תסתכל פעם נוספת על מה שקרה,הוא קפץ משמחה,הניף את היד ביייש אחד גדול ועוד לפני כל הבלאגן הוא הספיק להסתובב ולהתחבק עם הצוות שלו, ונגר כמובן היה חייב לבוא ולזרוק מילים מה שהחל את המהומה כי פארדיו הסתובב אליו בחזרה, ונגר דחף ראשון, פארדיו ידע להתנצל,ונגר הלך לזיין ילדים קטנים בתחת.
פארדיו התגרה בונגר ואח"כ גם תפס לו את היד. איזה משחק ראית?. פרגוסון ממש צדיק. אני גם לא מאמין לו בקטע של המרק או הפיצה. הסוכר של המסטיק עולה לו לראש כנראה. אתה סתם נטפל לונגר כי אתה שונא את ארסנל. רק אתמול הוא לא היה בסדר וזה גם אחרי שפארדיו הזמין את זה.
פרגוסון לא צדיק,אבל פרגוסון יודע להפסיד,פרגוסון לא דוחף מנג'רים אחרים. רק אתמול ונגר לא היה בסדר,רק אתמול? תצא מהחור של התחת שלו ותביט סביב בעין פקוחה ואוביקטיבית,ונגר רב כבר עם לא מעט מנג'רים, ונגר כמעט אף פעם לא מסוגל לפרגן לקבוצה שניצחה אותו, ואין קשר ביו השינאה שלי לארסנל לבין העובודות, אני גם שונא את צ'לסי אבל יודע להוריד את הכובע בפני מוריניו ולהודות כשהוא מצליח במלחמות הפסיכולגיות שלו,או לבלוע את הרוק ולקבל את זה כשהוא חוגג מול העיינים שלי באולד-טראפורד. גם להפסיד צריך לדעת איך!!!
ונגר יודע להפסיד מצויין. הוא שיבח את צסק"א אחרי ההפסד של ארסנל (ברוסיה) ולוחץ כל יד של מאמן מלבד אלו שמתנהגים ברמאות או גסות אליו\קבוצתו. זה שונגר מסוסכך עם לא מעט מאמנים לא אומר שהוא הבעיה. יול אמר לשחקנים שלו לשחק אחרי ששחקן ארסנל נפצע. אח"כ השמן צעק על ונגר, אז מי אשם? ונגר ביקר את הביזבוז הכלכלי של צ'לסקי, אבל חמוריניו לא רצה ללחוץ לא יד בעונה שעברה. מי אשם? משום מה, גם מוריניו מסוכסך עם בניטז,ונגר,רייקארד ומגעיל את כל העולם בשחצנות שלו, אבל הוא בסדר מבחינתך. הוא לא דחף, אבל הוא קרא לונגר מציצן, לרייקארד רמאי, ליכלך על בניטז, זיזלזל רק השבוע בקהל של שפילד, יצא נגד גודינסן,מוטו,גאלאס וקרא למקלאללה עבד.
כנראה שמוריניו מצליח להתל גם בך,הכל בגדר מלחמות מעל גבי העיתון או דרך התקשורת, אין פסול בזה,אין לי בעיה כשונגר עושה זאת, אבל סתם לא יצא לונגר שם באנגליה של השחצן ביותר,של המתנשא ביותר, ואתה יודע מה,זה האדם,סבבה,אבל תשמור זאת לחדרים פנימיים,אף אחד לא חייב לאהוב את כולם אבל זה שהוא לא יודע לשמור על פאסון וגנטלמניות שמאפיינת את הליגה האנגלית במיוחד בקרב המנג'רים אז הבעיה היא בו ובגדול. מוריניו רב מעל גבי העיתון עם רייקארד,עם בניטז אבל שהגיע המשחק הוא היה הראשון שחיכה מחוץ למנהרה והושיט יד, פארדיו אתמול אחרי כל הבלאגן הושיט יד לשלום,ונגר לא רצה ללחוץ יד, זה ההבדל וכמה שהוא גדול.
זה שמוריניו חיכה לרייקארד במנהרה מראה בסה"כ שהוא צבוע. אין קשר בין מוריניו לג'נטלמניות, הבנאדם עושה מה שבראש ומתנהג כאילו הוא מלך העולם. מוריניו עבר את הקו האדום מבחינתי של מלחמה פסיכולוגית דרך התקשורת, בתור אוהד ארסנל, חלק מהדברים שלו הם בגדר זילזול והעלבה. אני לא יודע אם באמת לונגר יש של מתנשא ושחצן באנגליה, אבל גם אם כן סטיגמות לא תמיד נכונות.
אחרי הניצחון מול ליברפול בגביע הליגה, הוא הלך סקאוזר סקאוזר ולחץ לו את היד, לפני שהוא חגג על הקבוצה שלו. אחרי ההפסד מול ברצלונה בעונה שעברה, אותו הדבר. לחץ יד לשחקני היריבה. חצי גמר הגביע האנגלי, הפסד לליברפול, אותו ריטואל. גם מול ארסנל, גם מול היונייטד, גם מול באיירן, עם בניטז, פרגוסון, וונגר, קופל, פארדיו, סאות'גייט וכו'... מוריניו אף פעם לא סיים משחק בלי ללחוץ יד למאמן, לא כשהפסיד ולא כשניצח. וונגר הוא מהצרפתים האלה, שכשאתה עומד בתור למשהו בפריז, הם אומרים "פארדו פארדו", ועוקפים אותך.
זה שהוא לוחץ יד לא מעניין אותי כל עוד הוא משתחצן ומלכלך בלי הפסקה. עכשיו כשציינת את ליברפול נזכרתי במשחק בעונה שעברה בו הוא עשה תנועה של -שקט- עם היד על הפה לקהל האדום. מה אתה יודע על ונגר? אתה מכיר אותו אישית?
יותר מזה,מוריניו הבין שטעה כשהתעמת עם הקהל של ליברפול בגמר גביע הליגה וידע יפה מאוד אחרי שליברפול הדיחו את צ'לסי מאירופה באנפילד לעבור יציע אחר יציע ולמחוא כף לקהל של ליברפול על תצוגת העידוד הנפלאה שלהם. וזה שאחרי מלחמות בתקשורת מורינו בא ולוחץ יד למנג'ר היריב זו לא צביעות אלא נתינת כבוד בסופו של דבר, אמירה של מעל לכל אני מכבד אותך וממשיכים הלאה, זה מה שפארדיו ניסה לעשות אתמול,תקרא גם את מה שאמר בתקשורת, ונגר העדיף לוותר על מסיבת העיתונאים,ונגר בחר לא ללחוץ יד, וכן,ונגר נחשב למתנשא בקרב המנג'רים באנגליה, פרגוסון תמיד אבל תמיד מזמין כל מנג'ר יריב לאחר המשחק ולא משנה מה התוצאה להרים כוסית יין אצלו במשרד באולד-טראפורד,היחיד שמעולם לא נענה להזמנה הזו זה ונגר. ונגר היחיד מבין המנג'רים בליגה שסירב לברך את פרגוסון בסרט שהכינה תחנת הטלוויזיה של יונייטד לציון 20 שנה בתפקיד.
תפסיקו להלל את מוריניו השחצן ,ואף וויסקי הרגזן מצד אחד ,ומצד שני לרדת רק על וונגר כאילו הוא היחיד בעולם שלא יודע להפסיד בכבוד. ובאשר למקרה אתמול ,לדעתי יש לפארדיו חלק גדול מאוד בתגרה , בחיים לא ראיתי מנג'ר שרץ עם המרפקים לתוך הפרצוף של המנג'ר השני ועוד בדקה 90 , נכון שהספסלים קרובים מאוד באנגליה , אבל זה היה מכוון ומגעיל ,ולא סתם פארדיו הרגיש שהוא צריך להתנצל בפני וונגר . הסתערות כזאת של פארדיו לכוון פירסי או וורנוק היתה מסתיימת במכות רצח , לא צריך להשוות את המקרה הזה או לשייך אותו ,מכוון שהוא לא דומה בכלל למשהו שקרה בעבר באנגליה .
אתה מציג פה מקרים שמוריניו בא "לבקש סליחה" אחרי שפגע. כל הדברים המכובדים האלו לא היו קורים אילמלא היה עושה את מה שעשה. הוא הפך את צ'לסקי לקבוצה מאוד שנואה בעולם ולא רק בגלל שהיא לא משחקת כדורגל שמח. ונגר לא בירך את פרגוסון בצדק. הם מסוכסכים כבר הרבה זמן ואני הייתי נוהג כמוהו. גם פרגוסון לא בירך את ונגר אחרי שהצרפתי סגר עשר שנים בארסנל.
arsi-אתה צודק בהחלט , קל להתפס על וונגר . מוריניו כבר התנצל על הרבה פליטות מיותרות שלו, ואף וויסקי לא פחד מקנסות ועונשים של ההתאחדות , אולי עכשיו לעת זקנה ,הוא מגלה יותר ג'נטלמניות ,אבל זה לא משכיח את פרובוקציות העבר .
ARSI אתה לא מסוגל להפריד בין מלחמות פסיכולוגיות מעל גבי עיתונים שזה לגיטימי וכל אחד עושה זאת לבין בסופו של דבר לדעת ללחוץ יד ולתת כבוד ליריב שלך, מוריניו עושה את 2 הדברים מעולה. פרגוסון לא בירך את ונגר אז ונגר לא בירך אותו,תגיד לי אתה בכיתה ג'? תחנת טלוויזיה עושה סרט,ביקשה שונגר יגיד כמה דברים והוא סירב, האם ארסנל עשתה משהו דומה לציון 10 שנים של ונגר בארסנל,פנתה לפרגוסון והוא סירב?לא! אבל הי,אם איסטלנד חושב כמוך אז אני רגוע.
הנה עוד אחד שמדקלם את מה שהפרשנים בארץ מאכילים אותו צ'לסי לא משחקת כדורגל שמח? יאלה יאלה.... אין לי כבר כוח לזה.
אני דווקא מחבב את צ'לסי רק בזכות מוריניו. אני חושב שבעידן הזה, שבו שחקן שרץ לשמוח עם הקהל מקבל צהוב, מאמנים כמו מוריניו הם תופעה מבורכת, בפרט כשזה קורה במועדון כמו צ'לסי. כי מוריניו יכל להיות סוג של קאפלו - לבוא, לחכות לצ'ק בכל תחילת חודש ולראות את זה כתגמול על תוצאות ולא יותר מזה. במקום זה מוריניו הופך לחלק בלתי מבוטל מהקבוצה והאוהדים שלה, שמח כמוהם אחרי שער שוויון דרמטי, פורק תסכול על שופט שדפק אותה, ובעיקר פרפקציוניסט ברמה עיוורת שבה הוא לא יכול לקבל את העובדה שהקבוצה שלו לא יכולה להיות לא טובה מספיק. היחס של מוריניו לעיתונאים (עדיין לא מדבר עם עיתונאים ספרדיים אחרי העליהום שעשו עליו כשצ'לסי הדיחה את בארסה), החגיגות שלו בהישגים והמרץ שלו הם רק חלק מתמונה כוללת של תשוקה אדירה למשחק, ובעיניי זה המון. תוסיפו את זה ליכולת הטקטית שלו והעובדה שהוא עושה מהקבוצות שלו מכונה מושלמת הופכות אותו בעיניי למאמן מושלם. הלוואי שיהיו עוד מאמנים כמוהו בעולם, אבל לצערי מוריניו יש רק אחד. הוא אוכל כדורגל בבוקר, בצהריים ובערב - ובעיניי זה הרבה יותר מלהיות סתם דיפלומט שבסוף המשחק מביא נימוקים יבשים. גם לוונגר יש את הטירוף הזה ברמה מסויימת, ולדעתי אי אפשר ממש לשנוא את מוריניו בלי לשנוא את ונגר כי שניהם יקטרו אחרי הפסדים, אבל בעוד שמוריניו יותר סרקסטי ומשעשע, ונגר הוא סתם בכיין יבשושי, אבל בעצם אני לא הכי אובייקטיבי בסוגייה הזו, לא?
