מנצ'סטר יונייטד 2007/2008- משלימים דאבל ענק

דומנק הטמבל מעדיף את אבידל המגושם על פני אברה.
זה ידוע וזה סטטוס קוו עוד מהמונדיאל.
חבל, לאברה יש הרבה איכויות שיכולות להכריע משחקים.
כנ"ל לגבי סאנייה, אין ספק שגם לא מגיע מקום בהרכב.

לגבי נאני, אני מקווה מאוד בשביל סקולארי שהוא יעדיף את נאני על סימאו. הם שחקנים דומים אבל את הצעיר אני מגלה הרבה מאוד תכונות של ווינריות ולפי דעתי זו הבמה להראות את זה.

אופציה נוספת לסקולארי היא לעלות עם רונאלדו כחלוץ לצד עוד חלוץ ועם סימאו ונאני באגפים.
אבל ברור שסקולארי לא ישחק 4-4-2.

 

:aa1: ונגר התייחס לדבריו של פרגוסון, באשר הוא יפרוש תוך שלוש שנים:

"
He says that for 10 years now. The passion is still there. So I think his retirement will more be decided by physical capacities. Will he still want the stress or not? For I think he will be motivated until the last day of his life
"

:aa1: ונגר התייחס גם לפיטוריו של גרנט (מצטער, אין לי כוח לתזז בין הדיונים השונים):

"
.If John Terry puts the penalty in, he's the same manager with the same qualities You cannot say the ball hitting the post and going out or the ball hitting the post and going in has changed the qualities of the manager. They're exactly the same
"

לכתבה המלאה

 

בואו נכניס את הדברים לפרופרציות הנכונות .המדובר בקיירוש ולא בפרגי שעוזב (אם בכלל).
ככה שלדון היום בזהות המחליף לפרגי בבוא היום זה כמו לקרוא בקפה.
קיירוש אם ילך יעשה מהלך שיוכיח בשבילו ובשביל כל המערכת האם הוא מסוגל להרים פרוייקט בסדר גודל כזה לבד.אם יצליח? אין לי ספק שבבוא היום אנחנו נהיה אלו שנקצור את הפירות.

בעוד 3 שנים אני מניח מן הסתם שגם קינו יהיה הרבה יותר בשל.וכמובן קיירוש אם יוכיח את עצמו
בנוסף על המועמדים שהוזכרו כאן. בינתיים? גוד סייב (דה )אלכס

 

Gass12,

פרגוסון אמר מפורשות, לפני מספר שבועות, שהוא יפרוש בתוך שלוש שנים מאימון, הואיל והגיע הזמן להתחשב ברצונות של בני משפחתו.

 

קראתי פה הרבה משפטים מפגרים מצד אוהדי ריאל מדריד, סביר להניח שרובם שרשמו שטויות הם אוהדים שמבינים רק צד אחד של המטבע ומה שנדב הפרשן הדגול של ספורט 5 אומר ומטיף בעניין.
אני חושב שהסיקור של הליגה הספרדית עם כל הדיבורים על ברצלונה וריאל זה הדבר שהכי משפיע על האוהדים הספרדים, אם היה עניין כלשהו בליגה האנגלית בספורט 5 אני בטוח שהדברים שנאמרו פה לא היה אפילו בראש של אחד מן האנשים.
העניין הוא לא שרונאלדו יעזוב כי אני חושב שרוב האוהדים פה לא יתבאסו מעזיבה של רונאלדו, רבים עזבו אותנו, רבים טעו, ויונייטד נשארה גדולה, העניין הוא איך שזה קרה, ואין ספק שזה היה מלוכלך.

ולדבר אחר, מישהו רשם פה שהוא מעדיף שפלה ומארדונה ישחקו ביחד בקבוצה שלו ושלא יזכו בתארים, עוד הוא הוסיף שאנחנו קבוצה בינונית, שחקנים בינוניים, למעשה שהם כלום (עד שהם יעברו לריאל), זה גם בגלל שלא מעריכים מספיק וגם בגלל שרוב האנשים יכירו את זידאן ולא את גיגס וסקולס זה הפסד שלהם.
תאמין לי אז שאני מעדיף לשחק עם גיגס וסקולס ולא לזכות בתארים כנגזרת למשפט שלך.

כל אוהד של קבוצה רוצה לנצח, זה העניין בספורט, זה כל ה"קטע", אז אל תזיין את השכל!

 

גם ב-2002 הוא אמר שתוך שלוש שנים הוא עוזב (אחרי שהוא חזר בו מהפרישה), וגם ב-2005 הוא אמר שתוך שלוש שנים. אז הוא אמר.

 

זה מה שאהבתי מהדברים של ונגר:

Wenger was also asked if he would welcome former Inter coach Roberto Mancini or AC Milan's Carlo Ancelotti as a replacement for Grant at Chelsea.

"Not especially, because we like to attack in England," he said jokingly, a reference to the tendency of many Italian coaches to emphasize defense.

 

אחש'לי זה בדיוק מה שכתבתי:"בעוד 3 שנים"

 

תודה לאל שנאני לא שכח לשתות כוס חלב בבוקר, תיקול לא קל הוא ספג היום.

 

ריו פרדיננד מדבר על הטאקטיקה שלנו,כדאי לקרוא:

In key European away games last season, as Manchester United had done the previous year, Sir Alex Ferguson lined his team up 4-3-3. Yet against Chelsea in the Champions League final in Moscow last month, the manager opted for what appeared to be a twist on a more traditional approach.

At times United's formation appeared to be a 4-2-4, with Owen Hargreaves and Wayne Rooney flanking Carlos Tevez and Cristiano Ronaldo. Slaven Bilic told this newspaper last week that he believes formations to be dead, 'with successful teams essentially being about squeezing space and attacking in numbers'. However, Rio Ferdinand, speaking exclusively to Observer Sport in Nigeria, where he is promoting his livethedream foundation, disagrees with the Croatia coach, describing 'formations as important to us' and saying that Ferguson's approach was vital to their victory in the Luzhniki Stadium.

Rather than a 4-2-4 - which might more accurately be viewed as 4-2-4-0 - United's captain that evening describes his team's formation as a 4-4-2 - 'because we played Chelsea earlier in the season with one up front at their place, and it just wasn't us,' he says of the 2-1 defeat at Stamford Bridge that kept the Premier League title race alive.

'That afternoon Chelsea were coming out at the back and getting it to their front man with no pressure on the ball - it was too easy. So we played two up front in the Champions League final so their centre-halves didn't have too much time on the ball to start attacks, and they couldn't play through Claude Makelele as much. That was the thinking behind our formation.

'In the final I think the manager was tactically spot-on playing Owen [Hargreaves] on the right-hand side because he knew he had the legs and the defensive knowledge to get back when we were defending. And he could also get past and around Ashley Cole.'

But what of Bilic's assertion? 'Formations are important to us because we play different in differing games,' says Ferdinand. 'When we play one up front and two wide in Europe especially, we become more of a counter-attacking team. Whereas when we play with a 4-4-2, we still break on the counter attack but we're a lot more open and expressive. 'In Europe last season a lot of the time we played three midfielders and three up top. But it depends - away from home we played that formation with two wide men, and they had to come back and when we got the ball we broke to make it a 4-5-1.'

The thinking behind this, he says, is because it makes United harder to break down. 'We're a bit more compact - there are three midfielders, so it's harder to get through,' he adds of a Premier League and Champions League double that came with a combined total of 26 goals conceded. 'And if teams then need to get wide and cross the ball, we're fairly confident we can deal with that.'

Carlos Alberto Parreira, who was on the coaching staff when Brazil won their third World Cup in 1970 before rising to become head coach of their victorious USA94 side, said five years ago that the formation of the future would be 4-6-0. 'I don't know about that one,' Ferdinand says, with a frown. 'That would never work.'

Yet is this not essentially how Roma lined up against United last season?
No, Ferdinand says. 'They played with one forward - Francesco Totti - and whenever he comes to drop deep, someone's running in the opposite direction. So it's like one up front with two behind. It's never like there's no one up front -there's always someone up there.' Whether in Europe or in the Premier League, United's lone man tended to be Rooney who, Ferdinand concedes, is not a natural in that position. 'I honestly think that if Louis Saha had been fit all season we probably would've won the league earlier - he's that vital to us, and a player of that type is important to us.
'Wayne did a great job, but his game is more around having that free role to roam rather than having to stay up there, even though he can do it. He scored 15 or 16 goals, and had 15 assists, so he didn't do a bad job.'

So who comes up with the ideas at United's Carrington training ground - Ferguson or his assistant Carlos Queiroz? 'Ultimately it's the manager, but Carlos Queiroz has been a massive success, and has brought new ideas to the table,' Ferdinand says of the Portuguese coach who is thought to have persuaded Ferguson of the need for 4-3-3 in Europe.

Yet Ferdinand is also keen to dispel the idea of too much forward thinking. 'We didn't really work on 4-3-3 in pre-season, because the boss knows he's got the players who can adapt. Cristiano Ronaldo can play anywhere up top and so can Wayne. Ryan Giggs can play in midfield or up front, Paul Scholes off the front or in midfield, and Hargreaves can play full-back, central or right midfield.

'So I don't think the manager's really bothered about formations. He just puts it out there and knows the players can deal with it.' Which seems to suggest that although Ferdinand might not agree with Parreira just yet, subconsciously, at least, he does concur with Bilic about formations hardly mattering. And, that it is players and their abilities that are vital

 

1. נחמד לקרוא סוף סוף משהו שלא קשור לבילבולי השכל בקשר לרונאלדו.
וכן, אפשר ללמוד מהדברים של ריו שלא משנה באיזה טקטיקה היוניטד משחקת, המטרה היא תמיד ללחוץ את היריב ולמנוע ממנו להניע את הכדור.
אני חושב שיוניטד היום היא הקבוצה שהכי קשה לשחק נגדה באירופה.
גם במשחקים שהפסדנו בהם נקודות הקבוצות ששיחקו מולנו ירקו דם בשביל לסחוט את אותם הנקודות.
הסיבה היא כמובן שיוניטד היא הקבוצה הלוחצת הטובה באירופה ושכל קבוצה ( אפילו אחת כמו צ'לסי עם שחקנים כמו באלאק, אסיין, לאמפרד ומקאללה באמצע ) מתקשה להניע כדור מולה ולפתח את המשחק.
כשאתה לוחץ, אתה גם מונע מהקבוצה השנייה לפתח את הקצב שלה ואתה גם קובע את הקצב בעצמך.
הקצב השנה במשחקים של היוניטד הוא מאוד מהיר וזה בגלל כשהיוניטד לוחצת למעלה וחוטפת כדור היא מניע אותו מהר ותוקפת עם הרבה שחקנים.
וכן, למי ששואל, לחץ זה שיטה של מאמן וכדי לעשות אותה בצורה מושלמת, בצורה שלא ישברו אותה בכמה מסירות צריכים רמת מיומנות אדירה של השחקנים והבנה טקטקית לא פחות אדירה מצד המנג'ר.
או במילים אחרות, למי שחיפש את הסיבה למה היוניטד נראו השנה כקבוצה כטובים באירופה, שיתן מבט על הקווים ועל פרגי ( גם לקירוש מגיעות מילים טובות ) שגורם ליוניטד לשחק בדיוק כפי שהוא רוצה ואנחנו חולמים לפני פתיחת כל עונה.

2. הרבה דיברו, בטח השנה, על איך פרגוסון שזכה בכל תואר אפשרי, ויותר מפעם אחת, לא פורש או לא מאבד את הרעב לתארים.
כדי לראות עד כמה האופי של פרגוסון מיוחד, ועד כמה הוא תמיד רעב לכל תואר אפשר ללכת לשחקנים שהוא אימן במהלך השנים ולראות שגם אצלם הרעב לא קטן אפילו לרגע.
לכו לרשימת המאמנים היום בפריימר לייג ובליגה הראשונה ותספרו כמה מאמנים ששיחקו תחת פרגוסון החליטו אחרי הפרישה להמשיך בתחום הכדורגל רק בתפקיד של מאמן.
קחו שחקנים כמו ניקי באט או פיל נוול שעזבו את היוניטד ועדיין בגילם היחסית מבוגר, ואחרי שכבר זכו בכל תואר אפשרי, הם עדיין מרכזים בקבוצות שלהם והרעב שלהם גדול בכל משחק.
קחו את סקולס והפציעה שלו בעין והמלחמה שלו לחזור לשחק, אותו הדבר כלפי סולשיאר שאחרי כל פציעה התעקש לנסות לחזור, או לארסון שהסכים לבוא משבדיה בשנה שהייתה אמורה להיות אחרונה בקרירה בשביל לשחק תחת פרגי, או גארי נוול והרעב שלו לחזור לשחק ביוניטד, או גיגס עם שיא ההופעות שנכנס במשחק האליפות, אוכל את הדשא כאילו הרגע עלה מהנוער וחוגג את השער כאילו זה שער הבכורה שלו.
הרעב הזה שפרגוסון מכניס לשחקנים שלו, רעב ותשוקה שנשארים גם אחרי שהם פורשים מכדורגל מלמד כמה מיוחד פרגוסון וכמה התשוקה שלו לזכות בתארים ובכלל להיות בתחום הכדורגל גדולה.
לכן פעם הבאה שמישהו שואל אותכם למה פרגי עדיין לא פרש תביאו לו את הדוגמאות הנ"ל ( אפשר לצרף גם את שמייקל ושרינגהאם ששיחקו עד גיל מבוגר ) ולהגיד שהרעב והתשוקה של פרגוסון לכדורגל כל כך גדולים שגם השחקנים שלו מקבלים ממנו אותה תשוקה לתחום ולוקחים ממנו את אותו הרעב...

 

אם הייתי אוהד קבוצה אחרת הייתי חושש מהטקטיקה הזו הרבה יותר מאשר 4-4-2 הקלאסי. קח את המשחק מול רומא בחוץ לדוגמא; משחק שנראה שקול לגמרי ברובו ונגמר למזלם של האיטלקים רק ב2-0, לפני הגול השני בעטנו שתי פעמים לשער והבקענו פעמיים. מעבר לעובדה שזה נתון מרתיע ליריבים, זה מוכיח מעל כל צל של ספק שהשיטה הזאת פועלת כמו רובוט של נאס''א. פרגסון חייב להמשיך לשחק ככה באירופה אע''פ שזה רחוק מלהיות האידיאל שלו בכדורגל.

 

http://www.manutd.com/default.sps?pagegid=...&newsid=6611277

אחרי זה אין סכוי שאנחנו מעבירים להם את רונאלדו השנה.

 

חחחח קבלו איזה שיר גיאוני!@!@!!!

http://www.youtube.com/watch?v=M2t7YClQi20