בסדר... כמעט לכל אורך אליפות אפריקה מאלודה שיחק במרכז. ג'ואי וSWP שיחקו בכנפיים. זה שבשבילך אין סיבות מקלות זה נחמד. אתה חושב ששחקן יכול לבוא לקבוצה שנראית פשוט נורא ולהשתלב תוך יומיים ולהציג את הכושר האדיר שלו מצרפת - שיבושם לך. במציאות זה בדרך כלל לא עובד ככה.
באליפות אפריקה SWP הוא זה שיחק באמצע. לא מבקש ממנו שיראה את הכושר האדיר שלו מצרפת, אבל שלפחות יראה משהו, ולא ייתן סדרת משחקים עלובים.
גם אם מלודה עונה או לא עונה על הציפיות עד עכשיו,מגיע לכל שחקן זר בעונה הראשונה שלו להנות מהפריבילגיה ומיחס פחות ביקורתיים, מדינה חדשה,עיר חדשה,קבוצה חדשה,שפה חדשה,מנטליות שונה,סגנון כדורגל חדש,ציפיות שונות, אי אפשר לשפוט שחקן לעומק בעונה ראשונה,העבר מוכיח זאת חד משמעית כי יש שחקנים שלוקח להם טיפה יותר זמן מאחרים, אם מלודה עונה הבאה ימשיך לא להרשים אז יהיה אפשר לדבר במונחים של נכשל ואגב, יש לא מעט שחקנים איכותיים אפילו יותר ממנו שנכשלו גם לאחר כמה עונות,זה לא אומר שהשחקן גרוע אלא פשוט לא מתאים,או לקבוצה או לליגה.
תראו, המאמן שלכם נעלב אז הוא מדבר כמו ילד קטן. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אותי זה מצחיק בכל זאת. http://www.sport5.co.il/articles.aspx?Fold...D=33423&lang=HE
הרחיקה לכת, נכון, אבל אני שואל - מה הוא ציפה כשהוא התמנה למאמן צ'לסי? מה הוא חשב, שזאת הפועל חיפה? שהוא ייתן דין וחשבון רק לבוס?
אני נהנה לראות את צ'לסי נכשלת כמו כל אחד אחר, אבל צריך להיות הוגנים ולהודות שאף אחד מעולם לא נתן לו הזדמנות אמיתית כשהוא מונה למאמן, והתקשורת מחכה להתנפל עליו בכל פינה.
ולמה שמישהו ייתן לתחמן וקומבינטור שכזה הזדמנות הוגנת? הוא לא צריך להיות שם. זה היה נכון בספטמבר, זה היה נכון גם בפברואר. אם הוא היה מגיע לתפקיד בצורה הולמת, מתקדם בהדרגה וכו', היתה מגיעה לו הזדמנות הוגנת. הוא לא.
משום מה, אף אחד לא מפנה אצבע מאשימה כלפי אברמוביץ'. מה אתם חושבים, שאברם מצץ לו בשביל לקבל את התפקיד הזה? זו היתה החלטה של הבוס, הגיע הזמן להשלים עם זה.
אומנם התחת לא עשה את זה, אבל הוא לא היה רחוק. וכן גרנט קיבל את התפקיד בגלל ליקוקים והתחנפויות נטו ולא בגלל שום דבר אחר.
אתה טועה טעות מרה. קודם כל ועוד איך אנשים הפנו פה אצבע מאשימה כלפי הצאר כשמינה את גרנט, אתה מוזמן לחזור לעמוד המתאים בדיון ולבדוק זאת. ודבר שני - תראה, שים את עצמך במקום גרנט.בוא נגיד אתה איזה פקיד בבנק ואחרי עשר שנים פתאום מציעים לך להיות הבעלים של הבנק(אני שם בצד את מה שהביא לתחת את הג'וב - ליקוקים ופוליטיקה).אתה לא תגיד לא, זה ברור.אותו דבר אברם, אף אחד לא מאשים אותו שהוא לקח את התפקיד. מה כן מעצבן ומרתיח?כרגיל - השקרים שלו והראיונות שהוא נותן. אף אחד לא ציפה שפתאום הוא יהפוך למנג'ר מצליח שראוי לאמן את צ'לסי ועל אחת כמה וכמה לא אחד שיגרום לקבוצה להפוך לאטרקטיבית, אבל שאתה קורא את מה שהוא אומר, ולוקח בחשבון את הדרך שהוא הגיע לג'וב - תרצה או לא, אתה מתחרפן.
בוא נעשה סדר. כן, אני חושב שהוא מצץ בשביל הג'וב. אין שום דרך אחרת בעולם שבה מאמן של נבחרת דרג ל"ז עם אפס קבלות שלא לומר משחקים בזירה האירופית הבכירה מקבל את אחת הקבוצות המשפיעות בעולם הכדורגל. אין דרך. הבעייה היחידה בישראל היא שאנחנו עם שמשום מה החליט לחנך את ילדיו לפי הדרך שקובעת שליגיונרים בתחום הספורט מייצגים את ישראל. הרי אם מחר מכבי חיפה מחתימה את מאמן נבחרת גינאה המשוונית שהדבר היחיד שהפריד בינו ובין עלייה למשחק הגמר של אליפות אוקיאניה היה יחס השערים של הנבחרת שלו - התקשורת בארץ חותכת אותו עוד לפני שהוא בכלל פתח את הפה פעם אחת באימון. אבל לא. אברם הוא מפ"ת, אז מגיע לו יחס מפנק והוא הגיע לג'וב בזכות ולא בחסד... זה שאברמוביץ' אשם במינוי, אחלה. אי אפשר להתכחש לזה. אבל להגיד שהתחת לא יכול היה לסרב לג'וב? כי איימו על חייו או משהו? מי שלא מתאים, שלא יכניס את עצמו לסיטואציות שהוא לא יכול להתמודד איתן. עד היום גרנט הוכיח כמעט בכל צעד שלו שהוא לא מתאים. הוא רוכב על פאקינג ניצחון מול ולנסיה כאילו זה איזה חמישייה מול מנצ'סטר יונייטד (אז מה אם אותה ולנסיה הפסידה אחרי זה פעמיים לדייגים. לא רלוונטי...). עובדתית התחת כשל בכל פעם שהקבוצה ניצבה מול אתגר רציני ומה לעשות שצ'לסי זו לא נבחרת ישראל ושהשאיפות של הקבוצה הן לא רק להגיע לבאר כמו בנבחרת ישראל (עאלק, אבל לא חשוב), השאיפות בגשר הם לקחת את התארים. זה שלתחת בכלל יש את החוצפה לבוא ולהאשים מישהו בשקרים זה בכלל נשגב מבינתי. הבחור משקר שלוש פעמים במשפט של שתי מילים... ראיתי עכשיו את מסיבת העיתונאים ומאז אני לא מפסיק לחייך. אם הוא חושב שהעיתונות האנגלית נבהלת כשיורדים עלייה, הוא טועה. הוא יכול להמשיך לגנוב דעות של אנשים כמו קופמן ושרף. באנגליה תמיד יחכו לו בסיבוב לדקור בו עוד סכין כשהוא לא ינצח. ככה זה גם היה אצל מוריניו. הפתרון של הגאון היה יצירתי - הוא פשוט לקח תארים ועקץ איתם את העיתונאים. כמו שגרנט מנהל משחקים, הוא לא ייקח תואר גם עוד מאה שנה. רק שימשיך לבכות. הקהל בגשר כבר לא יכול לחכות.
