חחח איזה אוהדים יש לכם ... "משתינים" על השחקנים שלך בגלל משחק אחד רע. טוב, לא ציפיתי ליותר מאוהדי ארס**.
להמן נתן משחק גרוע והוא בתקופה רעה. אבל הוא לא ראוי לזה כמובן זה שמתחת- משחק אחד רע? באפטיסטה כול העונה חושך פרט למשחק באנפילד בקארלינג(תודה לאלוהים שזו רק השאלה), שגם הוא היה מול נגרים כמו גבריאל פאלטה ויזי דודק!
בסדר, אף אחד לא מתכוון לזה.. אני מאוד אוהב את להמן, שוער ענק, אבל כמו ערן ראיתי את זה בפורום של ארסנל וזה היה מצחיק. לא יותר מזה.
פתח את אוזנייך ילדון, נתנו הופעה מכובדת ביותר בליין, בדקה ה-90 ססק ניגש והודה להם על העידוד והתמיכה בקבוצה.
טוב, אז אנחנו מבטיחים את המקום בצ'מפיונס כבר היום! באופן תיאורטי. בולטון מפסידה בצורה דרמטית לרדינג בבית, אברטון מפסידה לווסטהאם 1-0. ההפרש 9 כאשר הפרש השערים שלנו טוב בקילומטרים מבולטון, וב-11 מאברטון.
הבטחנו את המקום כבר אחרי הנצחון על בולטון. הגברים ספגו בדקה ה-90 ואילו הנשים שלנו עם הישג ענק, נצחון 1:0 בחוץ על הקבוצה השבדית אומאה, משער נצחון..............בדקה ה-90. בשבוע הבא, הגומלין בלונדון והנשים של ארסנל על סף זכייה בגביע אופ"א לנשים (המקביל לליגת האלופות).
http://www.teamtalk.com/football/story/0,1...2080156,00.html לא שלשטויות שוונגר עומד לעזוב את המועדון היה איזשהו ביסוס, אבל את העמקת המוערובות שלו במועדון בצורה כזו, וכזו רמה של הבעת אמון של ההנהלה בו לא ציפיתי. ראשית, וונגר מודיע שימונה לארסנל לראשונה מנהל מקצועי (סטייל ארנסן בצ'לסי) והוא יהיה זה שיבחר אותו (!), שנית וונגר מספר שעד שאותו מנהל מקצועי ייבחר, וונגר מקבל את הסמכויות של דין בכל הנוגע להחלטות הכלכליות שמתקבלות בנוגע לכדורגל, שזה משהו די חסר תקדים, אולי פרגוסון ביונייטד נמצא בסטטוס שכזה.
למה שארסן ימנה לעצמו מנהל מקצועי? זה רק ייצור חיכוכים מיותרים (למרות שארסן יבחר אותו) ומאבקי שליטה, שהרי ברוב המועדונים בהם יש מנהל מקצועי הסמכות שלו עליונה על סמכותו של המאמן ובארסנל אני לא רואה איך יכולה להיות סמכות מקצועית עליונה לונגר. בכלל אני לא מבין מדוע כל כך הרבה מועדונים משתמשים במאמן ומנהל מקצועי, לא ראיתי שזה הוביל לגדולות ונצורות עד כה. אני מגיב על המשחק של אתמול באיחור כי לא הייתי אתמול בבית, אבל גם במרחק של 24 שעות מהמשחק בליין הלב עדיין מלא גאווה. למרות שער השויון המרגיז והפראייריות הקבועה שלנו הרגשתי אתמול משהו אחר במשחק שלנו. אחרי מחצית ראשונה אפאטית השחקנים עלו למגרש והראו שהם מבינים בדיוק מה החשיבות של המשחק הזה לאוהדים. הם טרפו את הדשא, ירדו לרגליים, הגבירו את הקצב בהתקפה ואפילו היו פרקטיים לשם שינוי. כמובן שיש לקחים ומסקנות להפיק גם מהליקויים של המשחק הזה, אבל אני לא רוצה לדבר עליהם עכשיו. אני רוצה לדבר על הלב הגדול שיש לעמנואל אדבאיור וקולו טורה. אחרי הגול של קולו ראו בדיוק כמה זה היה חשוב לו. זאת לא היתה חגיגת שער סטנדרטית. זה היתה חגיגה של תשוקה עזה, כאילו הוא כבש בגמר מונדיאל. גם אח"כ באיזשהו מהלך הגנתי הראו אותו מדרבן את חבריו להגנה בטירוף, הוא רצה לנצח את הדרבי הזה כאילו הוא נולד ברומפורד. למרות שגאלאס שלצידו יותר מנוסה קולו הוא המנהיג של החוליה האחורית. את אדבאיור תמיד אהבתי אבל אתמול הוא בכלל שבה את ליבי. לא הלך לו קל אתמול. בעט לשמיים מול שער ריק, נגח למשקוף, כבר ראו את הבעות הייאוש על פניו. בשער (שכל כך הגיע לו על כל העבודה הקשה שהוא עושה) הכל השתחרר, וראו גם כמה זה היה חשוב לו, למרות שהוא רק בעונתו השנייה בארסנל. הוא הבין טוב מאוד מי האויב, וכשאני רואה שחקן טוגולזי משתולל אחרי שער מול הספרס, מנשק את הסמל של הקבוצה וצועק "I love this club!" הגעגועים שלי לאנגלים בקבוצה קצת פוחתים. אדבאיור אליל. עוד שניים שהיו אתמול משכמם ומלא הם ססק ואבו דיאבי. הספרדי הביא את המפנה במשחק שלנו. ממשחק כבוי ושבלוני הוא הניע את הקבוצה קדימה והוסיף לה תיחכום, חדות ועוצמה. ילד שככה סוחב קישור על הגב שלו במועדון כמו ארסנל והוא רק בן 20... השמיים הם הגבול בשבילו. דיאבי... בכל פעם שאני מסתכל עליו אני חושב על כמה הוא מזכיר לי אותו. הגובה, הרגליים הארוכות, הריצה העדינה, הטיפול בכדור, ונגר פשוט מצא לנו פאדי חדש. נכון שהוא עדיין לא מספיק דומיננטי באמצע ובפתיחה החזקה של הספרס הוא היה בלתי-מורגש, אבל הוא כולה ילד, וקשר 50/50 זו עמדה בה לנסיון יש חשיבות מכרעת. מרגע הכניסה של ססק והלאה גם דיאבי התחיל לשחק באסרטיביות ונחישות, וזאת למרות שונגר תיפקד אותו כקשר מאחורי החלוץ, עמדה שהיא לא בדיוק העמדה הטבעית שלו. אני אישית מאוד התלהבתי ממנו, ולא בפעם הראשונה. יש יורש. סליחה על החפירה, אבל אני גאה... סוף סוף הרגשתי שיש לנו גם גברים בקבוצה, ההופעה במחצית השנייה אתמול ממש ריגשה אותי. (חלב ליצן)
אכן, חייבים גם לומר מילה עליהם... עם כל הקרקורים שלהם הם כל כך קטנים. עם מאמן שמכניס את האדלסטון במקום לנון במצב של 1-1 במשחק ביתי הם לא יגיעו רחוק. גם אם הם משופרים על המגרש הם קטנים בראש, ככה זה ספרס.
"את אדבאיור תמיד אהבתי אבל אתמול הוא בכלל שבה את ליבי. לא הלך לו קל אתמול. בעט לשמיים מול שער ריק, נגח למשקוף, כבר ראו את הבעות הייאוש על פניו. בשער (שכל כך הגיע לו על כל העבודה הקשה שהוא עושה) הכל השתחרר, וראו גם כמה זה היה חשוב לו, למרות שהוא רק בעונתו השנייה בארסנל. הוא הבין טוב מאוד מי האויב, וכשאני רואה שחקן טוגולזי משתולל אחרי שער מול הספרס, מנשק את הסמל של הקבוצה וצועק "I love this club!" הגעגועים שלי לאנגלים בקבוצה קצת פוחתים. אדבאיור אליל" http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx טוב לראות שעוד אנשים מכירים בתרומתו של האיש הענק הזה (תרתי משמע). חבל שהרסת עם ההערה על חלב, לא רציני אתה
