איל ברקוביץ חברנו נפצע ויאלץ לעבור ניתוח, הדבר המפתיע הוא לא שהוא נפצע אלא שהפציעה שלו נגרמת בדרך כלל מיותר מדי מאמץ במשחקים. תמיד כשראיתי את ברקו משחק היה נראה לי שהוא מגיע בשביל התלוש, אין לו גאוות מועדון והוא בטח לא יתאמץ בשביל המועדון, או בנבחרת כשהוא מגיע כי צריך או לא נעים לו. מאז שהוא הגיע לסיטי ברקו משחק פצוע, לא מתחלף אחרי פציעה ומשקיע מאה אחוז מעצמו בשביל הקבוצה. מה הסיבה לדעתכם לשינוי בברקו? המאמן המוכשר קווין קיגן, איל התבגר והבין שכדי להתקדם צריך להתאמץ או שזה משהו במים שהסיטי נותנים לו לשתות. גם אנלקה, שלא הסתדר ממש מחוץ לצרפת, פורח במדי הסיטי, מבקיע הרבה ואפילו מבשל. לדעתי כל אלה דברים שהמאמן המעולה קיגן ויחסי האנוש המופלאים שלו הצליח לחולל בקבוצה שנכון לעכשיו נראית כקבוצה שתתמודד על מקום באירופה.
לדעתי התשובה לזה נחה בשני מישורים; הראשון, מעשי ופשוט. ברקו כבר לא ילד, סיטי היא ככל הנראה הקבוצה האחרונה שלו באנגליה. אם הוא רוצה להזכר בדמי ימי הפרמיירשיפ, אם הוא רוצה עוד שנתיים שלוש בקבוצה בליגה הבכירה, הוא צריך לתת יותר, אז הוא נותן. הוא תמיד היה מוצלח בשמירה על האינטרסים שלו. התשובה השנייה היא קצת מורכבת יותר. סיטי היא קבוצה התקפית, שמנוהלת ע"י מנג'ר עם אטיודה מאוד התקפית, שנהנת ממשחק אטרקטיבי ושהאוהדים שלה יודעים להעריך משחק יפה. כולם דברים שמתאימים בול לסגנון המשחק של ברקוביץ.לפעמים הדברים מסתדרים טוב 8)
זה אולי לא כ"כ מוזר, למרות שזה ברקו, מפני שסגנון המשחק של הסיטי באמת מתאים לו הרבה יותר מזה של בלבקורן.
אני חושב שפותח הדיון הזה התחיל לראות כדורגל רק בשנתיים האחרונות או לפחות שמע על ברקוביץ רק בשנתיים האחרונות או אולי ניזון משמועות. כל מה שנאמר לגבי העבר של ברקוביץ פשוט לא נכון. ברקוביץ מאז ומתמיד נתן את הנשמה לכל מועדון שאליו הגיע, לכל מועדון, החל ממכבי חיפה -> סאות'המפטון -> ווסטהאם -> סלטיק(לפחות כל עוד היו לו שם יחסים טובים) -> בלקבורן- סיטי. גם בנבחרת ברקוביץ תמיד היה הראשון שהתייצב לאימונים והשקיע המון, הוכחה לכמה הנבחרת חשובה לברקוביץ, אפשר למצוא בתקרית שהיתה אחרי ההדחה האחרונה מול האוסטרים, ברקוביץ כמעט בכה וסירב ללחוץ את ידם של השחקנים האוסטרים. ברקוביץ תמיד היה גם הכי מקורב למאמן נבחרת ישראל(שרף וגם נילסן),האם מאמן היה מתייחס כך לשחקן שלא נותן הכל מעצמו. אני חייב שיהיה ברור שאני לא מחבב את ברקוביץ מבחינת אופיו כאדם, אבל מעריך מאוד את ההשקעה שלו והכשרון, ואני חושב שהוא אדם הרבה יותר אמיתי מרביבו. ברקוביץ הוא אדם שהכבוד חשוב לו הרבה, הוא אומר ועושה את אשר הוא חושב , ותמיד עושה את המקסימום כדי שהמקום בו הוא נמצא יצליח כדי שיוכל להגיד שהוא הצליח גם כן. מאוד מוזר שאף אחד מהמבינים בפורום הזה לא העמיד את כותב הדיון הזה על טעותו.
אין לי שום ויכוח עם הדברים שכתבת כל עוד הם אמורים בנבחרת ישראל, שם ברקוביץ נותן לאורך השנים את נשמתו ובמסירות רבה. אבל בקבוצות? בחייך! ברקוביץ, לפחות באנגליה, נתפס כרודף אחר כסף שלא אוהב לעבוד קשה. כאמור, עד לסיטי.
על סמך מה אתה אומר את זה?? ברקוביץ נתפס כאנטיפת ובכיין אבל לא כעצלן או לא משקיע. תראה כמה הוא רץ ומחפש לקבל את הכדור כל הזמן, זה לא סגנון משחק של שחקן שבא רק בשביל הכסף.
שוב- זה נכון ככל שהדברים אמורים בתקופה שלו בסיטי(ובנבחרת ישראל)-בקבוצות הקודמות שלו הביקורת עליו מהאוהדים, הפרשנים והעיתונות תמיד הייתה על חוסר ההשקעה שלו, על העבודה שהוא לא עושה הגנה, על זה שהוא לא מתנפל על כל כדור. מה לעשות, ככה רואים את זה באנגליה(וזה לאו דווקא אומר שזה נכון אז נא להרגע) 8) כל זה השתנה בסיטי וזה בדיוק מה שאמרתי.
זה שונה לומר שברקוביץ שחקן שלא משקיע ומשחק רק בשביל הכסף(כמו שאמר פותח הדיון) לבין לומר שברקוביץ לא משקיע בהגנה. לגבי המשפט השני אני מסכים, ברקוביץ לא ניחן בכישורי ההגנה בלשון המעטה.בסיטי הוא משתדל יותר ועדיין זה לא זה, זה פשוט לא הוא, כמו שהנרי לא מצטיין במשחק הראש, וראובן עטר לא מצטיין במהירות, ברקו לא מצטיין בהגנה. הדברים לא הוצגו כאן בצורה כזו, לפי הניסוח של כותב הדיון ברקוביץ הוא משהו כמו איציק זוהר וזה ממש לא נכון.
נראה שהתקופה הרעה שלו בסקוטלנד עשתה לו רק טוב... למרות שכלפי חוץ הוא הפגין "לא אכפת לי לשבת על הספסל כל עוד המליונים נכנסים לחשבון הבנק שלי" כנראה שמשהו בפנים, חוסר דקות המשחק, משהו החזיר לו את החשק לכדורגל. כפי שנאמר, ברקוביץ' תמיד היה משקיע בנבחרת, שם הוא הרגיש שהו מייצג עם שלם, הוא פשוט נהנה שם. בתחילת דרכו בפרמייר ליג, ברקו, כמו כל שחקן אחר כמעט, חיפש את ההצלחה המיידית, וכשזו הגיע עם מעבר לווסטהאם, הרעב שלו כנראה ירד, הוא שבר את שיא המכירה בסקוטלנד,ופתאום ברקו הרגיש ממש במעמד גבוה. זה גם התחיל טוב, הוא שיחק בסלטיק, ואז הגיע הייבוש, ופה אני חוזר להתחלה.. למרות שהוא הזכיר שמצידו הוא יישב ביציע כל עוד הכסף ימשיך לזרום, וזה היה הרבה כסף. כששחקן לא משחק תקופה ארוכה, משהו קורה לו, הוא מתגעגע, וכנראה זה מה שקרה לברקו. ואז הגיע המעבר המיוחל, למנצ'סטר סיטי. שם גם קבלו אותו בהרבה חום ואהבה, מצד האוהדים, מצד השחקנים, מצד המאמן וההנהלה. דברים אלה מאוד תורמים למוראל של שחקן, וברקו בעצם הרגיש, בדומה לנבחרת, שהוא מייצג מישהו, שיש לו עבור מי לשחק, ולכן חדוות המשחק חזרה אליו, ובגדול.
לא אמרתי שהוא לא שיחק טוב, לא אמרתי שהוא לא אחד שאוהב לנצח, אמרתי שבאף מועדון לא הייתה לו מסירות למועדון, שגם אם היו מציעים לו יותר כסף הוא היה עוזב. ברקו שחקן שלא אוהב להפסיד אבל זה ככה בכל מקום, העניין הוא שאם הוא לא משחק באותו משחק אז לא ממש אכפת לו מהמועדון. ודיברתי על תחושה משמיעת הראיונות איתו ודברים כאלה. עד הסיטי אם היה חשש אפילו קטן להחמרה באיזו שהיא פציעה או משהו הוא לא היה חושב על לשחק, היום הוא עולה לשחק על זריקות. העניין עם האוסטרים זה שוב כי הוא אוהב לנצח, וגם מישהו שלא היה אוהב אני מניח היה מתנהג כמוהו. הייתי באיצטדיון ו40 ומשהו אלף איש היו עושים את אותו הדבר, אחרי שרואים את נמני נדחף בצורה שמחייבת כרטיס אדום לשוער ובעיטת 11 מטרים.
בסה"כ ברקוביץ הוא כמו רוב בני האדם שבמידה ומרגישים נוח וטוב במקום העבודה, הם יתנו מעצמם הרבה יותר. כשלברקו יש חיבור טוב עם מאמן שמבין איך אפשר לנצל את מקסימום הכשרון שלו אז כל הצדדים מרוצים, בסלטיק זה לא הצליח, אבל בכל שאר המועדונים העריכו מאוד את ברקו. לדעתי ברקו לא מיצה את הכשרון שלו ובגלל האופי השחצני שלו לא הגיע הרבה יותר רחוק.
אני אמנם מסכים עם בנצור שעד היום ברקוביץ' לא בדיוק נתן את הנשמה בשביל המועדון, אלא בעיקר בשביל עצמו. אבל דווקא בשיטי, אני אישית מרגיש שהוא נותן את הנשמה בשביל המועדון, אפשר גם לחוש בכך בראיונות של קיגן שמשבח את רוח הלחימה שלו, וגם בכך שבד"כ אחרי שנה ומשהו במועדון הוא כבר היה אומר משהו רע על המועדון. הנה, הוא לא אמר, ולא רק זה, הוא ממשיך לשבח את המועדון... טוב, בגיל 30 השינוי היה חייב להגיע..
יוו ברקוביץ' הוא אחד השחקנים הכי גדולים שגדלו בו מבחינה כישרונית,ומנטלית,הוא שחקן אירופאי לכל דבר,אני לא חושב שיש עוד שחקן שהשקיע ומשקיע כמוהו בשביל הנבחרת,הבכי והכעס על התיקו עם אוסטריה רק הראה את הנשמה והרצון שיש לו. ברור שהוא ווינר,אבל יש הבדל עצום בין ווינר למשקיען עם נשמה,ולברקו יש את שניהם,דרך אגב הוא לא היה מסור לקבוצות באירופה שהוא שיחק בהם מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט לא נהנה שם,ולא קיבל את היחס שהגיע לו(בעיטה בפנים מג'ון הארטסון,שריקות בוז בכל נגיעה מאוהדי סלטיק,ישיבה על הספסל בבלקבורן) ואפשר להמשיך... אני אומר שהוא יעשה הכל בשביל לא להיעדר מהמשחקים מול קפריסין וצרפת אני מקווה שהוא ישחק
קראתי בריפרוף את התגובות ואני אכתוב את דעתי: ברקוביץ' מאז ומתמיד התעניין רק בעצמו. אולם... השנה לסיטי יש המון, פשוט המון שחקנים ברמה בינונית-גבוהה. ברקוביץ' יודע שאם הוא לא ישחק טוב, תמיד יש אופציות כמו בנארביה הקפטן וכאלה שדומים לו. התחנה הבאה - הספסל, אחריה היציע. ברקוביץ' למד על בשרו בבלקבורן ששמה הוא לא פתח הרבה שגם בקבוצות לא הכי טובות צריך להתאמץ. הוא אימץ לעצמו את זה בסיטי ושמה הוא רק פורח, הוא משקיע 100% לפחות כל משחק מהיכולת שלו, הוא נהנה מדקות רבות והסיטי נהנית מהיכולת שלו.
