זה בעצם אותו הדיון שהתפתח היום בשרשור "חדשות, שמועות והעברות", בדבר האם זה לגיטימי (חוקי לבטח כן, אבל האם גם לגיטימי ?) להפקיע מועדון או נבחרת משורשיהם, מביתם, מקהל האוהדים שלהם, מזירת ההתייחסות שלהם תמורת "נצחון בכל מחיר". גם מועדון, לבטח נבחרת לאומית, מסמלים משהו. השתייכות כזו או אחרת, השתייכות לקהילה (קטנה יותר במקרה של מועדון, שבסיסה בעיר או בשכונה) או השתייכות ללאום במקרה של נבחרת. זה לא דבר שנמדד בכסף, ואפילו לא יכול להמכר תמורת הצלחה. ניסיון שכזה, "לשדרג" נבחרת לאומית ע"י קניית שכירי חרב ממקום אחר בעולם הוא נסיון נואל (וציני מאין כמותו) שמפספס, וממסמס את הרעיון הנשגב, לדעתי, שבנבחרת לאומית. גם אם אין בכל הממלכה, אף לא שוער אחד ברמתו של אלמוניה - כך יהיה. האנגלים ירמו בראש ובראשונה את עצמם באם יחזקו את נבחרתם בשוער ספרדי. וצודק ספרס229 - השאלה היא לא מה האזרחות של האדם אלא מה הלאום שלו; אם אלמוניה חי באנגליה, מדבר אנגלית ביומיום, מעורה בחיי המדינה ומרגיש אנגלי, אני לא רואה סיבה שלא ישחק בנבחרת. הבעיה היא, שהוא -כנראה- ממש לא כזה. לפיכך, השאלה שצריכה להשאל היא לא מהם חוקי ההגירה הרלוונטים באנגליה ובאירופה לגבי אלמוניה. השאלה היא לא של חוקים בכלל, אלא של לגיטימציה. של עקרון. וסליחה ספרס229 על שגנבתי ממך...
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx גם אם פברגס לא היה רושם הופעות בינלאומיות בספרד והיה מקבל אזרחות אנגלית הייתי מתנגד לצירופו לנבחרת. נבחרת א-נ-ג-ל-י-ה.
2-1 מתאזרחים בנבחרות גדולות ב10 שנים האחרונות? קאמורנסי,איטליה. דקו,פורטוגל. טוראם,צרפת. אואן הרגריבס,אנגליה. לוקאס פודולסקי,גרמניה. קווין קוראני,גרמניה. ויש עוד המון.
עצור הכל....פודולסקי, האגריבס ושאר חבריהם הם לא מתאזרחים, הייתה להם אזרחות עוד לפני שעברו לשחק באותה מדינה. אמא של הארגריבס מאנגליה ופודולסקי מאותם פולנים-גרמנים בדיוק כמו קלוזה.
איתי- אני איתך, אבל אתה גם צודק וגם לא צודק. מיד נגיע לזה. נתחיל בהודעה של gael- כמה הבהרות!!! מאורו קאמורנסי הוא נכד למהגרים איטלקים (הורי האב) שגם גר באיטליה שלוש שנים לפני שזומן לנבחרת והוא מדבר איטלקית שוטפת אם אני לא טועה. השורה התחתונה היא שהוא נולד עם דרכון איטלקי, מה שכנראה מונע ממנו להיות "מתאזרח" לאור זה שהוא נולד אזרח ועשה את הבחירה שלו. לוקאס פודולסקי? נולד למשפחה ששורשיה היו בגרמניה וחזרו לגור בגרמניה בתור aussiedler, שאלה אזרחים גרמנים בעבר שזכאים לקבל את האזרחות שלהם מחדש. הוא קיבל את האזרחות הגרמנית על פי חוק אזרחות-לפי-דם (קיים כמעט בכל מדינה בעולם) ולמקרה שתהית אם ההורים שלו קיבלו הקלות לתעודה בזכות הכישרון, אז פודולסקי עבר לגרמניה בגיל שנתיים ואם יש קשר, לנבחרת של יואכים יש סקאוט מטורף. אואן הארגריבס- יליד קנדה לאם בריטית. אותו סיפור רק שבניגוד לפודולסקי ולקאמורנסי, הארגריבס לא גר ולא שיחק במדינה אותה הוא מייצג מעולם ובכל זאת ויתר על האפשרות לשחק עבור קנדה או גרמניה בשתיהן היה זכאי לדרכון ולשותפות לנבחרת. ת'וראם, כמו זידאן, הנרי ורבים אחרים בנבחרת צרפת עלה למדינה האירופית כפליט הרבה לפני שהיה מסוגל לבעוט (או ללכת) וגם כאן הוא לא בדיוק ה"מתאזרח" האופייני, כמו גם רוב נבחרת הולנד (סיידורף, חולייט, דאווידס ואם אני לא טועה אז גם רייקארד וזו רק ההתחלה) שיכלה בכיף לחזור למקורות ולזכות במונדיאל תחת דגל סורינם. לא קשור לכדורגל. לנושא עצמו- מדי עשור או שניים, סובל כדורגל הנבחרות (הדיון עליו כבר בדרך, אגב) מנגיסות בערכו. הנגיסה הראשונה היתה טורנירים אירופאים (צ'פיונס וחברים) שהפגישו לראשונה שחקנים ממדינות שונות שלא במסגרת הנבחרת, השניה, 20 שנים אחר כך, היתה העברת ההילוך בנושא שוק ההעברות הבינלאומי, שטשטשה את הגבולות בין שחקנים ממדינות שונות אפילו יותר והשלישית והחדשה, זו של העשור הנוכחי, היא תופעת המתאזרחים, שגורמת לא רק לאובדן ההתרגשות ממפגשים בינלאומיים אלא גם לאובדן הצביון הלאומי של הנבחרת. שימו לב שכל ההליך הזה נגרר ביחס ישר מהשלב הקודם בו (מפגשים בינלאומיים גרמו לכך שסקאוטים של קבוצות בארץ אחת ראו יותר פעמים סקאוטים של קבוצות מארץ אחרת, לא רק במסגרת הנבחרת ולא רק את אלא שזכו להגיע לנבחרת- כתוצאה מכך התחילו יותר העברות של שחקנים כי יותר שחקנים מחו"ל הפכו למוכרים בקרב הקבוצות הגדולות וכתוצאה מכך ששחקנים כבר מגיל צעיר וכאלה שעוד לא הגיעו לנבחרת כבר היו מוכרים וותיקים במדינה נוספת, היא זו שהובילה לתופעת ההתאזרחות. מפגשים-זרים-מתאזרחים): נשאר רק לחשוב מה יביא עלינו השלב הבא? הנבחרת האנגלית מעולם לא איזרחה שחקן לטובת הכדורגל מטעמי שמירה על חוק ומטעמי שמירה על הצביון ולכן, סביר שהקהל הבריטי גם לא יקבל כזה באהדה, לפחות לא בהתחלה. מצד שני, מעידות כמו הארגריבס נחשבות בכל זאת לשנויות במחלוקת, והעובדה שאת נבחרת אנגליה מאמנים כבר שנים רבות מאמנים זרים, שדואגים גם להביא את הצוות הזר שלהם ובאחרונה גם שברו שיא כשהביאו מאמן שבכלל לא דובר את השפה או שיחק באנגליה (כל הזרים הקודמים היו שחקני פרימיירליג בעברם ומאמני פרימיירליג בעברם!!!) ככה שהכיוון, מבחינת האוהד השמרן, הוא לא הכיוון הנכון. אני חושב שהתופעה הזו של מתאזרחים למטרות כדורגל (קולאוטים ולא תמוזים או רוסואים) מורידה מערך הנבחרת כי היא הופכת אותה לפחות מיוחדת, פחות ייצוגית, פחות גאה ופחות "נבחרת" אלא יותר כמו "נרכשת". זה נותן צ'אנס לקבוצו תהקטנות (הרי גם ההרכב השישי של נבחרת ברזיל היה מעלה את נבחרת ישראל בדרג או שניים) אבל מוריד מערך המאבקים בין הנבחרות, שגם ככה כבר נשחק יתר על המידה. אם אני פיפ"א, אני מחפש מהר דרך לשנות את זה.
זה לא משנה אם זה 1-2 בנבחרת אחת או 10-20 בכל הנבחרות. גם שחקן אחד בנבחרת לא שלו זה יותר מדי. מה זה, קריצת עין כזאת, בבחינת "חליק, יאללה תחליקו אותו...נו, תעצמו עין..."? מה לאלמוניה וללייצג את המלכה ? מה לאלמוניה וללייצג את הדגל, את ההמנון ? הדגל בכלל עושה לו משהו ? את מילות ההמנון הוא יודע (או בכלל מבין את המילים...)? אין דבר כזה - "יאללה, לא נורא מתאזרח אחד או שניים פעם בעשור..." זה יתן פתח לדבר ציני ולזילות במושג הנבחרת הלאומית (שגם ככה מעמדה הולך ופוחת, ככל שהמועדונים הולכים ומתחזקים, הולכים ומתעשרים,ככה בכל מקום בעולם).
לא מדבר על אלמוניה ספציפית, אני מדבר על שחקנים כדוגמת ג'ובאני רוסו בארץ. שחקנים שאוהבים את המדינה והמדינה היא כבר חלק מהם. שחקן כמו קולאוטי שמקבל אזרחות וישר משחק בנבחרת ואז עוזב לגרמניה זו סוג של צביעות, אבל שחקנים כמו רוסו ואובארוב שעדיין גר פה וימשיך לגור פה גם אחרי שיפסיק לעבוד בתור מאמן השוערים של הנבחרת, כאלה אני מוכן שישחקו בנבחרת אנגליה בכיף.
Ampelmann אתה עייף? הנרי נולד כמה ק''מ מסטאד דה פראנס. תוראם נולד גוואדלופ שהיא חלק מצרפת וזידאן נולד במארסיי. באשר לקאמורנסי - אה כן נזכרתי, סבא של הסבא של הסבא של - באקהם (ז''ל, כן?) יהודי. זה הזמן לאזרח אותו... אה שיט, מאוחר מדי! גם אני לא מדבר על אלמוניה הנחמד, למעשה הוא כל כך נחמד שהוא מציע את עצמו לנבחרת אנגליה. אבל לא תודה, נסתפק בחרא שיש לנו.
אההה...ממ...רק בדקתי שבאמת קוראים את ההודעה שלי עד הסוף (אמצע במקרה הזה)?!? http://www.asoccer.co.il/fmisrael/html/emoticons/dunno.Xxx http://www.asoccer.co.il/fmisrael/html/emoticons/drunk.Xxx טעות שלי, אבל לגבי כל האחרים אני סגור ולגבי קמורנסי- הוא לא קיבל אזרחות לטובת הנבחרת, זה א', ואני מאמין שעם אבא איטלקי וסבים איטלקים והעובדה שהוא גר באיטליה כמה שנים לפני שזומן לנבחרת המצב אצלו קצת שונה. לך תדע אם הוא לא חיכה כל החיים לעבור "חזרה" לאיטליה...הוא איטלקי לכל דבר, גם לכדורגל.
קמוראנסי לא קיבל אזרחות בגלל הנבחרת כמו שרוב הארגנטינאים נושאים באזרחות ספרדית או איטלקית. זה עדיין לא אומר שהזימון שלו לנבחרת מבוסס על השתלבותו באיטליה או משהו בסגנון, הוא בקושי היה שם שלוש שנים. הוא איטלקי כמו שהנכד של טוטו תמוז יהיה ניגרי. קרואטיה כמדומני. אבל את האמת גם מהמתאזרח הכי נאמן לא אצפה ללכת נגד המולדת שלו.
אז אולי זו צריכה להיות התשובה - כשזה מגיע לנבחרת הלאומית, שם הנאמנות והמוטיבציה לשחק (ולנצח) היא לא כספית, כי אם הזדהות לאומית. השחקנים לא מתוגמלים על המאמצים שלהם, והמוטיבציה היחידה להשתתף ולנצח מורכבת משלושה גורמים שונים: 1. ההזדהות הלאומית. 2. הכבוד האישי. 3. הפרסום האישי ושדרוג מעמדך כשחקן "בינלאומי" של נבחרת נחשבת. חשיפה בינלאומית ביורו או במונדיאל עשויה להוביל לשדרוגך כשחקן במועדון, יצירת ביקוש עבורך, חוזים יותר טובים, שכר גבוה יותר, מועדונים טובים יותר, חוזי פרסום וכן הלאה. כל עוד המוטיבציה האישית של השחקן נובעת מ- 1 או אפילו מ- 2 - אדרבא וברוך הבא. אולם, כאשר המוטיביציה היחידה לקחת חלק בנבחרת מונעת מאינטרסים זרים לאלו של הנבחרת - מוטיבציה מס' 3 - הדבר פסול לדעתי. אין ספק שבמקרה של אלמוניה (ובמקרים ציניים אחרים - ראה מקרה דקו), המוטיבציה היא זו השלישית, ולכן פסולה. גם במקרים (כמו זה של ג'ובאני רוסו) בהם המוטיבציה היא אחת מהשתיים הראשונות, אבל יש סיכוי לנאמנות כפולה (כמו בקמפיין של ישראל נגד קרואטיה), תהיה לשחקן בעיה אמיתית, שעלולה להשפיע על תיפקודו בנבחרת. איך היה רוסו משחק נגד מולדתו בקמפיין של נבחרת ישראל (אם היה משתתף בה) - זו השאלה שצריכים לקחת בחשבון. במקרים שבהם הציניות שקופה והאינטרסים זרים לאלו של הנבחרת (שוב, מקרה אלמוניה), אין בכלל מקום לשקול את זה מלכתחילה.
