לאחר עריקתו של אוואן לספרד מעמדו כשחקן השתנה. משם דבר הוא הפך לשום דבר. ולכן החלטתי לפתוח דיון על שחקנים שפשטו את מדי הקבוצות הבריטיות וחצו את הים.
גם לדיוויד בקהאם המעבר לא עשה כל-כל טוב. מצד שני, גארי ליניקר בברצלונה ומייקל רובינסון באוסאסונה די הצליחו. רובינסון כל-כך הצליח שהוא נשאר לגור בספרד והוא פרשן טלוויזיה שם כיום.
וגם הפך להיות מאניאק גדול! אני זכור במשחק הידיות של אנגליה והלנד בפברואר הייתה במחצית השניה נראה לי בעיטה חוםשית לאנגליה אז רוני בא אליו וביקש שיתן לו לבעוט ובקאהם הכלב סירב!
לא מסכים עם מה שנאמר. אני תופס מאוון כיום לא פחות משתפסתי כשעזב את ליברפול. כיום הוא בכושר מצויין, הוא כבש המון ביחס לדקות שקיבל, הוא היה אחד הבולטים בקבוצה בעונה שעברה וגם משחק מצויין בנבחרת. הוא בטח במצב טוב יותר מהמצב בו היה בסוף הקדנציה שלו בליברפול. בקהאם הוא שחקן שבאמת משהו לא טוב עובר עליו מאז המעבר לריאל, הרבה בגלל השיטה של ריאל והמצב הגרוע של הקבוצה. בכל אופן, זה לא מלמד כלום על לגיונרים מטעם בריטניה, פשוט על מגמה בקבוצה מבולגנת.
אני מסכים. בסוף הקדנציה בליברפול הוא נראה כמו אורן ניסים. התקופה בריאל שקמה אותו במידה מסוימת אבל עדיין לא אוון של פעם.
אפשר להביא כדוגמא את סטיב מקמנמן שעזב את ליברפול בזמנו לטובת ריאל ואיבד שם את כל האיכויות שלו כשחקן נבחרת ושחקן כדורגל בכלל. או את רובי קין שבילה תקופה מסויימת באינטר ולא הסתדר שם, ברגע שחזר לממלכה הפך לכוכב הבלתי מעורער באותה תקופה של התרנגולים.[ לפי דעתי זה תלוי הרבה מאוד בשחקן, מרבית השחקנים האנגליים פשוט לא בנויים לכדורגל ספרדי - טכני או איטלקי - טקטיקני ומכאן נובעת חוסר ההצלחה. כמובן שיש יוצאי דופן כמו פול אינס או פול גאסקוין.
קווין קיגאן היה שחקן העונה בגרמניה(האמבורג)ושחקן העונה באירופה כששיחק שם. גם מארק יוז היה הצלחה בבאיירן מינכן. גלן הודל,כריס וודל,טוני קאסטרינו היו הצלחה בצרפת. דיוויד פלאט,מארק הייטלי,ליאם בריידי הצליחו באיטליה. ג'ון אולדרייג',דאליין אנטיקסון,גארי לינקר,מייקל אואן הצליחו בספרד. ויש עוד, ויש גם כאלו שנכשלו, איאן ראש-יובנטוס,למרות כשכבש יותר מעשרה שערים בעונה שלו שם,שבזמנים ההם בסגנון הכדורגל הסופר הגנתי זו היתה משימה לא קלה בכלל הוא נכשל כשלא הצליח להתאקלם מנטאלית לארץ הכפכף. מארק יוז-ברצלונה,הגיע מיונייטד,מליגה קשוחה אל ליגה מובילה בהצגות של שחקנים,כדורגל חלש יותר פיזית, טרי ונבלס אמר על יוז בברצלונה(הוא אימן אותו שם) שהביעה היתה שכל מאבק של יוז על הכדור,דחיפה חזקה עם הכתף,דבר לגיטמי באנגליה שיוז היה רגיל אליו,בספרד באותה תקופה כל דבר כזה היה עבירה ויוז השתגע מסגנון הכדורגל שלא היה רגיל אליו. ויש פרווה, בקהאם-בסך הכל הוא כובש ומבשל שם,היו לו משחקים גדולים(ברצלונה עונה שעברה למשל) וגם פחות טובים,הבעיה שלו שהוא הגיע לסגל הזה של מדריד כשהסגל אולי מעבר לשיא,עייף,שבע, חוץ מזה יש לו עוד זמן גם לזכות בתארים שם. גאזה-לאציו,כששיחק היה גדול אבל שיחק רק 48 משחקים בערך ורוב הזמן היה פצוע(בגלל ששברו לו את הצורה,בגלל שעשה צחוק מההגנות האיטלקיות)לכן אי אפשר לקבוע חד משמעית.
בקהאם פרווה? אנחנו מדברים על אותו שחקן גרוע שאוהדי ריאל מדריד לא מבינים איך לעזאזל הוא נמצא בהרכב? מילא תגיד פרווה יחסית לגיל שלו ולעובדה שהוא התבגר, אבל רבאק, באנגליה הוא היה אחד משלושת הקשרים הטובים ביותר, בספרד הוא סתם שחקן... בקשר לשאר אני מסכים. והליגה האנגלית יותר טובה מהספרדית.
לא מסכים עם הנחת הבסיס. אני גם לא חושב שיש יותר מדי דוגמאות שמתארות כזו סיטואציה. אולי מקמנמנמנמנמן (למרות שצריך לזכור שהוא חזר הרבה מעבר לשיאו)... קח את מייקל אוואן. הלך מבחינה מסויימת בשפל, לפחות מבחינה אישית, אחרי עונה וחצי מהחלשות בקריירה שלו באנפילד. היה טוב כשעלה על הדשא בברנביאו. אבל הכי חשוב וכי משמעותי - מייקל אוואן חזר לממלכה והוציא מהבית 20 ומשהו אלף אוהדי ניוקאסל שבאו לראות אותו מצטלם עם צעיף של המגפייז... אתה יכול להגיד עליו הרבה דברים, ואת התרומה המקצועית שלו עוד יצטרכו לבחון על פי מה שהוא יעשה על הדשא - אבל בשורה התחתונה, מייקל אוואן עזב את אנגליה כוונדר-בוי שצמח ועלה לעמדה של אליל והוא חוזר לפרמיירליג בדיוק עם אותו מעמד. הוא עדיין כוכב בפרמיירליג, הוא עדיין באנקר בהרכב של האריות, הוא עדיין אייקון תקשורתי.
