את הנושא הזה אני פותח בעקבות משהו שעליתי עליו השבוע. אני אוהד שתי קבוצות-מנצ'סטר יונייטד והפועל ת"א. את הקבוצות אין צורך להציג, כולכם מכירים אותן. השבוע גיליתי שאמנם אני אוהד את שתיהן, אבל כל אחת מהן בצורה שונה. שמתי לב שבכל הנוגע ליונייטד, אני הרבה יותר נאמן. ביונייטד אני אוהב את כל השחקנים, בעוד בהפועל יש לא מעט טיפוסים שהייתי שמח לראות מחוץ לקבוצה. משחקים של יונייטד אני לא מחמיץ, משחקים של הפועל אני רואה רק אם הם משודרים בחינם. ודאי שמתם לב שכשאני מגיב על הפועל בפורום, רוב הסיכויים שזו תהייה תגובה צינית שתפרק את הקבוצה לחתיכות, בעוד אצל יונייטד אני לרוב אופטימי, גם בעונות קשות יותר. רציתי לשאול אותכם: גם לכם זה קורה? גם אצלכם יש הבדלים באהדה? ובכלל, איזה סוג אוהדים אתם?
אצלי גם יש אהדה שונה בין שתי הקבוצות. את ארסנל אני אוהב הרבה יותר ממכבי חיפה. אני מזמין משחקים (לא תמיד), עוקב, קורא בפורומים ומשתולל בזמן המשחק. לעומת זאת, מכבי חיפה: אני רואה מעט מהמשחקים, וגם זה לא תשעים דקות. לא לוקח ללב הפסדים או תוצאות תיקו. באינטרנט ובעיתונים אני לא קורא סיכומים,תגובות וכו'. למשחק מול צסק"א בשבוע שעבר הקדשתי אולי דקה וחצי. לדעתי ההבדל ביחס נובע מכך שאנחנו פשוט אוהבים קבוצה אחת יותר מהשנייה. את הקבוצה השנייה נזניח יחסית לקבוצה הראשונה. הארסנל\יונייטד שלנו תהיה יותר יקרה לנו. יותר נשמח ונתלהב אחרי משחק גדול ויותר נתעצבן\נתעצב אחרי משחק רע.
אני אוהד קבוצה אחת, מכבי חיפה. פה אין מצב שאני מפספס משחק, בטלויזיה בטוח, אבל בד''כ אני במגרש (מנוי שנה שלישית..). אני אוהב עוד קבוצות, את מילאן, בארסה, יונייטד, אבל לא בדיוק אוהד, בטח שלא כמו מכבי חיפה.
אני יכולה לומר בוודאות שיש הבדל, לחיפה למשל אני יותר מחוברת. כאב על הפסד, יש מריאל וחיפה כאחד. שמחה בעניי היא שווה בשווה. אבל חיפה זאת הקבוצה שאני הולכת מילדות לראות כל שבת/ראשון. במצב שבו יש שידור של חיפה ושל ריאל באותה שעה, אני תמיד בוחרת לראות את חיפה ובשידור חוזר את ריאל. ולדעתי האמת, זה הרבה בגלל שאת מכבי חיפה אני זוכה לחוות מקרוב. אבל הטרוף מהמשחק, העצבים, התיסכול, האדרנלין, השמחה... זה בא לי משניהם.
Hotspur אמר פעם שבאנגליה יש שני סוגים של הערצה, אוהד ותומך. את מכבי נתניה אוהד, בברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, רומא והמבורג אני רק תומך.
אני אוהדת את מכבי חיפה ומילאן. את שתיהן אני אוהדת, אבל קשורה יותר למכבי חיפה מסיבה אחת שריקי אמרה- את האהדה ואהבה לחיפה אני חווה מקרוב. עם מילאן לצערי זה לא ככה. אבל אני משתדלת לא לפספס אף משחק (צפייה באינטרנט כשאין שידור) ומקווה לבקר שוב מתישהו בסן סירו.
קשה לי להבין איך אפשר לאהוד שתי קבוצות בו זמנית. איך אפשר לחלק את האהבה הזאת לשניים ? אני אוהד יונייטד, לא מתעסק יותר מדי בכדורגל בארץ, שומע פה ושם תוצאות, לפעמים רואה תקצירים, אבל זהו. כשזה מגיע ליונייטד, אין משחק שאני מפספס, מקדיש שעות לשערים, תקצירים ומשחקים חוזרים, וקורא בלי סוף חדשות באינטרנט. אני לא חושב שיש סיכוי בעולם שהייתי מצליח לעבוד באותה צורה עם קבוצה נוספת.
אני כמעט 10 שנים עם מכבי ת"א, כמעט 8 עם ברצלונה. מכבי תמיד היתה אצלי בעדיפות ראשונה מסיבות מובנות, אבל בשנה האחרונה קשה לי לעקוב בכלליות אחרי כדורגל בגלל אלפי עיסוקים בחיים האישיים.. השנה הלכתי כולה ל2 משחקים, ואת כל השאר ראיתי רק אם הם שודרו בערוצים פתוחים. חארטון לא ייראו ממני אגורה אחרי המונדיאל. על בארסה בכלל אין מה לדבר.. המשחק האחרון שראיתי היה מול צ'לסי בנובמבר. גם בפורום אני כבר בקושי כותב.. אבל במצב נורמלי אני אוהד די מסור של 2 הקבוצות, אני לא חושב שמה שקורה כרגע זה מדד למשהו
וואו, שאלה קשה. בעיקרון, ארסנל ומכבי ת"א הן שוות עבורי. התחושה שעוברת לך בלב כשאתה רואה את ארסנל משחקת, אי אפשר להפוך למילים. משתדל לא להפסיד משחקים, עוקב אחרי כל אפצ'י של אבואה, מעניין אותי. אני באמת ובתמים יכול לומר שהאהדה והאהבה שלי לארסנל זהה לזאת של מכבי ת"א. כשאתה יושב (יותר נכון - עומד) בבלומפילד, מוציא את הנשמה לעודד את הקבוצה שלך, ואין שמח ממך כשהיא מבקיעה שער, ואין עצבני ממך כשהיא חוטפת, זה בעצם ממחיש הכל. בשבילי מכבי ת"א וארסנל הן שתי אהבות, לא יכול להיפרד מאחת מהן. שוות בעיני. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/love6.Xxx
