האהבה הגרמנית שלי

כאחד שחיי בישראל אני נשאל עשרות פעמים, איך הגעת לבונדסליגה? איך לקבוצה שלך? עם הדיעה הקדומה הזה צריך כל אוהד בודנסליגה בישראל לחיות. אז בשביל לפענח לרבים את ה"סוד הכמוס" הזה חשבתי לפתוח דיון בנושא הזה..איך הגעתי לבונדסליגה ולמה נשארתי.ואם כבר אנחנו בטופיק ספרו מי הוא הסמל שלכם במועדון.


הכל התחיל בשנת 1995 שהייתי בן 6 , החליט אבא שלי להפתיע אותי ולקחת אותי למשחק בונדסליגה ראשון שלי ! בורוסיה דורטמונד מארחת את המבורג .
באותו משחק קיבלתי את הצעיף הראשון שלי שכמובן נתלה על הקיר בחדרי כיום.
יום שישי בצהריים אני שומע את אבא שלי נכנס הביתה עם חבילה שעליה תמונה של סמל בורוסיה דורטמונד שאלתי אותו אבא מה זה? הוא ענה לי מחר תבין .
יום למחרת אבא לוקח אותי ונוסע נסיעה של 1 ו-10 דקות מביתנו בדוסלדורף לדורטמונד.
אנחנו מגיעים לאצטדיון גדוש אוהדים,הכל צהוב שחור,אוהדים צועקים,דוכני נקניקיות מכל עבר,שוק ענק של צעיפים חולצות דגלים וכל מה שתרצו שקשור לדורטמונד.
נכנסו לאצטדיון וממולי אני כבר רואה את האוהדים הנפלאים של הקבוצה שגורמים לי לגאווה עצומה.
דורטמונד ניצחה באותו משחק 1-0 משער עצמי של שוער המבורג.
השמחה הייתה גדולה בכל עבר צרחות דגלים מתעופפים,פשוט תענוג אחד גדול.
מכאן הסיפור נמשך עד היום הזה!

כאחד שחיי בישראל אני באמת נשאל עשרות פעמיים איך אפשר לאהוד קבוצה גרמנית?
התשובה היא מורכבת,כן כן ההיסטוריה עושה לאנשים רע וחבל שקרה מה שקרה,אבל חייבים להמשיך לחיות.
בורוסיה דורטמונד בשבילי היא יותר מעוד קבוצה אהודה ! היא צלע שנוספה לי בגוף,הקבוצה סחפה אותי לרגשות שלא הרגשתי מעולם !בין אם זה שמחה,עצב,כעס הקבוצה היא בעצם אני !
אנשים עדיין פשוט לא מבינים שאנשים בגרמניה הם כבר לא אותם הגרמנים של העבר ומסרבים לגלות את המציאות.

למה נשארתי?התשובה פשוטה וידועה מראש,בורוסיה דורטמונד זוהי תשובתי.
וכמובן שגם הנבחרת הלאומית שעושה גאווה לאומית בגרמניה.
הבונדסליגה זוהי ליגה מרתקת,מהנה,מותחת,שמחה,עצובה הכל אפשר למצוא במקום אחד ! הבונדסליגה.

כמובן שלכל אחד יש גם את הסמל שלו בקבוצה האהודה שלו,אצלי ללא ספק הסמל הוא לארס ריקן,צעיר שהצליח במו רגליו לנצח את מנצ'סטר יוניטד,יובנטוס ועוד הרבה מאריות הכדורגל.

אז בואו וגלו לנו את הסוד שלכם.

 

אני נאלץ לחזור בזמן לשנה הקסומה ביותר שחוויתי משטוטגארט...
1991 : אני מגיע עם ההורים שלי לחופשה בגרמניה, בישראל רועמים הסקאדים ואני מטייל לי בשוואבן לנד. זה היה אהבה ממבט ראשון, קודם כל עם העיר שטוטגארט.
אוקיי אני חייב להודות, זה הטיול האירופאי הראשון שלי, ושטוטגארט זה העיר הראשונה שלי באירופה.
אתם יודעים איך זה לפני פגישה ראשונה, אתם מתייפים, שמים בושם רוצים להיראות מיליון דולר, וכל זה למה?
הרושם הראשוני הוא הקובע!
אז שטוטגארט עשתה לי את זה, קנתה אותי מהרגע הראשון, אהבה עיוורת, אהבה ממבט ראשון, אני שוואבי ואני גאה.

נחזור לכדורגל, עד אותה שנה הידע שלי בכדורגל היה מצומצם, באיירן ועוד 17 (או 19, לא עקרוני) אמרו לי.
הייתי מספיק אידיוט בשביל לקנות את זה וסימפטתי באופן פטאלי משהו את הבווארים.
בכל אופן החבר שלנו בשטוטגארט (ערבי נוצרי העונה לשם סמי) החליט להפתיע אותי ואת אבא שלי והזמין אותנו למשחק הבונדסליגה הראשון שלי.
שטוטגארט VS. באיירן

לא ידעתי בדיוק מה הולך במגרש, מי נגד מי, ואפילו את שמות השחקנים לא ידעתי.
המשחק החל , הקבוצה הלבנה פתח בלחץ בוביץ, אלבר , באלקוב, גואידו בוכנוואלד , השמות האלו כל הזמן נזרקו לאוויר על ידי הכרוז.
משחק גדול של הקבוצה הלבנה , הנה נופל לו הראשון, הנה נופל לו השני, והנה השלישי...0-3 ללבנים.

ממש לפני המשחק שעמדתי לתייק את ניצחון הראשון של באיירן שני רואה, אני קולט את האישיות הכי גרמנית שמזוהה עם באיירן פרנץ בקנבוואר צועק על השחקנים באדום , ברגע הראשון חשבתי לעצמי : " הנה מהומה מתחילה..."
ואז נפל האסימון, הקבוצה הלבנה היא שטוטגארט, הלבנים שמובילים 0-3 ונותנים פשוט הצגה של כדורגל זה שטוטגארט. המשחק נגמר, אני מאוהב, זה שטוטגארט, VFB STUTTGART שקנתה אותי.

בתום אותה עונה עם מתיאס זאמר שהיה ענק, עם בלאקוב ושאר החברייה שטוטגארט לקחה אליפות, האחרונה עד כה.
אולי אני הנאכס, הרי 15 שנה אני אוהד אותם ו15 שנה הם לא לקחו אליפות, ואולי אותה עונה קסומה היתה משהו חד פעמי, ולי היה הכבוד לשבת ביציעי הגוטליב דיימלר שטדיון ולהריע לדרקונים השוואבים שלי.

 

אחלה נושא, יונתן!!

אני מניח שבניגוד לטופיקים הרגילים בנושא "למה בחרתי בקבוצה", המקרה הזה באמת סוחב איתו מעללים מעניינים יותר.

אז איך באמת היגעתי עד לקלן? אני חושב שזה פשוט עניין של לאומנות. את אחד הפרקים הכי יפים בחיים שלי העברתי בעיר קלן. חלק מהכיף היה ללכת לאחד המשחקים הכי מרגשים שיצא לי לראות מעודי, וגם כשחזרתי לארץ עוד נשארה האהבה למקום, ואיתו החיבור לקבוצה.

יש אמנם סיפור מלא יותר, אבל קשה לי להאמין שאני אשפוך פה את כל הפרטים על הרומן שלי עם גרמניה, ככה שאתם מורשים לתת לדימיון שלכם להתפרע.

 

גל,אני אישית אשמח לשמוע,לא יודע מה עם האחרים אבל שפוך ! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/lol.Xxx

 

לך אני אספר, כאן אני לא ארשום את זה.

שאלה למי שקשור לקבוצה מסויימת- נקשרתם לארץ בעקבות הקבוצה או לקבוצה בעקבות הארץ?
הרבה פעמים אני רואה מצבים שבהם אנשים מאוד קשורים לכל מה שבא מהארץ של הקבוצה שלהם (לומדים שפה וכו')?

 

אומנם אינ לא אוהד מהליגה הגרמנית, אבל כן, התחלתי להתעניין בספרדית בעיקר בגלל ריאל, ואפילו נרשמתי ללימודי ספרדית בשגרירות ואני מתכנן לעבור ולגור שם.. אם הכול ילך כשורה.

 

אוקיי.

קודם כל נולדתי שם אז אוטמטית אני אוהד קבוצה כל שהיא בגרמניה,האהבה שלי הלכה לדורטמונד בגלל אבא שלי ואני כל כך מודה לו על כך.
אז התשובה שלי היא בגלל הארץ נקשרתי לקבוצה !

את השפה אני יודע גרמנית לקרוא,לכתוב ולדבר כי נולדתי שם ואני נמצא שם כמעט פעם בחודשיים.

 

איך הפכתי לאוהד ברמן?

גרתי בברמן 4 שנים קסומות של גן כיתה א ב וג ולמדתי לאהוד ולשחק שם כדורגל בצורה מיקצועית (זה לא יאמן איזה הבדלי רמות במיקצועיות של האימונם והקבוצות אפילו של כיתות ב וג.)
בהשוואה לארץ לרמה של קבוצת נערים של מכבי ת"א זה אשכרה הרגשה של לשחק באירופה.
כל הסביבה של רק דיברה אהבה ושרה ורדר ברמן ולכן אני מפוצץ בכל דבר שיכול ליהיות קשור לירוקים הצפוניים.
רגע השיא שלי היה כשעליתי למשחק מחזיק יד לכוכב העל של הקבוצה באותו זמן (יחד עם אנדראס הרצוג נראה לי) מריו "סופר מריו" באסלר האומן.
באותו משחק לא כל כך נהנתי כי קפאתי מקור ונרדמתי באיצטדיון כי לא ראיתי כלום (כן זה אפשרי) אבל תמיד אדע מה המקום של ברמן בליבי. ברמן בישבילי זה כדורגל וכדורגל בשבילי זה ברמן

 

אם הייתי מקבל שקל על כל פעם ששאלו אותי איך הגעתי לאהוד את באיירן הייתי מולטי-מליונר...זה היה אי שם בשנות השמונים, כשהייתי אוהב את רומיניגה. בשנות התשעים פחות הקדשתי תשומת לב לכך אך לקראת סוף המילניום האהדה החלה להגיע לשיאים חדשים, ומאז במגמת עלייה. היום כל מי שמכיר אותי יודע שקודם כל עומד מולו אוהד באיירן: אני כמעט כל שבוע הולך לפחות פעם אחת לעבודה עם חולצה של הקבוצה, הדש-בורד באוטו עם מדבקות של באיירן, המגבת לחדר כושר הנה של באיירן, המחזיק מפתחות, הפד לעכבר של המחשב, הספל קפה וכל החדר...הצעד הבא יהיה קעקוע של הקבוצה. בשנה שעברה נסעתי פעם ראשונה לראות את הקבוצה במשחק ליגת אלופות בגרמניה ואני לא יכול לתאר את ההתרגשות שאחזה בי. כשהגעתי למתחם האימונים בסבנר-שטראסה כמעט התעלפתי...לפעמים אני מתבעס שאחרים לא מבינים את ההתלהבות שלי (בגלל זה אני מאוד אוהב את הפורום, שמצאתי בו אנשים שמרגישים כמוני): חברה שלי לא מבינה מה אני רוצה (אם כי היא הפתיעה אותי השבוע במשחק מול קייזרסלאוטרן: היא ממש הכירה השחקנים...) וההורים שלה בכלל לא הבינו איך כיהודי יכולתי לנסוע לגרמניה, שלא לדבר על לאהוד קבוצה גרמנית. אך זה המחיר שמשלם אוהד קבוצה גרמנית בישראל.לא קל אבל מסתדרים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx .

 

ברגע שאתה מגיע למינכן, אתה לא יכול אחרת - אתה הופך להיות אוהד של האריות.

 

נעם אתה גרמני ?

 

ונגיד שכן אז מה? יש הרבה מאוד יהודים גרמנים, וכל יהודי גרמניה היו גם אזרחיה בשואה.
כל אדם הוא אדם ולא אכפת לנו אם אבא שלו או סבא שלו עברו שטיפת מוח לפני 70 שנה.

האהבה שלי לבאיירן התחילה בעונת הגמר המקולל, בעונה ההיא הייתי עוד דיי קטן ולא הייתי רואה את רוב המשחקים, אבל הייתי עוקב בעיתון לאט לאט הכרתי גם את השחקנים והתאהבתי.
ב99\00 הפכתי לאוהד קבוע והייתי רואה כמעט כל משחק(צ'מפיונס, באותה תקופה פחות התעניינתי בבונדסליגה) שמשודר של באיירן והמשחק הכי זכור לי מאותה עונה היה בברנבאו שהפסדנו לריאל והודחנו בחצי הגמר בערב יום העצמאות.
00\01 הייתה עונה מאוד מאוד מרגשת שראיתי את הקבוצה שלי מנצחת בברנבאו, באולד טראפורד ובגמר הצ'מפיונס.

עם שידורי הבונדסליגה האהבה התעצמה וזה כל הסיפור בערך.
ששואלים אותי איך הגעתי לבאיירן אני אפילו לא יודע איך לענות האמת, וששואלים אותי איך אינ מסתדר עם זה היא קבוצה גרמינת אינ אומר שהיא הייתה קבוצה של יהודים(שזה אגב נכון).

 

לא אני יהודי ישראלי וכן אני מבין גרמנית ודברתי גרמנית שפת אם - כרגע אני לוקח קורס באוניברסיטה כדי לשחזר את הגרמנית שלי כיוון שלא דיברתי את השפה כ10 שנים, אבל המוצא שלי בכלל זה כורדי ותוניסאי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx

 

ממש מדהים להיות באצטדיון האולימפי, אתה יכול לרדת לדשא ולהרגיש את העוצמה של המקום, חווייה.