עקב המעבר של אליניב ברדה למכבי חיפה, וכל סיפור נמני-קלינגר-לוני, עולה השאלה, מהו שחקן נשמה? האם זהו שחקן שלא יעזוב את המועדון גם ליובנטוס? האם זהו השחקן הכי טוב בקבוצתו? האם זהו שחקן שנמצא ביחסים טובים עם האוהדים? האם הוא חייב להיות שחקן שגדל במועדון? האם זהו שחקן שילחם עד טיפת דמו האחרונה, וגם מעבר לזה? האם זה כולם? אתם מוזמנים להגיב בדיון זה, וכן, מותר להעלות את השאלה האם המעבר של ברדה לחיפה הוא מוצדק או לא, והאם ניתן לקרוא לו שחקן נשמה.
אין יותר שחקני נשמה, נקודה. שחקנים עוברים חופשי מקבוצות לקבוצות, הקבוצה שמשלמת יותר כסף 0 אני איתה. אם למישהו היה ספק הגיע רביבו ופשוט שם חותם סופי. מה הוא שחקן נשמה? האם זה השחקן שהאוהדים אוהבים? בדר"כ כן, אולם זה לא עוזר. הוא צריך להישאר נאמן למועדון ולהישאר גם אחרי קיצוץ של 80%. אסור לו לעזוב בכל מחיר. השחקן האחרון שאני יכול לחשוב עליו זה אהוד כחילה. איציק זוהר? הוא לא נשמה. הוא כל הזמן מדליף שהוא יעבור בשביל לקבל יותר כסף. לא, אין יותר שחקני נשמה.
ניצן, אהבתי עם היובנטוס. ----------- בכדורגל נשארו הרבה שחקני נשמה. אבי נמני לא הסכים למאות אלפי הדולארים שגד זאבי הציע לו, טלסניקוב מרוויח משכורת מינימום עם שער דולר של 4.2 ואיציק קורנפיין מקצץ שנה לאחר שנה במשכורת. אומנם לא הרבה, אבל שחקנים נשמה נשארו.
שחקן נשמה זה לא חייב ליהיות אחד שלא יעזוב את המועדון בישביל יותר כסף- כי בסוף היום גם כדורגל זאת עבודה. שחקן נשמה זה אחד שנותן הכל למועדון שלו- לא משנה באיזה מועדון הוא משחק. אחד שלא עוזב כי פשוט אי אפשר בלעדיו, אחד שנותן את כל הנשמה במשחק ועובד כמו חמור בכל מצב. אחד שכבר הפך ליהיות הסמל של המועדון- חביב האוהדים. אחד שגם כשהוא עוזב נותנים לו את כל האהבה והעידוד. לאו דווקא אחד שגדל במועדון- אחד שתורם למועדון. אחד שיסכים לקצץ משכרו בישביל התקציב, אחד שיעודד שחקנים אחרי הפסד, אחד שלא משנה מה הוא יעשה הקהל יעודד אותו. לא הכוכב הסקורר אלא הפועל שעושה את כל העבודה השחורה. אם נשארו שחקנים כאלה בארץ אתם שואלים? יש, אני מאמינה שיש. בודדים אמנם אבל כל אחד מהם זהב.
לפי דעתי כדאי להתייחס לעניין של האם השחקן הזה גדל במועדון. לדוגמה, יש לנו את לירן שטראובר, שלא צריך להיות שגיא כהן כדי להבין שהוא פחות או יותר עונה על ההגדרה של שחקן נשמה במכבי ת"א, הוא אוהב את המועדון, ביחסים טובים עם האוהדים, מפגין יכולת טובה, בעצם כמעט כל הדברים שרשמתי, חוץ מדבר אחד: הוא לא גדל במכבי. ולא רק שהוא לא גדל במכבי, הוא גדל בהפועל ת"א. אז מה זה אומר, הוא יכול או לא יכול? לטעמי הוא יכול לענות על ההגדרה הזאת, אפילו שהוא גדל בהפועל. אמנם הוא גדל שם, אבל כבר שנים שהוא לא משחק שם, הוא הוכיח נאמנות מוחלטת לסמל ולקבוצה(מכבי), ואפילו בראיון שלו עם דני ענבר בספורט 5+, כשענבר שאל אותו מה האסוסיאציה שלו על הפועל ת"א, הוא ענה "זיכרון רע". חוץ ממנו אני חושב שפיני בלילי הוא כמעט השחקן נשמה המושלם. עם כל השנאה העזה שאני חש כלפי היצור המתועב הזה, הוא שחקן נשמה. הוא בקשר מצוין עם האוהדים(אפשר לדוגמה לראות את החולצה שהוא חשף אחרי הגול בדרבי הקודם, "*** * זה הלב"), והוא אפילו היה אוהד מן השורה לפני שעלה לבוגרים, הוא גדל במועדון, כפי שהזכרתי, הוא בכושר די טוב, החיסרון היחידי שיש לו זה שהוא לא הביע התנגדות מיוחדת לעבור למכבי ת"א בקיץ האחרון. יש גם את אהוד כחילה, שההגדרה שחקן נשמה לא הכי מתאימה לו, אבל היא לא סותרת אותו לחלוטין. הבן אדם הזה היה בכ"כ הרבה קבוצות, אבל בכל אחת מהם נקשר מיד למועדון(אולי חוץ מבהפועל ת"א שהוא היה ביחסים קצת צוננים עם המועדון, ולכן עזב מהר), ונלחם עד טיפת דמו האחרונה, מה שעלה לו לא פעם ולא פעמיים כמעט בקריירה שלו.
אז קודם כל-ניצן- אתה קצת סותר את עצמך עם כל הקטע של גדל המועדון או לא. דבר שני אם תשים לב לרוב שחקני הנשמה בקבוצה נחשבים השוערים- במיוחד בקבוצות גדולות שלא נוטות להחליף שוער כל עונה. כמו דוידויץ' או שטראובר או שמייכל (פעם) ביונייטד. ועוד דוגמא לשחקן הכי נשמה זה בקהאם- גם גדל במועדון גם עובד כמו חמור כל משחק וכ-ו-ל-ם אוהבים אותו. בארץ אני יכולה להביא לך כדוגמא את בנאדו- כבר כמה שנים הוא בחיפה? כל משחק מתייצב נותן את כל הנשמה מתאבד על כל כדור, יש מישהו מהאוהדים שלא אוהב אותו? או למשל ראובן עטר-גם כשישב על הספסל עודדו אותו גם עכשיו כשהוא בנתניה עדיין אוהבים אותו ומביאים שלטים שלו לכל משחק.
שטראובר לא נשמה הוא בעצמו אמר מתי שהיו לו בעיות עם החוזה שאם מכבי לא תסדר לו את כל עניין החוזה הוא יהיה חייב לחפש אופציות לעונה הבאה.
לא יודע מה איתכם אבל אני אומר שהשחקן שהוא הכי שחקן נשמה שיש זה סתיו אלימלך. אין, פשוט אין עליו. הוא הקפטן הנצחי שלנו.
תמיד היו ותמיד יהיו שחקני נשמה. לירן שטראובר הוא כן שחקן נשמה, והוא אולי יום אחד יהפוך אפילו לסמל. כשאתה נותן את מה שהוא אמר זה כל שחקן...אתה רוצה להגיד לי שאם מחר לסתיו אלימלך יגמר מחר החוזה הוא ישאר בב"ש בחינם? לא ממש נראה לי... שטראובר מאד אוהב את מכבי והוא מצהיר את זה בכל הזדמנות. הוא כמו שחקן בית מבחינת האהבה למועדון וההקרבה. חוץ מהעבודה המצויינת שהוא עושה על המגרש יש לו אינטראקציה מצויינת עם האוהדים, הוא אוהב אותם והם אותו, ורואים את זה כמעט כל משחק שהוא מודה לקהל, או במשחק מול חיפה שהוא רץ לאוהדים למרות שהשוטרים ניסו לעצור אותו וטיפס על הגדר. כמובן יש עוד מלא שחקנים כמו נימני שלא מוכן עוד לעזוב את מכבי והודיע שהוא יכבד את חוזהו לעוד שנתיים ולא יעזוב, וסירב מספר פעמים לבית"ר שבאו עם הצעות אסטרונומיות. גם בעולם יש דוגמאות מעטות כמו מאלדיני במילאן וראול בריאל, שלמרות שמקבלים משכורות אסטרונומיות, לא נראה שיש איזשהו סיכוי שאי פעם יעזבו את המועדון שלהם.
סתיו בחיים לא יגיד ויוציא את זה לתקשורת אם יש לו בעיות חוזה. מה ששטראובר עשה זה כביכול זה איים על הנהלת מכבי דרך התקשורת.
יכול להיות שקצת הגזמתי, אבל עדיין אני מניח שעם הזמן כבר לא יהיו יותר שחקני נשמה, והדור הנוכחי (בערך אנחנו) כבר יהיה רודף בצע. סתיו אלימלך הוא אולי שחקן נשמה, אבל לי זכור יותר מכל איך שהוא הוריד את הפועל ב"ש ליגה... מה זה שחקן נשמה, שוב? זה שחקן שאכפת לו מהקבוצה יותר מעצמו. לא אכפת לו לקצץ במשכורת והוא יעשה את הכל למען הקבוצה. הוא יודע שפרסומים שליליים פוגעים בקבוצה אז הוא פשוט לא מדליף. טובת הקבוצה מעל הכל בשבילו - כי הוא אוהב אותה, ולא שום דבר אחר. זה שחקן נשמה. שחקן שרוצה יותר כסף והולך ואומר את זה לתקשורת הוא לא שחקן נשמה. שחקן שלא חותם על חוזה חדש עם הקבוצה אלא מתמהמה ומחכה להצעות אחרות הוא לא שחקן נשמה. ועוד משהו: כשיש פרסומים לגבי שחקן והוא לא מיד מכחיש אותם ושולל כל אפשרות אז הוא גם לא שחקן נשמה.
בעונת 97-98 שבה הקבוצה ירדה ליגה הוא שיחק בבני-יהודה שנאבקה איתה נגד הירידה, ובמחזור האחרון ניצחה 2-1 בדקה ה90 את ראשון.... חוץ מזה הוא הציל את בני-יהודה לא מעט באותה עונה ובלעדיו היא בטוח הייתה יורדת - משמע ב"ש נשארת.
בני יהודה ניצחה את ראשון בדקה ה-94. וזה היה שנה אחרי שבאר שבע לקחה את הגביע ואלי להב עשה מכירת חיסול מכר את כל הכוכבים כולל אלימלך. זאת הייתה השנה היחידה שלו מחוץ לבירת הנגב.
