקרוא את זה.
אנבליבאבול.

אחד מהשחקנים שהכי אהבתי מוולבס, עוד כשהיה שחקן ספסל שם והייתי צריך להסביר לאלעד שזה השחקן הכי טוב שלהם.
איזה אסון.

 

עצוב מאוד, מרגיש שזה הגיע משום מקום.
אחלה שחקן, אחלה קרקטר.

 

לא רק של הקבוצה - בשלב מסויים הוא דורג כשחקן פיפא הכי טוב בעולם.

 

אם הוא באמת היה צנוע היה נוסע במיני קופר, כמו קאנטה, אתה צריך להיות יותר מומחה לרכבים לתפעל מכונית ספורט כזאת של למבורגיני

 

למחוק

 

משער שזה לא הרכב היומ יומי שהיה לו.
ברכבי ספורט כאלה אתה צריך להחליף צמיגים כל עשר אלף מייל ככה שבתכלס נוהגים ברכבים האלה מעט מאוד מיילים, בדרך כלל לאירועים או למתחם אימונים פעם ב..

 

הרבה אנשים כתבו ויכתבו בצורה יפה ומרגשת על ג׳וטה.
אבל אם יש שניים שאני חושב שכדאי לקרוא זה:

את מה שארנה סלוט כתב.
ואת מה שאנדי רוברטסון כתב:

andyrobertson94

The ones I’m thinking about most right now are the family. Their loss is too much to bear. I’m so sorry that they have lost two such precious souls – Diogo and Andre.


For the team and the Club, we’ll try to cope with this together… however long that takes.


For me, I want to talk about my mate. My buddy. The bloke I loved and will miss like crazy.


I could talk about him as a player for hours, but none of that feels like it matters right now.


It’s the man. The person. He was such a good guy. The best. So genuine. Just normal and real.


Full of love for the people he cared about. Full of fun.


He was the most British foreign player I’ve ever met. We used to joke he was really Irish… I’d try to claim him as Scottish, obviously. I even called him Diogo MacJota.


We’d watch the darts together, enjoy the horse racing. Going to Cheltenham this season was a highlight – one of the best we had.


The last time I saw him was the happiest day of his life – his wedding day. I want to remember his never-ceasing smile from that magical day. How much he was bursting with love for his wife and family.


I can’t believe we’re saying goodbye. It’s too soon, and it hurts so much.


But thank you for being in my life, mate – and for making it better.


Love you, Diogo ❤️

 

זה באמת חריג מאוד, ומחריד. שם את כל הדיבורים שלנו פה ובכלל בפרופורציה הנכונה וכמובן שעוד ימים שבועות חודשים נחזור לדבר כמו פעם והפרופורציה שוב תשתבש עד הטרגדיה הבאה.

זה מעבר לזה שמדובר בשחקן שאנחנו רואים כל שבוע ומשמח אותנו עם המון שערים זה גם הסיפור שבדיוק זכה בתארים והגיע לטופ מקצועי ואז גם טופ אישי עם חתונה וילדים וכל כך מהר זה עובר מטופ לטרגדיה. ואז אני אומר לעצמי...איך מרגישה אשתו והילדים שלו? בלתי נתפס. וההורים שאיבדו פה את 2 הילדים שלהם?
זה סיפור נוראי.

חבל כל כך.

 

פשוט קבוצה מקוללת. באליפות אחת הייתה מגפה עולמית. באליפות הבאה דורסים לנו אוהדים במצעד וג׳וטה נהרג בתאונה שנשמע כאילו נלקחה מיעד סופי 3. אני לא מפסיק לחשוב על ג׳וטה ז״ל מאז ששמעתי על החדשות. זה הכי עצוב שהייתי אי פעם מלכתו של אדם שאני לא מכיר. זה פשוט נורא.
מקווה שהמועדון יחבק את המשפחה לאורך כל חייהם. You'll Never Walk Alone מקבל משנה תוקף בימים כאלו. אני מודה לאשתי שקנתה חולצה של ג׳וטה כאשר ביקרנו באנפילד ואני וחבריי העדפנו לקנות חולצה של טרנט. היא תמוסגר ותתלה על הקיר יחד עם תמונות מרגעים מאושרים יותר בכיכובו.
נשבר הלב.

 

כן, כל הסיפור פה הופך את זה לעוד יותר קשה לעיכול.
התקופה הכי יפה בחיים שלו ומסתיימת בפתאומיות באופן כל כך טראגי.

ההספדים של השחקנים קשוחים מאוד.

יש גם כמה מילים שאמר רופא שעבד איתו ממש עד יום לפני התאונה בשביל לעזור לשקם אותו מניתוח שעבר והוא מספר שג'וטה היה מאוד נלהב לעונה החדשה כי הרגיש שהוא ייתן עונה טובה, היה ממש במצב רוח מרומם. אכלו ארוחת ערב ביחד ויום אחרי זה ג'וטה ואחיו עשו את דרכם בשביל לחזור לליברפול.

באמת כואב הלב.

 

הtribute הכי טוב שיכול להיות, ואני בטוח שיהיה, זה שהשיר שלו הולך להישמע ברחבי אנפילד עשורים קדימה. אני יודע שאני כבר 12 שעות מזמזם אותו...

כמו שאמר מישהו מעליי, מועדון טראגי. תמיד היינו במידה מסוימת. אני חושב שזה גם חלק ממה שהופך את המועדון הזה לכל כך אמוציונלי לכל מי שעובר בו או אוהד אותו באמת. ג׳וטה היה אחד מהאנשים האלה, שהמועדון, העיר והאוהדים באמת נגעו בו. אחד משלנו.