טוטנהאם 2007/2008 - מחזיקת גביע הליגה

טוב, לא יפה להשאיר לערן לבדו את זכות הדיבור אז הנה סיכום הטיול שלי. אמנם לא ממש ראיתי דברים חדשים כי כל המקומות שביקרנו בהם כבר ראיתי בעבר, אבל לפחות יצא לי להדריך קצת ולראות שוב את המקומות שאני כל כך אוהב וכל כך נותנים לי שקט פנימי יפה שכזה.
נחתנו בהית'רו ביום רביעי, והטירוף התחיל כבר באיסוף המזוודות כשהמזוודה של ערן חלפה על פנינו בערך 20 פעמים בלי שניקח אותה. ערן פשוט לא זכר איך המזוודה שלו נראית. כשהגענו למלון (אחרי שחצינו חצי משדרת קנזינגטון, רק לכיוון ההפוך) גילינו שהחדר שהזמנו היה תפוס. מה עושים? מקבלים דירה שלמה, 7 מיטות, שני חדרי שינה, סלון, מטבח ומקלחת, במחיר של דירת שתי מיטות. כמובן שהיה לזה מחיר - עובדי המלון היו נרקומנית בפוטנציה, ישראלית שנעדרה מהסביבה, אפגניסטני שאנו חושדים במעורבות באל קעידה, השכן של יו גרנט מנוטינג היל וזקן מוזר שדומה קצת לווינסטון צ'רצ'יל. בסך הכל הם היו בסדר חוץ מאיזה יום שנתקעתי מחוץ לדירה לאיזה 20 דקות. שמייח. המלון ההזוי קיבל מהר כינוי אופנתי - המלון של פולטי.
ביום הראשון לא הספקנו הרבה מלבד ביקור חטוף במרכז העיר. ערן לאורך רוב הטיול גרר אותי למקדונלדס והייתי צריך למצוא לו את המנות שעונות לקריטריונים הדקדקניים שלו. ומדי פעם ברחתי לו למקומות עם אוכל קצת יותר איכותי. הדבר העניק לי את הכינוי הלא מחמיא "גיל חובב".
ביום השני התעוררתי מוקדם, כהרגלי באנגליה. ברגע שאני בתחומי הממלכה אני באופן אוטומטי ישן חצי מהזמן שמספיק לי בדרך כלל, פשוט כדי לא לפספס "זמן ממלכה". כיוון שערן, ש-34 שנות חיי הפקרות לא בריאות עשו בו את שלהן, עדיין היה בעולם הדמיון, יצאתי לסיבוב של שעה וחצי על ציר קנזינגטון והייד פארק. בבוקר, כשהאגם מלא בברבורים שרק הקיצו משנתם, ברקע הירוק הנהדר של הפארקים הלונדוניים וביד איזה חטיף ובקבוק של Mars Refuel (להיט של משקה, חובה לנסות!) - תענוג. כשחזרתי ערן הואיל בטובו להתעורר ויצאנו לסיבוב בוקר בקרנבי סטריט. ביקרנו ב-SoccerScene שהיא חנות שמוקדשת אך ורק לכדורגל והיא יקרה למדי, אבל יש בה כמה שוסים ומעיל של טוטנהאם למשל, יותר זול שם מאשר בחנות הרשמית. יצאנו משם עם מעט מזכרות, עשיתי סיבוב ספרים (כושל) בצ'רינג קרוס וחזרנו למלון לאכול משהו לצהריים, חזרנו לדירה להניח את הדברים והצפנו לליין. 10 חודשים לא הייתי שם אבל אין מה לומר, התגעגעתי. כיוון שכבר הייתי עם הכרטיס ביד היינו רגועים יחסית, ועמדו לרשותנו כמה שעות טובות להתכונן. אחרי שסיימנו את ההליכה המתישה לליין (הכל נשאר בדיוק כמו בפעם האחרונה, וערן יעיד שאני כבר מכיר את כל תחנות הביניים), קפצנו למגה סטור. ערן מאוד התרגש אבל אני דווקא נוכחתי לראות שאני פחות מתרגש מהחנות מאשר בפעם הקודמת. עם וומבלי על הראש יצאתי שקול, אבל מחוץ לליין דאגתי לעצמי לצעיף רטרו בדיוק כמו שרציתי, את האוטוביוגרפיה של ז'ינולה ובובה של המאסקוט צ'ירפי ב-5 פאונד (אין לי מושג עדיין מה אני הולך לעשות עם זה). אחרי שסיימנו בסבב הטי שרטים ניתן היה להיכנס לפאב ה-Bricklayers. בטיול הקודם הצלחתי להשתחל פעם אחת ל-Corner Pin שהוא סוג של פאב ל-members only ביום לא עמוס והייתי ב-Bell and Hare, פעם ראשונה שלי ב-Bricklayers - הוא לוקח את שניהם באווירה. למרות שהיה משחק לא חזק מבחינת הבילד אפ הייתה אווירה מדהימה והשירים לא נפסקו לרגע. כמובן ששלפנו את דגל ה-Yid Army שכולם התאהבו בו מהרגע הראשון. ניסינו לרחרח אחר כרטיס לוומבלי - כמה מפתיע, לא מצאנו.
המשחק עצמו לא היה מרהיב, ישבנו בצד העליון של הפארק ליין עם השקפה לשלף סייד, הייתה אווירה טובה בהתחלה אבל הגול של הצ'כים הכניס את היציע ללחץ, הם קבוצה לא רעה בכלל, צד שמאל שלהם הרג אותנו (האטון לא שיחק) ורובו באמת היה טוב מאוד אם כי כהרגלו, מסכן אותנו דרך חסרונות הבסיסיים שלו. כשכבר עמדנו להבטיח את העלייה התחילו שירי וומבלי, התענגנו על הרגעים האחרונים, יצאנו לעוד בירה ועלינו על הטיוב. לצערנו נפלנו על נהג שודים ובדרך חזרה למלון חלק מההמבורגר & צ'יפס ליין-סטייל והפיינטים (והיו לא מעט כאלה) עלו למקום בו התחילו את דרכם ישירות לצנרת של לונדון.
את יום שישי התחלנו בשוק הכיפי של קאמדן, שלא כל כך נהרס (תודה לאל) מהשריפה. אמנם לא עצרתי לשבת בפאב החביב על הגשר, אבל לא חסכתי את הביקור בחנות המוזיקה של במרכז הרחוב הראשי, פשפוש עקבי בערימת המציאות הקנה שני דיסקים בפאונד וחצי. בסוף השוק נוספה בסטה של עודפים מרשת JJB, שם קניתי חולצת פולו של נבחרת אנגליה, בעוד ערן קנה חולצת אימון של האריות, עם כיתוב ה-Nationwide. שניהם יהיו להיט גדול בקיץ הקרוב, בכך אין לי ספק. המשכנו מערבה לסטמפורד ברידג', שם התקיים טקס הקללה החגיגי. עכשיו משניתן להרחיב, אומר שמעבר לנוזלים שהושארו במקום גם לוותה קללה תימנית עתיקה של ערן ושירה חרישית של Aussie's Dream תוך הקפת האצטדיון. סיבוב קטן בנוטינג היל ומשם - שוב לליין. הפעם קניתי את סיכום "עונת הלזניה" שחסר לי באוסף ב-DVD, גופיה וכמה באדג'ים. מפתיע כמה שאני כבר לא נלהב אחרי מרצ'נדייז, בשלב מסויים אתה כבר אומר "די, יש לי מספיק", יש לי צעיפים, ויש חולצות, ויש טי שרטים, ולא מעט דגלים (כבר שישה!) ופתאום מצאתי את עצמי מרוסן, כמובן גם לוומבלי. ניסינו להיכנס לאצטדיון בנסיון לרדת על ברכינו אבל האנגלית שלי מצאה את הזמן הכי לא נכון להתרגש, הפנו אותנו למשרד כרטיסים מה שהיה כמובן חסר סיכוי. נכנסנו ל-Bell and Hare שהתגלה כמקום חביב מאוד גם בימים ללא משחק. דיברתי עם שוודי (נראה לי) ושני אירים שעשו דרכם לכבוד הגמר, וניסיתי לקבל טיפים איך להשיג כרטיס (שגם להם, כמה מפתיע, לא היה - השוודי טען שהוא מכיר מישהו שמכיר את דניאל לוי - ועדיין לא הצליח להשיג לעצמו כרטיס!), הרמנו כוסית למען ניצחון קדוש בוומבלי, חזרנו לליין והפעם הצלחנו לעבור את השומרת בכניסה. הגענו עד ל-FA CUP, הפסל של ביל ניקולסון והכפפות הידועות לשמצה של רובו, רק כדי לגלות שאין כבר אנשי ביטחון באיזור שיראו לנו את הסביבה. אם רק היינו מוותרים על הבירה! הסתפקנו בלקחת כל מה שהרשו לנו לקחת (שתי חוברות כאלה) ויצאנו חזרה לכיוון המלון. כבר היה ערב.
ערן הישיש כבר נפל מהרגליים אבל אני הרגשתי שעדיין לא מיציתי. נכנסתי למועדון ברחוב הראשי שהיה קצת סנובי ויבשושי לטעמי. יצאתי וחיפשתי נואשות אחר פאב, הגעתי עד ל-Royal Albert Hall, חזרתי אחורה רק כדי לראות שפספסתי פאב ממש ברחוב צדדי מזה שבו היה המועדון. חוש כיוון אף פעם לא היה הצד החזק שלי, אבל שני פיינטים שלווים של קרוננברג הרגיעו את ההליכה, חזרתי למלון וקרסתי על המיטה.
יום לפני וומבלי, וכאן כבר התחילו החישובים. כל אחד הקצה 200 פאונד למשחק בוומבלי. מה שהשאיר אותנו ליומיים של צמצום יחסי.
יום שבת כבר היה נטו יום לשרוף. התחלנו בשוק המקסים של פורטבלו, וקנינו ממש מעט. החלטנו שצריכים כמה שיותר כסף לנסוע לוומבלי, וכיוון ששנינו לא בקיאים ברזי הקזינואים, נכנסנו ל-Ladbrokes במטרה להכפיל כסף. שמנו כסף על ניצחון של ליברפול מול בורו, ניצחון של ווסטהאם בפולהאם ודווקא במה שנראה לנו הבאנקר נפלנו, כשווסט ברומיץ' (ערן: "הקבוצה הכי חזקה בצ'מפיונשיפ") הפסידה בבית! להאל סיטי. כך פרחו להם 20 ליש"ט (שאם ווסט ברום היו מנצחים, היו הופכים ל-110 פאונד). רצינו לנסוע לקרייבן קוטג' שכבר בטיול הקודם שלי המלצתי עליו כחוויה (לא לשכוח לקנות תה עם חלב ועוגה בפארק), והימרנו שממשחק לא חשוב במיוחד נוכל להשיג כרטיס בקופות. טעות! נפלנו על אחד המשחקים הבודדים בהם הקוטג' מלא לחלוטין.
הנה 3 דברים שכדאי לדעת על ספסרים אנגליים:
1. הם האנשים הכי פרנואידים עלי אדמות, ודי בצדק. המשטרה מחפשת אותם בנרות.
2. הם ממש לא הסוחרים הטורקים שאתם מכירים מהארץ. אין אצלם דבר כזה להתמקח - לא נתת והם ייצאו לך מהרשתית לפני שתמצמץ.
3. קל מאוד לאתר אותם. הם תמיד יהיו ערסים אנגליים טיפוסיים שדי שקוף שכבר ריצו זמן מסויים בבלמארש.

אני וערן דווקא לא התרגשנו לדרישת ה-100 פאונד שלהם. צילמתי את ערן עם בילי, המאסקוט בצורת דוב פנדה של פולהאם והמשכנו לפארק הקרוב לשחק קצת כדורגל עם ילדים מקומיים. היה משעשע, וחיכינו ממש עד שריקת הפתיחה. כמעט והשגנו כרטיסים במחיר אליו שאפנו (20 ליש"ט) אבל בימי הפרמיירשיפ זו שאיפה מוגזמת ולא הצלחנו להשיג בפחות מ-40, אז החלטנו לומר יפה שלום ולהמשיך לאחד מיני פאבים רבים באיזור פולהאם שמחזיקים בטלוויזיה עם SKY, כדי להיכנס ישירות לתכנית דמויית "שירים ושערים" של שעת המשחקים המרכזית כדי לעקוב אחרי המשחקים שלנו. שתיתי קצת פוסטר'ס בעוד ערן דבק בקרלסברג, וכשערן ראה את צלחת ה-Jacket Potato עם שעועית שהזמנתי הוא נתן בי מבט מלא חשש, אבל הוא יעיד שהייתי ילד טוב. בסופו של דבר הבנו שהלך הכסף והמשכנו הביתה, עוד ביקור אחרון במרכז העיר ולילה טוב לשנינו.

יצא די ארוך, אז את עלילות וומבלי שראויות לסיפור נפרד אני אמשיך כבר מחר!

 

ודבר אחרון בעניין התרנגול, שמתם לב לדימיון המדהים בין הפוזה של הגבר הגאוותן שבסמל לבין הפוזה של הגברבר הגאוותן קינו...?

נראה כאילו קינו הפנים לחלוטין את עצם היותו תרנגול. זה כבר ממש חלק ממנו.

http://img231.imageshack.us/img231/8430/79004358nj6.Xxx http://img231.imageshack.us/img231/6059/tottenhamhotspurbadgeka4.Xxx

 

שלום לכולם,
אני חדש פה בפורום וגם כאוהד (רק מהעונה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_pale.Xxx).
עם הזמן אני אדע יותר וכך אוכל אולי להשתלב בדיון.

רציתי לשאול אם מישהו ראה את הכתבה הזו שפורסמה ב-ynet?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3511485,00.html
דעתכם?

 

קודם כל ברוך הבא!

עם הזמן אתה תגלה כמה נפלאה הקבוצה הזאת מצפון לונדון והאהבה שלך רק תגדל ותגדל. זה נורמלי וזה קרה לכולנו.
בן כמה אתה ד"א?

לגבי הכתבה,
אין הרבה מה לומר... ספקולציות שייתכן שרחוקות מאוד מהאמת. בכל מקרה, ברור שיהיה תקציב רכש מאסיבי ושיחפשו קיצוני שמאלי ושוער. אולי גם יגיע קשר מרכזי במקום זוקורה שהרגליים שלו פשוט לא מאופסות; מביג טום, ג'ינאס ואו'הרה אני די מרוצה.

אז תהנה פה.

יד ושם, here I come.

 

בלוג משעשע של בחור שהסתנן למסיבה של הקבוצה לציון הזכייה בגביע הליגה.
מקנא בעיקר בתמונה עם הגביע, עם שאר השחקנים שם גם לי יש תמונה. מוזר איך ברבאטוב וג'ינאס שומרים על מרחק מסויים מהקבוצה והאוהדים, זה די ניכר גם בארץ. יש טיפוסים יותר סגורים אני מניח.

 

התחילו הספקולציות.
נראה שראמוס רוצה יותר מכל שוער ברמה גבוה לעונה הבאה.
גאס פוייט אמר היום שזה נכון שאנחנו מעוניינים בשני שחקני אספניול השוער קאמני והבלם ג'רקה.

http://www.tottenhamhotspur.com/images/articles/7178-15.Xxx

 

כן, Spurs Pies הוא אכן בלוג חינני ומעניין של אחד ג'ונתן ויינברג, ושל אחת, זואי, בלונדה מעניינת לא פחות... אני משתדל לעקוב אחריו ברמה יומיומית.

לגבי ברבאטוב, הדבר היה ניכר גם במהלך האימון שצפינו בו בוולפסון (חודורוב). אופי מופנם וביישני יותר יכול הרבה פעמים להתפרש כארוגנטיות ואף כאנטיפתיות. חבל. לדעתי ברבה פשוט בחור סגור ומופנם שלא מרבה להחצין רגשות. ההיפך הגמור מקינו המוחצן והתוסס. נראה לי כי זו הסיבה שרבים נוטים לטעות בברבה שנראה לכאורה אדיש ומרוחק.

אגב קינו, שמחתי יותר מכל לראות את קשר החברות האמיץ שבינו לבין ברבאטוב, שבא לידי ביטוי בחגיגות הנצחון על כר הדשא. אין ספק שיש בין השניים קשר מיוחד. מי ייתן וזה יחזק את נטייתו של ברבה להשאר בליין.

 

דווקא קינו ממש לא בחור תוסס כלפי חוץ למרות שהוא ידוע כליצן לא קטן באימונים, אבל הוא מאוד מחובר לאוהדים ותמיד יעצור להחליף מילה וכמובן לא לדלג על אף אוהד שמבקש חתימה או תמונה. ועדיין, הוא טיפוס די שקט על סמך ארבע הפעמים שבהם יצא לי לדבר איתו, לא מופנם כמו ברבאטוב (שנראה לחלוטין קשור לאוהדים וניתן לראות בשמחה שלו אחרי הפנדל, כמובן שבימינו, כשאתה אוהד קבוצה שהיא לא אליטה, קשה לפרש דברים כאלה לכאן או לכאן). הוא בחור מאוד סבלני לאוהדים וגם עוצר להחליף דיאלוגים קצרים אם יש לו אפשרות. היה ונשאר הפייבוריט שלי.
בישראל הוא היה בתקופה שהוא היה מתוסכל ואחרי זה פנה לאוהדים בנימוק שהתסכול היה כלפי מצב הקבוצה על הדשא ולא בגלל תסכול אישי, אני רוצה להאמין לו אבל כמו שציינתי, די קשה כיום. אחרי המשחק מול סביליה הוא דווקא היה נחמד מאוד (וצ'יפר אותי בחתימה על החולצה).
לגבי הקשר עם קינו, אין ספק שיש להם כימיה יוצאת דופן. ברבה לא סבל את דפו האנוכי וניתן היה לראות את זה במבטים הזועפים שהקדיש לו כל פעם שצוות איתו. גם מידו העדיף את קינו הקבוצתי על דפו האנוכי. למעשה לא היה אף חלוץ שהסתדר עם דפו במיוחד מלבד קאנוטה.
ג'ינאס דווקא קצת השתפר בחלק החברתי ומבחינת יחס עם האוהדים, כנראה בגלל שהאהבה אליו גברה לאור היכולות שלו בתקופה האחרונה. אחרי המשחק מול סלאביה הוא התעכב לזמן די ממושך עם האוהדים, ואפילו עצר להחליף מילה איתי. לחצתי לו את היד וביקשתי ממנו שיביא לנו את הגביע. הוא ענה לי ב"Cheers mate" וקיים עם אסיסט לגול ניצחון. עדיין לא רואים אותו כל כך מבלה עם השחקנים בעיקר כי הוא כבר איש משפחה ומצד שני - זה לא הפריע לרובו להופיע בכל אירוע ציבורי (תחת יול רובו היה הדובר הראשי אבל זה היה צפוי כי היה תומך עיקרי ביול).

 

חוץ מפוייט המקסים ודוסון המתוק אני חושב שטאייניו הוא הבחור הכי מתחשב באוהדים.
ראיתי אותו עם בסלנות מדהימה עומד 10 דקות ועובר אוהד אוהד אחרי פראג.הוא חתם הצטלם,דיבר והיה ממש נחמד.
אישית אחרי וולפסון ובלומפילד זה לא כל כך עושה לי את זה לראות שחקנים חותמים.

http://www.spurspies.tv/spurscrazy.Xxx

 

חבר'ה, רק להזכיר - היום ב-10 וחצי (פחות או יותר מתי שייגמר משחק הכדורסל הפרובינציאלי של תחרות האירוויזיון הספורטיבי) בפאב ה"פוגי דיו" בכפר סבא, חגיגות ניצחון בכיכובם של תרנגולים ושאר ירקות, קצת החלפת חוויות מהגמר וכנראה הרבה גולים של טוטנהאם ברקע, יש לנו שולחן שמור אז תודיעו לי או לערן אם אתם מגיעים (כולם מוזמנים, רצוי אוהדי טוטנהאם אבל אם בא לכם להתפעל או לשתף אתם מוזמנים גם כן), כמובן שרצוי להגיע עם סימן מזהה.

 

אני התייחסתי פחות ליחס כלפי האוהדים, ויותר לקולגיאליות וליחסים הפנים קבוצתיים.

כשאמרתי שקינו מוחצן ותוסס (והוא מקרין את זה על כר הדשא) התכוונתי גם לכך שהוא מתפקד כ"מסמר המסיבה" או כציר החברתי המרכזי בין השחקנים. מבחינה זו הוא הקפטן המושלם לא רק מבחינת התפקוד המקצועי, אלא בעיקר מהבחינה החברתית בין השחקנים. איש של צוות. שחקן קבוצתי.

קינו תוסס מבחינה חברתית (ההלצות, הדאחקות באימונים, בקבוקי השמפניה על ראמוס ועל וונגר, הקטעים). איכשהו נחמד לגלות שברבה המופנם והמרוחק מתחבר מאוד אל קינו, מסמר הערב, העוגן הקבוצתי. לא רק מתחבר אליו, אלא גם משתף איתו פעולה בדאחקות (שוב, קטע השמפניות על ארסן וונגר).

ושוב, אם היה קטע שממש נגע לליבי בחגיגות השחקנים על כר הדשא, הרי זה היה לראות את קינו וברבס מתחבקים ובוכים איש על כתפי רעהו. זה באמת היה מרגש לראות את הקשר האמיץ ביניהם.

 

הקבוצה מאוד מחוברת וזה לא מאתמול. יחסית לקבוצה שעברה טלטלה לא קטנה לא קראנו על אירועים חריגים מחדר ההלבשה מלבד מתיחות חד פעמית בין ברבאטוב לרובינסון (אגב, ערן הפנה את תשומת ליבי למבט של ברבאטוב כלפי רובו אחרי הגול של דרוגבה, כל השחקנים סביבו משפילים את הראש ורק ברבאטוב מסתכל בחוסר אמון איך רובו שוב דפק אותו). אני זוקף את היחסים הטובים למרטין יול שכמו שציינתי בעבר, הוא מאמן ששחקנים אוהבים ומעריכים ויצר אווירה טובה במועדון, שהיה הסיבה העיקרית (בנוסף לשחקנים איכותיים שעמדו לרשותו) להצלחת הקבוצה תחתיו.

להזכירכם, היום - 22:30 בפוגי דיו בכפר סבא.

 

ג'וני וודגייט ספג חבלה קטנה ברגל וכנראה לא ישחק בברמינגהאם,גם על מנת לשמור אותו למשחק עם איינדהובן בעוד שבוע.
מי שכנראה יערוך הופעת בכורה הוא ג'ילברטו.

http://www.telegraph.co.uk/sport/graphics/2008/02/25/sfgche125.Xxx

 

תודה רבה! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

רשום בפרופיל.

דובר שם על טיאגו כאופציה והבנתי שהוא היה אמור להגיע בינואר. מה דעתך עליו? לדעתך הוא יהיה רכישה טובה?
אם לא, את מי היית מביא לקישור?

 

אני באופן אישי חושב שלטיאגו אין שום דבר מיוחד שאין לכם כרגע בסגל, ולכן הוא יהיה די מיותר.
המסירות שלו וראיית המשחק ניכרות במשחק של ג'ינאס שנראה שחקן אחר לחלוטין מאז הגיע ראמוס(אולי השחקן עם השינוי הכי קיצוני, תחת יול הוא היה לא פחות חלש ברוב המשחקים שלו מחוסאם גאלי), וזה לא שהוא מהיר במיוחד או שומר גדול.
לטעמי שחקן כמו לוצ'ו גונזאלס תפור עליכם, גם ז'ואו מוטיניו יהיה פנטסטי, אבל השאלה אם ראמוס יביא שחקן על העמדה של זוקורה או ג'ינאס.
אם זה קשר אחורי אז לא יפתיע אותי בכלל אם פולסן מסביליה יגיע.