כתבתי גם בעבר,גם לפני רגע,הצערה בהגיון,הצערה בתהליך, פרגוסון לא זורק את גיגס,סקולס ונוויל ביונייטד כשהגיעו ומגיעים צעירים, להיפך,משלב אותם בשכל,בהדרגתיות,לטובת הקבוצה ולטובת הצעירים שיכולים ללמוד מנסיון של אחרים. מקלארן ניסה לעשות שרירים על ההתחלה ושלח את בקהאם מחוץ לסגל, כמו קאפלו בריאל מדריד עונה שעברה גם הוא הבין את גודל הטעות, אצל קאפלו זה הצליח והם זכו באליפות,בנבחרת זה כבר היה מאוחר מדי. בנבחרת גם לא היתה הצערה ממשית,דיברו על זה,בשטח זה לא ממש התרחש להוציא סנונית פה ושם. נבחרת אנגליה עד גיל 21 נכשלה בקיץ בלי קשר להגעה לחצי הגמר, הכדורגל שהיא הציגה היה חלש,משעמם,עצוב, וזה עם סגל חזק וכישרוני אבל גם בנבחרת הצעירה ההתאחדות טעתה כשמינתה מנג'ר חסר נסיון שהתחיל בתפקיד כמאמן זמני,סטיוארט פירס. העיתוי בנסיון להביא את סקולארי היה טעות,שוב התאחדות של ליצנים. על ראמוס אני לא חושב שהסתכלו לכיוון. כל ליגה בכירה באירופה טובה יותר מהנבחרת המקומית,לא רק באנגליה, וכשפלאטיני,פרגוסון ואפילו בלאטר מדברים על עניין כמות הזרים ולהגביל זאת,זו אחת הסיבות, הכדורגל ברמת הנבחרות יורד ברמתו מטורניר לטורניר ובאנגליה זה בא לידי ביטוי בצורה קיצונית. לפני 4 שנים באליפות אירופה פגשנו את קרואטיה,ניצחנו בקלות תוך תצוגת כדורגל יפה 4-2, בקרואטיה עשו שיעורי בית והתוצאות בהתאם,עכשיו זה התור שלנו, בדיוק כמו שעשינו אחרי שנכשלנו לעלות לגביע העולמי ב 94,ביורו 96 למרות שלא זכינו היינו הנבחרת הטובה באירופה. Der Kaiser תראה את הסרט סבבה,תראה עם מי יוד'לה היה,הנספחת הנרווגית,וואלה שווה לא פחות מגביע עולם, אז צוחק מי שצוחק אחרון.
לפני שיצאתי מהפוגי, חבוט, המום, נדהם, שמעתי כמה חבר'ה מנסים להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שאנגליה הפסידה בוומבלי. כשנכנסתי לאוטו הדבר היחיד שניסיתי להיזכר בו הייתה הפעם האחרונה שבכיתי. כשהדלקתי את האוטו קפץ הדיסק ששמתי בדרך האוסף של הקיור. קיור באנגלית זה תרופה, ועדיין לא נמצא המדען שיפתח תרופה לצלקות כדורגל. בינתיים אני אסתפק בתרופה מונעת. מאמן חדש יהיה נחמד. בעיניי דמעות זה לא בכי. דמעות זה דמעות. בכי זה בכי. דמעות הן תגובה בלתי רצונית של העין, והן יכולות לבוא כשאתה עצוב. הן גם יכולות לבוא כשאתה מקלף בצל, או כשיש לך חום (ולי כל היום יש חום, ועדיין לא ירדו דמעות). בכי, לעומת זאת, הוא חוויה רגשית חזקה שמשלבת דמעות. כשאתה בוכה זה אתה מול מה שלא יושב למעלה. זו קריאה נוראית לעזרה, זו אחת החוויות הרגשיות החזקות שאדם יכול לעבור, וזו תופעה שאמנם קיימת אצל עוד חיות, אבל אצל בני אדם היא מקבלת ערך מוסף, ערך רגשי. בצדק. השיר הראשון שמתנגן הוא Lovesong, פשוט כי שמעתי את Lullaby ממש לפני שהחניתי את האוטו. הוא שיר טוב שמעולם לא הבנתי איך דווקא הוא השיר שהכי מזוהה עם הקיור. היום בפעם הראשונה הצלחתי להתחבר למילים שלו. לא משנה כמה רחוק, אני תמיד אוהב אותך. אמנם אני לא מתכוון לבחורה כמו רוברט סמית', אבל אני בטוח שגם לגותי המוזנח קצת כואב עכשיו בלב בגלל המשחק מול קרואטיה. הגשם מטפטף לחלון הפתוח שלי. אני מרגיש שאני חייב לסלק מעצמי את צחנת הסיגריות המחליאה, ועם החימום זה אפילו מרגיש קצת נעים, למרות שעדיין קר לי. ואני לא יכול שלא לחשוב... איזה מסכן ג'ים, החבר שלי מאנגליה. הבן אדם שילם השנה כמעט 2000 פאונד בשביל לנסוע לישראל ולרוסיה. הבן אדם קרע את הכיס המאומץ שלו בשביל תיקו והפסד, הוסיף לדרכון אי אילו אלפי קילומטרים ובשביל מה? אחרי Lovesong מתחיל Never Enough. השיר הזה מצויין ואחד האהובים עליי, אבל במקור הוא שיר מצויין מאלבום מזעזע. אני מנסה לחשוב מי היה מצויין בין אוסף המזעזעים של היום וחושב רק על אחד דייויד בקהאם. לא מספיק... כמו שאומר רוברט סמית' כמה שאני לא מנסה ולוחץ, זה פשוט לא מספיק. 10 שנים והנבחרת הזו, על כל כשרונותיה, לא מתפקדת בלי בקהאם, והיום גם זה לא הספיק. ד"ש למקלארן שרוב הקמפיין טרח לייבש אותו בבית במדריד. ואיזה מסכנים ג'ים, משפחתו וחבריו. הם נסעו היום מניונאטון (ליד ברמינגהאם) עד ללונדון, יצאו מוקדם מהעבודה, עמדו שעות בפקקים, שילמו את האגרה המחורבנת שהגה קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון, שילמו 8 פאונד כדי לחנות קרוב לוומבלי. 90 דקות לא כולל הפסקות ותוספת זמן בגשם שוטף, ובשביל מה? אני עדיין סהרורי משהו ולכן נוסע על לא יותר מ-80 קמ"ש. גשום בחוץ, החלון עדיין פתוח והגשם ממשיך לטפטף עליי. גם כשאני אגיע הביתה צחנת הסיגריות לא תיעלם ומחר יום עבודה, צריך להתקלח ולהתארגן לקראת יום חדש, ואני לא יודע בכלל מה אני ארגיש כשאני אקום בבוקר. אני אקום בהרגשה שהיום יום רביעי. אני אחשוב שאולי כמו בסרט ההוא עם ביל מאריי, אפשר לחיות יום מחדש אבל זה לא יקרה. אני אתעורר ליום חמישי, אפתח את הטלפון הסלולרי ואקרא את ה-SMSים, שילוב של הקנטות עם השתתפות בצער. אני אחשוב בשביל מה בשביל מה לעזאזל פתחתי את הטלפון מלכתחילה. כבר הפסקתי להתעניין במוזיקה שברקע ומעדיף להחליש אותה עד הסוף. איזה מסכן אלון, מנהל פאב הפוגי דיו. בחור נהדר, מפעיל יופי של עסק תוך התחשבות נפלאה בצרכנים שלו. זה נראה מובן מאליו לחלק אבל לא כל מנהלי הפאבים כאלה. אני חושב על איך ייראה הפאב ביוני. אני נזכר איך הוא נראה ביוני 2006. אני בטוח שזה לא ייראה ככה. אני בטוח שהשיקולים שלו אינם רק כספיים אבל אני לא יכול לחשוב על איזה סיבה תהיה לפתוח את הפאב ביוני. בשביל מה?? מה שיעבור על אלון הוא כאין וכאפס לעומת מה שיעברו בעלי הפאבים באוסטריה ושוויץ שבטח ייאלצו הבוקר להוריד במניין האלכוהול שכבר סיכמו עם הספקים. האנגלים לא יבואו, הסקוטים לא יבואו. מי ישתה? האיטלקים? הרוסים? באופ"א יצטרכו השבוע לעשות הערכת נזקים למה שקרה ביום רביעי בערב, כי שתייה זה רק קצה הקרחון של הנזק שייגרם בעקבות החוסר באנגלים באוסטריה, שוויץ. באוסטריה יחשבו לעצמם "עד שקיבלנו טורניר גדול לארח".... ובכלל, גם אני מסכן. כל אוהדי אנגליה ברחבי העולם מסכנים. גם סקוט קארסון מסכן יום בהיר אחד בסוף קמפיין הפך לשוער הראשון של הנבחרת ומחר יישא את תואר השעיר לעזאזל התורן. ואיזה מסכן דייויד בקהאם שסופית יסיים את הקריירה ללא תואר עם נבחרת אנגליה. גם ג'רארד, למפארד, פרדיננד ושות' לא יגיעו זאטוטים לדרום אפריקה (בהנחה שנהיה שם). ההלם נמשך ואני כבר כמעט בבית ומחליט להחזיר קצת את המוזיקה. מזפזפ טיפה בשירים ונוחת בדיוק על Boys Don't Cry, השיר שפותח את האלבום. בנים לא בוכים, אז קיבינימט, מה תקוע לי כל הדרך בעיניים?
הייתי שמח יותר אם מי שמינה אותו היה מקבל בעיטה בתחת. לחבורה במגדל השן יש אחריות לא פחות גדולה. COME ON ENGLAND
תיכף מצעד השמות המחליפים יוצא לדרך, מאמן אנגלי או זר, דיברנו על זה בזמן ובסיום המשחק אתמול בפאב, ירד הרבה גשם בלונדון בזמן המשחק,מקלארן עמד עם מטרייה גדולה בעוד ביליץ התרוצץ על הקווים כמו משוגע ונרטב עד לעצמות, מי שזה לא יהיה,שיביאו אחד שלא מפחד להרטיב את השיער בגשם זלעפות, הארי רדנאפ זו הבחירה שלי, אנגלי,מנוסה והכדורגל שהקבוצות שלו הציגו תמיד היה אטרקטיבי,גם בימים אלה עם פורטסמות, שחקני הרכש שהביא במשך השנים יכולים ללמד על איך הוא רואה את המשחק,תשאלו את ברקוביץ.
וייתן ללאמפרד לשחק כמו שהוא צריך, בכירה מצויינת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx אני חושב שההתאחדות האנגלית תעשה כמו גרמניה עם קלינסמן ושירר ימונה.
מה שהצליח פעם אחת לא אומר שזה יצליח שוב. לגרמניה היה את עוזר המאמן יואכים לאוו שניהל הכל וקלינסמן היה מכניס רוח בשחקנים. פעם אחת זה עבד, אבל בהולנד ובמקומות אחרים זה כשל בענק. לתת למאמן צעיר נבחרת גדולה עם כל הלחץ בלי ניסיון, זה להעמיק את הבור שכבר חפרו בהתאחדות האנגלית שהביאו שלל מאמנים גרועים.
לא הייתי רוצה לראות את שירר או את קלינסמן. רדנאפ באמת נשמע בחירה מצויינת לא חשבתי עליה כל כך, אני לא סגור עליה במאה אחוז אבל מבין המאמנים האנגלים הוא הבחירה הראשונה לדעתי. הלוואי ומוריניו יהיה המאמן אולי לא כדורגל הכי אטרקטיבי אבל לא יודע מה איתכם אני רוצה לראות תוצאות, עם סגל שכזה מוריניו יכול להוציא המון לדעתי ולא כדורגל הכי נאה לעין אבל אני יכול להסתפק עם תצוגה נחמדה ושוטפת, שליטה במרכז המגרש השדה עם שחקנים כמו שלנו היא חובה והוא יכול לעשות את זה.
מגיע לאנגלים שלא עלו.חצי טורניר הם שיחקו קלס ועכשיו הם רוצים לעלות?וחוץ מזה מזל שהם לא עלו כי הודות ל"ביג סטיב" הם היו חוטפים הפסדים מוזרים לנבחרות יחסית חלשות(אוסטריה,שוויץ ועוד)ויותר מזה סטיב מקלארן היה מקבל גיבוי מהאתחדות האנגלית.
אך ורק ז'וזה מוריניו... הבנאדם פנוי להובלות, ווינר מוכח ואחד שהשחקנים ייתנו את התחת בשבילו למרות שהוא לא אנגלי, טקטיקן בחסד, הוכיח בפורטו בזמנו שהוא יודע להעמיד קבוצות לטורנירי נוקאאוט כמו שצריך (וזה שונה מלהעמיד קבוצות לליגה ארוכה). אני יודע שהיו ראיונות בהם הוא אמר שהוא לא מעוניין במיוחד באימון נבחרות, אבל היו גם ראיונות בהם הוא אמר שהוא ישמח לאמן את נבחרת אנגליה ביום מן הימים... היום הזה הגיע לדעתי. אנגליה פנויה, הוא פנוי, את הכסף הרב שהוא ידרוש יש, יאללה, קדימה, לסגור עניין.
