AW forever אתה חוטא בזה שאתה מכליל ומכנה את אוהדי ארסנל האנגלים שרוצים לראות תוצרת מקומית משחקת בקבוצה שלהם כ:"בוקים אנגלים או old timers" במיוחד כשהמציאות בשטח,שם באנגליה,מראה תמונה אחרת לגמרי! גאווה לאומית,מקומית איננה דבר רע או פסול, מה גם שאף אחד לא מדבר על קבוצה נטו של אנגלים,בלי זרים אף אחד לא מדבר על שנאת זרים,אין קשר לאימפריה הבריטית, זה הדבר שאתה ואחרים פה לא מבינים,אין קשר בין הדברים!!! דני סימפסון שחקן צעיר של יונייטד,גדל בסלפורד,עכשיו עושה את צעדיו הראשונים בקבוצה, איזו גאווה מקומית זו לאוהדים שדווקא בעידן הכסף הגדול,של שחקני רכש מכל העולם,עדיין יש שחקן משלהם,שצמח וגדל בשכונות של מנצ'סטר,למד בבית הספר שלהם,הלך לאכול פיש אנד צ'יפס באותו המקום כמוהם,לצידם, ולאוהדים שעקבו אחריו מאז היה בקבוצות הילדים ואחר-כך נערים,נוער ביונייטד ממשיך הלאה לקבוצה הבוגרת ולכדורגל תחת הזרקורים של כל העולם, קירבה מהסוג הזה בין אוהד לשחקן,לקבוצה,אף שחקן רכש טוב ככל שיהיה לא יכול לגרום, כמה טוב זה שלילד מקומי יש אפשרות לגעת בחלום כי השכן שלו בשכונה הוא החלום. לפני כמה שבועות סימפסון סיפר שהוא בהלם איך הופעה אחת בקבוצה הבוגרת גרמה לאחר מכן לילדים לבקש ממנו חתימות בשעה שהוא הלך לאסוף את אחותו מבית הספר המקומי בשכונה שלו, איזה כיף זה שבשבתות הכל גדול וזוהר,סימפסון במדי יונייטד על הבמה הגדולה ביותר של הכדורגל העולמי ולמחרת הוא אוסף את אחותו מבית הספר בשכונה הרגילה,בחיים רגילים,אחד משלהם. איזה כיף זה לילד מקומי לראות בטלוויזיה או במגרש עצמו את יונייטד ואת סימפסון משחק ולהגיד לאבא שלו שישב לצידו,הנה דני,אתמול פגשתי אותו מחוץ לבית הספר,אני לומד עם אחותו ואבא שלו שותה באותו הפאב עם אבא של סימפסון, מה רע בזה? מה פסול בלרצות את זה? מה נורא ברצון של אוהד יונייטד,ארסנל,דרבי,פולהאם,אברטון....אנגלי,מקומי לראות את המסורת הזו של שחקני בית מקומיים ממשיכים לשחק בקבוצה שאותה הם אוהדים,שאחריה הם הולכים בטוב וברע במשך כל ימי חייהם, הולכים תרתי משמע ולא רק צופים דרך הטלוויזיה מישראל הקטנה, מה שרואים משם לא רואים מכאן והזילזול והבוז הזה שלך ושל אחרים לגבי הרצון הזה,ההכללה והקריאה המזלזלת של אוהדים מהסוג הזה כנחותים או בורים לא מוסיפה לך ולהיפך,הופכת אותך לבור ולנחות.
מסכים עם כל מילה של סטרטפורד ומבקש לחדד - אנשים כאן אומרים שהם אוהבים את התרבות האנגלית, ומדברים על כמה שהמסורת היא שנותנת ערך מוסף לליגה. בסופו של דבר יש כאן קצת סתירה מבחינת אותם אנשים, שמאמצים את זה איפה שנוח. הכדורגל האנגלי הוא הרבה יותר מרק כדורגל, המסורת היא חלק ממנו ואין מה לעשות - זו המסורת, אותו דני סימפסון הוא המשך ישיר של דורות על גבי דורות של שחקנים מקומיים. ג'יימי אוהרה אינו שחקן גדול. אבל המחוייבות שלו לקבוצה, ההערכה שלו לסמל של הקבוצה שלימדה אותו כדורגל ממש מהיסוד של איך למסור כדור, גדולה בהרבה מזו של כל ג'ינאס או שחקן אחר. התוצאה היא לא הכל, גם הדרך. וכשאני רואה את אוהרה, ששלוש שנים שיחק במגרשים הקשוחים באנגליה כדי לחזור אלינו מחושל, וכשאני יודע שמי שהקפיץ אותו הוא דווקא מאמן ספרדי מהבכירים באירופה - זה נפלא, וזה לוקח את האהדה וההערכה למחוזות נפלאים.
במקום להתייחס לדני סימפסון, תתייחס לאנאלוגיה שנתתי לגביי בית"ר והקהל שלה- דוגמא לצד הפחות זוהר ויפה של בדיוק אותה גישה.
אתה מנסה לייצר פה מציאות מדומה. גם אני דיברתי עם מספיק אוהדים אנגלים של ארסנל שלא מעניין אותם אם השחקן אנגלי או לא, כי יש כאלה שחיים בעבר ויש כאלה שחיים בהווה. אל תצטדק עכשיו בבקשה עם 'גאווה לאומית' כי כולנו הרי יודעים מה עומד מאחורי כל הטיעונים והדברים האלה. לא סתם חתמו על אמנת רומא לפני 50 שנה, לאירופאים נמאס מכל המלחמות, נמאס מכל ההרוגים והם החליטו לחיות ביחד כקהילה אחת כאשר מדינות לא תאיימנה טריטוריאלית על הריבונות של מדינות אחרות ביבשת. חלק מזה, זה טשטוש הגבולות, הסכמי שנגן והסכמים אחרים שיצרו את גוש הסחר הגדול ביותר בעולם וגם ישות על מדינתית שלא מוגדרת במאפייני לאום,דת וגזע. אתה ואחרים גם ממשיכים להטעות פה אנשים שלא כל כך בקיאים בתחומי ההגירה , וכמו שכתבתי לאופיר בעמוד הקודם, יש באיחוד האירופי כיום כ- 500 מיליון תושבים כמדומני ב-27 מדינות, אשר כל אחד מתושביהן יכול לעבור לגור,לעבוד וללמוד באחת מכל אותן 27 מדינות. כמעט מחיתי דמעה בעקבות הסיפור קורע הלב של דני סימפסון, זה ממש הגרסא המודרנית של "הלב" http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx אתה מחטיא את המטרה, כי לאף אחד מאיתנו אין התנגדות שיהיו שחקנים אנגלים כמו שאין לנו התנגדות שיהיו שחקנים איטלקים,בולגרים או אסטוניים. העניין הוא שבעידן הכדורגל המקצועני, הלאום לא משחק תפקיד בליגות אלא בכדורגל הנבחרות. באירופה יש מעבר חופשי של בני אדם,סחורות והון, וגם הכדורגל נכנס תחת זה. ולכן, שחקן כדורגל צריך לשחק אך ורק על פי רמתו המקצועית ולא לפי הלאום.
אוהדי בית"ר אומרים שהם לא רוצים שחקן ערבי חד משמעית, האוהד האנגלי של ארסנל לא אומר שהוא לא רוצה צרפתי,איטלקי,גרמני,יהודי,מוסלמי,בקבוצה שלו,הוא כן אומר שבנוסף ! הוא רוצה לראות גם את האנגלי. זה הבדל של שמים וארץ! ועוד דבר לגבי הדוגמא שלך עם אוהדי בית"ר, להביא דוגמא ממדינה שעדיין שרועה במלחמה עם הצד הערבי,זה שגר בסמוך ובתוכה ולהשוות את זה לאנגליה או לכל מדינה אחרת באירופה זה כל-כך לא נכון וחסר הגיון. רודס, בפעם המי יודע כמה, אין קשר בין טישטוש הגבולות,הסכמים כלכלים וכל מה שלמדת באוניברסיטה לבין מה שאני כתבתי, אין קשר בין החיוב או השלילי של איחוד אירופה(ויש גם מזה וגם מזה)לבין כדורגל! אתה מדבר על לאום בקונוטציה השלילית של הדבר, האוהד המקומי לא מתכוון או רואה זאת כדבר שלילי,הרצון לראות גם שחקן מקומי בקבוצה שלו. ואם הסיפור שלי על סימפסון ריגש אותך,אני מרוצה,סימן שהרגישות שבי באה לידי ביטוי גם בכתיבה לא רק במציאות.
רודס, אין לאף אחד בעייה אם ונגר מעדיף שחקן זר טוב על פני שחקן אנגלי בינוני. הבעייה נוצרת כשהוא מתחיל להעדיף שחקן זר בינוני על פני שחקן אנגלי בינוני (מקרה סיגאן-אפסון). בליגה מסתובבים לא מעט שחקנים שעם הליטוש של ונגר היו יכולים להצליח בגדול בארסנל-סטיב סידוול למשל, ומשום מה ונגר ויתר על הצ'אנס לעשות מהם שחקנים גדולים.
אווו... זו ממש לא אותה הגישה. ההבדל הוא הבדל תהומי. ההבדל הוא בין ההזדהות הקומונלית, הקהילתית (המבורכת והטבעית לכל אדם באשר הוא. גם בארץ בדוגמאות כמו הפועל קטמון או הפועל אוסישקין) לבין גזענות בלתי נסלחת ("קומץ" אוהדי בית"ר שישרפו כל שחקן ערבי שיגיע למועדון). ההבדל הוא, בפשטות, בין לאומיות וקהילתיות, לבין לאומנות וגזענות - יחי ההבדל הדק. מי שלא מבחין בהבדל הדק, ומבחינתו אין רצף של גוונים בין הקצה האחד של קוסמופוליטיות וגלובליזם לבין הקצה השני של לאומנות וריאקציוניזם חשוך - רואה רק בשחור או לבן. שוב, לא מדובר פה בלאומיות, או בהסטוריה של הלאומים באירופה. לא מדובר פה באלף שנות מלחמות לאומים ביבשת המדממת, לא מדובר פה ב"לאומיות אקדמית" נוסח סימסר ב' של שנה א' במדעי המדינה. מדובר פה, פשוט, בתחושת שייכות לקהילה. בתחושת הזדהות למי שאתה מהיכן שאתה. בקהילתיות. והאבסורד הוא, שאותו כל הפוליטיקאים באירופה עדיין, כנראה, לא הפנימו, הוא שככל שהלאומיות באירופה מטשטשת, וככל שהגבולות ביבשת הולכים ונעלמים - כך מתחזקות תחושות ה"שבטיות", הקהילתיות, הרצון להתחבר למשהו אחר - מקומי. אירופה אולי הופכת ליבשת מאוחדת, גלובלית, אך עם זאת גם מתפקרת לאלפי אלפים של פרגמנטים ורסיסי רסיסים של אוטונומיות תרבותיות בסדר גודל של לעיתים שכונה, עיר או איזו שפה נשכחת שמדוברת בפיותיהם של כמה עשרות זקנים. הפוליטיקה הצינית, לוקחת את אירופה לאופק אחד (אכן מבורך) של טשטוש הלאומים, אך האנשים לא משתנים כל כך מהר, ומוצאים את הדרך חזרה (תקרא לזה ריאקציה) דרך אפיקים אחרים - כדורגל למשל. ועוד הבדל קטן בין הגישה שמייצגים כאן סטרטפורד-אנד והוטספר (שאני לחלוטין תומך בה, כמובן) לבין הגישה החשוכה של הדוגמא שהבאת (אוהדי בית"ר) הוא שפה מדובר בשחקן אנגלי אחד לרפואה בסגל הפותח של קבוצה אנגלית (לכאורה) שכולה לא-אנגלים, ושם מדובר במשהו אחר לחלוטין - בלשלב שחקן ישראלי אחד, ראשון, אחד בין רבים, בן דת מוחמד, בקבוצה ישראלית.
סטראטפורד, הטיעונים הם אותם הטיעונים- גם אוהדי בית"ר טוענים ששחקן ערבי "יפגע באופי של הקבוצה", בדיוק כמו הצורך הלא מובן שלך לראות אנגלים בכל מחיר, טובים או רעים, העיקר שיהיו אנגלים שמסיעים את אחותם לבצפר ואוכלים פיש אנד צ'יפס בשכונה. מעניין אם בעוד שנתיים דני סימפסון יעבור תמורת חצי מיליון ליש"ט לסווינדון עדיין תחשוב שהסיפור שלו כזה רומנטי. תרנגול, לאומיות זו המילה המכובסת ללאומנות, מרחוק זה נראה לנו זוהר אבל זה אותו השיט.
בהחלט יש לכם בעיה, כי היום זה עם אירופאים, מחר אפשר להגיד שבארסנל יש יותר מדי שחקנים שחורים, מה ההבדל?! לקבוצת כדורגל יש כמות מסוימת של שחקנים שהיא יכולה להכיל. בדיוק כמו שכל מי שגודל באקדמיות הנוער , רוב הסיכויים שלא יעלה לקבוצה הבוגרת כי אולי מכל שנתון עולה שחקן אחד או שניים, ולכן מערכת הסקאוטינג בכל הקבוצות חייבת לעבוד בכל ימות השנה כדי לדאוג לעתיד, וחלק מהעניין הזה הוא העובדה שיש לא מעט שחקנים שיאלצו לחפש צ'אנסים בקבוצות אחרות. אם סידוול היה מספיק טוב עבור ונגר, הוא היה נשאר, אם אפסון היה מספיק טוב הוא לא היה מגיע לבירמינגהאם ואחרי זה לווסט האם, אם בנטלי היה טוב הוא היה נשאר. ושוב סיגאן הוא לא זר, הוא אירופאי בדיוק כמו שאפסון אירופאי. סטרטפורד, בוודאי שיש קשר בין כל מה שכתבתי וציינתי , רק שלא נוח לשמוע או לקרוא זאת כי זה מפריך את מה שאמרת. בוודאי שיש קשר ישיר בין ה- EU לבין כדורגל. באנגליה ספציפית (ואני אומר זאת מאחר שלמדתי וגרתי שם) יש את תופעת ה- SCEPTICISM בכל מה שקשור לאיחוד האירופי, זה לא חדש לי. אני מדבר על לאום בקונוטציה השלילית שלו כי זוהי דעתי על לאום ואני מניח שלא אשנה אותה. בקשר לסימפסון, מה יהיה עוד שנתיים שהוא יעבור ל-QPR? מי ייקח את אחותו מבית ספר?
AW forever, זה שאין שחקן אנגלי בארסנל בהחלט פוגע בצביון של הקבוצה. רודס, גם אני גרתי באנגליה,במנצ'סטר ואני יודע עד כמה היו גאים היו האוהדים מצד אחד להחזיק דגל צרפת עם הדפס של קאנטונה עליו לבין הריגוש לראות את פול סקולס משחק על הדשא. ואם אתה חושב שסיגאן לא זר באנגליה ואפסון לא זר בצרפת כי הם שייכים לאיחוד האירופאי אתה חי בנדמה לי. ולשניכם, ביונייטד אם זה לא יהיה סימפסון יהיה מישהו אחר,אנגלי,מקומי,תוצרת בית. בארסנל של ונגר....
כשתתבגר ותצא מהקופסא שלך, אני אשמח להסביר לך את הדעה הזאת בפירוט. עד אז- אני אבקש ממך להימנע מהודעות שכמנהל היית ישר מוחק אותן.
אווו... זו ממש לא אותה הגישה. ההבדל הוא הבדל תהומי. ההבדל הוא בין ההזדהות הקומונלית, הקהילתית (המבורכת והטבעית לכל אדם באשר הוא. גם בארץ בדוגמאות כמו הפועל קטמון או הפועל אוסישקין) לבין גזענות בלתי נסלחת ("קומץ" אוהדי בית"ר שישרפו כל שחקן ערבי שיגיע למועדון). ההבדל הוא, בפשטות, בין לאומיות וקהילתיות, לבין לאומנות וגזענות - יחי ההבדל הדק. מי שלא מבחין בהבדל הדק, ומבחינתו אין רצף של גוונים בין הקצה האחד של קוסמופוליטיות וגלובליזם לבין הקצה השני של לאומנות וריאקציוניזם חשוך - רואה רק בשחור או לבן. שוב, לא מדובר פה בלאומיות, או בהסטוריה של הלאומים באירופה. לא מדובר פה באלף שנות מלחמות לאומים ביבשת המדממת, לא מדובר פה ב"לאומיות אקדמית" נוסח סימסר ב' של שנה א' במדעי המדינה. מדובר פה, פשוט, בתחושת שייכות לקהילה. בתחושת הזדהות למי שאתה מהיכן שאתה. בקהילתיות. והאבסורד הוא, שאותו כל הפוליטיקאים באירופה עדיין, כנראה, לא הפנימו, הוא שככל שהלאומיות באירופה מטשטשת, וככל שהגבולות ביבשת הולכים ונעלמים - כך מתחזקות תחושות ה"שבטיות", הקהילתיות, הרצון להתחבר למשהו אחר - מקומי. אירופה אולי הופכת ליבשת מאוחדת, גלובלית, אך עם זאת גם מתפרקת לאלפי אלפים של פרגמנטים ורסיסי רסיסים של אוטונומיות תרבותיות בסדר גודל של לעיתים שכונה, עיר או איזו שפה נשכחת שמדוברת בפיותיהם של כמה עשרות זקנים. הפוליטיקה הצינית, לוקחת את אירופה לאופק אחד (אכן מבורך) של טשטוש הלאומים, אך האנשים לא משתנים כל כך מהר, ומוצאים את הדרך חזרה (תקרא לזה ריאקציה) דרך אפיקים אחרים - כדורגל למשל. ועוד הבדל קטן בין הגישה שמייצגים כאן סטרטפורד-אנד והוטספר (שאני לחלוטין תומך בה, כמובן) לבין הגישה החשוכה של הדוגמא שהבאת (אוהדי בית"ר) הוא שפה מדובר בשחקן אנגלי אחד לרפואה בסגל הפותח של קבוצה אנגלית (לכאורה) שכולה לא-אנגלים, ושם מדובר במשהו אחר לחלוטין - בלשלב שחקן ישראלי אחד, ראשון, אחד בין רבים, בן דת מוחמד, בקבוצה ישראלית.
אין שום בעיה ופגיעה בצביון ארסנל, להזכירך עדיין מועדון הצמרת היחיד שבבעלות אנגלית, וכמובן שאנחנו עדיין משחקים בלונדון ולא בכוכב יאיר. אני לא חושב שאני חי בנדמה לי, כיום אין הבדל בין אף אחד מ-500 מיליוני האזרחים שחיים באיחוד האירופי. ביונייטד יהיה מישהו אחר,אנגלי וגם "זר", וגם בארסנל יהיה מישהו אחר וגם "זר". עברו חלפו להם הזמנים של 11 שחקנים אנגלים/בריטיים בהרכב (זה כנראה שייך לדיון "אנגליה הישנה ויציעי העמידה").
רודס, אתה ראש קטן. לפי הספר, סיגאן לא זר ואפסון לא זר. אבל בפועל, אירופה היא לא מדינה אחת כמו שאתה מתאר, עדיין יש דבר כזה שנקרא מדינות, ולכן מבחינת ההיגיון הבריא סיגאן הוא שחקן זר. והבדיחה שלך עם שחקנים שחורים ממש קורעת מצחוק, כאילו שחסרים אנגלים שחורים. ואיך זה שסידוול מספיק טוב בשביל צ'לסי אבל בשביל ארסנל לא?
