אופיר, איך בארנט משחקים בימינו? אני עם ערן לחלוטין. אי אפשר להשוות בכלל התרגשות שלי לפני משחק של טוטנהאם או אנגליה אפילו בהשוואה להרגשה לפני גמר הצ'מפיונס ליג או בארסה - ריאל. זה פשוט שונה. כשאתה אוהד קבוצה משחק משעמם יכול להפוך ל"לא נורא" ומשחק בינוני יכול להפוך ל"משחק אדיר". לאוהד נייטרלי אין את הפריבלגיה הזאת. פעם אחת בדרך לפוגי עשיתי תאונה כי לרגע חלמתי בהקיץ בגלל הספרס. לפני שלוש עונות כשהיינו 4 מחזורים לסיום מרחק 6 נקודות מהקו האדום היו לי סיוטים בלילות. זה מרגיז לפעמים, אבל זה אפילו לא מוסיף טעם - זה יוצר את הטעם. אם לא הייתי אוהד איזשהי קבוצה, ספק אם הייתי יכול להזדהות עם אספקט כלשהו בענף הזה.
וזו בדיוק הנקודה. שאם לא היית אוהד לא היית מתעניין בכדורגל. אצלי זה אחרת, האהבה שלי לכדורגל גדולה מאהבה שלי לכל קבוצה, למרות שאני לא דוגמא לאוהד נייטרלי כי אני כן אוהד קבוצה. אתה בתור אוהד טוטנהאם היית הולך לראות צ'לסי-ארסנל? אוהד נייטרלי מסוגל לבוא לכל משחק, לבחור לעצמו קבוצה(ע"פ התפתחות המשחק, ההרכב או כל דבר אחר שעושה לו את זה) ויכול או להנות או להנות יותר. אני מסוגל להזדהות עם אוהדים נייטרלים כי יוצא לי ללכת להרבה משחקים לא של ווסטהאם, של צ'לסי בעיקר, בגלל קירבה גיאוגרפית. אני מתעדכן כל הזמן בתוצאות של ווסטהאם אבל נהנה ועוד איך בסטמפורד ברידג'.
