אני לא אומר שאני לא מסכים איתך..אבל לזכותו של הגרנט הדגול יאמר גרנט לא שיחק עדיין משחק אחד בבית..אם הוא היה משחק בבית אולי הוא לא היה משחק כזה מפוחד בקשר ליתרון..לפעמים הקהל והאנרגיה הם אלה שמביאים את היתרון הזה.. בעיה ממשית של חלוצים ובלמים לא נובעת מטעויות שלו..אלה מטעויות של המאמנים בליגה שמשחקים בשיטה של 1-9-1 ולפעמים גם החלוץ הופף להיות קשר תוקף והבלם לקשר הגנתי.. [מישהו אמר ניוקאסל???] ולמען ההגינות סלובניה היא נבחרת שהייתה באליפות אירופה והמונדיאל האחרון..היא שיחקה ממש טוב באירופה והדיחה נבחרות ממש טובות..אדם אובייקטיבי לדעתי היה מהמר על סלובניה בתור מקום שני.. מצד שני..גרנט באמת עשה הרבה טעויות..אבל עוד פעם יש לו גם הגנה..הוא לא במצב האידאלי ואני מאמין שגם מאמנים אחרים היו מתקשים מאוד במצב שאין לקבוצתם בית או קהל או חלוצים..
ריימן אמר הכל אני בטוח שאם הנברחת היתה משחקת בבית המשחק של הנבחרת היה שונה..כי שוב האווירה והכל נותר ערך מוסף למשחק. הנבחרת שיחקה למעשה את כל המשחקים שלה בחוץ ולכן היא שיחקה כך..כקבוצת חוץ לכל דבר.
מכבי חיפה אחרי המשחק באולד טראפורד נחתנו בחבטה למציאות, והבנו שליגת האלופות גדולה עלינו בכמה מספרים. גם היחס שקיבלנו הבהיר לנו היטב את מעמדנו הספורטיבי. כבר בשלב ההגרלה שמעה אירופה כולה את אנחות הרווחה מאנגליה, מגרמניה ומיוון. היה זה בית מוות קלאסי לאחת משלוש הקבוצות הטובות בעולם. את מכבי חיפה כמובן שאף אחד לא ספר. היא הייתה קיימת רק על הנייר. מין קבוצה שהשתחלה לליגת האלופות בחסד, ומכאן שתפקידה נועד מלכתחילה לשמש כמזון בריאות מומלץ. התוכנית הייתה כזו: ישחו להם שלושה דגי פירנאה קטלניים באקווריומים נפרדים, כשמדי פעם ייזרק לעברם דג מאכל קטן בשם מכבי חיפה. תסכימו איתי שאין מחזה אהוב יותר על חובבי הדגים מאשר לראות פירנאות מורעבות תוקפות דג חסר אונים וטורפות אותו חיים. ואכן, המשחק באנגליה ענה על כל ציפיות חובבי הספורט הסדיסטי הזה. לאקווריום הגדול באולד טראפורד התקבצו ובאו כל האוהדים על משפחותיהם וטפם, וצפו 90 דקות בפירנאה תוקפת את דג הזהב, חובטת בו בראשה, בזנבה ונוגסת בו חמישה ביסים בריאים. חשבנו שדג הזהב חוסל. אפילו התחלנו לשנוא אותו קצת. בשביל מה שחית את כל המרחק מהים התיכון עד לאוקיאנוס, כדי לבייש אותנו ולדמם מול כל העולם? באמת שהיה משחק מגעיל. מכבי חיפה עלתה למגרש כעדת מעריצות המוכנות להסיר את החזיות בחדווה. אין שום פלא שפרגוסון נתן להמונים את מנת ההשפלה שהם דרשו, והחליף באמצע המשחק את השוער האגדי בארטז. בבחינת אתם כל כך עלובים, עד שלא ניתן לכם לשחק לנו בצעצועים. לדעתי, מכל ההשפלות הספורטיביות, זו הייתה הגדולה מכולן. במהלך השבוע שקדם למשחק ניחמנו את עצמנו על כך שאין למי לבוא בטענות או בציפיות, כשתקציבם השנתי של כל שחקני מכבי חיפה הוא משהו כמו חשבון המכבסה של ריו פרדיננד. ובכל זאת, בלב, המשיך העלבון לכרסם. זה היה כל כך ברור שמכבי חיפה עלתה למגרש לא כדי לשחק, אלא כדי לשמוע את שריקת הסיום ואז לרוץ כמו גרופיס אחרי שחקני מנצ'סטר יונייטד כדי להחליף חולצות. כנראה שבמשחק נגד אולימפיאקוס, מכבי חיפה נזכרה שיש לה מחסן בגדים משלה, ואין לה צורך להוסיף למכבסה גם גופיות של יוונים מזיעים. אומנם איגביני (שהוא כמעט בן 20 כבר ארבע שנים רצופות) רץ אחרי קארמבו המובס להחליף חולצה, אבל ניכר עליו שעשה זאת מפאת הרחמים. עד עכשיו אני לא מבין מה היה. מה קרה? מה הם לקחו לפני המשחק? מי שיחק להם בכפתורים בראש ותיקן את הרדיו המקולקל? מכבי חיפה עלתה למגרש בניקוסיה עם טירוף בעיניים, שלא שכך ולא נרגע עד סיום המשחק. תגידו עליה מה שתגידו, אבל לחיפה יש גאווה. הקבוצה שמביסה בישראל כל יריבה ברגליים קשורות, ספגה ממנצ'סטר יונייטד מפלה מנטלית שלא הייתה מוכנה לקראתה. בניקוסיה ראו בתוך העיניים של השחקנים שאין להם מה להפסיד. אם למות, אז בגבורה. ואם לבחור זירה, אז לא ים אלא יבשה. מכבי חיפה החליטה שהאקווריום יהפוך לקולוסיאום, שהפירנאות יהפכו לאריות ושדג הזהב יהיה לגלדיאטור. אז נכון שראסל קרואו לקח אוסקר על "גלדיאטור", אבל אם היה צופה במשחק, היה לומד איך עושים את זה נכון. אלה לא רק איגביני וז'אוטאוטס, כל הקבוצה שיחקה במקצוענות ובחמת זעם כבושה, שתי תכונות המנצחות כל מלחמה (ודרך אגב, מספיק כבר עם השירה "מלחמה-מלחמה". כל העולם יודע מזמן שזה הסמל המסחרי שלנו, לא צריך לצעוק את הלוגו בכל חור).
מסע הנבחרת נבחרת ישראל, כמו עם ישראל, הולכת במדבר. שמש בעלת סממנים אנטישמיים קופחת לה על הצורה, גמלים בעלי ניסיון אירופי מתייחסים אליה בזילזול ויורקים לה בפנים מי דבשת עכרוריים, דרדרים מאופ"א נתקעים לה במגיני הביצים, אך היא נחושה להגיע אל הארץ המובטחת. נבחרת ישראל, כמו עם ישראל, הולכת במדבר והיא תעשה את זה הרבה יותר מארבעים שנה. לנצח נתרפק על מקסיקו 70, אבל נמשיך להיות אופטימיים, ונאיביים ומאוכזבים, או שלא. Read my fuckin' lips - נבחרת ישראל לא תגיע ליורו 2004, ובטח גם לא למונדיאל 2006, ובטח גם לא ליורו 2008 ובוודאי שלא למונדיאל 2010, ואולי כדאי שנפנים את העובדה העצובה שיש לנו נבחרת בינונית. היא הייתה כזאת, היא תהיה כזאת, דברים כאלה לא משתנים בבת אחת, אנחנו לא טורקיה, אבל משום מה לאנשים כאן יש זיכרון קצר כמו של עכבר מת. לפני כל קמפיין הציפיות נוסקות לגבהים בלתי פרופורציונליים: "אפשר לעשות את זה", "יש לנו כבר ניסיון", "אנחנו לא מפחדים מאף אחד", "אנחנו מאמינים בעצמנו" וכו', ואז כשאנו שוב מנוצחים על ידי צרפת או ספרד, או שוב לא מנצחים בקפריסין, כולם מתחילים לרדת על הנבחרת, להגיד שהמאמן לא עשה חילופים נכונים, הופל באי-אילו פחים טקטיים, ההגנה לא מסוגלת לתפקד בכדורי גובה, יש לנו בעיה מנטלית. כל פעם אותו סיפור. נכון שזה טוב שיצר האדם הוא אופטימי, במיוחד כשאין שום סיבות אובייקטיביות להיות כאלה, וזה נכון שתמיד צריך לשאוף להגיע כמה שיותר גבוה - כי מי שלא שואף הולך אחורה - אבל חייבים להפנים שמצב הצבירה שלנו הוא מקום שלישי בבית. מקום שני יכול להיווצר בקונסטלציה של נבחרת דרג שני בינונית או בתקופה קטסטרופלית (כמו שהיה לאוסטריה), כך שמקום רביעי בבית בהחלט יהיה כישלון, אבל מקום שלישי הוא מקומינו הטבעי. אנחנו כמו פינלנד, וולס, יוון וכו', נבחרות בינוניות שלא מעפילות לטורנירים, אבל מדי פעם עושות איזו תוצאה "סנסציונית", ותמיד יש בהן כמה שחקנים ברמה אירופית לא רעה, והנבחרות הללו מחליפות דורות, מאמנים, טקטיקות וכמעט לנצח נותרות במקום. חייבים להודות, אנחנו לא היינו קרובים לשום תחרות גדולה באמת. ההחמצות של רוני רוזנטל ושלום תקווה במשחק נגד קולומביה לא נבעו מחוסר מזל, החמישייה שספגנו מדנמרק לא נגרמה בגלל פרשת נערות הליווי, וזה גם לא קשור למאמן זה (זר) או אחר (מקומי) - כאלה אנחנו, לטוב ולרע. מבחינת הקבוצות אפשר לומר שכבר הגענו קצת לארץ המובטחת של ליגת האלופות ורבע גמר גביע אופ"א, אבל הנבחרת תמיד דורכת באותו מקום, באותה רמה. אנחנו יכולים לאהוב אותה כמה שאנחנו רוצים, ולרדת עליה, זה לא ישנה שום דבר. את הארץ המובטחת נראה רק בטלוויזיה. אז מה?
ואני בניגוד אליכם,חושב באופן פסימי. אני רואה כמסע של חיפה ונבחרת ישראל כאזבה,למה? אני בטוח ההודעה תהיה ארוכה,אבל אני מבטיח שהיא תהיה שווה קריאה. בעיני העונה של חיפה נחשבת כישלון. מצטער,להגיע לליגת האלופות אחרי ניצחון על קבוצה אירופאית כל כך חלשה(שטרום גראץ)לא נחשב אצלי הישג. נכון,תמיד יש את האלה שיאמרו שעצם ההגעה לליגת האלופות זה הצלחה,וכאן הטעות,וזה למה הכדורגל הישראלי עושה צעד קדימה ושתיים אחורה כל הזמן,עם לחשוב תחשבו בגדול. הגיעו לליגת האלופות וחיפה קיבלו לכאורה אחד מהבתים הכי קשים על הנייר,באותו בית עם היוניטד שלא צריך להציג אותה,לברקוזן סגנית אלופת אירופה,ואולמפיקוס שהיא אחת מקבוצות הבית הטובות באירופה,לכאורה בית קשה. אולם לאחר מכן,התברר שחיפה קיבלו את הבית הכי קל בליגת האלופות. אולמפיקוס הקבוצה הכי גרועה בליגת האלופות בחוץ,היא מעולם לא ניצחה בחוץ במסגרת אירופאית,ועם חיפה לא היו מנצחים אותה זה היה פשוט כישלון. יוניטד זה הגרלה מאוד נוחה,בניגוד נגיד לקבוצות כמו ברצלונה ולה קורניה שהיו נותנות מול חיפה שתי משחקים עם הקבוצה הראשונה,והיו מנצחים אותה פעמיים,כולם ידעו שהיוניטד יעלו בהליכה,והמשחק השני מול חיפה יהיה לפרוטקול בלבד,דבר שיתן לחיפה הזדמנות לקחת נקודות. לברקוזן גם נחשבת הגרלה נוחה,השנה לברקוזן העמדה קבוצה גרועה לאחר עזיבת שתי הכוכבים,קבוצה שרק במחזור האחרון נשארה ליגה בגרמניה,וגם בליגת האלופותף היא היא לצחוק בסיבוב השני,שכל מי שרצה ניצח אותה. מבית כזה חיפה היו חיבים לעלות לשלב הבא,אבל מכוון שבארץ כולם "הוקסמו" מהמעמד,אף אח לא חשב לרגע לעשות את הצעד קדימה,לחשוב בדול,ונשארנו בסיום המשחק מול אולמפיקוס שחיפה הייתה צריכה לעלות,זה הסיבה שלדעתי המסע של חיפה בליגת האלופות היה אכזבה,וזה בלי להתיחס על ההפסד המיותרים לאחר מכן באופ"א. עכשיו למה אני חושב שמסעה של הנבחרת מאכזב,הסיבות לאכזה דומים לסיבות של האכזבה מחיפה. גם כאן לכאורה קיבלנו בית קשה,עם צרפת שאת הפונטציאל שלה כולנו מכירים,וכולנו זוכרים שהיא אלופת אירופה,עם קפריסין שאמורה להוות גורם שלישי למלחמה על המקום השני,ועם מלטה,קבוצה שבהחלט יכולה לסחוט נקודה ולהרוס לישראל הכל. אבל כמו מקרה חיפה,גם כאן התברר ההפך,עכשיו אנחנו מבינים למה צרפת נכשלה באופן כל כך חרוץ במונדיאל,ולמה עם היא לא תעשה שינוי משמעותי היא תכשל גם באליפות אירופה,צרפת משחקת באופן כל כך חלש,היא בקושי חילצה ניצחון בקפריסין,וראיתי את המשחק ההוא,שבו הגיעה לקפריסין נקודה,בהחלט ישראל יכלו להוציא מצרפת נקודה ויותר במשחק האחרון בינהם. התברר שסלובניה נבחרת מאוד חלשה,ומצויה במשבר,וזה הוצג היטב במשחק התבוסה לצרפת 5-0,וכמובן בתיקו מול ישראל. גם קפריסין מאוד התחלשה לעומת העבר,היא מציגה יכולת חלשה,ובשאר הבתים הייתה מזמן נלחמת על המקום האחרון. מלטה היחידה בבית הזה שמציגה את מה שציפו ממנה,כל הקבוצות ששיחקו מולה זכו לקרב חם,אולם גם כאן אפשר לראות את מלטה כאכזבה,כי היא עדיין לא השיגה נקודות בבבית. אז נכון שאין ביתיות לחיפה וישראל,אבל זה לא תירוץ,יש מספיק קבוצות שמשחקות מחוץ לבית שלהם,ולמרות הכל הינו חיבים לעשות את הצעד קדימה השנה. ישראל עם כל הכבוד לא יכולה להתקדם עם גרנט,ואת הבלוף שלו רואים כולם,משחק בקפריסין שפעם היא מושך כמה אלפים טובים,היו מושך כמה עשרות,כל העשרות הוטסו חינם ע"י הטוטו,ובלי הטוטו,לנבחרת לא היה איש ביציעים. תגובות?
בקשר לחיפה - נכון שזה פספוס קטן שהם לא עלו, אבל הם לא יותר טובים מלברקוזן. אני מאמין שבקריית אליעזר הם כן היו מנצחים אותם ואז גם עולים. אבל 7 נקודות בליגת האלופות זה הישג שלא הרבה קבוצות באירופה עשו (בטח שלא מליגות שהם לא ספרד, איטליה, אנגליה או גרמניה). איך שלא תסתכל על זה, המסע של חיפה בליגת האלופות הוא דבר חסר תקדים ובהחלט הליכה קדימה של הכדורגל. אל תשכח שבשביל להצליח בליגת האלופות צריך מסורת וחיפה התחילה בבנייה של כזאת מסורת בזה שהיא השיגה לישראל נציגה שנייה במוקדמות ליגת האלופות. אם מכבי ת"א/מכבי חיפה יצליחו להגיע שנה הבאה לליגת האלופות ויצליחו שם כמו חיפה השנה, כנראה שנקבל נציגה שעולה אוטומטית לליגת האלופות (צריך לעלות רק 3 מקומות בדירוג בשביל זה) וזה יהיה עוד צעד לכיוון עליית שלב (ואז, עם הביתיות, ואם אתם אוהבים לחלום, השמיים הם הגבול... טוב בעצם לא השמיים... רבע הגמר או משהו...). בקשר לנבחרת - אין שום ספק שהמסע של הנבחרת הוא כשלון עצום. היה אפשר לעלות מהבית הזה בקלות. קפריסין נבחרת עלובה, את צפרת אפשר לנצח (וחייבם לפחות להוציא תיקו), סלובניה במשחק האחרון זאת קבוצה שהיתה יורדת ליגה אפילו בליגה שלנו והתיקו מולה היה פאתטי, על מלטה לא צריך להרחיב. הייתי אומר יותר, בבית כזה מקום שני אמור להיות מובטח אם הנבחרת משחקת ממוצע, הישג היה להאבק עם צרפת על המקום הראשון. זה שאנחנו לא עולים מהבית זה כשלון כל כך גדול של גרנט, שאני פשוט לא מבין איך אוהדי הכדורגל בארץ נותנים להזדמנות כל כך גדולה לעבור לידנו בשקט ולא מפעילים לחץ על ההתאחדות להעיף אותו. בקשר לבית - חוץ מהמשחק מול צרפת, את כל המשחקים היינו אמורים לנצח. אולי בית היה עוזר, אולי לא. בכל מקרה הוא לא תירוץ. את הנבחרות האלה צריך לנצח גם בחוץ. הבית הוא רק בונוס. אי אפשר להסתמך עליו. אז נכון, לא ספורטיבי העניין שיש לשאר הקבוצות יתרון עלינו, אבל זה ממש לא תירוץ.
אם ההישג של חיפה היה חסר תקדים? לא נראה לי, כי היה לו תקדים והתקדים הזה היה הפועל בגביע האופ"א. זה חתיכת תקדים סביולה, לנצח את צ'לסי ומילאן זה ספתח מצויין למה שחיפה עשתה- אבל עדיין זה לא מגמד מההישג העצום של חיפה, שלא לדבר על הכדורגל היפה שהיא נתנה. צריך להתחיל בקטן אני אומרת, וכמו שכבר ציינתי לפי דעתי העונה הזאת של חיפה בליגת האלופות היא סימן לבאות. כך שבקשר לשאלה של הנושא- בכלל לא אכזבה כשזה מגיע לחיפה,אך ורק מחמאות. בקשר לנבחרת-תשמעו...נכון הקהל מאוד חשוב, נכון את ר"ג השחקנים מכירים יותר מאיזה מגרש נידח בפאלרמו אבל תקחו לדוגמא את המשחק הראשון בקפריסין...לא היינו מנצחים אותו גם אם היינו בבית.משהו היה חסר בשיטה,במשחק. ככה גם במשחק האחרון מול סלובניה. אני לא אומרת שביתיות לא חשובה אבל היא לא מה שהכריע את המשחקים שלנו עם הנבחרות האחרות בחוץ.
אוף... בעברית הישג חסר תקדים זה הישג שלא הושג עוד אף פעם. אף אחד לפני חיפה לא הגיע לליגת האלופות ולכן זה הישג חסר תקדים. את יכולה להגיד שקבוצה ישראלית עשתה הישג דומה, אבל לא אותו הישג. וגביע אופ"א זה בשיטת גביע ולהתקדם בו יותר קל. והרמה בו הרבה יותר קלה (אין מה להשוות בין מילאן וצ'לסי של לפני שנתיים לבית של חיפה).
דבר אחד שאני לא מבין..וכנראה שמראה משהו.. איך זה שחיפה ניצחה את היונייטד 3-0 כולם מזכירים טוב טוב את הרסרבס.. ושהפועל ניצחה את צלסי 2-0 אף אחד לא שוכח שאלה אפילו לא היו הרסרבס ששיחקו..?
אל תדאג ריינמן מזכירים לנו את זה טוב טוב גם מזכירים לנו לא מעט פעמים איזה בליץ עשו לנו על השער צ'לסי ואיזה שוער שביט הכל מזכירים אל תדאג...
אז הנה אני אומרת לך : זה הישג אפילו טוב יותר מההשג של הפועל מול צ'לסי, כי אין מה להשוות בין הספסל של מניו לשל צ'לסי עם כל הכבוד ללונדונית.
ולדעתי את טועה. צ'לסי השאירו בבית 4 שחקני הרכב,והתיחסו למשחק הרבה הרבה הרבה יותר ברצינות מהיוניטד. היוניטד באו עם ההרכב הרביעי+חיזוק קל מההרכב הראשון. גם הניצחון של הפועל תל אביב על צ'לסי יותר גדול מהניצחון של חיפה,וגם ההישג שלה. תאמרו מה שבא לכם,הפועל ת"א הצליחה לנצח את אלופת אירופה מילאן,הפועל תל אביב שיחקה יותר טוב מחיפה,וההישג שלה,לדעתי,הרבה יותר גדול...
רק תזכרו שאמנם מנצ'סטר לא היתה בהרכב החזק שלה, אבל גם ההרכב ה"חלש" שלה כלל את: סקולס (הרכב ראשון), סולשיאר (כמעט הרכב ראשון. חלוץ טוב בקנה מידה אירופאי), השוער ריקלדו לופז (שהיה השוער השלישי של נבחרת ספרד), האחים נוויל (שעם כל הביקורת המוצדקת עליהם, לכל אחד יש עשרות הופעות בנבחרת אנגליה), ריו פרדיננד, דייגו פורלאן (שוב, עם כל הביקורת, שחקן שהיה טוב במונדיאל ומלך השערים בליגת הארגנטינאית), ג'ון אושי (שאמנם הרכב שני, אבל שחקן מוכשר), פורצ'ון (שוב, שחקן בינלאומי ומוכשר), סילבסטרה וריצ'רדסון (היחיד ברמה נמוכה בהרכב הזה). בהחלט לא "המילואים של מנצ'סטר". נצחון על הרכב כזה הוא בהחלט הישג גדול.
מה,סביולה אתה בסדר? סקולס אכן שחקן נפלא,אבל מסביבו שיחקו שחקנים חלשים. סולשיאר הוא המחליף הטוב באירופה,אבל גם הוא סלי קשרים יצרתיים לא יכול לעשות כלום. האחים נוול השנה היו בעיקר בספסל,ריקראדו הוא אחד מהשוערים הגרועים בליגה האנגלית,ומול חיפה הוא היה חלש מאוד,פרדינד אכן בלם טוב,אבל לבדו הוא לא יכול להחזיק הגנה,ריצ'רדסון ופורטצ'אן שחקנים עם פונטציאל,אבל כרגע באמת שלא נחשבים שחקנים ברמה של גיגס או דיויד. אז הנה לך,שכחת לציין ששיחקו באותו הרכב שחקנים שבמשך 4שנים ביוניטד לא שיחקו בשום משחק! שתבין,לא שיחקו אפילו בגביע הליגה,אז דיי עם השטויות.
