בעודי מהרהר לי על היעדר הכשרונות לכאורה בכדורגל האנגלי יצא לי להיזכר במספר שמות שנחשבו בעבר לדבר הבא בכדורגל האנגלי (משהו סטייל ויין רוני של היום), שכיום נעלמו לגמרי ממפת הכדורגל. אלו הם השחקנים שעלו לי בראש, אם יש לכם עוד אתם מוזמנים להוסיף ולהגיב על מי ששמתי.... 1) סטיבן יוז - בעבר הכוכב הגדול של קבוצת הנוער של ארסנל (עימה זכה בגביע הנוער ב-1994). סטיבן הוא קשר שמאלי (ולכן נזכרתי בו... זו העמדה הבעייתית ביותר בנבחרת אנגליה), ואת הופעת הבכורה שלו בפרמיירשיפ הוא עשה במקומו של פול מרסון שנפצע במדי הגאנרס. בעונת הדאבל של 97/98 סטיבן עשה את הפריצה שלו לבוגרים, והוא עלה אז פעמים רבות מהספסל והיווה חלק בלתי-נפרד מהקבוצה המוצלחת. בנוסף הוא גם היה הקפטן של נבחרת אנגליה עד גיל 21. אולם סטיבן, שסומן אז כהבטחה גדולה, לא הצליח מעולם לתפוס מקום של קבע בקישור של הגאנרס. ונגר השאיל אותו לפולהאם בתחילת עונת 99/2000, והיה ברור שדרכו של סטיבן בגאנרס עומדת בפני סיום. במרץ 2000 וולטר סמית' מנג'ר אברטון הוציא 3 מיליון פאונד כדי להביא את יוז למרסיסייד. אולם באברטון יוז לא מצא את מקומו, ועונה בלבד לאחר מכן הוא כבר שוחרר מהקבוצה. ווטפורד החתימו אותו בהעברה חופשית, אך גם בדיוויז'ן 1 יוז לא הצליח למצוא מקום הרכב קבוע, ושוחרר גם משם. בקיץ הוא נבחן בצ'רלטון והרשים, והאדיקס החתימו אותו על חוזה קצר טווח. בגיל 27 בהחלט ניתן לאמר שחבל מאוד עליו, בזבוז של שחקן שזכור לי כטוב ועוד שחקן בית של ארסנל, שזה דבר די נדיר בימינו..... בהחלט היה לו פוטנציאל נבחרת..... http://images.soccerage.com/27061.Xxx יוז בימים יפים יותר.... 2)דאני קדאמרטרי - בעבר נחשב לאחד מהחלוצים המבטיחים באנגליה. עונת הפריצה שלו היתה ב-97/98 בגיל 19 בלבד, והוא היה שחקן קבע בהרכבם של הטופיז וסומן ע"י כל המומחים כדבר הבא בהתקפה של נבחרת אנגליה. בעונת 99/2000 דקות המשחק של קדאמרטרי באברטון התמעטו ומעמדו בקבוצה ירד, אך האירוע הטראגי באמת בקריירה שלו התרחש בספטמבר 2001, אז הוא תקף פיזית אישה ונזרק מאברטון. בהמשך הוא גם נמצא אשם בביזוי בית המשפט ובנסיון להעלמת עדויות, ורק בפברואר 2002 הוא חזר למגרשים, כשהוא חתם על חוזה ל-3 וחצי בקבוצה שאותה אהד מילדותו, ברדפורד סיטי מדיוויז'ן 1. אולם גם בברדפורד קדאמרטרי לא מצליח לשחזר את יכולתו מימיו היפים במרסיסייד, ונראה כי הקריירה של קדאמרטרי, בחודש הבא בן 24, נמצאת כרגע בשפל המדרגה. http://images.soccerage.com/36606.Xxx קדאמטרי במדי ברדפורד סיטי. בזבוז של חלוץ נבחרת פוטנציאלי.
כן סטיבן יוס באמת היה פעם דבר טוב אבל במיוחד קדאמרטרי. הוא היה חלוץ מהיר ובאמת מבטיח אני זוכר שפעם באחד מסיכומי הליגה האנגלית אבי מלר דיבר עליו כדבר הגדול הבא בכדורגל האנגלי (באותו מחזור הוא כבש נגד ליברפול בדרבי) אבל מאז פחות או יותר נעלמו עיקבותיו.
עונת הפריצה שלו היתה אותה העונה שבה ברקו התבלט במדי סוטון, ואני זוכר שהם היו השמות הכי מדוברים באנגליה אז.... אבל בהחלט קדאמרטרי היה הבולט מביניהם.... היו לו את כל התכונות לחלוץ טוב... אבל כפי שידוע בעיות התנהגות הן בעיה נפוצה במיוחד אצל כדורגלנים אנגליים.... רק חבל לי על הנבחרת....
בלי ספק מדובר בשתי החמצות גדולות ואפשר להוסיף לרשימה כמה שחקנים שהם אמנם לא גמורים, אבל לדעתי כבר לא יגיעו למה שציפו מהם... הראשון הוא כמובן לי בוייאר , שלפני שלוש שנים אני חושב שציפו ממנו להנהיג את הקישור ביחד עם בקהאם... וכולם יודעים מה קרה מאז. השני הוא עוד לי... לי שארפ, שחקן שפעם אחרונה ששמעתי עליו הוא ישב על הספסל בברדפורד... הוא אמנם בן 30-31, אבל בזמנו נחשב לכישרון הכי גדול אולי באנגליה, והיה שחקן הרכב במנצ'סטר, סמפדוריה, לידס ואז הוא נעלם. תעלומה.
את דני קדמרטי אני זוכר מהמנג'ר..תמיד תהיתי מה קרה לו.. יש גם את פרנסיס ג'פרס שמאכזב המון המון זמן וכמובן גם לי בוייר כבר שנתיים שלוש מאכזב..
ההבדל הדק הוא שג'פרס נקנה ע"י וונגר בתקופה שכל שחקן היה שווה הרבה יותר וונגר רצה קצת אנגלים בקבוצה שלו ורצה את דעת הקהל בעדו. זה לא שמדובר בשחקן ברמה שבוייאר היה בה.
ג'פרס מאד מאד הרשים באברטון באותה התקופה. הוא הראה טכניקה ודיוק מדהימים יחסית לכושר שלו היום. אני לא חושב שהוא אכזב בגלל שהוא שיחק בארסנל. באף קבוצה הוא לא יכל לקבל כדורים יותר טובים - פירס, ברגי, הנרי... אבל הוא התעקש להחמיץ ללא הפסקה.
אני שמעתי בפוטבול מונדיאל/ווסטרן יוניון וורלד פוטהול שהוא חתם בליגה האיסלנדית הראשונה... חבל http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
ואללה נכון איתי איך הזכרת לי את דני קאדאמרטרי... אני זוכר איך תפסתי ממנו... ראיתי שערים ומשחקים שלו וממש נהניתי והייתי בטוח שהוא באמת הולך להיות הדבר הבא (אז היה לו שיער ארוך כזה, כמו שהיה להנריק לארסון, ושניהם גם הורידו אותו). באמת בזבוז והחמצה גדולה של שחקן שאם היה מפותח כראוי אין לי ספק שהיינו רואים אותו בטופ של הכדורגל האנגלי היום...
כשראיתי את המשחק של בלקבורן מול פומפי אבי מלר הזכיר שחקן פצוע אחד שפעם דובר עליו כעתיד של אנגליה: דייויד ת'ומפסון. דייויד ת'ומפסון החל את הקריירה בליברפול, והוא סומן ככוכב באקדמיה של הקבוצה ע"י כל מאמניו. הוא פרץ לתודעה באנפילד 1999, בה הוא דחק את הצ'כי הבינלאומי ולדימיר שמיצר מעמדת הקשר הימני. העונה הטובה שלו הפכה אותו לכוכב מרכזי בנבחרת הצעירה ולמסווג כפוטנציאל אדיר לעתיד הכדורגל האנגלי. לצד יכולותיו ההתקפיות הטובות ת'ומפסון נודע כלוחם בלתי-מתפשר על המגרש, והטמפרמנט שלו והאגרסיביות שלו הושוו לאלו של דניס וייז. אך עם הגעתו של ז'ראר הוייה (כמה מפתיע http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx ) ניקי בארמבי נרכש מהיריבה העירונית אברטון, ודחק את ת'ומפסון לספסל. ת'ומפסון הבין שהוא לא הולך לקבל דקות משחק רבות אצל הוייה, ובעונת 2000/2001 הוא עבר לקובנטרי בחיפוש אחר הרכב ראשון. כבר בעונתו הראשונה בסקיי בלוז הקבוצה ירדה ליגה, ות'ומפסון בילה עימה שנתיים בדיוויז'ן 1, עד שגרהאם סונס הציע לו את ההזדמנות לחזור לשחק בפרמיירשיפ במדי בלקבורן. הרוברס שילמו לקבוצה מהייפילד רואד 2.5 מיליון פאונד עבור ת'ומפסון, ובעונה הראשונה שלו בבלקבורן (2002/2003) הוא הצטיין, כבש שערים מופלאים וקיבל סוף-סוף את הזימון המיוחל לנבחרת אנגליה. לאכזבתו הרבה הוא לא זכה לשחק במדי הנבחרת, ופציעה הגבילה את מספר ההופעות שלו באותה עונה ל-36 הופעות בכל המסגרות, בהן הוא כבש 6 שערים, כמות נאה לקשר. העונה הוא סומל כאחד מהשחקנים שצפויים להנהיג את הרוברס, אולם פציעה קשה כבר בנובמבר הכריחה את ת'ומפסון לבצע ניתוח בברכו וגמרה לו את העונה. ת'ומפסון כבר בן 26, ואם כי היו לו כמה עונות טובות מאז הפריצה שלו, הוא לא ביצע את המעבר המיוחל לסופרסטאריות, ונראה כי ייקח לו עוד הרבה זמן להגיע לנבחרת אנגליה אם בכלל. http://www.coventryid.co.uk/skyblues/images/players/david-thompson-w130.Xxx מספר פציעות קשות בלמו את הקריירה המבטיחה של ת'ומפסון
הוא לא ממש מאכזב כמו האחרים .. הוא בורג חשוב במערך של בלקבורן ולא יודע לגבי השנה אבל שנה שעברה הוא היה מצוין.
אתה צודק במאת האחוזים ג'נאס, אבל עבורי מדובר באכזבה, מכיוון שבזמנו היה סביבו הייפ תקשורתי אדיר ובצדק - יש לבחור כשרון גדול וגם אופי טוב (לכדורגלן http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx ), ולדעתי (ובטח גם לדעת אחרים) בגיל 26.5 הוא כבר היה צריך להיות זימון קבוע לנבחרת של סוון....
לי שארפ באמת היה תופעה יוצאת דופן. כל כך דובר עליו, הוא היה בהרכב הראשון של מנצ'סטר שזכתה באליפויות ב-92/93 ו-93/94, אבל ברגע שהוא טיפה ירד פרגי ניצל את ההדמנות לזרוק אותו ללידס אחרי שהבחור בילה קצת יותר מדי מחוץ למגרשים. זו הייתה התקופה של עלייתם של גיגס, באט, סקולס ובקהאם (בשנים שונות כמובן) לבוגרים וכנראה פרגי העדיף להשביח אותם מאשר להשאיר את שארפ (למרות שמי יודע, אולי יכלו לשלב), ואת האמת - הוא די הצליח. את קאדאמארטרי אני זוכר כשהבקיע שער ראשון בפרמיירשיפ כבר בגיל 17 ודובר כהבטחה, אבל אין מה לעשות, הבטחות לא תמיד מתממשות.. באותו הקשר ניתן להעלות את סטיבן סטון, קשר ימני מבריק שהיה מצוין ביורו 96 אבל לא פרץ מאז. מקמנמן ופאולר גם לקחו את הקריירה לכיוון לא נכון. סטן קולימור שדעך לחלוטין. פרש לפני שנה בגיל 30 אחרי שלא הצליח גם בספרד במדי אוביידו. סטיבן קלמנס, בנו של ג'ורג' קלמנס האגדי שלא הצליח לתת את הפריצה הגדולה בטוטנהאם. ואולי יום אחד נזכיר בנשימה זו גם את מת'יו את'רינגטון שבטוטנהאם היו טיפשים כל כך לוותר.
אני מאמין שעוד נשמע מאת'רינגטון.... באפטון פארק יודעים לטפח צעירים כמו שצריך... אגב בקשר לבן של קלמנס - הוא עדיין משחק בפרמיירשיפ במדי בירמינגהאם, אבל בהחלט הוא לא מתפתח למה שאנשים (או אוהדי ספרס http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx ) ציפו ממנו. אבל יש לו עוד שנים רבות לשחק ונראה לאן הוא ייקח את הקריירה שלו.