איתי שכטר דיון פרישה דמיינו כאן הקדמה מפוארת עם רשימת ההישגים שלו - התארים, הגיחות לחו"ל, כמות שערים יפה מאוד בליגת העל, מהבודדים ששיחקו בכל חמש הגדולות. הילד מרמת ישי והפועל נצרת עילית שהגשים חלום ותמיד עם חיוך והליכת הברווז הזו. או שממש אהבת אותו או ש'צחקת' עליו - אי אפשר להישאר אדיש לאיתי שכטר, תשאלו את השופטים. "פרש בגלל ה-VAR", אוהבים להגיד. מצד אחד לא מזוהה עם אף קבוצה גדולה והחליף קבוצות כמו גרביים, ומצד שני אהוב מאוד במכבי תל אביב ובבית"ר ירושלים בעוד בהפועל תל אביב הוא מחוק. שחקן לא שגרתי, מאוד טוטאלי, התחבר מאוד לכל הקהלים. העונה הגדולה ביותר שלו בקריירה הייתה עונת הדאבל עם הפועל תל אביב 2009/10, הגיע אחרי עונות של שבעה שערי ליגה במכבי נתניה ועשה את קפיצת המדרגה בזכות אלי גוטמן. היה בועט את הכדור קדימה ומשיג את המגן שלו, שיתוף פעולה מדהים עם גילי ורמוט (כשוורמוט פרש אני זוכר שהוא העלה פוסט פרישה לכבודו ו'דילג' על הפועל כששיחק במכבי). סיים עם 32 כיבושים באותה עונה. לאחר מכן ב-2010/11 הוא פתח בצורה אדירה וגם הגול ההוא נגד זלצבורג - אבל נפצע בחודש ינואר, קרע ברצועה הצולבת ולדעתי זה לא היה אותו שחקן. הקאמבק בהפועל היה כושל ב-2013/14, במכבי חיפה 'לא פגע בכדור' ואז ההגעה לבית"ר החייתה לו את הקריירה מחדש. לדעתי שחקן כמוהו יהיה חסר בליגה, כמה שחקנים כבר יש כאן עם ניצוץ.. -סכמו את הקריירה של שכטר: האם עמד בציפיות? אני מדבר אפילו על המצב כאן בליגה. היה יכול לתת עוד עונות גדולות לדעתי. איפה מדורג בין החלוצים הגדולים של שנות ה-2000? -מה היה הכוח הגדול ביותר שלו? והחיסרון הגדול ביותר? האם הוא היה שכונתי? חיפף באימונים
מהשחקנים שאתה כל כך אוהב שהם בצד שלך ולא יכול לסבול אותם כשהם נגדך. חושב שאין הרבה שחקנים בליגה הישראלית שאוהבים כדורגל כמוהו. אח שלו שיחק במכבי הרצליה לפני שנתיים והוא היה מגיע לראות אותו בכמה משחקים, באחת השיחות שניהלנו איתו הוא ממש דיקלם את ההרכב של מכבי הרצליה מלפני 15 שנה. אוהב אותו מאוד ואתגעגע לראות אותו על הדשא
לא מסכים עם הקביעה. כפי שציינתי קודם, הוא פסק לשחק כדורגל אחרי בית"ר. מה בדיוק הוא נתן לב"ש חוץ מהטרלות? בכללי לדעתי הוא נהיה פחות טוב אחרי הפציעה של 2010/11, על אף שכבש ב - 3 ליגות טופ, אבל קשה לומר שהוא הצליח שם. היה תייר.
איתי שכטר היה השחקן שהכי אהבתי בדאבל של הפועל תל אביב ב-2009/10 וכנראה "אסור" להגיד את זה, מצד שני כל גיבורי הדאבל התפזרו ו"בגדו", גם גילי ורמוט. אני הייתי תמים וחשבתי שהוא יצליח בחו"ל כי כן היה לו את היתרון הפיזי הזה על פני השחקנים בליגה. בכל מקרה אני שם בצד את הבונדסליגה וצרפת ולא יודע מה. בארץ אם אני מנתח בהערכה גסה יש את העונה הגדולה ההיא בהפועל ת"א, עוד שנה וחצי ממש טובות בבית"ר ירושלים שהוא גירד שם את הדאבל-פיגרס ובאמת היה מרכז משחק ההתקפה וגם עזר מאוד לעומר אצילי, ועונה אחת סבבה במכבי ת"א אבל לא כשחקן הרכב מובהק, אני מרגיש שהוא כן פספוס. הוא היה מהחלוצים האלה שהיו להם הכל - פיזיות, טכניקה, בעונות טובות גם לא צריך הרבה מצבים. הכדורגל שהיה לו מזכיר יותר את אלירן עטר וברק יצחקי והשחקנים האלה, הוא לא היה '9' שדוחק. אני גם לא שונא אותו או משהו כזה, כעסתי עליו שבפוסט הפרישה של גילי ורמוט שהוא כתב לו הוא העלה תמונות מכל מקום אפשרי ולא כתב את המילה 'הפועל' ובטח לא תמונה, נניח אין תמונה, אבל אז מה אם אתה שחקן מכבי, אי אפשר למחוק את ההיסטוריה שלך. זהבי עדיין מדבר בהתלהבות על הדאבל בטדי מבחינת רגע מפתח בקריירה או המספרת נגד ליון. התבאסתי שהוא חגג כשכבש נגדנו ב-2016/17 במדי בית"ר, כי המהפך הזה כמעט הוריד אותנו ליגה מה שבסוף קרה.
במונחים ישראלים עשה קריירה גדולה. כשהיה בהפועל הייתי בטוח שהוא הולך לעשות קריירה אירופאית,היו לו את כל הנתונים הפיזיים להצליח,לצערו המנטליים היו חסרים. היה שחקן טוב,ואישיות חזקה בדחר הלבשה,לא באמת הותיר חותם בשום קבוצה למעט הפועל של הדאבל. כשהיה אצלנו בחיפה זה הרגיש כמו בסרט ספייס ג'אם שהוציאו לו את הכוחות,לא הצליח לחבר פס פשוט. מקווה שישאר בכדורגל,הוא דמות חיובית.
מהשחקנים שאתה כל כך אוהב שהם בצד שלך ולא יכול לסבול אותם כשהם נגדך- כנראה הגדרה מדויקת (למרות שאצלנו זה לא כל כך תקף). הוא בין השחקנים שהכי לא סבלתי- רמאי, פרובוקטור ועוד הרבה דברים שליליים שאפשר להגיד עליו. בסופו של דבר עשה קריירה יפה מאוד והיה חלוץ מעולה בקנה מידה ישראלי.
אם אנחנו מדברים על שחקן ששיחק בכל הגדולות, זכה בתארים, שיחק בפרמיירליג, גרמניה, צרפת, נבחרת, ליגת האלופות, ליגה אירופית ועדיין אומרים שהיה יכול לעשות יותר זאת המחמאה הכי גדולה לשכטר. קריירה באמת צבעונית ומאוד מגוונת. בפיק שלו הלך אחורה מעט בגלל פציעות וקבלת החלטות לא נכונות וידע להמציא את עצמו מחדש. בזווית שלי כאוהד בית"ר זה אחד השחקנים שהכי הערכתי בעשור האחרון, תרומה מקסימלית, גולים, בישולים, סחיטת פנדלים, מנהיג ושחקן שהיה צריך לסיים אצלנו עם תואר אחד בעונה האחרונה שלו. אם היינו לוקחים אז אליפות כנראה שהוא היה נבחר לשחקן העונה ואולי היה מקבל עוד כוכבית חיובית לקריירה. גם בתקופה כזו שגדלים בכדורגל הישראלי מלא פלקטים, שחקנים משעממים שאף אחד לא יזכור רגע אחרי שיפרשו הוא מבין הבודדים שישארו בתודעה כמעניינים אם זה כפרשן או כאיש מקצוע. רכש יפה מאוד של ערוץ הספורט.
הוא היה בב"ש???? הוא דמות, הוא היה שחקן מצוין (עד שלב מסוים) אבל לדעתי הוא בכלל לא בדיון על החלוצים הטובים שהיו פה. תורידו את הצלילות וההצגות והוא עוד חלוץ בולט בליגה ולא הרבה מעבר.
אוברטייד מטורף. יש דברים שאעריך אצלו, היה מצוין במכבי נתניה, עונה גדולה בהפועל, קריירה ארוכה ומרשימה באופן יחסי, הניסיון להצליח בליגה בכירה ולא ויתר גם אחרי שנכשל וניסה שוב ושוב, הכנות אחרי הכישלון בחיפה וגם את הסיבות לשם. היה דריבלסט טוב וכיף היה לראות אותו משחק. מצד שני, הצליח בליגה הישראלית ופה זה נגמר. לא חלוץ עם סיומת מספיק טובה, אני חושב שיש לו רק 2 עונות של דאבל פיגרס בליגת העל (כמה גיא מלמד מקבל על כך ביקורת בפורום ושכטר לא). נכשל באירופה והיה גדול רק בישראל ועדיין יש לו שם. יותר מידי מעברי קבוצות וגם לא זיהה לפרוש בזמן, ב-2021 היה אפשר לשים לב שהוא גמר. מקווה שלא נראה אותו על המסך כי יש לו הומור של אדיר מילר והוא פרשן מזעזע, לא יודע לנתח את המשחק לעומק, מנסה להצחיק בכוח, הבנו שאתה הערס המצחיק של הח'ברה, פשוט לא מתחבר.
לגבי מה עשה אחרי בית"ר- ב18/19 הוא היה מצוין במכבי ת"א, מכאן והלאה היה אפשר להרגיש דעיכה משמעותית ביכולת אבל כמחליף הוא היה טוב עד הפציעה בגביע מול מכבי פ"ת ב21/22 כשמהפציעה הזאת הוא לא באמת חזר עד הפרישה. הפציעות אחרי הדאבל פגעו בסיכוי שלו להיות שחקן באמת גדול והיה לו את הפוטנציאל לזה. הוא בעצמו סיפר שהוא הגיע לגרמניה פצוע. האם הוא אחד מהגדולים? לא, אבל שחקן שתמיד כיף לראות ועכשיו יהיה כיף להקשיב לו. חבל שהוא מגיע לערוץ הספורט. על כל שכטר אחד יש חמישה גוטמנים ואוואטים שאין לי שום רצון לצפות בהם.
אני שמח בשבילך שגם אתה זכית ליהנות ממנו, לדעתי היה חשוב בבית"ר ירושלים לא פחות מעומר אצילי וכן הלאה. זה בדיוק העניין, שחקן עם סט-יכולות שלם ובניגוד לטוטו תמוז למשל הוא היה אהוב בכל מקום ולא רב עם אף אחד, לא עם שחקנים, לא עם מאמנים וכדומה. אני לא מדבר על הישגים דווקא וגם לא על חו"ל אלא בארץ. עוד עונות שמזכירות את העונה הגדולה ההיא בבית"ר לדוגמא - כי את מה שעשה בעונת 2009/10 במדי הפועל תל אביב אי אפשר היה לשחזר. טל בן חיים שחקן מהדור שלו וגם הוא פרש וחוץ מכתבה של מוטי פשכצקי אף אחד לא מדבר עליו כי זה לא מעניין. שכטר היה גורם לבלמים להרגיש לא בנוח.
איתי שכטר אחראי על סיפור הקאמבק אולי הכי גדול שראיתי משחקן ישראלי. במכבי חיפה הוא פשוט נראה כמו שחקן עבר, ואז הגיע אותו מעבר לביתר ירושלים והוא פשוט נולד שם מחדש וחזר להיות אחד השחקנים המובילים בליגה שלנו. ואז הגיע המעבר למכבי תל אביב שאמנם ראו כבר את סימני הגיל על שכטר ועדיין היה לו חלק ב-2 האליפויות, גם בדברים שהוא עשה על המגרש ולא פחות בדברים שהוא עשה מחוץ למגרש.
כבר שהוא שיחק בנתניה ואח"כ בהפועל היה קונצנזוס בקרב אוהדי בית"ר שהוא שחקן שמתאים לנו, שמח שזה שידוך שיצא לפועל בנקודה שהועילה לשני הצדדים. הוא שיחק עם אצילי בבית"ר רק חצי עונה+הקמפיין האירופי של 16/17, אחרי שאצילי הלך לגראנדה זו לגמרי הייתה הקבוצה שלו. העונה היחידה שבה הוא התקרב לעונת השיא שלו בדאבל של הפועל, היו לו 19 שערים ו8 בישולים בכל המסגרות, עוד כמה פנדלים שסחט. ב17/18 יש יגידו שהוא היה סוג של מאמן שחקן בתקופת בב"ז הדחליל של טביב, הדרישה לחילוף בטדי נגד סכנין זכורה אבל אומרים שזה היה משמעותי אפילו יותר. נתן פחות שערים מהעונה הקודמת אבל סחב את בית"ר קדימה עד שטביב התחיל להתווכח איתו על החוזה.
שיחק בקבוצות גדולות, כאלה שזכו ב-79 אליפויות בהיסטוריה שלהן. רק יוסי בניון שיחק במצטבר בקבוצות עם יותר אליפויות; שיחק ב-3 מ-5 הליגות הגדולות. רק בן שהר עשה את זה; שיחק ב-5 הגדולות, רק אלון מזרחי, מאור בוזגלו ושון גולדברג עשו את זה; הכי הרבה סחיטות פנדל בהיסטוריה של ליגת העל, כבש 28 שערים להפועל ת"א בעונה הכי גדולה שלה בהיסטוריה, בקבוצה הכי גדולה שלה בהיסטוריה. הלוואי הרבה אוברייטדים כאלה!
