כמובן זה סיפור ארוך ולכן חשוב להתחיל מההתחלה. היום קשה לנו לתפוס את זה אבל עד לשנות השישים הרבה אנשים היו הולכים שבוע אחד לסיטי ושבוע אחר מכן ליונייטדץ לאנשים לא היה כסף למשחקי חוץ, והיחסים בין המועדונים היו טובים בהחלט, עובדה שאחרי שהגרמנים הפציצו את אולד טראפורד (סבא של רוסלר) יונייטד שיחקו תקופה ארוכה במיין רואד כולל נצחון השיא שלהם על אנדרלכט בגביע אורופה (נדמה לי 10-0). באופן מוזר, לדעתי מה שהוביל לעוינות בין הקבוצות היה דווקא מינכן, כאשר הרבה לא מקומיים נמשכו ליונייטד מסיבות רגשיות מובנות, והם זכו לכל התשומת לב, מה שגרם כנראה לסוג של קנאה על ידי הסיטי. אני נולדתי בשכונת צ'ורלטון ב 1962, אך בגיל 3 חודשים עברנו לשכונת אולד טראפורד בסטרטפורד, שהיא כמובן קרוב מאד לאצטדיון האדומים. אבא שלי לא היה אוהד כדורגל אמיתי (!) כמי שנולד בשכונת סאלפורד אהבתו הגדולה הייתה לראגבי ליג ולקבוצה המקומית סאלפורד ששם הכינוי שלהם "השדים האדומים"! הקרובי משפחה שלי שהיו הולכים למשחקים של יונייטד היו מתאספים אצלנו בבית לפני היציאה למשחק בגלל הקירבה הגאוגרפית. לאמא שלי זה עיצבן עד מאד, היא לא מבינה כלום בכדורגל ואוסף הגברים שיגע לה את השכל. לכן היא החליטה לנקום. מגיל אפס היא לימדה אותי את המילה סיטי, והסיפור המשפחתי אומר שאחרי שלמדתי להגיד Mummy ולפני שידעתי להגיד Daddy המילה השנייה שידעתי להגיד היה City . וכי למה? תפקידי היה לשבת על המדרגות על יד דלת היציאה ולעצבן את האדומים בדרכם החוצה למשחק. לכן אפשר להגיד שאני חייב את אהבת חיי לאמא (תודה לך לנצח!) הזכרון הראשון שיש לי קשורה דווקא בגביע עולמי של '66 . אומנם הייתי רק כמעט בן 4 אבל הייתי מודע שמשהו גדול מתרחש, ואני זוכר היטב את וורלד קאפ ווילי, סמל המשחקים שאני משתמש בו כחתימה שלי כאן בפורום. כמובן שסוף שנות השישים, תחילת השביעים היו תקופת זוהר לסיטי, ומנצ'סטר באמת היה בירת הכדורגל אבל בחלקו המוקדם אני לא זוכר משחקים ממש, הרי לא היו שידורים ונחשבתי קטן מדי ללכת, אך אני זוכר שאני הייתי עוקב אחרי התוצאות על גבי לוח קיר של המנצ'סטר איבנינג ניוז שבה גם היה מקום לגזור תמונות השחקנים ולהדביק אותם. אחי הבוגרממני ב 7 שנים דאוויד , אוהד את היונייטד והיה הולך למשחקים, והיה ממלא את הלוח קיר של היריב. דאוויד הלך שנים רבות ליונייטד ועבד כ15 שנים כמוכר 'פרוגראמס' בסקורבורד אנד אצל אוהדי החוץ. הוא הפסיק ללכת לקראת סוף שנות השמונים ולמרות שכביכול הוא עדיין אוהד אותם וכך גם בנו הבכור בן ה10 הוא הולך רק לעתים רחוקות. דאוויד גם ניסה כמה פעמים לשחד אותי לעבור לאדומים על ידי נתינת 'מרצ'נדיס' וזכה רק לנזיפות חמורות מאמנו! ליום הולדת 8 או 9 , לא זוכר, הוריי קנו לי את מדי הקבוצה חולצת תכלת, מכנסיים לבנות וגרביים תכלת עם קיפול סגול ושתי פסים לבנים. יש לי תמונות שצלמנו בגינה מהמסיבה (בשחור לבן כמובן) ועד היום אני מתרגש מאד שאני רואה אותם, עשינו מסיבת תחפושות ויש אותי במדי סיטי, דאוויד במדי יונייטד, אחותי ג'נט במדי הצופים ואמא בבגדי מלצרית כי היא עבדה כמלצרית בחדר אוכל של שחקני הקריקט באצטדיון הקריקט אולד טראפורד הקרובה לבית. המשחק כדורגל הראשון שאני זוכר שראיתי בטלוויזיה היה המשחק החוזר של גמר הגביע האנגלי בין לידס לצ'לסי ב 1970 כאשר שוער לידס גארי ספרייק נתן לכדור לעבור מתחת לגופו. מאז אני זוכר כל משחק שראיתי בחיי. גביע העולמי 1970 היה מדהיםץ לפני הטורניר, כמו כל הילדים, אספתי מטבעות מיוחדות של חברת הדלק טקסאקו עם תמונות שחקני הנבחרת ושרנו את השיר הרישמי Back Home . הייתי מאד גאה שפרנסיס לי וקולין בל לקחו חלק במשחקים, וכמו כל אנגלי סבלתי את ההפסד לגרמניה ברבע הגמר. אם ידעתי אז שזה סיפתח לאין ספור אכזבות שחוויתי בחיי גם מן הקבוצה וגם מן הנבחרת יתכן שהייתי עובר לבואלינג דשא, אך הגורל רצה אחרת! כמובן שאני זוכר את פלה וברזיל והגמר המדהים נגד איטליה ואני עדיין מאמין שזה הכדורגל הכי מדהים שראיתי או שאראה בכל חיי. המשחק הראשון שהלכתי למיין רואד היה נגד קובנטרי סיטי ב 27/11/1971 זה היה המשחק בית הראשון אחרי המשחק 3-3 בדרבי המפורסם. יונייטד היו ראשונים בליגה וסיטי שלישי. נצחנו את המשחק 4-0 (לשים לב: כמעט 50% מכל השערים שכבשנו בעונה האחרונה!) הדבר ההכי מוזר היא שבמשך המון שנים זכרתי את המשחק הזה כמשחק לילה, אבל לא, זה היה ב 3 בצהריי יום שבת. אני יודע שזה קלישאה, אבל משחק ראשון של ילד הוא בלתי נשכח. מה אני זוכר? מן הכדורגל לא הרבה אך אני זוכר את הירוק המדהים של הדשא והתכלת היפה של החולצות והרעש והאווירה. כמו סם ממש שמיד התמכרתי עליו לנצח נצחים. בגלל שזה היה סוף נובמבר כמובן התאורה נדלקה מוקדם וכאן כנראה הסיבה שבזכרוני המשחק קשור ללילה. קובנטרי שיחקו בחוצות פסים ירוק שחור. הפרוגראם שמור אצלי עד היום ביחד עם הפרוגראמס ממשחקי הבכורה של הבנים הגדולים שלי. בבית הסםר היסודי היו כמובן אוהדים של שתי הקבוצות. למדה איתי בכיתה ילדה בשם ג'יין קוויקסאל, שאביה, אלברט, היה השחקן הראשון שיונייטד החטימו אחרי אסון מינכן (משפיילד וודנסדיי). שאני רואה את הסרט ג'ימי גרימבל אני רואה סרט אוטוביוגרפי כמעט. זכור לי היטב שזרקו לי את התיק של סיטי לתוך השירותים ורצתי הביתה בוכה עד שאמי נזפה בי ואמרה לי להפסיק מיד. אז התיקים היו מצחיקים בטירוף. כול התיקים היו בול אותו הדבר רק שם הקבוצה היה שונה. בכלל לא קנו אותם מן המועדון, נדמה לי שמכרו אותם בוולוורטס בזילאזול. התיק האדום כמובן היה ליברפול, ארסנל, יונייטד וכ"ו והכחול היה אברטון, צ'לסי, סיטי (למרות שכמו תמיד שיחקנו בתכלת!) וכל שאר ה'כחולים, ברשותכם אסיים כאן להיום כי אני עייף ואני רוצה לספר את זה כמו שצריך. אספר גם על חשיבות המשחק בבתי הספר וברחוב ובכלל. אם אני מבלבל לכם את המוח יותר מדי אל תתביישו להגיד לי. בינתיים לילה טוב וסליחה אם נפלו שגיאות כתיב!! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
לא רק שאתה לא מבלבל את המוח,אני מאוד שמח שמצפים לנו עוד כמה חלקים לסיפור. ידעתי שהדיון הזה יהיה מוצלח !
תמחק את השורה הזו מההודעה שלך! באמת, אחת התגובות שהכי נהנתי לקרוא. תמשיך, וכמה שיותר מהר. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
באתי לרשום שחס ושלום מבלבל את השכל אבל לא הייתי צריך. חלק שנעצרתי עליו הוא איך שאתה כותב את יום רביעי (דווקא בשם של הקבוצה משפילד) - וודנסדיי. באמריקאית הקלוקלת שלימדו אותי בתיכון וממנה אני נואשות מנסה להיפטר אמרו וונסדיי. בטיול ללונדון אני זוכר שביום רביעי בטלוויזיה הקריינית הגתה וודנסדיי כאשר האות ד' הראשונה בעיצור. האם בכל אנגליה או רק בחלקה הוגים וודנסדיי? כמובן שמיותר לציין שהסיפור שלך זו אחת ההודעות הכי מרתקות שקראתי על גבי הפורום.
כשאני קורא הודעות כאלה אני מצטער שנולדתי מאוחר מדי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx רק לחשוב כמה שנים של כדורגל אמיתי הפסדתי גורמות לי להיות בדיכאון http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
חברים!! תודה על התגובות, זה באמת נותן רצון להמשיך. מקווה שזה יהיה בקרוב אך נראה לי שהערב אהיה עסוק בנבחרת הצעירה והסיום המעניין בספרד (רק לא לפלוש באכזריות לפורום הספרדי פור פאבור נא להתנהג בנימוס!!!)
אחלה תגובה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx מרתקת למסך לגמרי. סיפור נחמד עם אמא שלך http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
השנה 1984\1985 אברטון קוטעת את ההגמוניה של ליברפול וזוכה באליפות מדהימה(הם גם הרסו את חלום האליפות שלנו http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx ) הנה כמה שערים מאותה עונה מדימה: http://www.youtube.com/watch?v=5LxHPIdNHrg...related&search= אני כמעט סגור שהשער הראשון שם היה זה שסופית סגר את הבאסטה במאבק נגדם על האליפות(בהפסד 2:1 בליין מול 50 אלף צופים) עריכה: לא זה לא אני מזהה את הMAIN STAND בגודיסון שם אבל השערים מאותו משחק מופיעים בהמשך
אני רואה עכשיו את הסרטון של קינקלדזה, וחוץ מהשער השני, שבו ההגנה פשוט זוועתית (המגן שרץ איתו אפילו לא רואה את קינקלדזה מכדרר לידו), אני נהנה בעיקר מדבר אחד- הספרינטים, החוצפה, האומץ... קשה לי מאוד לחשוב היום על שחקנים שבאופן קבוע היו רצים וחותכים הגנות. למעט כ.רונאלדו אין כמעט אף אחד כזה בפרימיירשיפ והיום רוב החלוצים יעדיפו מסירה חכמה על מבצע אישי. זה אולי יעיל יותר בכדורגל המודנרי, אבל נכון שתעדיפו לראות איזה סלאלום טוב מדי פעם?
אם מסי שם עוד גול עם היד אני לא אחראי למעשיי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx