אחחח, רק הרגע חזרתי מהטיילת. מה אני אגיד, אפילו בפאבים בגרמניה לא נהניתי כל-כך. אכן, למשחק היום היגיעו רק אוהדים שיש להם קרבה פרקטית לכדורגל או כאלה שיש להם כסף, כי בסה"כ זה לא גמר גביע כמו שעשו מזה פה וגם הנסיעה לישראל היא הכי יקרה שתהיה לאוהדים האנגלים לאורך כל הטורניר (תחשבו, זה בדיוק הקצה השני של אירופה ואין רכבת ישירה..). אבל, וזה אבל גדול, גם החבר'ה האלה נשארו ממש עד עכשיו, ארבע וחצי לפנות בוקר, והמשיכו לשיר, לקפוץ, לרקוד ובעיקר- לשתות. אחד הבחורים שם, קרייג, נדמה לי, שתה כמו שבחיים שלי לא ראיתי בנאדם שותה. במשך 4-6 שעות שהו בילה בבאז-סטופ, אני מעריך שהוא תקף בערך 20 כוסות של בירה (ונשאר יציב לחלוטין). יוצא דופן. בהתחשב בעובדה שאנגליה די מפרפרת בקמפיין הנוכחי ושתוצאת המשחק היתה מאכזבת ביותר מבחינתה, אני חושב שזכינו או לפחות זכיתי, לחגיגה מאוד יוצאת דופן. שירה בלתי נגמרת (שרנו את god save the queen לפחות 6 פעמים), חגיגה שמחה למדי, יריבות-ידידותית עם הקהל המקומי, והמוזרה ההיא שרקדה כל הזמן טופלס וברגע מסויים גם נצמדה לאיזה חבר שלי שהיה בשוק ממש לאור העובדה שמישהי כפול ממנו בגיל נצמדת אליו כשמאחוריה מצלמת טלוויזיה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx) חבל שנגמר רק 0-0, אבל חוצמזה- רק נהנתי! לילה-טוב we still believe!
היה כל כך מדהים...אתמול בצהריים טיילתי עם אחי וחברים בין הפאבים. האווירה הייתה מדהימה , כבר מרחוק היה אפשר לשמוע את השירים והכיף. פיתחתי שיחות עם כמה אנגלים נחמדים , בקיצר כל מה שאני אגיד רק יגרע מהכיף שהיה בטיילת אתמול בצהריים. אפשר לשלם מיליוני שקלים להסברה ולאנשים שינסו להראות עד כמה ישראל יפה ולא" ישראל של המלחמות" שהתיירים פוחדים ממנה, אבל ההסברה הכי טובה היא במראה עיניים ובתחושה האמיתית. אני בטוח שכל אוהד אנגלי אתמול שראה את האווירה בטיילת , המזג האוויר המדהים , השמחת חיים של הישראלים והמחירים ( http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx ) עוד יביא אחריו הרבה תיירים נוספים. חבל שאין לנו כל יום כזאת חגיגה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx אה ורק להבהיר - במיוחד בשביל ידידי ארתור (ראול מהפורום) - הבחורצ'יק עם הז'קט תכלת שהגיע אליך אתמול ושאל אתה ארתור מאייסוקר? זה הייתי אני...הייתי חייב לטוס משם ולא היה לי זמן להישאר לדבר איתך ועם עוד כמה חבר'ה מהפורום ששמתי לב שישבו שם (גיא נדמה לי אחד מהם)
עכשיו התעוררתי אחרי הלילה המדהים אתמול. הגעתי לאצטדיון כמה דקות לפני פתיחת השערים ונכנסתי, עם קצת עזרה מאח של עופר ליציע האנגלי יחד עם גיא, איתי ושלושת האריות. האווירה הייתה מדהימה, לא האמנתי שייצא לי לחוות חוויה כזו בשלב כ"כ מוקדם בחיי. הדבר היחיד שהעיב על אותו ערב הייתה התוצאה, אבל האווירה ביציע חיפתה על כך. שרנו את השירים המוכרים פעם אחר פעם, את God save the queen כמובן ולבסוף את We want McLaren out. חוויה של פעם בחיים, לצערי לא הבאתי איתי מצלמה (רציתי להנות בצורה מושלמת מהחוויה ולא להפריח פלאשים לכל עבר), מחכה לגיא ואיתי שיעלו את התמונות שלהם.
אני עכשיו בצבא, לקח לי 20 דקות להיכנס לבסיס בגלל כל האנשים שראו אותי ביום שישי בטלוויזיה (הרוב מפרגנים, חלק מעצבנים), עדיין מנגנים השירים בראש, עדיין צביטה בלב בגלל התוצאה אבל מנסים להמשיך הלאה. עוד שבועיים מהיום אני באנגליה, יצרתי קשר עם אוהד טוטנהאם שגר איפשהו מחוץ ללונדון (פגשתי ביומיים האחרונים כל כך הרבה אנשים שאני פשוט לא מצליח לזכור את כל השמות, לקחתי אי-מייל וטלפון ובתקווה שאם הסוכן כרטיסים העצל שלי לא יסדר כרטיס טוב למשחק מול סביליה יש לי מישהו שישיג כרטיס, גם הראה לי את הדגל המקסים שהביא של טוטנהאם למשחק, היו שניים כאלה אתמול), אנשי הממלכה חמים וטובי לב, אנשים נחמדים שיודעים לבלות, היה לי סוף שבוע באמת נדיר, והלוואי שיהיה עוד אחד כזה יום אחד. כמות הסיפורים שאני יוצא איתה עצומה. קרבות האוהדים עם ערסי ה"אל-אל, ישראל", גרהאם וחבריו הקורעים (שהקדישו לי לראשונה בחיי את "spurs are on their way to Auschwitz") שגם הופיעו איתי בטלוויזיה, אוהדי סוטון המשוגעים, תושב בורו הצמחוני, טובס בעל הבייבי פייס ששתה כמו מטורף (Tobes on tour!), הריקודים בבאזסטופ, סטיבן אוהד צ'לסי המטורף והשיכור לחלוטין שלקח ממני טרמפ לאצטדיון (גורלו לא ברור), אד אוהד ספרס הנודיסט המגניב, קרל מבירמינגהאם וחבריו האנאלפביתים (כולל אוהד לידס דביל קורע עם שתי שיניים שעשה לאיתי קרניים במצלמה), אוהד ארסנל היהודי, הישראלי והפיליפיניות שעבדנו עליו שאנחנו אנגלים (וערן הרס לנו את התחפושת וקרע אותנו מצחוק), הקעקועים המדליקים, הלטס גו פאקין מנטאל שבכמות הבירה שנשפכה בו יכלו למלא שלושה פיינטים לפחות, האוהד המטורף שכמעט שבר לי במשיכת יד את הראש על בן אדם אחר, בריאן האלמוני שהניף איתי דגלים, החדירה לאצטדיון, האוהד שנרדם באמצע המשחק וזכה למחווה קורעת... איתי, אתה מוזמן להוסיף כאן כי אני רק מרגיש שאני שוכח, הסיפורים המלאים בהמשך, כשאני אהיה יותר מפוקס ומסודר. כמובן שאני אשמח לשמוע סיפורים שלכם, אני באופן אישי לא הרגשתי מתאים לצאת לחגוג גם אתמול בערב והאמת שגם הייתי גמור אחרי יותר מ-50 שעות שרובן על הרגליים, כבר לא נשארו לי אנרגיות והייתי מאוכזב מהתוצאה, ידעתי שיחגגו שם אבל כבר נגמר הכוח לעוד סבב שיחות וצחוקים, הלכנו לאכול ב-Frame ושם ראינו איך האנגלים מתחילים עם הבחורות הכי שוות במקום, חזרנו הביתה ויאללה לישון, היה סוף שבוע נפלא, כשנכנסתי ליציע האנגלי ידעתי שזה מושלם מדי וצדקתי, התוצאה הייתה חייבת להרוס.
לא, זה לא היה גיא... היה לו דגל אחר שנראה לי שהוא פיתח אליו קשר רגשי מיוחד (ובצדק!) אין לי כוח לפרט עכשיו יותר מדי כי הגוף שלי פשוט דורש מנוחה, אבל אני אסכם ואגיד שהיה אדיר, חוייה שאני לא אשכח כל חיי. אומנם ציפיתי לקצת יותר מהאוהדים האנגלים שהיו מנומנמים לפרקים גם בטיילת וגם ביציע (שאל תבינו אותי לא נכון, עדיין היו גדולים מהחיים כמו שרק אוהדים אנגלים יכולים להיות, אין לזה אח ורע בעולם, איזה קהל), ואומנם התוצאה ובעיקר המשחק השבלוני שלנו קצת תיסכל, אבל עדיין היה פאקין מדהים. טיפוסים כמו שפגשנו ומראות כמו שראינו לא יהיו יותר בארץ, זאת היתה הזדמנות חד פעמית לחוות את כל המוסד הקדוש הזה שנקרא נבחרת אנגליה קרוב לבית, במרחק נגיעה. לגזור ולשמור. סיפורים מפורטים בליווי תמונות יועלו אח"כ, מבטיח!
חבל שאי אפשר לסגור את שדה התעופה ולהשאיר לנו כאן את האנגלים ואז תהיה לנו מדינה הרבה יותר שמחה ומצחיקה. אוהד אנגלי אחד נרדם תוך כדי המשחק ואיזה 30 חברה התארגנו מסביבו ואז צרחו לו באוזן "יש" כאילו אנגליה כבשה והתחילו לשיר " 1-0 לאנגליה" וגם " איפה היית שאנחנו כבשנו ".... אין על ההומור שלהם. לקראת הסוף הם כבר עברו לעצבים ולשירים נגד מקלארן כמו "אתה לא יודע מה אתה עושה " וגם "פאקינג יוסלס" מבחינת כדורגל רק בתקציר הבנתי שדווקא היו כמה מצבים במשחק ומעבר לזה אי אפשר לראות מהיציע המחורבן הזה. בעיטה מ40 מטר נראה לך מתוך רחבת החמש ולהיפך. יש לנו כרוב אדום שלא נתן ללנון אפילו חצי דקה בימין.
לשמחתנו, ישראל עדיין לא יכולה להתקרב למוסקבה בתחום הזה. אני מבין שחבל שלא הלכתי אתמול. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx נו טוב, פעם הבאה.
לא הסתובבתי בטיילת ולא בפאבים במקום כי אני גר רחוק מהעיר, אבל מהרגע שהגעתי לעיר אתמול הצטערתי שלא לקחתי לעצמי סופשבוע ארוך מיום חמישי שם, האוהדים האנגלים הם פשוט משהו שקשה להסביר וקשה להבין, חויה ענקית שאני אקח לכל החיים. הגעתי כבר ב4 לאיצטדיון והחניתי, הייתי באיזור האיצטדיון ופגשתי כמה אוהדים של ארסנל וולבס ווסטהאם, הסתובבו להם כולם עם שישיות בירה וכמויות הבירה שהם שותים ונשארים לעמוד הם לא הגיוניות, היה מעניין היה כיף וחבל שנגמר. לא הייתי ביציע האנגלי אבל גם ביציע שלי היו אוהדי אנגליה וגם אנגליים שחיים בארץ ואוהדים את הנבחרת הישראלית, יש לי כמה תמונות של היציע האנגלי מהכי קרוב שיכולתי. שאלה, איך האנגלים הצליחו לשים דגלים של אנגליה ביציע הריק לידם?
ובכן, אני בתור חוקר אנתרופולוגי, חוויתי חוייה קסומה אתמול, על כל המשתמע מכך. כל האנגלופילים פה אולי "מכירים" פחות או יותר את התסריט או לפחת ידעו למה לצפות. אני לא. והסיפור שלי הוא בערך כזה: המחקר התחיל ביום חמישי, אי שם ביום הולדתו של בוריס (Barcik) שלא צלח מסיבות כאלה ואחרות... דבר שהביא אותי ואת עמית (קלייברט) להישאר בטיילת זמן רב יותר. התחלנו עם כמה פיינטים, פגשנו את הרמן וקדוש (לא באמת צריך להציג אותם בכינויים, נכון?) ושתינו בעיקר איתם. להבדיל מאתמול, לא יצא לי לפתח שיחה עם אף אחד מהאוהדים, רק לבהות. שיטוטים בין הבאז סטופ שהפתיע בשירים של הנבחרת (וה-YNWA האהוב עלי [טעות לוגיסטית שעלתה לבעלים כסף?]) ואקורד סיום במולי בלומס גמר את הסיפור של הערב (לא, אני לא אלעה אתכם בהמשך היום שנגמר משעשע לא פחות). בשבת להביל מחמישי, כבר ב-12 בצהריים הייתי בטיילת. הפעם זאת היתה אפרת (אישתי לעתיד) שהחליטה לסבול ולבוא איתי. אז כמובן, הרבה שמש, הרבה ים, המון אנגלים, המון מצב רוח אבל איך טאכלס. הסתובבנו, היא עם הד' קולה שלה, אני עם החצי גולדסטאר שלי, לועסים טוסט של אבולעפיה. בשלב הזה כבר פגשתי כמה פרצופים מוכרים מהשכבה, כמה חברים מהפורום (גל, איתי, גיא) וכמובן את הרמן, קדוש וה"קבועים". באתי עם איזה 80 ש"ח ותכנית מדוייקת: 3 בירות ואוכל, עד שאני מתחיל לעבוד (ב-6) בפאב שלי. חבל שטוני, ג'ימי ואיאן חשבו אחרת. אני ואפרת התחלנו להצטלם עם עוברי אורח ויצאו כמה תמונות לא רעות בכלל (בהמשך) אבל כשהגענו לחבורה חסרת חולצות של אוהדי הוונדררס, היום קיבל תפנית מעניינת. פיתחנו איתם שיחה חפוזה, כמו עם שאר המצולמים שלנו אבל צ'יטצ'וט מהיר של כמה דקות, הפך לשיחה קולחת של כ-3 שעות. טוני, השמנמן החביב היה עסוק בלדבר איתי על כל דבר שקשור לארץ, על הסטיגמות, על המצב הביטחוני, על הכדורגל פה והואגם הפתיע אותי בשיחה קצרה ועניינית על ריאל מדריד. איאן, היה עסוק בלהתחיל עם אפרת ( http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/mad.Xxx ) וג'ימי היה עסוק בלהיות שיכור. כל הפוגה קלה של שיחה, אחד מהם היה שואל אם אני שותה והיה חוזר עם סיבוב בירה לכולם (טוב, בד' קולה אחת) וככה 3 החצאים המתוכננים של הפכו ל11 ועם 5 וחצי ליטר בירה בגוף, נסעתי לעבודה. אי אפשר להעביר את כל הניואנסים הקטנים של אותו יום, בטח שלא לנסות לסכם אותו. מי שהיה שם יודע. אז אולי בזמן המשחק הייתי עם חולצה של נבחרת ישראל והייתי בעדה לאורך כל הדרך, אני יודע בעד אילו אוהדים הייתי. כאמור, תמונות בהמשך. ארתור, נאבק בהאנגאובר.
לפי מה שראיתי שעתיים לפני השריקה, האנגלים נעזרו לא מעט בסדרנים שהיו שמחים לעזור ותלו להם את הדגלים בכל פינה ביציע. גיא, אסור לשכוח בסיום המשחק את הירידה של האוהדים מהיציע .. מקווה שהצלחת לצלם את זה.
אין לי יותר מדי כוח לתאר מי ומה, אחרים בוודאי יכתבו פה מספיק דברים, ובקטנה, מעולם לא הביאה אף קבוצה ואף נבחרת כמות כזו של אוהדים לישראל,גם אתמול פגשנו אוהדים שנחתו בשעות הבוקר, ביציע היו יותר אוהדים מכיסאות,עודדו אבל בגלל המרחק הגדול מהדשא,בגלל שאין גג והרבה בגלל המשחק המרדים לא היה לזה אפקט גדול. הטיילת ובכלל ת'א נצבעה לשלושה ימים בצבעים ובריחות של מדינת כדורגל אמיתית, מי שלא היה ולא ראה הפסיד. הקהל הטוב בעולם ללא ספק,גם בגלל הכמויות ויותר מהכל בגלל הנאמנות, אתמול אחרי המשחק למרות הכל חזרנו כמו כולם לאיזור הטיילת,המשכנו לשתות,לשיר למען אותם שחקנים ואותה נבחרת שכמה שעות לפני גרמה לנו לעצבים ודיכאון. רוב מוחלט של האוהדים שהגיעו לישראל חוזרים היום לאנגליה,נחים יום וממשיכים הלאה לספרד לעודד ולתמוך את הנבחרת במשחק הבא שלה, בשום מקום אחר לא תמצאו איכות כזו של אהדה!
