אני דיברתי אל אוהדי נבחרת אנגליה, כמובן... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx מקלארן הוא אידיוט, וככזה הוא גם בלתי צפוי. לכן, אני לא פוסל את זה שהוא ימשיך להראות לעולם עד כמה הוא אידיוט ולא יזמן את בקהאם.
אם עכשיו הוא נותן לו את המושכות, אני לא רואה סיבה למה ליורו הוא לא יזמן אותו (כמובן אם הוא יהיה בכושר משחק מתאים)...
איש יונייטד מבטן ומילדה,דוויד בקהאם מביא לריאל את האליפות ה30 שלה בתולדותיה במו רגליו . אלוהים יודע איפה קאפלו היה נמצא עכשיו,קובר את עצמו לולא הוא לא היה נותן לבקהאם להתלבש,להיות חלק מהרכב או בכלל מהסגל! האנגלי הוחזר,כבש,והביא 3 נקודות כפי שעשה בלי סוף לאחר מכן עם הרבה קרוסים,בעיטות,גולים,לב,והרבה מאוד נשמה . איך מלר אמר אחרי החתימה בגלאקסי ... "מה שנותר לנו זה לנסות ולהיפרד מהקריירה המקצועית-פרופר של כדורגלן נפלא, מנהיג אמיתי, קפטן לדוגמה ובן אדם למופת" כל מילה נוספת מיותרת . http://newsimg.bbc.co.uk/media/images/43059000/Xxx/_43059383_becks416.Xxx
מאז ותמיד בקהאם היה מהשחקנים השנואים עלי, אבל בחודשים האחרונים הוא הכיח איזה שחקן ענק הוא. חבל שהוא ככה מזניח את הקריירה. זה ברור לכולם שהוא וריאל ומתרטים קשות על הדברים שהם עשו בינואר האחרון.
בקהאם מצטרף לרשימה מצומצמת של שחקנים שידעו לפרוש (או במקרה שלו לעבור מהבמה הגדולה לכזו שלא נחשבת במיוחד)כשהם בטופ של הטופ,לעזוב כאלופים, בקהאם כשהיה צעיר התסכל העריץ וניסה לחקות וללמוד מאריק קאנטונה,גם במקרה הזה, קאנטונה פרש כאלוף,גם בקהאם וזה לא קל,זה מפתה להישאר אבל רק מי שגדול באמת יודע איך. ואיזה כיף לראות את ההערצה,אהבה שלה הוא זוכה בספרד, נדב יעקובי בוודאי קם היום עם הרגשה של חרא בגרון בידיעה שהוא צריך לקרוא ולראות את כל העיתונות הספרדית משתחווה בפני האנגלי, העיקר שהוא עשה מעצמו(שוב)צחוק כשניסה להשוות את היד של מסי לפנדל שקיבל מייקל אואן(כביכול תלילה)נגד ארגנטינה בגביע העולמי ב 98, איש מסכן,הוא צריך טיפול נפשי דחוף, שיפנה לבקהאם,יש לו מספיק כסף בכדי לשלוח לקליניקות ברחבי העולם עוד אלפי עלובי נפש כמוהו.
העונה הזו של בקהאם מזכירה מעט את העונה האחרונה שלו ביונייטד . גם אז הוא לא שיחק הרבה,וגם היו בעיות עם המאמן,אבל היה שם במאני טיים בשביל לבשל,ולהבקיע שערים קריטים . תמיד יזכרו שאת העונה האחרונה שלו במדי מאן.יונייטד הוא סיים כאלוף,ותמיד יזכרו שאת העונה האחרונה שלו בריאל,וברמות הגבוהות בכלל הוא גם סיים כאלוף . היום ב18 ביוני לפני 4 שנים בקהאם חתם בריאל . לא להאמין איך הזמן עובר . את הופעת הבכורה שלו הוא עשה נגד אותה מאיורקה שנגדה שיחק אתמול במשחק האחרון שלו במדריד . לא יכלה להיות סגירת מעגל יפה מזו שהיום הוא התעורר לבוקר כאלוף ספרד .
נדב יעקבי תמיד היה בן אדם שלא יכול לראות מעבר לדבשת שלו. אחרי ההשוואה לפנדל של אואן הוא הפך את עצמו לאהבל אמיתי. אני חושב שיש לנו את הדרך להזמין אותו קצת למכמורת בשבת ואז לעשות לצרצר הנמוך כיפה אדומה. אפשר להטביע אותו בבור הקטן שחופרים לילד. יש רק בעיה אחת קטנה שאף שומר לו יכניס אותו לים. נדב יעקבי צריך לצידו את הפרשן שלדעתי הוא הטוב ביותר בערוץ הספורט וזהו יהודה ארם. הבן אדם מתקן בנימוס את הצרצר 20 פעמים למשחק ומציל אותו מכל מיני שטויות. הוא גם היה מספיק הוגן לומר שהגול של טמודו הציל את מסי ולתקוע קטנה ל"שטיקים של הארגנטינאים" שמהם הוא יצא.
שמחה מהולה בעצב. בתור מי שגדל על משחקי מחשב כמו פיפ"א 97, על עונות כדורגל כמו זו של 99' ועל אגדות כמו אותו גמר מטורף, גם אני נפלתי שבי בפני שחקן אחד, שנוי במחלוקת מכף רגל ועד ראש, ששמו ההולך לפניו כבר שלח אותו לכל הכיוונים. דיוויד בקהאם. מה לא אמרו עליו? אוברייטד בטירוף, אבל גם אנדררייטד חולני, דוגמנית רכרוכית, אבל גם שחקן נשמה שנלחם על המגרש, איבד את הראש, אבל תמיד עם הרגליים על הקרקע...הכל מהכל כבר אמרו על בקהאם ומספיק לרשום את צירוף האותיות הזה במנוע החיפוש של הפורום ולראות איך החל מתקופות ביקורת על המעבר לריאל מדריד והכעס המוצהר על ויקטוריה ועד לרגעי התרפסות טוטאלית, דיוויד בקהאם היה ונשאר לשחקן הגדול ביותר בעשור האחרון. לא. אולי לא השחקן הטוב ביותר על המגרש, אבל מוכר החולצות, מושך הצהובונים, משחרר הרגשות. זה דיוויד רוברט ג'וסף בקהאם. איש ואגדה. מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד אהבתי את בקהאם. קשה שלא. סה"כ, גם בתור גבר, חייבים להודות שהוא נראה מצוין, הוא שוכב עם ויקטוריה (אתם יכולים לשנוא אותה כמה שאתם רוצים, אבל אתם יודעים שהייתם רוצים גם http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue3.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/multi.Xxx ), יש לו שני ילדים שבערך בגיל 6 כבר היו חכמים יותר ממנו והוא פשוט פצצה של אמוציות שכל-כך הרבה פעמים ריגשו את כולנו...כל אלה, הם התוספת, המסביב שהופך את בקהאם לשחקן שמשך אחריו כל כך הרבה אוהדים. בשנים האחרונות תמיד נטה החלק הספרדי של הלב שלי לכיוון ברצלונה. בארסה הציגה כדורגל עדיף בהרבה על ריאל וקאפלו זה מאמן שאני באופן אישי לא אוהב את הכדורגל שלו. אבל אתמול הכל היה אחרת. אחרי ארבע שנים של גלאקטיקוס, של תחלופת מאמנים וביקורת בלתי-פוסקת ושל חוסר יכולת לשכוח ללבנים את הבעיטה המכוערת כל-כך בתחת של הסמל של העשור הקודם, פרננדו היירו, החלטתי שהגיע היו של הקבוצה מהבירה. החוזה העצום של דיוויד, תוצאה של לחץ מצד ויקטוריה, סכומים אסטרונומיים וכאסח מיותר עם קאפלו, הפך את משחק האליפות הזה לאחרון בקריירה האירופית של דיוויד. וסר דיוויד, כך גמרתי בליבי, חייב להיפרד מאירופה עם תואר. יחד עם שמחת שריקת הסיום, חלחל בי גם עצב. אותו העצב שהלך עם זולה, אותו אחד של דיוויד סימאן, קנטונה ואותו אחד שאני שומר לפאולו מלדיני. דיוויד בקהאם אמנם נפרד ממני עם צלחת אליפות, אבל גם זו היתה רק לחצי נחמה ברגע בו התפקחתי והבנתי שהחל ממחר קטן בהרבה הסיכוי שלי לראות שוב את דיוויד בקהאם עולה על מגרש כדורגל. ועכשיו הגיע הזמן להגיד שלום לאחד השחקנים שהכי אהבתי, אחרון כוכבי הדור עליו גדלתי וכזה שלאורך כל הדרך היה בעיני למושא הערצה. תודה על העצב, השמחה וההתרגשות. להתראות סר בקהאם.
בעיניי המדד הכי טוב לאיכותו של בקהאם, ואולי לאיכותו של השחקן האנגלי בכלל, הוא אנטוניו קסאנו. אנטוניו קסאנו, כמו בקהאם, עלה לריאל לא מעט כסף, היה אמור להיות גורם מפתח אבל המאמן החליט שהוא לא מה שהקבוצה צריכה וזרק אותו ליציע. אם לבקהאם יכלו להיות תירוצים כמו גילו, סוף דרכו בכדורגל האירופאי וחוזה בקבוצה אחרת לעונה הבאה, לקסאנו אפילו תירוצים לא היו. ועדיין, מי שמחל מכבודו, מי שקרע את התחת באימונים, מי ששיחק יותר בשנתיים האחרונות ועדיין העדיף לא לקחת חופשה של חצי שנה, הוא דייויד בקהאם, שגילו גדול בכמעט עשור מקסאנו. אחד דוגל במוסר עבודה. השני בשביתה איטלקית. בקהאם אתמול חגג על הדשא, קסאנו ישב ממורמר בבית.
וזו לא הפעם הראשונה שדיוויד מראה אופי שמעטים זכו לו, בעונת הטרבל אחרי אותו משחק זכור לשמצה במונדיאל 98' בקהאם סבל משריקות בוז בכל מגרש באנגליה. בקהאם היה אז רק בן 23 ואומה שלמה היתה נגדו בגלל אותו כרטיס אדום. אולי בזכות אותה חוויה קשה לבקהאם היה את החוזק המנטלי לעבור את המשבר הזה ולהיות גורם עיקרי באליפות של מוטצייה בליגה השנייה בטיבה בעולם.
Ampelmann אני מאד שמח שגם אתה הבנת את גאוניותו של שון גוטר וגם על זה שעקבת כל-כך מקרוב על העונה הנפלאה שלנו בליגה השלישית. אתה צודק! הגמר פלאייאוף נגד ג'ילינגהאם היה אחד המשחקים המדהימים בהיסטוריה. לצאת עם נצחון אחרי שירדנו ל 0-2 בדקה ה 87 היה נס אמיתי. תמשיך לעקוב אחרי קבוצ,האלהים מקרוב, תמיד ידעתי שאתה City 'til i die!!!!
וואי סוס המלר הזה... אהבתי מאוד את הכתבה ואני מסכים עם כל מילה בקהאם הלוחם,השחקן,הנשמה ה...מה שאתם רוצים של השנה פשוט מלך
