מצא את ההבדלים: http://blogs.guardian.co.uk/sport/2007/04/...incredible.html אני לא אמור לעשות את זה כי זה קולגה וזה עוד פורסם באתר שלי, אבל מעצבן אותי שאני בשביל כל כתבה נעזר ב-10 לינקים לפחות, קורא דעות של בעלי טורים באנגליה, מוציא ציטוטים מלפני 200 שנה וקורע את התחת. ובא בנאדם, לוקח כמה קטעים מכתבה מוכנה ולוקח וקרדיט. כשאני לוקח קטעים נרחבים מטור של מישהו מהגרדיאן אני כותב "XXX מהגרדיאן הבריטי כתב ....". עריכה: עכשיו קראתי את אבי מלר והצטמררתי. יפה מאוד ומרגש.
נכון, הייתה כתבה שלקחתי חלקים מאוד גדולים ממנה מהגרדיאן של ליברפול הספרדית. את אותה כתבה הפילו עלי בהתראה של שעה בערך. זה כמובן לא תירוץ ולכן ביקשתי שלא יתנו לי קרדיט ושבעריכה יוסיפו לפחות פעמיים ש"כפי שכתב XXX בגרדיאן..." ואחרי זה "XXX הוסיף ואמר..." לא עשו את זה וגם נתנו לי קרדיט כי אמרו שלכתבה ארוכה חייב להיות קרדיט. האשמה היא כמובן עלי כי יכולתי להכנס בעצמי לכתבה ולהוסיף גרדיאן כמה פעמים. זו הייתה טעות חד פעמית שלי בקטע של קרדיטים. ידעתי שתזכיר לי את המקרה הזה ועדיין החלטתי להעלות את הטענות שלי על הכתבה הזו. כשהכתבה שלי על ליברפול עלתה הייתי משהו כמו 8 חודשים בעולם העיתונות. עוזי דן קצת יותר זמן, הוא כותב בעיתון והייתי מצפה ממנו ליותר.
הכל נכון, ובלי לדעת מה הסיפור מאחורי כתבת אלן סמית', אתה יודע, דדליין של אינטרנט יכול לבוא וללכת. בעיתון, אם יש לך שעה לעשות משהו, הרי שבאמת יש לך שעה לעשות משהו. יש שעת סגירה, אחריה יכול להתפוצץ העולם. כך או כך, למרות שאין ספק שחלקים מהכתבה בהארץ נלקחו מהגרדיאן, הם לא עד כדי כך רבים ממה שראיתי.
איך אני מתגעגע לטורים של עלי מוהר..מר קולמוסאי ומיסטר פולמוסאי תמיד היה מתאר את המציאות בדרכו המתוחכמת והמעודנת. בכל פעם הפתיע וחידש לי, למדתי ממנו המון ולא רק בתחום הידע אלא גם בסגנון הביקורת שלו שלא עורר אנטגוניזם. אני שונא לשמור עיתונים ישנים אך מהטורים של עלי מוהר קשה לי להיפרד. גם בחייו היה לאגדה האיש הגדול הזה. אוהד שרוף של השדים האדומים ושל נבחרת אנגליה. אמנם אהד גם את הפועל ת"א אבל לכל אחד יש חיסרון . גם כשהלך לכדורגל הוא לא חיפש לו רק ניצחון ובהתלהבות של עגל ויתר על שקט וביטחון ועד היום הוא עם הדגל ועם הצבע הלא נכון. אמרו לו שהחולצה האדומה היא לא מציאה אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה ואין יציאה אמרו לו שיהיה כבר מעשי ,רמזו לו שיתבגר אך הוא לא למד שום לקח ואין לו שכל גם להצטער. מתפלל שמחר בלילה לא נשיר ביחד עם עלי... וכך התחיל העצב המתוק. נפרק אותם מחר ואם לא אז נפרק אותם במילאנו.
מידת הענווה אכן מידה יפה וראוי היה לטעמי לפחות לא להתקשט בנוצות של אחרים אני מסכים איתך בכל מילה. שהרי כבר נאמר "המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם"
באותו עמוד פה בדיון על יונייטד מובאים 2 שמות של עיתונאים,האחד עוזי דן והאחר עלי מוהר ז'ל, ההבדל בינהם הוא שלו מוהר היה כותב טור על אלן סמית הוא לא היה נעזר בגארדיאן או מקור אחר ליותר מאשר פרט סטטיסטי כזה או אחר ואת כל השאר היה יוצר ממוחו החריף. עוזי דן מעגל פינות כמו כדורגלן ישראלי מצוי באימוני טרום העונה. לגבי אלן סמית,זה שהוא ניהל רומן עם דידו מעלה אצלי נקודות זכות עבורו אפילו עוד יותר.