היי שגיא, ערב טוב. בעבר היה מקובל שלכל קבוצה מחלקת נוער שלה שבוגריה מצטרפים אל הקבוצה הבוגרת (נשמע הגיוני), אבל בשנים האחרונות אנחנו עדים להרבה יותר מקרים של רכישת שחקנים בגילאים צעירים מאוד ממדינות אחרות באירופה כמו רוסי ופיקה במנצ'סטר יונייטד, ססק פאברגאס בארסנל, זה לצד הבאת ילדים אפריקאים, לעיתים לקבוצת המילואים של הקבוצה ולעיתים לקבוצת בת במדינה אחרת שלה הסכם עם המועדון הגדול, כך במקרה של ארסנל ובוורן הבלגית למשל. כשלכל אלה מצטרפים "נסיונות גניבה" של שחקנים צעירים שעדיין לא קשורים בחוזה מקצועני על ידי מועדונים גדולים, כמו ששמענו על צ'לסי ושני הכוכבים של איאקס ונבחרת הולנד עד גיל 17, זה מצטבר לבעיה מדאיגה ולמגמה ברורה. אמנם פיפ"א ואופ"א מנסות למנוע את המצב על ידי חוקים שמחייבים מספר שחקני בית, אבל גם את זה אפשר לעקוף, ועוקפים בדרכים שציינתי. האם באמת בכדורגל של היום אין יותר מקום למסלול המקובל של קבוצת ילדים-קבוצת נוער-קבוצת בוגרים? האם האוהדים, שלהם הרבה יותר קל וכיף להזדהות עם בוגרי מחלקות הנוער, יאלצו לראות את קבוצתם מתמלאת בלגיוני זרים, שלהם אף פעם אין את הקשר המיוחד למועדון כמו שחקני בית? בנימה אישית, זה באמת מוציא את הטעם והייחודיות שהייתה לזה בעבר. רציתי לשמוע את דעתך בנושא.
אם יורשה לי, על-מנת לחדד את הדיון, הייתי מעוניין לדעת האם, לדעתך, קיים פתרון הגיוני גם כלפי הקבוצות וגם כלפי האיגודים השונים, לפיו יוכלו לעקוף את הבעייה המוצגת להלן? כמובן כי אני שולל את נסיון חוק האזרחות, שכן במדינות האוכפות את החוק, כמו ספרד, שאישרה לכל קבוצה רק שלושה שחקנים שאינם אזרחי האיחוד האירופי, ישנו עניין בעייתי שכן מרבית הזרים מחזיקים בתעודות סרק שהישגו בדרך זו או אחרת ממדינות האיחוד האירופי השונות.
