זכרונות מאיטליה- דיון התיירות האיטלקי

ראיתי את המחירים כבר קודם, אך מאיפה אני יכול לקנות כרטיס למשחק המדהים הזה?

 

אם רק תלחץ על BACK בדף, תראה ששם רשום Purchase tickets online, יש כרטיסים למשחק נגד קליארי אני לא יודע למה אין למשחק נגד מנצ'סטר.

זה היה בחדשות היום באתר

 

זה כרטיסים רק למנויים של מילאן, מאיפה אני יכול להשיג כרטיס למישהו כמוני בלי מנוי למילאן לצערי.. =/

 

חפש אחר מלונות או הוסטלים במילאנו, יש לא מעט מהם שמציעים כחלק מההתאכסנות במקום אופציה לרכישת כרטיסים למשחקי מילאן או אינטר.

 

אני לא מוצא כלום בינתיים! מישהו חייב להציל אותי פה..

 

משהו ספציפי לכוון אותך אני לא מכיר או זוכר
http://www.initaly.com/
http://reservations.bookhostels.com/bootsn...stelNumber=2034

בנוסף, ישנו פורום תרבות איטליה בתפוז שמנוהל על ידי מומחית איטליה של ממש ובו יש מספר מומחים נוספים שלבטח יעזרו לך מעט יותר. אם תצטרך עוד עזרה תשאל כמובן ואל תשכח לספר איך היה שתחזורhttp://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx

 

זה מאוד לא ברור הנסיעה הזאת כעת.. אני פשוט לא מוצא כרטיסים למשחק!

 

היי
כנס לאתר הישראלי של אוהדי מילאן בארץ www.acmfdd.com
הם עובדים בשיתוף פעולה עם איסתא ויש להם מחירים מוזלים על חבילות,טיסות,מלון וכרטיסים למשחק.
מקווה שעזרתי

 

יואב, איתי האדום נקרא ככה לפני כמה שנים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx

אני אקח כמה ימים להתאושש, אני אסיים את הקורס שופטים שהתחלתי ואני אדאג לספר חוויות מצפון איטליה.

 

הסיפור מתחיל בערך לפני חצי שנה. אבא שלי בא והודיע "בספטמבר כנראה נוסעים לאיטליה". הוא ידע שדברים כאלה לא אומרים לי סתם, והוא ידע בדיוק על מה אני חושב כשהוא אומר את המילה איטליה.
"הולכים למשחק בסן סירו, זה ברור לך כן?", הודעתי לו בלי לחכות לתשובה.
התכנון המקורי היה ליסוע למשחק הליגה של מילאן נגד פארמה, במחזור השלישי של הליגה. אני כבר בדקתי הכל, כרטיסים, מחירים, יציעים, דרכי הגעה. אבל שבוע לפני הטיסה נערכה ההגרלה של הצ'מפיונס ליג ונקבע כי מילאן תשחק מול בנפיקה בסן סירו, במחזור הראשון של ליגת האלופות, במשחק הראשון לאחר הזכייה באתונה, בדיוק בשבוע שבו אהיה בצפון איטליה.
הייתי יכול לשבת שעות ולכתוב על כל הטיול המדהים שעשיתי בצפון איטליה ובשוויץ במשך 3 שבועות, אבל בינינו, אותכם מעניין רק דבר אחד. והאמת היא, שהדבר היחיד שעמד מול עיני בטיול הזה היה אותו דבר.
ניגש למנה העיקרית.

ב-18 לספטמבר, שבוע לאחר תחילת הטיול, התחלנו לנוע מאיזור ונציה לעבר העיר מילאנו.
למצוא מלון היתה משימה לא קלה. התחיל שבוע מסחר או משהו כזה וגם הגיעו לא מעט אוהדים מפורטוגל, כך שכל המלונות בקירבה סבירה לאצטדיון היו מלאים. בסופו של דבר מצאנו מלון נחמד והתמקמנו בו.
לקחנו מנוחה קלה ובשעה 2 בצהריים, שמתי עלי את מדי הרוסונרי הקדושים עם הכיתוב המוזהב מאחורה-מאלדיני.
תמיד כשאני לובש את החולצה הזאת אני מרגיש כל כך טוב. וההרגשה במילאנו היתה עוד יותר מיוחדת. כל הולך רגל ברחוב מסתכל ולפי ההבעות ניתן להבין בבירור אם הוא אוהד מילאן או אוהד אינטר.
את הדואומו זיהינו מרחוק. קתדרלה ענקית עם צריחים מחודדים ומפוארים, מקום מדהים.
בכיכר הגדולה עמד פסל מרשים של אריה ועליו נחו מאות יונים. איזשהוא מהגר הודי בא לשים לי אוכל לציפורים על היד. "עזוב אותך, מה אתה עושה צחוק", פניתי אליו בעברית, "הייתי כבר בונציה" והמשכתי ללכת לכיוון הקתדרלה.
בכניסה, השומר שם לב שאנחנו תיירים, הצביע על השם של מאלדיני מאחורי החולצה ועשה את עצמו מקיא. ואני חשבתי שדווקא באיטליה יש הערכה לקאפיטאנו, נו מילא.
יצאתי מהסיבוב בדואומו ושמעתי רעש מרחוק. חבורה של אוהדי פורטוגל עברו באיזור עם החצוצרות והדגלים ונתנו הרגשה של לפני משחק.
עשינו סיבוב במעבר היפה של ויטוריו עמנואל והתעכבתי כחצי שעה בחנות שמוכרת חולצות רשמיות של כל הקבוצות באיטליה. אוי כמה שזה היה חסר לי בארץ ובטיולים אחרים בחו"ל. אבל המחיר, עדיף שלא להסתכל.
השעה 6, עוד 3 שעות למשחק. לא מעט אבל החלטתי שהפעם (בניגוד לביקור הקודם באצטדיון בחו"ל-בסטאד דה פראנס) אני לוקח את הזמן ונהנה מכל דקה בסן סירו. עליתי על אוטובוס (חינם לגמרי) מאחת הכיכרות במילאנו לכיוון איזור האצטדיון.
ירדתי מהאוטובוס והרגשתי לחוש בעוצמה. האצטדיון עדיין הסתתר בין העצים אבל הדוכנים הרבים עמדו לפניי. מה לא היה שם? חולצות, צעיפים, דגלים, בכמויות ענקיות ובאיכויות לא רעות בכלל. והמחירים? סבירים לגמרי. קניתי לי חולצת אוהדים יפה של הזכייה בליגת האלופות ודגל גדול של מילאן שכל כך רציתי (בנוסף לעוד מספר דברים שקניתי בהמשך הטיול) והמשכתי להסתובב בין הדוכנים. פשוט גן עדן לחובבי מרצ'נדייז.
http://img260.imageshack.us/img260/7784/img5755ww2.Xxx
אחרי הסיבוב הוא חיכה לי. ניצב, מרשים, גדול, עוצמתי ואימתני. הסן סירו!
"זהו, עשית את זה", אמרתי לעצמי. "הגעת לפה".
בכוח משכתי את עצמי מהדוכנים והתחלתי לחפש את כניסה 9. את המקל של הדגל לא הרשו לי להכניס אז נאלצתי לזרוק אותו ולהכניס את הדגל לתיק. לאחר כל הבדיקות הביטחוניות נכנסנו למתחם המצומצם של האצטדיון עצמו. זרקתי מבט על העמודים הענקיים והמעוגלים, אותם עמודים שראיתי בכל כך הרבה תמונות, והנה עכשיו יש לי תמונות משלי.
http://img515.imageshack.us/img515/1953/img5871ul1.Xxx
התחלתי לעלות במדרגות לכיוון יציע 248, יציע הממוקם במקום לא רע בכלל, לאורך המגרש, בצד הקרוב לקורבה סוד, יציע השרופים של מילאן.
הרגע המרגש ביותר הוא כשעולים במדרגות ולפתע מתגלה כר הדשא. עמדתי כמה דקות בפתח היציע והבטתי על המקום המדהים הזה שראיתי כל כך הרבה פעמים בטלויזיה (האמת היא, שמהצילום בטלויזיה אפשר לחשוב שהוא יותר גדול מבמציאות).
http://img179.imageshack.us/img179/8168/img5776wh4.Xxx
הקורבה סוד היה כבר כמעט מלא, כשעה וחצי לפני המשחק. גם אוהדי בנפיקה לא איחרו לבוא והרשימו בכמות שהביאו.
התאורה היתה כל כך חזקה והדשא היה כל כך ירוק ויפה, פשוט אירופאי. איפה זה ואיפה המשחקים של הפועל חיפה בקריית אליעזר?
תפסתי את המקומות, צילמתי כמה תמונות וחיכיתי בקוצר רוח.
שחקני בנפיקה עלו להתחמם ובראשם רוי קוסטה, השחקן הגדול והאהוב שחוזר לסן סירו.
אוהדי מילאן קיבלו אותו בקבלת פנים חמה מאוד ולא הפסיקו לשיר לו בכל הזדמנות.
http://img260.imageshack.us/img260/4909/img5787uz0.Xxx
פתאום התחילו להשמיע ברמקולים את We Will Rock You, שחקני מילאן רצו מתוך המנהרה אחד אחרי השני כאילו יוצאים לקרב והתחילו להתחמם בספרינטים ובבעיטות לקול שאגות הקהל. זה היה מדהים, הבחירה של השיר היה כל כך מתאימה. זה בערך כמו להגיד ליריב "אנחנו מילאן, אנחנו הכי חזקים והכי טובים, אנחנו הולכים להילחם", לא ידעתי על הדבר הזה עד אותו יום. המחזה המדהים הזה השאיר אותי מופתע ושמח.
התקרבתי כל כך קרוב עם הזום של המצלמה עד שיכולתי להרגיש את כל אחד מהשחקנים לידי, כל אחד מאותם אלילים שאני רואה כל יום בטלויזיה, במחשב ובעיתון. אחח כמה שפאולו היה חסר, הוא היה יכול להפוך את הערב הזה למושלם.
http://img515.imageshack.us/img515/2408/img5794rp7.Xxx
המשכתי לצפות במילאן מתאמנים ומתחממים, עד שהם ירדו בחזרה לחדרי ההלבשה.
בשעה 8:45, השופטים האנגלים הובילו את 2 הקבוצות אל הדשא.
הכדור של הצ'מפיונס ליג במרכז המגרש התנופף והשיר הרשמי של המפעל התנגן. כמה שהרגע הזה עוצמתי בטלויזיה, הוא פי 10 עוצמתי במציאות. חבל שהוא כל כך קצר.
http://img179.imageshack.us/img179/1613/img5827gz6.Xxx
2 אבוקות נדלקו במעלה היציע הצפוני אצל האוהדים הפורטוגלים, הערכות אחרונות לקראת המשחק והשריקה הראשונה נשרקה.
הפתיחה של מילאן היתה חזקה, בסביבות הדקה ה-18 פריצה של יאנקולובסקי נעצרה באגף שמאל. התמונה של רוב שחקני מילאן ובנפיקה בתוך הרחבה נראתה לי נחמדה אז צילמתי אותה. פירלו ניגש לכדור ובעט באומנות כמו רק שפירלו יודע לתוך החיבורים. 1-0 מהיר, לא ציפיתי לזה לאור התקופה הרעה של מילאן.
http://img260.imageshack.us/img260/4030/img5837ey7.Xxx
ההתקפה המשיכה לעבוד מצוין ואינזאגי מצא את עצמו בהזדמנות מצוינת מול השער אך החמיץ. סיידורף גם הוא קיבל הזדמנות מול השער אך לא הגיע לכדור.
בסביבות הדקה ה-25 הגיע הרגע של המשחק. מתפרצת משמאל, קאקה רץ חצי מגרש עם הכדור כשלפניו סיידורף ואינזאגי רץ יחד איתו. לפתע הוא חתך לאמצע וחשבתי שהנה הוא מנסה עוד גול בסגנון פנרבחצ'ה או מנסה לבעוט, אבל מסתבר שהוא חיכה לפירלו באגף ימין שהגיע מאחורה. פירלו קיבל את הכדור מול השוער אבל במקום לבעוט הרים קטנה לאינזאגי באמצע הרחבה, ופיפו בוולה הרעיד את הרשת. "גאונית!", צעקתי לאבא שלי, "הקבוצה הזאת כל כך גאונית!!!". איזה שער ענק.
http://img515.imageshack.us/img515/4782/img5842gh6.Xxx
דרך אגב, את 2 השערים אבא שלי תפס במצלמת הוידאו, לגמרי במקרה.
מילאן המשיכה לתקוף, היא שיחקה כל כך יפה וכל כך חכם שפשוט הייתי מרוצה מעצמי שבחרתי את הקבוצה הנכונה. יכולתי מהקומה השנייה לצפות מראש את המהלכים והמסירות שהשחקנים הולכים לעשות.
http://img260.imageshack.us/img260/1819/img5859zx8.Xxx
קאקה היה מעל כולם, באותו משחק הוא עשה כמה פעולות שסחטו ממני ומעשרות אלפי האוהדים "וואו" אחד גדול. כל פעם שהכדור היה אצל קאקה והוא עשה עוד אחד מהמהלכים הקסומים שלו, עבר מעין הד מדהים של התפעלות בסן סירו.
http://img179.imageshack.us/img179/3357/img5832ao1.Xxx
במחצית השנייה מילאן נרגעה מעט, בנפיקה התחילה להגיע למצבים וכמעט כבשה. אמרסון נכנס לחזק את האמצע והיה לא רע. בערך בדקה ה-86 הבין המאמן שהמשחק הזה גמור ותן לרוי קוסטה קצת כבוד בחילוף. רוי קוסטה חיבק כל שחקן של מילאן וירד מהדשא לקול תשואות אדירות של הקהל המילאנזי שלא הפסיקו במשך כ-5 דקות.
http://img260.imageshack.us/img260/9331/img5861bc2.Xxx
"מנואל רוי קוסטה! לה לה לה לה לה לה....", האוהדים לא הפסיקו לשיר. רוי קוסטה לא יכל לשבת על הספסל בשקט וכל כמה שניות קם על הרגליים והשתחווה לכיוון הקורבה סוד, מרגש.
בתוספת הזמן, כדור רוחב מצד שמאל הגיע לנונו גומש שמקרוב דחק וצימצם את התוצאה ל2-1. למי איכפת? במילא חצי מהאצטדיון לא שם לב לגול הזה. מיד כשהתחדש המשחק שרק השופט לסיום והלחץ השתחרר.
השמחה לא היתה כל כך גדולה בסיום בגלל שהמשחק נגמר די מהר בפתיחת המחצית הראשונה.
ההמנון של מילאן התחיל להתנגן ורוי קוסטה נשאר דקות נוספות על הדשא כדי להודות לקהל המדהים הזה. הייתי בין האחרונים לצאת מהאצטדיון, בכל זאת, אני לא נמצא פה כל יום. צילמתי כמה תמונות אחרונות והתחלתי לרדת במדרגות.
חזרתי למלון מאושר מהיום שעבר עלי והלכתי לישון, כדי להתכונן למחר-הביקור בסן סירו.
http://img179.imageshack.us/img179/6236/img5873tk0.Xxx
קמתי בבוקר עם חיוך, התארגנתי ושמתי על עצמי את החולצה החדשה שקניתי של Campioni D'Europa ויצאתי לסן סירו. הפעם לא היתה בעיה של התמצאות והגעה. חניתי ישר בחנייה הריקה של הסן סירו ונכנסתי דרך שער 14 למוזיאון.
עיצבן אותי שאסור היה לצלם במוזיאון, היו שם כל כך הרבה דברים מדהימים. גביעים שמילאן זכתה בהם, חולצות שלבשו שחקנים, נעליים קרועות משנות ה-40, כל פיסת מידע מההיסטוריה המפוארת של המועדון הענק הזה. הסתובבתי גם בחלק המרשים של המוזיאון השייך לאינטר ומיהרתי לסיור המודרך באצטדיון.
עשו לנו סיבוב ביציעים התחתונים, ישבנו ביציע הקרוב והלכתי לבדוק מה שלום הכיסאות של גליאני וחבריו.
http://img260.imageshack.us/img260/6382/img5909um4.Xxx
ירדנו לכיוון המנהרה ונכנסנו למסדרון אליו הולכים השחקנים. עמדתי ליד שלטי הפירסום הארוכים העומדים מאחורי כל הראיונות בטלויזיה והתקדמתי לכיוון חדרי ההלבשה של אינטר. בדרך נראה עציץ שנבעט על הרצפה, נו טוב, בטח פורטוגלי מעוצבן מאתמול.
נכנסתי לחדר ההלבשה של אינטר ודי התרשמתי. חדר מסאז'ים, מקלחות נחמדות, חדר ההלבשה עצמו גם כן יפה עם מעין ספסלים ממתכת ועל הקירות תמונות של שחקני עבר.
זירזתי את המדריכה לעבור לחדר ההלבשה של מילאן, וכשנכנסתי אליו, הבנתי באמת את ההבדל שבין 2 המועדונים. אפשר לראות בקלות מי המועדון מספר 1 בעיר, כמה השקעה ופאר בחדר ההלבשה של מילאן לעומת זה של אינטר.
בכניסה מצד ימין, חדר ישיבות עם תמונה של ברלוסקוני תלויה על הקיר. השירותים והמקלחות צבועים כולם באדום-לבן, חדר המסאז'ים יפהפה, וכמובן שהדובדבן שבקצפת חדר ההלבשה עצמו. לכל שחקן מעין כורסא מרופדת (כמו בספסל המחליפים), מלמעלה טלויזיות LCD לתדרוכים, סטנד גדול של הסמל של מילאן במרכז החדר ובתקרה, נותנים אווירה של "ברוך הבא למילאן, כאן המועדון מעל הכל".
http://img515.imageshack.us/img515/9191/img5925kx1.Xxx
התידרוכים הטקטיים מאתמול בערב עדיין לא נמחקו לגמרי מהלוח המחיק של אנצ'לוטי. היה ניתן לזהות את השמירות האישיות שהוא הורה לשחקנים.
המדריכה ביקשה מאיתנו לשבת על הכיסאות אבל לא יכולתי לשבת אז עמדתי בצד והתפעלתי מהמקום אליו הגעתי. היא התחילה להסביר איפה כל שחקן יושב. "כאן קאפו, וכאן סיידורף, וכאן קאקה, וכאן נסטה....וכאן פאולו מאלדיני", היא הצביעה על כיסא ריק בערך באמצע. רצתי אליו לפני שמישהו אחר ילך אליו וישבתי עליו בנחת. אחחח, מי היה מאמין שאני אגיע עד לכיסא של פאולו?
http://img179.imageshack.us/img179/5090/img5932gy0.Xxx
יצאנו מחדרי ההלבשה, ביקרנו באזור שבו העסקנים ואנשי התקשורת, עשינו סיבוב בחנות המזכרות הרשמית של הסן סירו (גם שם קניתי לי כל מיני מזכרות קטנות) ויצאנו מהאצטדיון.
נכנסתי לאוטו והתחלנו ליסוע לכיוון אגם קומו.
פתחתי את החלון, הבטתי מבט אחרון לכיוון הסן סירו ובלב אמרתי לעצמי "אל תדאג, אתה עוד תחזור לפה".

 

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx איזה כיף לך! בהחלט ביקור מרשים.

ודווקא אני כן אשמח ובטוח שגם אחרים אם תספר על הביקור באיטליה בכלל, עם תמונות כמובן.

 

ווווווווווואי לא ידעתי שאפשר להיכנס לכל הדברים האלה!! חזרתי הבוקר מרומא, הייתי במשחק של לאציו נגד ריאל. רציתי להיות גם במשחק נגד מילאן אבל בגלל הטיסה המפגרת הזאת שהיתה מוקדם מידי לא יכלתי ללכת לראות את המשחק http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx . בכל מקרה, ישבתי במקומות יפים מאוד וראיתי את השחקנים מקרוב. היה נורא כיף, הקהל של לאציו לא מפסיק לשיר והיתה אוירה מחשמלת באיצטדיון. לאציו תקפה למרות שרוב הזמן הכדור היה אצל ריאל. ריאל כל הזמן הניעה ולאציו תמיד יצאה קדימה.
בכל אופן, חבל שאני יודע רק עכשיו שאפשר לממש להיכנס לחדר הלבשה ולכר הדשא.. חבל מאוד כי גם בשנה שעברה הייתי בסן סירו במשחק שבין אינטר לבאירן מנכן.
אגב, איפה קנית כרטיס וכמה שילמת? אני ישבתי ביציעה מספר 2 באולימפיקו (איפה שכל המכובדים יושבים, ראיתי את רמון קלדרון ואם הייתי רוצה הייתי יכול ללחוץ לו את היד.) ושילמתי 80 יורו לכרטיס בעיר באותו היום של המשחק.
הסן סירו יפה בהרבה מהאולימפיקו. כשנכנסים לאיצטדיון בפעם הראשונה נראה כאילו הדשא זורח. פשוט מדהים. כל העוצמה וכל הרעש שהקהל עושה והכח הופך את החוויה למושלמת. פשוט מדהים לראות את 2 האיצטדיונים הללו, הגדולים באיטליה. ברומא לוקח המון המון זמן להגיע לאולימפיקו, דרכי ההגעה מסובכת חבל על הזמן ומלא פקקים. במילאנו זה בסדר...
בסן סירו היגעתי מוקדם, כדי לראות הכל ולהיות מהראשונים באיצטדיון. כמובן שלהגיע שעתים לפני שריקת הפתיחה זה לא נקרא בין הראשונים אבל רק עכשיו אני יודע את זה.

תמונה אחת שווה 1000 מילים
אני והסן סירו

במשחק ברומא, בגול הראשון של לאציו, בדיוק שתיתי לי בפנאן שלי כוס מים.. ואז פתאום היגיע הבום הזה-גוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווול וכל הקהל על הרגלים ויותר לא ראיתי את הכוס מים שלי.. נרטבתי קצת וגם אבא שלי נרטב אבל זה לא הפריע לנו כל כך.
תמונה אני יעלה בהמשך, לא הספקתי לשים אותם על המחשב.
לא הלכתי לראות את לאציו כי אני אוהד אותם. פשוט נסעתי לטיול עם אבא שלי מתי שהיה מקום על הטיסה ובמקרה זה יצא על המשחקים האלה. רציתי לראות את המשחק נגד מילאן אבל לצערי זה לא יצא.. יאאללה, למה בדרך כלל המשחקים המרכזיים בליגה איטלקית הם בצהרים ודווקא זה תקעו בערב. יש לציין שלמרות שאני מופיע פה עם חולצה של קמביאסו באינטר וצעיף כחול שחור אני אוהב לראות את מילאן משחקת וקאקא הוא אחד השחקנים האהובים עלי (יש לי גם חולצה שלו עוד לפני שקניתי את החולצה של קמביאסו)
אני יכול להוסיף תמונות נוספות של מילאנו ורומא לפי הצורך.

היעד הבא-האליאנץ ארינה או ב"ה אנפילד.

 

שמח לראות שנהנת.
הכרטיס? שילמתי עליו 31 יורו וקניתי אותו כמה ימים לפני המשחק ב-BANCA INTESA (אחד הבנקים הפופולריים באיטליה, מורשה למכור כרטיסים למשחקים של מילאן).

אגב, למה האצטדיון כל כך ריק במשחק של אינטר נגד באיירן?

 

זה מצולם בערך חצי שעה לפני שהשחקנים עלו להתחמם.