איך לכלכלתי?אמרתי שספרי גרישם הם ספרים עם אותה הפואטנה ואותו סיפור כפי שגיא כתב קודם לכן, וסיווגתי את הספרים האלה לגילאים מסוימים. הספרים שלו הם פשוט סיפורים שחוזרים על עצמם, והוא לא ראוי להיות כזה מוערך. נפגעת?אני בטוח שתמשיך בקריאה שלך(של סופרים אחרים), תראה שגרישם מאבד מהערך שלו אצלך.נחיה ונראה.
"ילדים בני 16", פוגע. הרי אתה לא יודע מה קראתי ומה אני קורא, ומה קראתי כבר בגיל 12 שרוב האנשים בגילי (שהוא 17, דרך אגב) עוד לא חלמו לקרוא.
באשר להארי פוטר, את הראשון קראתי אולי בכיתה ד'. עוד לפני שהארי פוטר היה שם דבר. פשוט אבא שלי אז היה עובד בחנות ספרים, אז הוא הביא לי את הספר הזה. עד שסיימתי את הספר השני של הארי פוטר, הוא כבר נהיה מפורסם ופופלארי. את ארבעת הספרים הראשונים קראתי באדיקות, ואף חזרתי עליהם כדי לא לשכוח כלום.. מהספר החמישי, שכבר גדלתי מעט והייתי בכיתה ח' בערך, אני כבר קורא פעם אחת ועד הספר הבא כבר שוכח.. אני אקנה את הספר השביעי והאחרון רק בשביל לגמור את הסדרה הזאת, שהתחילה בכיתה ד' ונגמרת בגיוס שלי.. איזה רומנטיקה :aaa12: עריכה: Hammer, לפני שתתנשא כמו ידידך רעננה. אולי תחלוק איתנו את הספרים שקראת בגיל 12? היטלר כרך א' של קרשו דווקא אחלה. עוד מעט מתחיל את השני http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
מתנשא? הוא צודק במאה אחוז, אני בן 16 ובחיים לא קראתי ספר של גרישם... אני צריך להוסיף רשימת ספרים שקראתי?
זה לא בקטע של להתנשא, זה גם לא בקטע של גיל. כמו טום קלנסי, גרישם הוא סופר שמכוון לא לאוכלוסית ההרדקור של הקוראים אלא לקוראים מזדמנים, עדיין ספרים שלו יכולים לקסום לחלק, אני קראתי את "התא", "הזימון" ו"הפירמה", שלושתם מקבילים מדי ופשוט מולבשים על סביבות שונות, זה פשוט ממוחזר. נהנים פעם ראשונה, אולי פעם שנייה וזהו. לגבי הארי פוטר, דווקא כתוב מצויין, בנוי מעולה, בלי חורים כמעט בסאגה שנמשכה עד כה 6 ספרים, ספרות מצויינת ואוניברסלית בגיל שלה שזה לא פחות חשוב, המסחור קצת פגע בסדרה אבל למרות הכל רולינג שמרה על ראש נקי כשזה מגיע לספר שלה ועשתה מה שהיא מצאה לנכון בספר. מעבר לכך, יש בספר המון סאבטקסט על החברה המודרנית וגם סאבטקסט מסויים של ביקורת על החברה באנגליה, דרך משפחת הדארסלים וגם הדיבור של הקוסמים על המוגלגים, אני לא כל כך זוכר את זה כבר אבל מי ששם לב טוב (סרגיי) יכול לראות את זה. עכשיו סרגיי, אני לא יודע מה זה אומר "לצאת עם משהו", ידעת למשל כמה סאבטקסט יש בהרבה סרטי אימה קלאסיים שנראו פעם נדושים, כאלה שצריך באמת לשבת צמוד למרקע כדי לקלוט? גם אני יכול ללכת לאיזשהו אתר ספרות גדול באינטרנט, לראות בטופ שמדרגים ספרים כמו "הגווארדיה הלבנה" או "אנה קרנינה", לקרוא אותם כאילו אין מחר ולהרגיש שקראתי איכות בלי לתפוס מזה כלום. אני קורא את מה שמעניין אותי, כרגע למשל זה האוטוביוגרפיה של גאזה, סיפור שבא מפה של אדם סתום ועדיין מלמד אותי הרבה על הטבע האנושי והרגלים במקומות מסויימים בעולם. הארי פוטר הוא סיפורת. ניק הורנבי הוא סיפורת. ועדיין הם יכולים ללמד הרבה מאוד, וזה מאוד ישתנה מאדם לאדם. בשביל ללמוד את לא צריך את הטופ 250 של IMDB ולשמוע סימפוניות של צ'ייקובסקי. זה הכי נדוש, הכי וונאבי סופיסטיקייטד, אתה פשוט צריך לדעת לשמור על ראש פתוח ולתפוס את מה שצץ לך מול העיניים. אל תזלזל סתם.
גיא, הארי פוטר זה ספר טוב עד גיל מסוים. לפני שנתיים - שלוש גם התלהבתי ממנו, כמו שרבים מתלהבים ממנו עכשיו. אחרי שנחשפתי לספרות מעט יותר רצינית (אין פה קטע של התנשאות, זה מה שאני באמת מרגיש) ההתלהבות הזאת נעלמה.
אני לא חושב. אני חושב שאני אקרא את השביעי כשיזדמן לי. לא אתדפק על דלתות סטימצקי אבל בהחלט אקרא כשאתקל בספר. זו סדרה טובה, וממש לא רק לילדים. אבא שלי אהב את הספר הזה, למשל.
הארי פוטר זה לכל הגילאים ללא הבדל וזאת סדרה מעולה שנמשכה באופן אדוק ורצוף על פני שש ספרים שכל ספר ריתק מחדש,אמנם היה ספר אחד שהוא לא היה הצלחה גדולה והייתה תחושה של מריחה שהייתה יכולה להמנע אבל כמובן יש רגעים בספר שמפצים על הכל. סרג'נו,אם כל הכבוד "לספרות הרצינית" שלך,כל אחד יכול לקרוא ספרות רצינית ולהנות ממנה ולהבין שהוא קרא איכות אבל צריך מידי פעם לגון ולחזור לעממיות שבנו ולקחת את החומר קריאה הרציני כמו "מיין קיימף" ולקנח בספר שכל פעם מושך אותך מחדש ושתהנה לקרוא אותו כל פעם מחדש. דרך אגב,אחרי הממלצות הרבות ששמעתי כאן על ג'רשם אני מתכון ללכת ולקנות שני ספרים שלו,מה הממלצות? לפי התקצירים שקראתי יותר נראה לי שהאחווה והברוקר יעניינו אותי,אבל תקציר קטן זה לא ספר שלם אז יש המלצות?
הספרות הרצינית עליה אתה מדבר זה בעיקר פולקלור רוסי ממה שהבנתי לפי התגובות שלך פה, לא יודע את הסיבה שלא פגשת ביצירות האלה בגיל יותר צעיר( אני בלי להתנשא קראתי חלק מהן עוד בבצפר היסודי, וכן , הבנתי). בתור בנאדם שדי אדיש כלפי ספרות פנטזיה אני יכול להגיד לך בשיא הרצינות שמבחינתי ה21 ביולי 2007 הוא סיום של תקופה שתפסה חלק בחיים שלי,אולי חלק לא גדול אבל חלק, ואם זה ככה כנראה שבכל זאת יש בספר הזה משהו מיוחד, משהו שמתאים לכל גיל. לילה טוב סרגיי, עם כל הכבוד שלי אלייך http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
קודם כל, חלק לא מבוטל ממיטב היצירות הספרותיות העולמיות באות מהפולקלור הרוסי או הגרמני שכן מדובר בשתי תרבויות הספר המפותחות ביותר בעולם המודרני, בדיוק כפי שהתרבות הצרפתית לדורותיה ידועה בפילוסופים הרבים שהצמיחה מתוכה. בתקופה מסויימת ברוסיה היה "תור זהב" ספרותי, 150 שנות פריחה ספרותית שאין לזלזל בה בשום אופן שכן תקופה זו העניקה לעולם כמה מהיצירות הספרותיות העולמיות הן הטובות והן החשובות ביותר. שנית, מעניין אותי אילו יצירות קראת עוד בבי"ס היסודי. האם את "מלחמה ושלום"? את "האחים קרמזוב"? או שפנית אל גוגול וקראת את "נפשות מתות"? שמעתי הרבה על הסאבטקסט החבוי שיש לחפש אותו, כמו למשל העובדה שהטלטביז ודאפי דאק הם הומואים, או כל דבר אחר שאתה עשוי למצוא והוא רב משמעות בכל סרט סוג ז' שתיתן לי כדוגמא. גם בכל ספר אפשר למצוא מסרים כגון קבלת השונה ( ג'ינג'י עם חברו הטוב העולה מרוסיה), אך גדולתו של מסר בספר היא באם מועבר מסר זה באמצעי פשוט כגון זה או אולי באמצעי עלילתי שלם שמוביל ובנוי לקראת מסקנה. גיא, אין ספק שכל אדם צריך לקרוא מה שנראה לו טוב ומתאים, והעיקר זה ליהנות ממעשיך. אך לשלול את גדולתן של יצירות ספרותיות רק כי הרבה מדברים בשבחן זאת טעות, אפילו אם אינך מעריך אותן. כל נסיון להשוות בין גרישם לבין סופרים כגון פון קלייסט כמעט פוגע בי אישית בדיוק כפי שהשוואה בין ה"ספייס גירלז" והביטלז הייתה פוגעת בך. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
לא קראתי את כל הויכוח, אבל אני רק רוצה לציין שספרות, כמו כל אמנות יש בה מימד אינדיווידואלי שבו כל אחד מעריך בעצמו את החוויה ומודד אותה לפי הכלים שלו, ויש גם איזשהו מימד אוניברסלי שהוא מן סוג של מדד איכות מאוד נזיל. אני חושב שדרך טובה למדוד איכות של יצירות ספרותיות היא מימד הזמן- בדומה למוזיקה, ניתן לראות יצירות ספרותיות שנשכחו ונמחקו מהתודעה, בעוד שחלק מהיצירות נחקקו ונכנסו לפנתיאון. אפשר לזלזל בזה עד מחר, אבל אפשר גם לחשוב שמתוך דורות על דורות של אנשים שהעריכו ספר מסויים, כנראה שבינהם היו גם כאלה שלא היו מושפעים ואמרו עליו שהוא איכות "כי כולם אמרו" או כי הוא הופיע באיזה דירוג כלשהו. לפני כמה זמן כתבתי פה בשתי שורות את הסיפור של רומן גארי/אמיל אז'אר: רומן גארי היה סופר מוערך ואיכותי אבל הוא חש שקרנו ירדה אצל המבקרים ושהם קוטלים אותו ללא סיבה. אז הוא המציא את הפסבדונים "אמיל אז'אר" ופרסם ספרים תחת השם הזה- הביקורות התלהבו והיללו את אז'אר עד כדי כך שבשלב מסויים גארי נאלץ לחשוף את התעלול ולהודות שגארי ואז'אר אחד הם. הסיפור הזה מגלם בתוכו את שני הצדדים למטבע: מצד אחד המבקרים אמנם הלכו אחרי הטרנד של לקטול את גארי ולשבח את אז'אר, אבל גם מצד שני הם ישר ידעו לזהות את הכישרון של אז'אר מבין כל הסופרים החדשים והלא מוכרים שהוציאו ספר באותה התקופה ולסמן אותו כעילוי. בשבילי יש לקלאסיקנים מקום של כבוד בחיים שלי, מעניין אותי לדעת איך ספרים פופולאריים היום כמו הרי פוטר (שלא קראתי אף ספר מהסדרה. לא מת על פנטזיה בכלל, גם טרילוגיית שר הטבעות לא משכה אותי) יתקבלו בעוד מספר שנים.
אגב רומן גארי, "עפיפונים" הוא ספר לא פחות ממדהים ברמת הציוריות שלו. מעבר לכך רק ספר נחמד. מבחינת פקטורי איכות, קיים מספר לספר, הארי פוטר מבחינתי אינו פנטזיה אלא סיפורת, דווקא במד"ב ופנטזיה יותר קל לתפוס נישה בלי להיתפס לאיכות כי הקהל של זה ניחן בסטנדרטים מאוד ייחודיים. דני, אני אפילו לא התחלתי להשוות בין השניים.. אני לא כזה חסיד של ספרות לכן לא יכול לשפוך כאן רפרטואר עצום (כן קראתי את לוליטה והוא היה מצויין), יש לי תחושה פשוט שהמרדף אחרי איכות נעשה במקרים רבים באופן מכני ועל כך קוננתי. זה הכל.
