התחלתי עכשיו את "מועדון הגמל" של דיוויד באלדאצ'י. הספר בכלליות מספר על השירותים החשאיים של ארה"ב (ובתוך כך גם על הערבוביה בסמכויות של שירותי המודיעין\ביון השונים), על מזימה של תא טרוריסטיים ערביים וכו'. סוג של עלילת "יום הדין". למי שאוהב כאלה דברים, זה דווקא כתוב נחמד [חוץ מכמה תאורים מגוחכים, לדוגמא כשהוא מתאר את בניין הפנטגון או משהו כזה "... עשוי מזכוכית המצופה בחומר מיוחד שאי אפשר לראות דרכו"] נראה אמ אצליח לסיים אותו.. אדווח בהמשך
אני גמרתי אתמול לקרוא את הספר מקדונלדס(מאחורי הקשתות) ואני רוצה לקרוא עוד ספרים בסגנון. משהו ממליץ? ד"א, שמעתי שיש כזה משהו של קוקה קולה, שווה קריאה?
אני קורא עכשיו את הספר של שאול אייזנברג "סדום ועמורה",הספר מוציא את אייזנברג כאיש ההגון בעולם, כולם רעים והוא היה עד לכך. גברי לוי ממה שקראתי הוא אדם שעושה רק דברים טובים וכולם מנסים להרע לו. בקיצור, סיפורים נחמדים ומעניינים אבל אני לא בטוח שהם מסופרים בצורה הנכונה.
אחד הסופרים שאני יותר אוהב, אם לא האהוב עלי. "משחק השעות", "להציל את פיית'", "שבריר שניה", "שליטה מוחלטת" ו"הפרס הגדול" ספרים מצוינים. משחק השעות הוא אחד הספרים היותר טובים שקראתי. שליטה מוחלטת היתה קצת נפילה אבל גם הוא ספר איכותי. את "מועדון הגמל" עוד לא יצא לי לקרוא. מקווה שבקרוב. סיימתי עכשיו את "הקנונייה נגד אמריקה". ספר נחמד.. מומלץ.
מישהו פה קרא את דוסטויבסקי? אני מתלבט בין איזה ספר לקנות (החטא ועונשו/אידיוט/מהמר/שדים). את האחים קרמזוב כבר קראתי.
אומנם לא ספר אבל שם המשחק של חודש אפריל עושה רושם למעולה ++ כמה כתבות הענינו אותי ממש בעיקר כתבת 13 הקבוצות המקוללות בעולם פשוט ממולץ
גם אותי עניינה הכתבה הזאת מאוד, גם הכתבה על בוקה, בעיקר הריאיון עם וראז'ו השחקן היחיד ששיחק במונדיאל 1930 שעדיין נשאר בחיים. גם הכתבה עם מכתבי ההתאחדות הייתה קצרה אך משעשעת.
סיימתי עכשיו לקרוא את 'אלף שמשות זוהרות' של חאלד חוסייני. ספר פנטסטי ומרתק, מתאר את סיפורן העצוב של שתי נשים אפגניות לצד התהפכות באפגניסטן בשנים 1978 עד סיום הסיפור ב2003. מומלץ.
ראיתי עכשיו בסטימצקי את הספר "12 כיסאות". אני כמובן קראתי אותו (לא מאמין שיש רוסי שמכבד את עצמו שלא קרא את הספר). אין לי מושג איך בכלל אפשר לתרגם את הספר לשפה אחרת, אבל הספר עצמו מומלץ מאד. http://net.nrg.co.il/online/5/ART1/618/249.html
סיימתי לא מזמן את 1984 של ג'ורג' אורוול. ספר מדכא, במידה מסויימת מפחיד (בטח שלתקופה בה הוא נכתב) אבל הכי הרבה - גאוני.