בוודאי שידענו שמדובר בשחקן טוב ומפוצץ בכישרון, אבל אף אחד לא ציפה שכבר בעונה הראשונה הוא יהיה כ"כ טוב, זה הכל. גם מת'יאו וולקוט היו המון ציפיות, ואת הפירות(ועדיין היכולת שלו העונה לא מתקרבת ממש לעומת אנדר סון סון סון) קצרתם(שוב, עדיין לא ראיתם ממנו הכל) אחרי שתי עונות. כמו שאם נאסרי ינחת בדוחא, אף אחד לא יצפה ממנו להיות שחקן מרכזי ומשפיע אחרי כמה חודשים.
זה נכון, ועדיין, מה שבאתי להגיד זה מאוד פשוט: מוזר בעיניי, ששחקן שהגיע בסכום כ"כ עצום, הוא "השחקן המפתיע" שלכם העונה בפרמייר ליג, כאשר יש שחקנים שנתנו עונה לא פחות טובה מאנדרסון, ולא ציפו מהם לכזאת תפוקה(סאנייה, סנטה קרוז, ועוד), וגם הסכום ששולם עליהם היה קטן בהרבה מהסכום ששולם על אנדרסון, זה הכל. אין טעם לכתוב מגילות מיותרות על דברים לא קשורים.
שחקן העונה- רונאלדו השחקן המאכזב- גמסט פדרסן השחקן המפתיע- בנטלי השחקן שהתקדם הכי הרבה העונה- בנטלי הרגע השמח שלכם- וודגייט מכניס גול בגמר הרגע העצוב- לראות את מרטין יול מול חטאפה מנג'ר העונה-ראמוס נראנו אבודים לפני שהוא בא הקבוצה המאכזבת- אנחנו רכש העונה- טורס רכש מאכזב-בנט משחק העונה-6-4 נגד רדינג או 4-4 נגד וילה
שחקן העונה - קטגוריה מיותרת. רונאלדו ראשון, טורס הרבה אחריו. השחקן המאכזב - פדרסן. משחקן מדהים שיכל בקלות להשתלב באגף שמאל של כל קבוצה מטופ 4 הפך העונה לשחקן מאד בינוני וכמעט ולא שמעתי עליו כלום העונה. עם פדרסן של שתי העונות הקודמות בלקבורן יכלה הייתה בקלות להגיע למקום חמישי. השחקן המפתיע - סנטה קרוז שהיה נחשב לחלוץ גמור נתן עונה גדולה והפך לאחד החלוצים הטובים בפרמיירליג. עוד החתמה גאונית של מארק יוז, ממש בחינם במונחים של היום. השחקן שהתקדם הכי הרבה העונה - פלאמיני. אני עוד זוכר את הימים שרודס שלח אותו חזרה לצרפת. התקדם משמעותית העונה ולצערי עזב את החממה של ונגר לטובת הכסף של מילאן. הרגע השמח - גיגס מבקיע את השני של יונייטד והתחת נשאר עם ידיים ריקות. הרגע העצוב - הפציעה של אדןארדו. מנג'ר העונה - רוי הודג'יסון. משום מקום פולהאם עשתה את אחד הקאמבקים המרשימים בעונות האחרונות. גם בעונה הבאה נראה א המגרש הכי רומנטי בפרמיירליג. איזה יופי. קבוצה מאכזבת - ניוקאסל. עם סגל שלא נופל מאף קבוצה שמחוץ לטופ היא הצליחה בשלבים מסוימים של העונה להיות מועמדת רצינית לירידה. טוטנהאם גם חזק במירוץ. משחק העונה - צ'לזסי - יונייטד. אחד המשחקים הטובים שראיתי מאז שאני רואה כדורגל. משחק שהיה בו הכל. חזרה מהקבר - ג'ו קול. נקודת הזכות הבודדת שאפשר לרשום לזכות התחת. שער העונה - אדבאיור בלול. רכש העונה - יש לי שניים, שכבר הוזכרו פה. האחד זה טורס שרבים הכתירו אותו כפלופ עוד לפני שדרך באנפילד ונתן עונה אדירה, שאם לא הפנומן רונאלדו, היה זוכה גם בשחקן העונה. השני ז קרוז שהגיע תמורת פחית קולה ובמבה וההמשך ידוע... נבחרת העונה - ואן דר סאר, סנייה, פרדיננד, וידיץ', אברה, רונאלדו, פברגאס, ג'רארד, יאנג, אדבאיור, טורס.
מה? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/5eek.Xxx הקצב לא היה מי יודע מה מסחרר, לא היו מספיק הזדמנויות ליד השערים ולא היו מספיק שערים (מה גם שהשערים עצמם לא היו מי יודע מה). היו כל-כך הרבה משחקים יותר טובים מהמשחק הזה. בין היתר, טוטנהאם - צ'לסי; טוטנהאם - ארסנל; שני המפגשים בין היונייטד לארסנל; טוטנהאם - רדינג.
לדעתך. המשחק היחידי העונה שיכול להתחרות עם המשחק שציינתי זה ארסנל נגד היונייטד באמירויות. לגבי כל השאר, תוצאות כמו 4-4, 6-4, 7-4 זה יפה לעין, אבל משחק ברמה גבוהה ומשחק עם הרבה רגשות זה לא. צ'לסי - יונייטד, ארסנל - יונייטד כן היו כאלה.
אם אתה מחפש משחק של רגשות, אז תבחר בפומפי - פולהאם במחזור האחרון. המשחק שלנו בגשר אפילו לא היה קרוב להיות גדול.זה שהוא היה מותח מאוד בדקות הסיום שלו זה נחמד, אבל זה לא הופך את המשחק לענק. המשחק שלנו באימרויות היה יותר גדול, גם באולד טראפורד מול הצרפתים, וכמובן שצ'לסי - וילה, טוטנהאם - וילה היה תענוג של ממש. למה משחק שבו וילה מוליכה 0-2 בגשר, ובסוף משווה בדקה ה90 ל4-4, במשחק שבו ראינו שערים יפים, 3 מורחקים ואין ספור מצבים - הוא לא משחק ברמה?
לגבי אנדרסון, מה קשור הכסף ששולם עליו? הוא בא מליגה שהסגנון משחק בא שונה בהרבה מזה של הפריימרליג. בפורטוגל יש לך זמן לחשוב מה לעשות עם הכדור, לכדרר עוד קצת, ובפריימרליג אתה צריך לשחק מהר, בנגיעה אחת, להיות תכליתי. תשאל את רונאלדו מודל 2004 שהיה לו קשה לעשות את הסוויץ' הזה, ולקח לו הרבה זמן עד שהוא הפך לשחקן הענק שהוא עכשיו. אנדרסון גם בכלל לא בא להיות שחקן הרכב (וזה מה שהוא היה מנובמבר עד פרבואר), פרגוסון לא בנה אליו להיות שחקן הרכב כבר בעונה הראשונה שלו בקבוצה. אבל בלית ברירה, עם פתיחת העונה החלשה של קאריק והפציעה הקשה של סקולס, פרגי זרק את אנדרסון למים העמוקים והוא היה ענק.
בסט, לא ראיתי את המשחק בין צ'לסי ו-ווילה, כך שאין לי דעה עליו. לי אישית המשחק בין צ'ליס והיונייטד עשה את זה, אולי הוא לא היה ברמה של ארסנל - יונייטד, אבל המתח, הקצב, הדרמה, הכסף שמונח על הכף, הפנדל בדקות האחרונות, ההרחקות מהקו בשניות הסיום... אני לא צריך יותר מזה.
מצטער אדון אבוטבול שהבעתי את דעתי בנושא (שחלקה לא נאמר פה), לא יחזור שנית http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
אבל מה שבאת להגיד זה דברים כבר שנאמרו פה, אין טעם לחזור עליהם- ליגה חדשה, שפה חדשה, התאקלמות, וכו'. זה דברים שכבר הוצגו פה והגבתי עליהם(ואכן אמרתי שההתאקלמות וההשתלבות שלו באנגליה מאוד הרשימו אותי, אבל היכולות כלל לא).
אחח כמה כיף לסכם עונה נוספת כאלופים. שחקן העונה - אני חושב שהבחירה ברורה, השחקן הטוב בעולם היום: He play's on the left He play's on the right That boy Ronaldo made England look sh*te... השחקן המאכזב - התלבטות קשה בין סמית' שהיה שותף בשנה שעברה לאליפות של היוניטד והשנה היה אכזבה עצומה לרובינסון שהפך באופן סופית מתקווה גדולה לשוער העתיד של נבחרת אנגליה לתקווה גדולה שטוטנהאם יביאו סוף סוף שוער איכותי בקיץ. ואם כבר אנחנו עוסקים בנ"ל אסור לשכוח שמדובר ב 2 שחקנים שקיבלו את ההכרה בלידס ואני בטוח שהיום מתגעגעים לימים עברו. אני הולך על רובינסון רק בגלל התפקוד של סמית' כקשר ימני השנה והאכזבה הגדולה שלי ממי שהיה אמור להיות שוער איכותי לנבחרת אנגליה. אגב, אם סאהה היה משחק יותר יכול להיות שדווקא הוא היה מופיע כאן, אבל הוא היה פצוע כל כך הרבה שקשה לי אפילו להתייחס אליו השנה במובן של שחקן כדורגל. השחקן המפתיע - אני לא חושב שטורס או אנדרסון יכולים להיכנס לקטוגריה של השחקן המפתיע. טורס כבר בספרד קרע רשתות והראה כמה כישרון יש לו, וגם אנדרסון הגיע ליוניטד בסכום רב בשל היכולות המעולות שלו בפרוטוגול. נכון, מגיע להם יותר ממילה טובה על ההסתגלות המהירה לכדורגל האנגלי, אבל בסכומים האלה גם הציפיות בהתאם, ולכן אני הולך דווקא על סנטה קרוז שהגיע בסכומים מצחיקים ולא הפסיק לקרוע רשתות. השחקן הצעיר - ראיתי שאנשים משום מה בחרו לא למלא את הבחירה הנ"ל, ועדיין אני הולך על פברגאס ( רק כי רונאלדו כבר נבחר על ידי למצטיין ). ועדיין, פברגאס נתן חצי עונה גדולה ולמרות שבשנייה הוא נחלש עדיין כמו רונאלדו מדובר על שחקן צעיר מאוד שכבר עכשיו מגיע בשיאו לרמה של הטובים ביותר בעולם כמוהו, להסתכל ולהתענג שיש לנו עוד כל כך הרבה שנים להתענג משחקנים כמוהו. השחקן שהתקדם הכי הרבה העונה - ללא ספק אדבאיור. אחרי החור שהשאיר הנרי אדאביור הדהים את כולם ונכנס למשבצת של הצרפתי בקלות מדהימה כשבדרך הוא הופך תוך שנה לאחד מהחלוצים הטובים שיש היום. הרגע המפתיע של השנה - לאור מה שקרה בגביע האנגלי השנה אני חושב שזה טבעי לדבר על הרגע המפתיע של השנה שהוא כמובן לאחר סיום משחקי רבע גמר הגביע האנגלי מתברר שאף אחד מ4 הגדולות של אנגליה לא תהיה בחצי הגמר, ושיותר מזה, שפומפי היא הנציגה היחידה של הפריימר לייג מתוך 4 האחרונות במפעל. ככה שלדעתי הרגע המפתיע של השנה שייך לאותם יום ולגביע האנגלי ששוב הוכיח כמה קסם יש בו. הרגע השמח - צ'לסי בדיוק עולה ל1-0 מול בולטון, כל אוהד יוניטד באשר הוא יודע מה זה אומר אם היוניטד סופגת שער. בדיוק אז נכנס אחד, ראיין גיגס שמו, בהופעה נוספת במדי האדומים, אחת ששוברת את שיא ההופעות בכל הזמנים. ואז, זה קורה, גיגס כובש מול וויגאן את השני וגורם לי לאבד את הקול מצעקות ולא להבין איך הגעתי למצב שאני שוכב על הריצפה עם ידים מונפות באוויר כשאבא שלי בדיוק קופץ לידי כאילו הוא עכשיו ילד בן 16 ולא אדם בן 50. נפלאות הכדורגל. גם השערים המכריעים של טבז לאורך העונה נתנו כאן פייט, אבל שער האליפות היה השמח והמרגש ביותר. הרגע העצוב - סוף הטיול שלי במנצ'סטר אחרי שראיתי את היוניטד במשחקים מול ליברפול ווילה. אבל ברצינות,לא עצוב אלא כואב - ההפסדים בדרבי הם הרגע שלי, מעט מאחור שער השיווין שחטפנו בהיבורי בתוספת הזמן. נתן פייט גם רגע שלא קשור לליגה וזה הצילום של מקאלרן עם המטריה בזמן שאנגליה לא מעפילה ליורו. הרגע המרגש - לפני הדרבי, 50 שנה לאסון, עד היום כשאני נזכר בזה יש לי צמרומרות. המשחק הכי טוב שהקבוצה שלכם שיחקה בו - הייתי ב4-0 מול וילה וכמובן שראיתי את ה4-0 מול ארסנל, אבל אני חושב שהמשחק מול ווסטהאם עם 30 הדקות הטובות ביותר שלנו העונה היה המשחק הטוב ביותר שראיתי. המשחק הכי טוב שהיה השנה - לדעתי ה2-2 של היוניטד מול ארסנל , קצב אדיר, משחק נפלא שכלל גם סוף דרמטי ( למרות שאת הסוף אני מעדיף לשכוח ). גם התיקו המדהים בין צ'לסי לאסטון וילה היה משחק מדהים. אבל אם במשחקים עם הרבה שערים אנחנו עוסקים, לטוטנהאם היה פעם בחודשים משחק בסגנון. מנג'ר העונה - רוי הדג'סון, פשוט מדהים מה אפשר לעשות עם אמונה. גם פרגי עם אליפות נוספת יכול לזכות כאן הרבה בגלל שהרעב הלא נפסק שלו לתארים, אבל אני דווקא הולך עם האנדרדוג שעשה מה שרבים לא האמינו שאפשרי והשאיר את פולהאם בליגה. הקבוצה המאכזבת - טוטנהאם ניצלו כאן בגלל הזכייה בגביע הליגה, ניוקסאל ניצלו בזכות קיגאן. ניוקסאל היא הבחירה שלי, כמה כישרון יש בקבוצה הזאת ועדיין עונה של כישלון מוחלט. רכש העונה - תמיד אהבתי את טורס, והשנה טורס הוכיח שלמרות המחיר הגבוהה ששולם עליו הוא שווה כל פאונד. גם סנייה נתן כאן פייט אחרי שהעונה הנוכחית בטח הכפילה את המחיר שהוא שווה או אפילו שילשה אותו, וזה אומר הרבה. הרכש המאכזב - בנט הוא בהחלט אופציה כאן אבל אני אלך על מאלודה. שחקן שאני אישית מאוד אהבתי בליון ומאוד חששתי מבואו לצ'לסי. אם מאלודה הגיע למצב שיש פעמים שקאלו החלש מועדף עליו זה אומר הרבה על הרכש מליון שהיה צריך ( וגם יכול ) לתת יותר. שער העונה - השער של אדבאיור בדרבי. את השער של נולאן אהבתי הרבה פחות. נבחרת העונה - ואן דאר סאאר, סנייה, פרדיננד, וידיץ', אברה, רונאלדו, פברגאס, אסיין, יאנג, אדאביור, טורס.
שחקן העונה - כריסטיאנו רונלדו . לא אוהב אותו ואת מה שהוא מייצג אבל כדורגל לא קשור לדברים האלה ולמען האמת הוא הראה רמה לא רק בכמות השערים המדהימה שהבקיע אלא בכל נגיעה בכדור. יש המון כישרונות בעולם , כאלה שהכדור מחובר להם לשרוכים בנעליים, אבל רבים הולכים לאיבוד בינם לבין עצמם. לרונלדו יש את כל זה ובנוסף לזה יש לו משחק בוגר ואחראי. המזל הגדול שלו זה שאת התהליך של עיצוב דמותו כשחקן היה עבודה של הסקוטי ולא של כל אחד אחר. השחקן המאכזב - בנימה האישית אני חייב לומר שהעונה מארק נובל היה האכזבה הכי גדולה שלי. ציפיתי ממנו להפוך לשחקן מוביל ,אחד שכל הליגה מסתכלת עליו בקנאה, אבל כנראה שזה עוד לא זה,עדיין. באופן כללי במבט על כל הליגה, אני חושב שהאכזבה הכי גדולה היא רובינסון השוער, עד לפני כמה חודשים שוער ראשון בנבחרת ואחד שנחשב ליורשו של סימן בעמדה, אבל היום אחרי העונה המזוויעה שעבר קבוצות שוקלות פעמיים אם לבנות עליו כשוער ראשון בעונה הבאה. יותר מדי טעויות, גם בשביל טוטסקאם אבל בעיקר אלו שהפריעו לנו יותר, הטעויות בנבחרת. יותר מדי טעויות בזמנים קריטיים. השחקן המפתיע - בעיניי פלאמיני שעד העונה נחשב לעוד שחקן אימונים בארסנל הפך להיות אחד השחקנים החשובים בהרכב הצרפתי. הוא היה כל כך מפתיע ,ולא רק על הדשא, כאשר בסוף העונה הודיע לצרפתי הפדופיל שהוא מספיק כפוי טובה כדי לעזוב לארץ הפסטה ולשחק כדורגל במגפיים. השחקן הצעיר - בווסטהאם- פרדי סירס היה נעים לעין, אך לצערי המתחרים שלו היו פשוט גרועים מספיק כדי לא להוות עליו איום- טומקינס נראה כמו מחלה ככשיחק, ונובל פשוט איכזב אותי באופן אישי העונה. לגבי הליגה כולה: האדלסטון עשה עונה יפה, גם וולקוט וגם דניאל אגר כששיחק היה מצויין. השחקן שהתקדם הכי הרבה העונה - אשלי יאנג, מקום שני בטבלת הבישולים , קיצוני איכותי כמוהו הוא נכס לכל קבוצה וגם בנבחרת העונה עשה התקדמות בהחלט מעוררת כבוד. הרגע המפתיע של השנה - הרגע המפתיע בעיניי היה כשגרנט מונה למנג'ר של צ'לסי. יש שיגידו כי הכתובת הייתה על הקיר וכי היה ברור שמישהו אורב למוריניו, אבל בכלל כל הכניסה של אברהם גרנט לכדורגל האנגלי הייתה הפתעה. תמיד, גם בתור ילד ואח"כ נער והיום חייל משוחר(אוטוטו:>) הכדורגל האנגלי היה נראה לי קדוש. הכדורגל, יום שבת וראשון , משחקי כדורגל משובחים גם בליגה אך גם בגביע, ליגות נמוכות מדהימות, ומעל האיכות של הכדורגל, ההגינות והיושרה. לראות את כל הזבל בליגה פה, שופטים באדום וכל שאר הסיפורים, לראות את איטליה מחלקת אליפות לקבוצה הכי פחות מושחתת, כל הדברים האלה היו רחוקים ממני. אבל כשאברם גרנט חתם בצ'לסי זה היה השיא. אומנם הוא עוד היה בקבוצה אחרת לפני כן אבל ריח הקומבינה שהיה חזק מדי כנראה והגיע מכיוון לונדון משך אותו לשם. בפומפי אני לא יודע מה הוא עשה, אבל לפחות זה לא עלה לאף אחד בבריאות. בצ'לסי זה היה מוגזם. הרגשתי כאילו מישהו מתעקש לזרוק לפח את ספר הקודש שכל כך אהבתי לקרוא. אבל אני מניח שמה שקורה בכל העולם האימרפיאליסטי הזה חלחל בטבעיות גם לכדורגל, ובגלל זה תמיד טענתי שכסף זה לא תמיד טוב. כי כשיש מישהו עוצמתי כמו רומן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. יום אחד לא ישאר לנו כלום להנות ממנו, שום מסורת(בטח יגיע איזה סטרט אפ ויצליח למכור אותה), שום אהבה אמיתית. רק שכירי חרב וחברים של ייצגו סמלים מסחריים ולא סמלים של קבוצות. הרגע השמח - באופן אישי- שער הניצחון של פרדי סירס על בלקבורן. רגע משמח חייב להיות אישי אז נשאר עם זה. הרגע העצוב - פציעות. כל פעם פציעה אחרת. קודם פאובר, אחרי זה דייר, ואז בלאמי ובוייר, אתטרינגטון ושות'. הרגע המרגש - ההישארות במחזור האחרון של פולהאם. המשחק הכי טוב שהקבוצה שלכם שיחקה בו - 5-0 על דרבי המשחק הכי טוב שהיה השנה - לדעתי המהפך של צ'לסי מול ארסנל היה אדיר, אבל לא פחות מה4-4 מול טוטנהאם. מנג'ר העונה - פרגוסון. עם כמה שנהיה מעצבן ושגרתי לרשום את השם הזה שוב ושוב. פשוט אגדה. הקבוצה המאכזבת - טוטנהאם . אבל אני לא מתלונן.. רכש העונה - ההתלבטות היא בין דאייר בלאמי פאובר ופארקר. נחכה עם התשובה לעונה הבאה. ועכשיו ברצינות- קרלוס טבז. הרכש המאכזב - בנט. אבל לא באשמתו. שער העונה - כבר לא זוכר. שני בעיטות מספריים של ווסטהאם מול מנצ'טסר. אשטון מול יונייטד וקול מול סיטי. נבחרת העונה - ואן דאר סאאר, בראון, פרדיננד, וידיץ', אברה, רונאלדו, פברגאס, אסיין, יאנג, אדאביור, טורס.
