זה בדיוק הנקודה, שירר הוא לא שחקן רודף תהילה, הוא לא בא לניוקאסל רק בשביל לרשום כמה שיותר גביעים ברזומה אלה בשביל להביע סוףסוף גביע לקבוצת הנעורים שלו. וכששואלים את שירר עכשיו הוא לא מתחרט בגרוש.. הוא בא בגלל האהבה לקבוצה, הוא נשאר בגללה והוא נותן את כולו לקבוצה.
"וכששואלים את שירר עכשיו הוא לא מתחרט בגרוש.. הוא בא בגלל האהבה לקבוצה, הוא נשאר בגללה והוא נותן את כולו לקבוצה" גם איזה 100,000 פאונד כל שבוע "שיכנעו" אותו, גם שירר,גם גאזה,גם לי שארפ לא שייכים לדיון הזה.
צודק זה מה שאני אמרתי בהתחלה... מה שכן אכזבה בשירר זה שכמה שהוא שחקן מדהים וסקורר ענק הוא היתבזבז בניוקאסל לדעתי לפחות כי שחקן ברמתו צריך לשחק בשלבים הכי גבוהים של ליגת האלופות ולהילחם על אליפויות כול עונה..מה שכן אני מכבד אותו עוד יותר על זה שהוא בחר בניוקאסל הוא שחקן נשמה אמיתי מבאס אותי שהוא לא שיחק אצלנו כי תמיד אני בעד שחקנים אנגליים מצויינים. אבל הוא עשה תהחלטות שלו וחבל שהוא פרש גם מהניבחרת לדעתי היה לו עוד הרבה מה לתרום אבל מי יודע אים הוא היה ממשיך בניבחרת אולי הוא לא היה טוב כול כך בניוקאסל בעונות האלה... אבל בכללי שיכנעת אותי קירק...אי אפשר לדעת ככה שמיותר לדבר על זה אבל לא באתי וקבעתי עובדה אמרתי שאני חושב ששירר היה יכול להצליח יותר במועדון גדול יותר אבל קיבל תהחלטות שלו וזהו... גאזה אפשר רק להיצתער שהיה אלכוהליסט מי יודע איפה הוא היה מגיע...אבל גם זה חלק מימנו אי אפשר במקרה שלו לנחש...מה שכן מבאס אותי סיום הקריירה שלו הוא היה צריך לפרוש בכבוד ובשיא כמו קאנטונה לדוגמא
השם גיפטון נואל-וויליאמס מצלצל כאן מוכר למישהו? נזכרתי היום שהבחור הזה נחשב פעם להבטחה אדירה בשורותיה של ווטפורד, והחלטתי לברר מה עלה בגורלו מאז. נואל-ויליאמס החל את הקריירה שלו אצל הצרעות כהבטחה אדירה, וכבר בגיל 16 וחצי הוא כבש את שערו הראשון בבוגרים ובכך הפך לכובש הצעיר בתולדות המועדון הצנוע. לאחר מכן הוא היה שותף לטיפוס של הצרעות עד לפרמיירשיפ, כיכב בנבחרות אנגליה הצעירות, והיה אמור להפוך לכוכב הבלתי-מעורער של המועדון, אבל אז פציעה קשה בברך השביתה אותו לפרק זמן ארוך וגרמה לו לדלקות גידים תכופות, מהן הוא סובל עד היום. ווטפורד חזרה לליגת המשנה וגם הקריירה של גיפטון לא הצליחה להתרומם. החלוץ הגבוה (1.92) עבר לסטוק סיטי, ולמרות שהוא שיחק שם היטב חוזהו בסטוק לא הוארך, וכך הוא עבר בתחילת העונה הנוכחית לברנלי, שם הוא חתם על חוזה לשנתיים. הבחור כנראה ימשיך לדשדש לו בצ'מפיונשיפ למשך שארית חייו, בגיל 25 כבר קשה לראות אותו עושה את קפיצת המדרגה שניבאו לו הפרשנים בעבר, עוד סיפור של כשרון מבוזבז. http://www.merseyside.potter.btinternet.co.uk/noel_williams.Xxx נואל וויליאמס בימים יפים יותר
בהחלט זוכר. דיברו עליו הרבה אבל עשה קצת מאוד, התבלט שחוליית חוד לא רעה שכללה גם את החלוץ ההוא עם רעמת השיער שמאוד תפסתי ממנו.... פתאום השם פרח לי... ג'ייסון לי אם אני לא טועה. הבעיה שלו הייתה גם מועדון קצת לא יציב שנכשל בפרמיירשיפ, ופשוט אי עמידה בציפיות ממנו. חבל.
רוב ג'ונס,דומיניק מטאו,ג'יימי רדנאפ,סטיב מקמנמן,רובי פאולר,סטן קולימור,הארי קיוול. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx גם כמות הפציעות שנופלת על קירקלנד מאז תפס את המקום בהרכב אצלנו היא מדהימה ופשוט בולמת כל התפתחות בקריירה שלו. נרכש תמורת 6 מיליון פאונד מקובנטרי ושיחק מקסימום 20 משחקים מאז. העונה מושאל לווסט ברום, נקווה לעונה בלי פציעות ויהיה מאבק מעניין עם ראסל הולט על ההרכב.
לגבי מקמנמן, הוא בכל זאת זכה באליפות אירופה ועם תפקיד מרכזי בגמר גם כן. אבל אפשר להגיד שמאז הוא די זרק את השנים האחרונות שלו בכדורגל לפח. הוא נראה בינוני מאוד בסיטי ולא הזכיר בכלל את השחקן היצירתי שהוא היה אצלנו, כנראה שבריאל הדביקו לו יותר מדי משימות טקטיות בזמן שהבמה היצירתית פונתה לשחקנים אחרים.
כשהוא הגיע לסיטי הוא היה כבר היה סוס מת, אל תיקח את העונה הזו כמדד. מקה אומנם מבחינתי היה פספוס מסוים, אבל עדיין קשה להגדיר שחקן שהיה מדהים בליברפול ואח"כ לקח כמה תארים בריאל מדריד ושיחק בנבחרת אנגליה ככוכב נופל. כנ"ל גם לגבי רובי פאולר המסניף וסטן קולימור. רוב ג'ונס וג'יימי רדנאפ לעומת זאת בהחלט נכנסים לרשימה הנכבדת שבנינו כאן, וגם יוצא ליברפול נוסף, דייויד ת'ומפסון (כתבנו עליו כבר קודם) שווה אזכור, הוא היה אמור להיות כשרון אדיר.
כן אני אהבתי את תומפסון מאוד כשחקן ואז הוא עזב לקובנטרי תמורת משהו כמו 1.5 מיליון פאונד, הבנתי שהוא שוחרר בגלל חוסר משמעת טקטי או משהו כזה, בטח הנטייה שלו למשחק יותר מדי אגרסיבי וכל הכרטיסים מכל הצבעים שהוא קיבל. בכל מקרה, הוא סבל מהרבה פציעות וזה די תקע לו את הקריירה.
כשהוא הגיע הייתי בעננים. האכזבה היא עצומה אחרי שנתיים כל כך בינוניות, אני רק יכול להיות מופתע ממנו מהיום, יותר גרוע זה לא יכול להיות.
לא אנגלי אבל אחד שיכול להיכנס לדיון הוא גם שחקן שאני מאוד אוהב, טים הווארד http://news.bbc.co.uk/media/images/39860000/Xxx/_39860341_howard300em.Xxx השנה היא שנת 2003, מנצ'סטר יונייטד זוכה בעוד אליפות, אבל אלכס פרגוסון רוצה בעונה שלאחר מכן יותר, גם את ליגת האלופות. הוא מוכר את הכוכב הגדול והאהוב של הקבוצה, דיוויד בקהאם, ויוצא למסע רכש כלל עולמי. מפורטוגל מגיע לו כריסטיאנו רונאלדו, מצרפת זהו דוד בליון, היישר מברזיל מוחתם קלברסון, ואריק דג'מבה דג'מבה נוחת מקמרון. אך הרכש שנראה מבטיח ביותר היה שוער נבחרת ארה"ב, טים הווארד. משחקו הראשון של הווארד היה מול ארסנל במגן הקהילה, הווארד הרשים ביותר ועצר שני פנדלים בדו קרב הפנדלים, כולל בעיטה מכריעה של רובר פירס. שבוע אח"כ הווארד נראה עוד יותר טוב, בניצחון 4-0 על בולטון (סתם בשביל הרקורד, הייתי במשחק). פביאן בארטז, השוער הלא יציב של היונייטד, חימם את הספסל במשך חודשים עד שעבר למארסיי. הטעות הבולטת הראשונה של הווארד הייתה במשחק שמינית גמר ליגת האלופות מול פורטו של אחד, ז'וזה מוריניו. הווארד השמיט כדור בדקה ה90, וקוסטיניה הברזילאי כבש שער ניצחון. העונה הסתיימה באכזבה יחסית, עם גביע בלבד. בעונה שלאחר מכן, הווארד פתח בהרכב, ובתחילת העונה עשה טעות מול בולטון, טעות מול ליון, ומאז במשך חצי שנה ראה את רוי קארול פותח בהרכב וקיבל הזדמנויות רק בגביע הליג. לקראת סיום העונה, פרגוסון עשה רוטציה בין שני שועריו, ואף אחד מהם לא ניצל אותה לטובה. בקיץ האחרון הגיע אדווין ואן דר סאר לאולד טראפורד, ומאז הווארד נמחק מהזיכרון כמעט לחלוטין. הוא שיחק מחצית אחת בפורטסמות לפני שבוע, אבל בכלליות הוא לא רואה כמעט דשא. האם הווארד יכול לחזור להרכב? האם הוא יינצל את זקנתו של ואן דר סאר? או שמדובר בעוד כוכב נופל?
בהתחלה הוא נראה מבטיח מאוד, הוא אתלטי מאוד למרות החוסן הפיזי שלו (בדומה לפול רובינסון), הוא לא שוער גרוע בשום אופן, הוא פשוט לא עד כדי כך טוב, בטח לא טוב כמו ואן דר סאר. אגב, כשהוא הגיע אני זוכר שאמרו שהוא סובלת מתסמונת טורט, בדומה לשחקן הכדורסל המוסלמי מחמוד עבדול ראוף. מאז לא זכרתי אירועים שכללו הפרעות כאלה או אחרות. עוד מישהו שמע את הסיפור הזה?
זכור גם זכור הסיפור, אבל אם אני לא טועה הווארד טופל בתרופות והטורט מעולם לא הפריע לו בתפקודו על המגרש. מבחינת נתונים וכשרון טהור הווארד שוער טוב מאוד בעיני, אפשר להגיד שיש לו כמעט מהכל. הבעיה היא ששוער ניזון יותר משאר שחקני השדה מבטחון, ורצף משחקים רע יכול להוריד מאוד את הבטחון העצמי לשוער ולפגום ביכולתו. הווארד נקלע לרצף רע שכזה, אך כל הלחץ שיש סביב היונייטד וחוסר הסבלנות של פרגי גרמו לכך שהוא איבד את מקומו בהרכב מהר מאוד, ומשם כבר לחזור להרכב קשה.
מה זה משנה אם הוא סובל מתסמונת טורט או לא? גם ככה כל שאר הכדורגלים והאספסוף באנגליה מקללים בכל משפט שני שלהם. טים האוורד נכשל כי הוא לא שוער טוב מספיק, כמו הליצן האיטלקי טאיבי, כמו פביאן בארטז, רוי קארול, או כל שוער אחר שניסה להכנס לנעליים הגדולות מדי של פיטר שמייכל. עד שיונייטד לא תשבור את חשבון הבנק על שוער ברמה בינלאומית כמו בופון, קאסיאס או צ'ך, היא תמשיך לסבול מבעיה בין הקורות ומחסור בדמות יציבה שתחדיר ברביעיית ההגנה בטחון. ואן דר סאר פתרון זמני, ולטעמי לפחות, לא מספק כלל.
