בשנים האחרונות היה נראה שהשוק האנגלי חוזר למימדים נורמליים והגיוניים, אחרי אינפלציית המחירים שתקפה אותו בתחילת שנות האלפיים שאופיינה היטב ע"י העברתו של סת' ג'ונסון, שחקן ליגה בינוני במקרה הטוב, מדרבי קאונטי ללידס תמורת 7 מיליון פאונדים. נראה היה שקבוצות למדו את הלקח הנדרש מהנכונות של לידס של אותם ימים לשלם סכומי עתק עבור שחקנים מקומיים ללא כל פרופורציה ליכולתם, מדיניות רכש שבסופו של דבר דירדרה את המועדון המפואר הזה לאיפה שהוא נמצא היום. ההגיוניות חזרה לשוק ההעברות, ולמעט כמה העברות של צעירים אנגליים בעלי כשרון באמת יוצאי דופן, כמו ויין רוני ות'יאו וולקוט, עליהם כן הוצאו סכומים רציניים, נדיר היה למצוא תויות מחיר מפלצתיות על שחקנים שעוד לא הוכיחו דבר בכדורגל. בחלון ההעברות הזה הכל התנפץ. חשבנו שווטפורד חוצפנים ולא הגיוניים בעליל כשהם דוחים הצעות של 8 מיליון פאונד עבור אשלי יאנג, אומנם כשרון נחמד אבל בכל זאת שחקן עם נסיון של חצי עונה בפרמיירשיפ וכמה הופעות בודדות בנבחרת הצעירה. אז חשבנו. באה לה אסטון וילה והעלתה את ההצעה עליו ל-9.65 מיליון פאונד, סכום גבוה יותר מזה בו תיירי הנרי הגיע לארסנל בזמנו, רק לשם השוואה... החוצפה לא עצרה כאן. בירמינגהאם קיבלה הצעה של 6 מיליון פאונד מווסטהאם על מת'יו אפסון, אומנם בלם ליגה טוב וסולידי, אבל פה זה מתמצה, כבר לא כשרון מבטיח, אלא מוצר מוגמר פחות או יותר שאין לו יותר לאן להתפתח. נחשו מה, הם דחו את ההצעה הזו. ווסט ברומיץ' דורשת כבר תקופה ארוכה סכומים הנעים עפ"י דיווחים בין 10 ל-12 מיליון פאונד עבור פישר בשם קרטיס דייויס, ונראה שגם לבחור הזה יש דורשים. והלהיט החדש הוא גארת' בייל של סאות'המפטון, שכמה שמאליות קטלניות שהוא שיחרר בליגת המשנה כבר הדביקו לו תווית מחיר של 10 מיליון פאונד, סכומים שבמדינות אחרות באירופה מושקעים בשחקנים גדולים יותר בכמה סדרי גודל. טור מצוין של נורמן הוברד בנושא ציטוט נבחר ונפלא מהטור הזה: גם סטיוארט פירס מוחה על המחירים המופקעים של הצעירים האנגלים ואני שואל מה יהיה הסוף לזה אם בכלל? עד מתי קבוצות ימשיכו לדרוש כאלה מחירים תמורת כל צעיר שעוד לא קרע זוג נעליים? האם יש איזושהי הצדקה להשתוללות המחירים הזו (בגלל שצעירים אנגלים מעוררים יותר הזדהות אצל הקהל, מתאקלמים יותר בקלות וכו')? ומי האשמים (אם בכלל יש) במצב שנוצר?
המועדונים שבסוף נכנעים ומשלמים את המחירים. בסך הכל, סאות'המפטון לא רוצה למכור את בייל וברמינגהאם לא רוצה למכור את אפסון. כן, הצעה פסיכית תגרום להם למכור אותם, ותמיד יימצא מי שמוכן לשלם את המחיר.
סוגייה נהדרת לדיון, אבל תן לי לעשות פרפרזה קטנה. השוק האנגלי ככלל הפך לעסק יקר, לאו דווקא כשרונות אנגליים צעירים. קשה לי לשים את האצבע על נקודת המפנה, המון העברות מוגזמות ראינו. ובכל זאת, אני חושב שזה עניין של היצע וביקוש. אם אתה צריך שחקן בעמדה מסוימת, אם אתה נואש, ואם יש לך את המשאבים, תהיה בטוח שהקבוצה השנייה תעשה לך את המוות. לראיה, דוגמא קרובה אליי אישית. ווסטהאם מחפשת בלם, עדיף שיהיה אנגלי או מהליגה האנגלית כדי שלא יצטרך להתאקלם. שמו של אפסון נזרק לאוויר, אז קארבס מחליט ללכת על זה. אלא מה, יושב לו ברוס ורואה את מצבינו הנואש. הוא מחליט לבקש עליו 8 מיליון פאונד, בעודו דוחה הצעות נמוכות יותר. קרבישלי מחליט להציע את הסכום, וברוס, ברוב חוצפתו, ממלמל שבפחות מ-20 מיליון פאונד אפסון לא ילך לשום מקום. אפסון, בלם בן 28, שחלק מהאנשים כבר גמרו אותו ואמרו שהוא שמן, איטי ולא יצליח בפרמיירשיפ, פתאום שווה 20 מיליון פאונד. זה מקרה נפוץ, ויש יגידו לגיטימי, הרי יש לנו משאבים ואנחנו נואשים. אני אישית חושב שזה מוגזם. הנה כבר עכשיו מקשרים אותנו לבנט עם תג מחיר של 17 מיליון פאונד. כשמדברים על כשרונות אנגליים צעירים, פה זו כבר מלחמת הגדולות. כל אחת רוצה לגנוב מהשנייה את הדבר החם הבא, ולכן מלחמת מחירים מטורפת מתרחשת. ד"א, אשלי יאנג דווקא כשרון לא קטן, ללא ספק הוכיח את עצמו בווטפורד והסכום נראה יותר הגיוני מהסכום שארסנל שילמה על וולקוט, במיוחד בהתחשב בעובדה שבווילה צריכים קיצוני, והוא יקבל דקות משמעותיות.
המחירים הם פונקציה של הרצון של קבוצות האם לשמור על השחקנים המוכשרים, ומצד שני הפיתוי של הקבוצות הגדולות והמוכנות שלהם לקחת את ההימור כאשר הן רואות את הוונדר בוי החדש ופשוט חייבות לקחת אותו ולנסות ליצור ממנו את הרוני החדש, כשלא אכפת להם מהמחיר. השיא לטעמי הוא גארת' בייל. רוני אמנם עלה סכום מאוד מוגזם(למרות שהוא שווה כל פני ממנו) אבל בייל עולה 10 מיליון ליש"ט, כששיא הקריירה שלו זה כמה בעיטות חופשיות ותו לא. הסיינטס פשוט יודעים שמנצ'סטר יונייטד או צ'לסי שמו עליו את העין, ולכן המחיר בהתאם. מוצדק? ממש לא. הם יקבלו אותו? במוקדם או במאוחר בהחלט כן. במקרה של אפסון, סטיב ברוס לא רוצה לאבד את הבורג המרכזי שלו במסע חזרה לפרמיירליג, ולכן המחיר המופקע, שבמקרה הזה אני יכול להבין אותן. הרי לא תמצא מחליף הולם וגם אם כן, הוא לא יתקרב לרמה של אפסון ורק יחליש את הקבוצה.
כל עוד הקבוצות משתפות פעולה (ע"ע מקרה יאנג) זה רק יימשך ויתחזק. צריך לומר את האמת בפנים - יש מעט מדי שחקנים אנגליים טובים באמת וברמה שהפרמיירליג דורשת מעצמה, ולכן המחירים מתנפחים בצורה לא הגיונית. אפשר להוסיף לרשימה את מייקל קאריק, כשניצלנו עד תום את העובדה שביונייטד חיפשו קשר אמצע מגרש אנגלי ומכרנו קשר שעשה רושם במחיר באמת אסטרונומי, מספיק לראות כמה יונייטד מוכנה לשלם כרגע על הארגריבס כדי להבין לאן נושמת הרוח. בתוך כל שטף הזרים שהגיעו לאנגליה בעשור וחצי האחרונים, נשאר הרצון של הקבוצות ליצור אי אנגלי בתוך הממלכה הפרטית שלהם, שחקנים שהקהל יתחבר ויזדהה איתם ואין מה לעשות - זה עולה כיום לא מעט כסף.
בקשר לבייל, אני חייב להגיד שהבחור מגן ממוצע עם פונטציאל ורגל שמאל למצבים נייחים, זה הכל. הוא לא שווה חצי מהסכום שמייחסים לו. בקשר לאפסון, ב8 מיליון פאונד בירמינגהאם תוכל למצוא כמה שחקנים שישדרגו את הסגל הנוכחי, בטח ביחס לשאר קבוצות הצ'מפיונשיפ.
לגבי אפסון, יכול להיות שבאמת הבחור שווה עלייה ששווה לא מעט כסף, אבל כמוהו גם, למשל, קיילום דאבנפורט שהיה תותח צ'מפיונשיפ ושווה 3 מיליון פאונד, תחליף הולם לא פחות מבחינת ברוס מבחינה תיאורטית. בהתחשב בעובדה שאפסון מסיים חוזה בקיץ, קשה להבין מה עובר לברוס בראש. אפסון לא בלם כזה גדול והוא לא הצליח להציל פרטנרים לא פחות טובים להגנה מירידה אשתקד עם ברמינגהאם.
עכשיו, שלכמעט ולכל קבוצות הליגה יש סכומים כל כך גדולים להוציא, אז קבוצות מנצלות את זה, זה דבר לגיטימי.
אפשר להבין פה את כל הצדדים בעניין. קבוצה קטנה יחסית כמו סאותהמפטון לא רוצה לוותר על כשרון גדול בלי להבטיח את עתידה בדרך אחרת, וזה יותר ממובן. הפיתרון היחידי להורדת המחירים הוא ירידה בביקוש. מקרה טל בן חיים, אפילו שהוא לא אנגלי, צריך להיות מודל לשאר. ברור שלאברמוביץ' אין בעיה לפתוח את הארנק ולהוציא את ה3-4 מיליון ליש"ט האלה, אבל הגיע הזמן שמועדונים יבינו שאם הם לא ידרשו מחירים סבירים, הם יאבדו את השחקנים שלהם מאוחר יותר עם נזק כלכלי גדול הרבה יותר - כמו שקרה לגרמיו עם רונאלדיניו. מצד שני, המועדונים הגדולים צריכים לחפש פתרונות פנימיים לחיזוק הסגל ולא לרוץ לרכש בכל פעם שיש חור, ראו מקרי מייקל אסיין ודידייה דרוגבה, שפשוט נתנו לראשי מארסיי וליון לדרוש סכומים מטורפים ולעשות קופה עצומה על השחקנים האלה. אם לסכם בהרחבת דבריו של רעננה פור אבר: המוכרים צריכים לבקש פחות, הקונים צריכים להציע פחות. הצעד הראשון צריך להתבצע ע"י הקונים, לא לשלם, זה הכל. מנצ'סטר יונייטד תתקיים גם בלי גארת' בייל, מגן שמאלי בכל מקרה לא יסחוב קבוצה לתארים על גבו, אם ארסנל\טוטנהאם רוצות לשלם סכומים כאלה - גורלם יהיה כגורל של צ'לסי, שכל מועדון מנסה לעשות עליהם קופה עכשיו.
בכסף שסוטון קיבלה על וולקוט, היא בקלות יכולה להתחמש בשחקנים הכי איכותיים שיש לצ'מפיונשיפ להציע (במילים אחרות, קבלני עליות), לעלות ליגה ולחזור לכסף הגדול של הפרמיירשיפ. ניהול נכון יכול להביא את זה, בינתיים נראה שבסאות'המפטון סתם יודעים לסחוט מחיר טוב מהקונים.
מצד שלישי, אפשר להביא שחקן אירופאי בכלום כסף, כמו פבריגאס, במקום להשקיע עשרות מיליונים בעגלה כמו קאריק. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx הפתרון שלי, כמו שרואים אותו היטב בארסנל הוא: א. לא להיכנע לסחטנות ולמחירים הלא פרופורציונאליים שקבוצות אחרות מכתיבות. לא חייבים שחקן אנגלי בכל מחיר (מתקשר לסעיף ג'), ברוב המקרים משתלם להביא שחקן אירופאי או אפריקאי שלרוב גם יעלה באיכויותיו על השחקן האנגלי. ב. לדאוג לפיתוח מחלקת נוער ואקדמיה איכותית - מספיק שבכל שנה יהיו 2-3 שחקנים איכותיים שיוכלו לעלות לסגל הבוגר, הרי שזהו נדבך חשוב. ג. הפעלת צוות סקאוטינג ברחבי העולם תוך כדי דגש על הבאת שחקנים צעירים לפני שהם חותמים על חוזה מקצועני בקבוצת האם שלהם.
סעיף ב' שלך עומד בניגוד ברור לסעיף ג'. העובדה שונגר והצוות שלו הצליחו לגנוב כישרונות אדירים כמו ססק מתחת לאף של הקבוצות שלהם סוטרת את העובדה שאתה בעד פיתוח כישרונות צעירים באקדמיה כדי שיחזקו את הקבוצה. הנה, בארסה או לידס (במקרה של צ'לסי) פיתחו כישרונות אדירים באקדמייה שלהם ולא זכו לראות אותם לובשים את מדי הקבוצה ומחזירים את ההשקעה. זה שהפעם ונגר היה בצד הנכון של העיסקה (מבחינתך כאוהד פראנסנל) לא בדיוק מלמד על איכות התהליך.
קודם כל אני לא חושב שיש ניגוד, כי אפשר להביא כשרונות צעירים מרחבי העולם עוד לפני גיל הנוער, ואז לתת להם להתפתח באקדמיה של ארסנל. שנית, חוץ מזה, שאפשר תמיד לפתח כשרונות צעירים ומקומיים באנגליה, זה לא סותר את העובדה שבמקביל אפשר להביא שחקנים מבחוץ. שחקן שהוא מספיק טוב מבחינת איכותו, ידע להתמודד עם השחקן הזר על המקום בקבוצה הבוגרת. המטרה היא ליצור תחרות בין השחקנים כדי שתביא למצוינות והישגיות.
הכל טוב ויפה, רק זה שאתה גונב לקבוצות שחקנים מעולים מהאקדמיות שלהם בגיל 15 כי אין להם חוזה מקצועני לא בדיוק מתיישב עם הדיבורים על פיתוח אקדמיה. קבוצה עם אקדמיה מעולה שיגנבו לה שלוש, ארבע, שמונה פעמים שחקנים נהדרים רק בגלל שקבוצות אחרות יכולות לשלם להם יותר כסף יפסיקו להשקיע בפיתוח הילדים כי זה לא מספיק כלכלי עבורן.
