איפשהו ב12 באוגוסט בשעת אחר הצהריים חמימה, בזמן שחצי ממדינת ישראל השתכשכה בים, מצאתי את עצמי רואה עם חבר משחק ידידות סתמי ביותר בין חבורת עיר הגבינות מאלקמאר, לבין קבוצה אנגלית, גארי ספיד אם אני לא טועה שיחק, עוד מספר פליטי קבוצות אחרות שזכרתי אותם בעברם מסתובבים להם בקבוצות שונות, עוד כמה זרים זולים ולא הכי מוכרים/הרבה מעבר לשיאם/ מתי איבן קאמפו היה בשיא?!. לקבוצה קראו בולטון, שלרגע לא חשבתי שתהיה יותר מקבוצת אמצע טבלה במקרה הטוב בליגה האנגלית. המשחק אגב התאפיין בהחלפת הרכבים קבועה ומשהו כמו 20 חילופים בסך הכל. עוד משחק ידידות. העונה אנחנו לאחר 22 משחקים בליגה האנגלית, את בולטון יצא לי לראות פעם פה, פעם שם, ואני חייב להגיד שנדהמתי ממה שראיתי על הדשא. נדמה שפה בפורום(אולי גם באנגליה, את זה אתם תגידו) יש איזשהו קונצנזוס. בולטון היא "הקבוצה שאוהבים לשנוא". מין מודה כזאת, זה לא משנה אם אתה אוהד טוטנהאם, ארסנל או בריסטול, אתה לא אוהב את בולטון ואת מה שהיא עושה על הדשא ואת מה שהמאמן שלה מציג, טוב, אלה אם כן הכינוי שלך הוא ג'ורג' בסט. אבל יש משהו טהור בכדורגל הזה, אנגלי ישן אם תרצו. לא, לא שאנגלים חלילה לא יכולים לשחק יפה, אבל המין אחדות, המלחמה כמו שקוראים במושגים שלנו על כל כדור אבד, הנשיכות, המרפקים, הדחיפות והניצחון מעל לכל ולא משנה איך- נדמה שזה הסיסמא של בולטון. זה לעיתים נראה מכוער, ואני האחרון שיגן על זה, אבל יש משהו קסום בחבורת שחקנים שברמת הכישרון שלהם לא יודע אם שווה יותר ממחצית הליגה, וגם אלו שכן (דוגמת בן חיים), ספק אם היו מתאימים בכלל לפרמירליג כשהגיעו לקבוצה, ובכל זאת, הם מצליחים להשתחל ולהסתכל על הגדולות בגובה העיניים. בכדורגל שנשלט ברובו הגדול על ידי הכסף, שקבוצות שופכות הון עתק תמורות שחקנים טובים וטובים פחות, כשאפילו מייקל קאריק נרכש בסכום שעד לפני כמה שנים היה שמור אולי לשחקנים קצת יותר גדולים ממנו, בולטון עומדת שווה בשווה מול ענקיות הליגה, עם פליטי קבוצות גדולות (דיוף), שחקנים שנחשבים מעבר לשיא ואף כבר החשיבו אותם כגמורים(קאמפו, אנלקה) ושחקנים שהגיעו משום מקום כשעד לפני שנתיים אחד מהם התווכח עם חברו לקבוצה על פנדל נגד בני סכנין....והיום הוא בלם לגיטמי בליגה הטובה בעולם. גם ה"כוכבים" הגדולים של הקבוצה הם לא בדיוק הכוכבים האולטמטיביים. הכוכב האנגלי של הקבוצה הוא לא איזה מותג בשם לאמפרד או טרי, וגם לא מתוקשר כמו בקהאם, אלה בחור כמו קווין נולאן, שבמשך שבע שנים בבולטון התקדם צעד אחר צעד, בעבודה קשה ובלי פוזה של "סטאר", עד שהגיע לאן שהגיע היום, ואולי זה תמצית הסיפור של בולטון כולה. ובכל זאת, לא לוקחים אותה כסינדרלה היפה של הליגה, אלה כמין מכשפה מכוערת. אז בולטון נמצאת כרגע במקום החמישי, מרחק נגיעה מליגת האלופות. יש פה אנגלופלים שאולי מתעוררים בלילה בבהלה למראה של בולטון בליגת האלופות, אבל אני אישית ימות על זה. צ'לסי, יונייטד, ארסנל וליברפול, הרפרטאור והקבוצות הקבועות של אנגליה באלופות כל שנה במשך כבר מספר שנים. אז מה יקרה אם פעם אחת, לאחר שטוטנהאם עשתה במכנסיים במחזור האחרון של העונה שעברה, ואברטון קיבלה לפני שנתיים הגרלה אכזרית בדמות ויאריאל, סוף סוף נראה קבוצה שהיא לא אחת מהגדולות בליגת האלופות? בולטון בצ'אמפיונס ליג, שינוי מעניין..ומרענן? למה לא? תתפרעו.
נבחרת איטליה של הכדורגל האנגלי. אם תרצו בבולטון מסמנים את הכדורגל הכי יעיל שיש ( במסגרות התקציביות הקיימות). פשוט חייבים להוריד את הכובע בפניהם, למרות שלא קל לעקוב אחריהם בשידורים הישירים.
בולטון זוכה למלוא ההערכה ממני. בי ג סאם הוא גאון לכדורגל לדעתי ועושה עם הקבוצה הזאת דברים מדהימים. וזה לא רק עניין של העונה הזאת, מאז שהם נלחמו עם ווסטהאם על הירידה ב- 2003 הם במגמת עלייה מטאורית ואני אישית נהנה לראות את הקבוצה הזאת. והלוואי הלוואי שהם יצליחו לתפוס מקום בצ'מפיונס למרות שאני לא חושב שזה יקרה. ארסנל וליברפול ידעו לתפוס את המקום שלהם אבל שוב, הלוואי שאני טועה. כמו שארז ציין בולטון היא אוסף של שחקנים בינוניים+ שבבולטון מוציאים מעצמם 200 אחוז.
ביום שבולטון תפסיק לשחק בשיטה הזאת (משמע ביום שאלרדייס יילך) היא תאבק עמוק בבוץ של התחתית ואולי אפילו תירד ליגה. אוהבים את זה או לא, השיטה הזאת בשורה התחתונה מביאה הרבה הרבה נקודות. שמעתי הרבה שאומרים ששיטה כזאת לא מחזיקה לאורך זמן, אבל אלרדייס דווקא מוכיח אחרת לגמרי. עם התקציב הזעיר שיש לו הוא פשוט עושה נפלאות, וגם אם הכדורגל שלהם לא כל כך יפה, פשוט מדהים לראות את ההצלחה שלהם ולתת להם מילה טובה. גם אם הם משחקים כל כך אנטי, הניצול מצבים המדהים שלהם במשחקים, העבודה הרבה שלהם על המצבים הנייחים שמהם מגיעים שערים רבים פשוט מעוררים התפעלות בכל הנוגע להכנה שלהם לקראת משחקים. אני אישית הייתי מעדיף לראות אותם במקומות 5-10. משום שקשה יהיה לי לקבל שקבוצה אנטי כזאת תהיה אחת מהנציגות של אנגליה בליגת האליפות. כל כך יפה לראות איך אלרדייס קיבץ קבוצה של שחקנים שכביכול "גמרו את הסוס", כמו אנלקה (למרות שהוא לא כזה) וקאמפו, ומצד שני שחקנים אנוניימים לגמרי כמו טל בן חיים, ושחקנים "בינוניים" על הניר לפחות כמו קווין דיוויס שלא בטוח שבקבוצה אחרת היו מצליחים לתרום באופן דומה ולכבוש 8-9 שערים בפריימרליג. למרות הכל בוא לא נשכח שגם לאלרדייס היו, בדומה להרבה מאמנים, לא מעט נפילות, למרות שאצלו זה סביר שזה יקרה לא מעט בגלל התקציב הנמוך. הנפילה שהכי הפתיעה אותי הייתה בשנה שעברה עם בורגטי שציפיתי שהוא יצליח לתרום לבולטון, אבל השיטה של אלרדייס וכנראה הכדורגל האנגלי בכלל לא התאימו לו. לסיכום? קבוצה מגעילה שלא כיף לראות מצד אחד, מצד שני הדרך שהיא משיגה נקודות ומנצלת את המצבים המעטים שהיא מגיעה אליו במשחק מעוררת התפעלות. לא הייתי רוצה לראות אותה משחקת בליגת האלופות. שתישאר קבוצת אמצע טבלה משעממת.
זהו בעצם המשפט המסכם של הדיון הזה. נולאן, כמו בולטון, התקדם באיטיות לעבר הפסגה, וכיום הוא אחד הקשרים הטובים בפרמייר ליג. בולטון לדעתי משחקת כדורגל יעיל, שלעיתים לא יפה לעין, אך אם תצפו ביותר משחקים של הוונדררס העונה, יש לפעמים רגעים שבשבילם שווה לשבת מול הטלוויזיה ולראות אותם משחקים. שני השערים הפנטסטיים של אנלקה בריבוק (נגד סיטי אם אני לא טועה), הם דוגמא חיה לכך, ותוסיפו לכך את קווין נולאן והמשחק החכם שלו, את דיוף והפריצות הסוחפות שלו עם המהירות המסחררת, והנה קיבלתם קבוצת פרמייר ליג שבהחלט ראויה לסיים בין מקומות 4-7, ולא רק העונה. לא אתאכזב לראות את ביג סאם והחברים על חשבון ארסנל בעונה הבאה בליגת האלופות.
ללא ספק. הוא האחראי על בניית סגל, הוא אחראי על שיטת המשחק, הוא אחראי על הדרך שבה הקבוצה הזאת משחקת, והוא גם קובע את ההרכב. יש בכלל ספק שבלי ביג סאם בולטון יכולה להתדרדר לתחתית?
עובדה שליברפול עם מאמן מהז'אנר של ביג סאם ובקלאסה שלו מתקשה למצות את הפוטנצייאל שלה. לדעתי הבחירה של השחקנים כמו בן חיים ונולאן שפרט לכך שהם שחקנים מקצוענים וטובים הם גם מאד ממושמעים שמתאימים את עצמם לשיטה היא חשובה לא פחות, ובכך יש חלק לכל המערכת, אפילו לנוער של בולטון. אבל ללא צל של ספק הניווט של אלרדייס הוא מרשים ביותר.
אל תיקח את ליברפול כדוגמא כי על קבוצות קטנות הרבה הרבה יותר קל למנג'ר לבוא ולהיות בולט מבחינת סגנון המשחק.
קודם כל בולטון כבר לא קבוצה קטנה. דבר שני דווקא מאמן שמקבל את כל המשאבים כדי להביא הצלחה חייב להיות בעל אחוזים גבוהים יותר של הצלחה, כמו קאפלו ביובה. אלא אם המאמן לא מתאים לקבוצה כמו...קאפלו וריאל http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
מאמן מורגש יותר כאשר אין לו שחקנים ברמה עולמית. שיש לך משאבים גדולים יותר אז ההצלחה היא לאו דוקא בגלל המאמן אלא גם בזכות הכסף שהביא לך שחקנים ברמה גבוהה ביותר. לקבוצות קטנות (בולטון עדיין קטנה...) אין את המשאבים ולכן ההצלחה של מאמן היא הרבה יותר חשובה ומורגשת בגלל שאין לו שחקנים ברמה כמ של קבוצות גדולות.
בולטון בליגת האלופות יהיה משהו כמו יוון ביורו 2004, והם עוד עלולים לזכות. רק המחשבה על כך גורמת לי להתעורר בלילה עם זיעה קרה.
איך אפשר להעביר דיון על בולטון ללא המעריץ מספר 1 שלה כאן בפורום? את התגובה הזו אני כותב תחת השפעת כמה פיינטים של גינס, אבל בכל זאת: לשאלתך לירן, אין דוגמא טובה יותר לקבוצה של מאמן מאשר ביג סאם והוונדררז. לא, בולטון לא תגיע לליגת האלופות בעונה הבאה, כי גם שנה שעברה הם הגיעו למקום הזה ואפילו נשארו בו חודש וחודשיים קדימה, אך הסגל הדי קצר הוא זה שפוגם בקבוצה.תוציאו את נולאן הענק וכל ההתקפה מאבדת 50%, לראייה התבוסה ליונייטד בריבוק, הפסד בגביע הליגה ועוד תוצאה לא מחמיאה לאחר מכן. אבל אולי בגלל שהשנה הטורטורס לא בגביע אופ"א תפחית מהעומס יחסית לאשתקד, אני מקווה שהם ישתחלו למקום ה4, אני מת לראות אותם בצ'מפיונס מקבלים את בארסה, נוסעים לקאמפ נואו, מנצחים 0-1 משער שמגיע מזריקת חוץ לדיוויס שנוגח לאנערף אני יודע מה, וייסקליינן הענק מציל 7 שערים בטוחים. אחח, פנטזיה.
אני דווקא מחבב מאוד את בולטון (מינוס הבלם הישראלי שלה). קודם כל, אי אפשר לצפות מקבוצה עם מעט כסף שמצליחה להגיע גבוה משמעותית מהמקום ה"טבעי" שלה לשחק בצורה אחרת שאיתה כנראה היא לא תגיע כל כך גבוה. שנית, האמת? קצת מגזימים. יש לה כדורגל, לא מדובר רק בחבורה של כסחנים שמפרקים כל דבר. היא בכלל לא קבוצה כדורגל רעה.
