אותו הסיפור היה עם פרננדו רדונדו האדיר. פציעה קשה שהרחיקה אותו לשנתיים איך שהוא הגיע למילאן מריאל ולמרות זאת בשתי עונות שלאחר הפציעה הוא היה שחקן טוב ותורם.
אלבארו רקובה- כל עונה הוא נפצע 3-4 פציעות, ומפסיד את חצי העונה בפציעות,למרות זה הוא ממשיך לשחק ברמה גבוהה, אבל הפציעות מנעו ממנו להיות אחד מגדולי השחקנים בעולם.
גם טוטי לפני הפציעה היה הטוב מכולם, היום הוא אומנם משתפר ממשחק למשחק, אבל עדיין לא מתקרב ליכולת שהיתה לו לפני הפציעה. כך גם דל פיירו בזמנו. בכל אופן, מה שרציתי לומר בעניין הוא שעם השנים הפציעות הופכות לקצרות יותר וכמעט ולא רואים היום שחקנים שפורשים בגלל פציעות בזכות זה שגם הרפואה הספורטיבית עושה צעדים קדימה. ופציעות שבעבר אילצו שחקנים לפרוש כמו ואן באסטן למשל, היום כבר משהו ששחקנים ממשיכים לשחק איתן.
אממ... רונאלדו? לא? אוקיי... רק מנסה... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx עם כל הכבוד, שום פציעה לא עשתה הבדל גדול יותר מזאת, היינו מדברים עליו היום באותה נשימה עם פלה, מראדונה והשאר.
עוד שחקן שנפגע קשות מפציעות הוא מייקל אואן. נער הפלא מליברפול שקנה את העולמו בשער המפורסם מול ארגנטינה, אבל מאז שעבר לריאל מדריד ומשם לניוקאסל, מספר פציעות קשות כנראה גמרו מעשית את הקריירה שלו. הפסד גדול לעולם הכדורגל.
הזכרתם את אואן,כמה כואב לי עליו. עד לפני כמה שנים אחד החלוצים הכי טובים בעולם אבל מאז הגיעו פציעות שלא עוזבות אותו,חבל. עוד שחקן שנהרס בגלל פציעות -רונן חרזי,בלי הפציעות שליוו אותו לאורך כל הקריירה הוא היה מגיע יותר רחוק מאשר הגיע. ניר רחמין נפצע כל כך הרבה פעמים,עבר כל כך הרבה ניתוחים וגם העונה הוא נפצע והוא שוקל כבר לפרוש מכדורגל,מקרה עצוב.
פעם טוטנהאם הייתה מחלת הפציעות של הליגה. אנדרטון, סטיבן קאר, איברסן, סיימון דייויס, ג'יימי רדנאפ - מעולם לא חזרו להיות אותם שחקנים אחרי הפציעות שלהם. עוד שחקן שלצערי לא חזר לעצמו מפציעה הוא כריסטיאן ציגה... כמה שאהבתי אותו. אוון ללא ספק היה חלוץ ענק, אבל איבד לחלוטין מהמהירות המדהימה שלו אחרי אינספור פציעות, וזה פשוט טראגי בעיניי.
*אהמ אהמ* הנריק לארסון *אהמ*... הדוגמא הטובה ביותר לאופי, אופי ועוד אופי. שוודי מזהב! לארסון עבר שתי פציעות חמורות בקריירה שלו, אחת מהן הישביתה אותו לכמעט שנתיים (ואלוהים זוכר כמה כואב זה נראה..). אבל השוודי הבינלאומי חזר, וחזר בגדול...למעשה, נדמה שאחרי הפציעה ראינו לארסון טוב יותר, הרבה יותר, שהיגיע להיות הכובש השני או השלישי בברצלונה המדהימה של העונה שעברה כשהוא מוסיף שערים קריטיים במעמדים גנרליים (מישהו רוצה להזכיר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx ) ללא ספק הדוגמא הטובה ביותר, ויסלח לי הנורווגי.
הפציעה הכי עצובה שאני זוכר היא דווקא של שחקן מקבוצה שאני לא אוהד. אחרי הכניסה של מאיר מליקה ברומן פץ באמצע (סוף?) 93/94, היא בלי ספק הפציעה הכי מדכאת שאני זוכר. באותו רגע פשוט היה ברור לי שהקריירה של הבלם הענק הזה נגמרה. פשוט נגמרה. אחרי זה בראיונות שהוא נתן אפשר היה פשוט לראות את העצב שלו על הפנים, לא רק מאובדן ההכנסה העתידית, אלא בעיקר בגלל שלכדורגל הוא לא באמת חזר.