זכרונות מאיטליה- דיון התיירות האיטלקי

http://i98.photobucket.com/albums/l265/sheva23/4-1.Xxx


חוויה של פעם בחיים....

יואב, מדווח ממילאנו.



http://img89.imageshack.us/img89/8113/img2924ec1.Xxx

 

http://img504.imageshack.us/img504/7296/nestamy7.Xxx


יום לאחר הרבייעיה שהרוסונרי של מילאנו השחילו לרשת של שחטיור דונייצק, הגעתי ביחד עם שני השותפים שלי למשרדי סן סירו כדי לשאול כמה שאלות לגבי המועדון שהקמנו לפני שנה. אפשר להגיד שזה היה כמעט השיא, תיאמנו פגישה במרכז האימונים של הקבוצה האהובה שלנו ביום שני בבוקר לאחר ההפסד ההוא לרומא ולנגיחה של החלוץ המונטנגרי מירקו ווצ'יניץ'.
יום ראשון בערב, מצב רוח ירוד, אני עם הטלויזיה במלון רואה כמה שהאיטלקים מתווכחים ומדברים על הפנדלים שקיבלה נאפולי במתנה מהשופט מאורו ברגונצי במשחק מול יובנטוס, אחר כך צופה בתקצירי המחזור שבו גם אינטר השנואה לא הרשימה במיוחד ואפילו לאציו הפסידה לאודינזה בדקות האחרונות.
בבוקר אני מתארגן מהר ומאיץ בחבריי שיפסיקו להתעסק בשטויות. בינתיים למטה בחדר האוכל עם הקפוצ'ינו והקורנטו, כאשר הם רק מגיעים במעלית. לאחר מכן בשעת בוקר מוקדמת אנחנו צועדים לתחנת הרכבת אך לחוצים עקב מכונות הכרטיסים שלא עובדות. בעזרת עובד בתחנה הצלחנו איכשהו להסתדר וקנינו את הכרטיסים, בזמן הזה שעבר, התברר שהרכבת תאחר.
במילאנלו אנחנו פוגשים את איש התיאום שלנו והוא מכניס אותנו לתוך מתחם האימונים המרשים של אלופת אירופה. בכניסה לבית הקפה של המקום, אנחנו מבחינים בנפיל העצום ז'ליקו קאלאץ, השוער האוסטרלי-קרואטי שמאיץ בנו להצטלם איתו כי הוא מאחר לאימון. המאבטח ואיש התיאום מובילים אותנו לסיור במקום, אך אומרים לנו לא לעצור ולהפריע לשחקנים כאשר הם מתעמלים עם מוזיקה וחלק מהם גם המשיכו להתאמן על הדשא. בהמשך אנחנו תופסים את המאמן ועוזר המאמן, שני שחקני עבר מופלאים, קרלו אנצ'לוטי ומאורו טאסוטי, הם מבחינים בסדין המאולץ שחבר שלי הכין. מגיעות החתימות והצילומים. אני שהשתדלתי כמה שיותר להוריד פרופיל ולא רציתי ממש להתנפל על השחקנים כמו האחרים, קיבלתי מתנה ליום הולדת 17: שיחה קטנה עם אלסנדרו נסטה. אני מתקרב באיטיות ושואל אותו באיטלקית: “אתה יודע מאיפה אנחנו?” הוא עונה: “מאיפה אתם?תגיד לי אתה.” אני מחזיר: “טוב, שמע, אתה לוחץ ידיים לילדון של מילאן ישראל קלאב.” “תענוג.” אני מצליח להצחיק אותו עם ביטוי מפורסם של טוטי בדיאלקט הרומאי שגם נסטה מדבר 'Mo Je Faccio Er Cucchiaio', הוא מבין שאני מתכוון לדניאלה דה רוסי שניסה לחכות את טוטי בפנדל עם ההקפצה והחמיץ את ה2-0 של רומא {באיטלקית בתרגום חופשי, זה "כף"}. הוא ככה מנסה להתחמם ואומר לי במבטא הרומאי המפורסם: “קר פה לאללה, אני עושה אימון ובורח הביתה.” אני אומר: “דווקא מזג אוויר מצויין יש פה לדעתי, אתה תשמח לבוא לישראל בקצב הזה.” עוד שהוא 'ברח' הביתה, הבנאדם הסימפטי מצטלם עם שאר חבריי לטיול ומראה אין סוף סבלנות, כאשר קאחה קאלאדזה צועק לו מהמכונית שיבוא כבר.
מרוב עצם ההישג, לא האמנתי למה גרמתי בדיוק, איזה עבודה מצויינת עשיתי עם חבריי. לכן פספסתי כמה תמונות עם שאר השחקנים, בזמן שכולם כמו ילדים קטנים רצים אחרי השחקנים. אני קיבלתי את הרגע שלי, אבל לצערי הוא לא תועד בגלל סוללות גמורות. הבאתי גביע קטן עם הקדשה לפאולו מלדיני, האליל שלי והקפטן הנצחי של הקבוצה והוא ככה עם "Grazie ragazzi”. הייתי המום ועדיין קשה לי לעכל את מה שקרה. גם עם דאריו שימיץ' החלפתי כמה מילים על הנעשה בין נבחרתו לנבחרת רוסיה, אנגליה וישראל ולבסוף אמרתי לו תודה בקרואטית: “Hvala”. הוא אמר לי: “Bravo, Bravo.”
עוד שהציעו לי ללכת לאכול ב20 אירו ביחד עם 7 חבריי, עוד ניסיתי לשקול את זה, אבל הבנתי שעדיף לגווע ברעב ולראות עוד שחקנים. את מאסימו אמברוזיני ראיתי מנשנש משהו ובאתי אליו ובירכתי אותו בבירכת בתאבון, היה ממש מוזר לראות מישהו שאתה רואה כל הזמן על המסך הקטן ופתאום בא ומחבק אותך. בנוסף אל השיחות הקטנות האלה, הצלטמנו עם רוב הסגל: דידה שכמעט ברח לחדר האוכל, ואלריו פיורי השוער השלישי, קאפו עם הפלאפון והקפושון שעל ראשו, קאחה קאלאדזה שכאמור חזר הביתה עם אלסנדרו נסטה, אמרסון הפומה ששמח להצטלם, אלשנדרי פאטו הילד שגדול ממני בשנה וקצת, ג'נארינו גאטוזו שהראה פרצוף זועף כמו תמיד, קלארנס סיידורף שהיה נחמד לכולנו ויצא מהמכונית ושם את דבריו בסבלנות, מארק יאנקולבסקי שהלך עם קביים עקב הפציעה, יוהאן גורקוף הכישרון הצרפתי שבא מראן, ג'וזפה פאבאלי הקשיש, אנדראה פירלו שניסה להכנס למכונית מהחניה והתקשה, דניאלה בונרה שאיתו תפסתי תמונה אישית כאילו שנינו חברים טובים, סרז'יניו שאמרתי לו: “Muito Obrigado” והוא ענה לי: “De Nada”, קאקה ואחיו הקטן דיגאו שעשינו איתם תמונה קבוצתית ביחד הסדין, בדיוק כמו קרלו אנצ'לוטי. בנוסף גם רונאלדו שרצה כבר להכנס לאאודי שלו ואפילו ווילי אובמיאנג הצרפתי-גאבוני שהיה מאוד סבלני גם הוא. דווקא האנטיפטי הרשמי היה כריסטיאן ברוקי שלא רצה אפילו להתקרב....הייתה גם תחושה שבילי קוסטקורטה גם רצה לברוח מאיתנו שהבחין בי. חשוב גם לציין את הגביע הנוסף שנתתי לסילבאנו ראמאצ'וני, הטים מנג'ר של הקבוצה, שלצערי, חוץ ממני, אף אחד לא זיהה.
אני לא יודע איך האחרים הרגישו ברכבת בחזרה למילאנו, אבל אני הייתי מותש ולא הרגשתי את רגליי. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, האם יש עוד חלומות שאני יכול להגשים? אני בכלל חלמתי על ביקור כזה, בעוד אוהדים מקומיים נמצאים על הגדרות ומקנאים בי. הרגשה ביזארית שאני לא יכול להסביר במילים.

יואב, משתחצן ותופס תחת.

http://i98.photobucket.com/albums/l265/sheva23/yoav_nesta.Xxx

 

http://img134.imageshack.us/img134/8849/bonerakm8.Xxx

 

http://www.uploadgeek.com/uploads456/1/ambrosini.Xxx

 

http://www.uploadgeek.com/uploads456/1/pato.Xxx

 

http://www.uploadgeek.com/uploads456/1/serginho.Xxx

 

עדיף לשלם 20 אירו ולאכול בחדר האורחים?

יואב, "מאסימו, תעביר ת'פלפל!".