גמר ליגת האלופות: טרבל של באיירן או היסטוריה בפריז?

יום ראשון הגדול מביא עמו את רגע השיא של העונה: גמר ליגת האלופות: באיירן מינכן פוגשת את פריז סן ז'רמן. עונת 2019/20 תיזכר לעד כעונת הקורונה, כזו שאיימה להשבית את הענף, אבל הכדורגל ניצח. זו הייתה עונה לא שגרתית, אך המפעל החשוב מכל מגיע לשלב ההכרעה אחרי טורניר בזק של שמונה האחרונות בליסבון. באיירן מינכן חולמת על הגביע השישי בתולדותיה והראשון מאז 2013, וכמובן השוואת הטרבל ההיסטורי של יופ היינקס ושאר הגיבורים, בעוד פ.ס.ז', בהעפלתה הראשונה איי פעם למעמד, רוצה לעשות את קפיצת המדרגה האמיתית. בשביל רגעים כאלה הביאו את קיליאן אמבפה וניימאר. הקבוצה החזקה של באיירן או הכוכבים של פריז? בתום 90 דקות, אולי 120 ואולי דו קרב פנדלים - נקבל את התשובות. לא בטוח שאלה השתיים עליהן היינו מהמרים בפתיחת העונה, אך שני המאמנים הגרמנים קרובים לעשות היסטוריה.

https://www.thestatesman.com/wp-content/uploads/2017/09/PSG-vs-Bayern-Munich-Combined-XI.Xxx

באיירן מינכן מגיעה למשחק אחרי שניצחה בכל עשרת משחקיה העונה במפעל. לאחר ה-2:8 על ברצלונה הגיע 0:3 סולידי יותר על ליון, מעין שמירת כוחות, אך את החורים בהגנה של הקבוצה בתחילת המשחק המאמן האנזי פליק בטח לא אהב, לא כשמדובר בכוכבים גדולים שממול. הבווארים כבשו 42 שערים העונה - 4.2 בממוצע למשחק, רחוקים שלושה מהשוואת השיא של ברצלונה משנת 2000, אלא שהקטלונים עשו זאת ב-16 משחקים. האנזי פליק ניצח ב-32 מ-35 משחקיו על הקווים וב-28 מ-29 האחרונים, נתון בלתי נתפס.
ואם כבר הזכייה ב-2013, ב”קיקר” קיימו השוואה בין הקבוצה של יופ היינקס לבין זו הנוכחית. “הקבוצה המפוארת של 2013 הראתה את הדרך עם הטרבל הראשון וכעת לבאיירן יש עוד סיכוי. זו קבוצה שמונעת רק מניצחונות”. ארבעה שרידים מאותה הקבוצה עדיין שחקנים דומיננטיים. מנואל נוייר, אחד מהם, אמר: “באותה שנה ניצחנו עם סגל פחות עמוק ממה שיש עכשיו. השנה אנחנו בטופ כל הזמן”. אריאן רובן נבחר על חשבונו של סרג’ גנאברי: “הוא לא היה רק מיסטר וומבלי אלא האיש לכל כך הרבה משחקים גדולים”
ברמה המקצועית, ג'רום בואטנג שהיה בספק גדול למשחק, התאמן כרגיל ויפתח. בנג'מין פבאר לא פתח נגד ליון ונשאלת השאלה האם הוא יחזור לעמדת המגן הימני, כאשר ג'ושוע קימיך יחזור למרכז השדה, אולי על חשבונו של טיאגו, האם הספרדי ייפרד מבאיירן בטעם מריר? כך משערים ב"לאקיפ". באיירן במעמד הגמר הציגה נתון בינוני - חמש זכיות אל מול חמישה הפסדים. במועדון הוציאו מכתב מיוחד עבור האוהדים, הודו להם על התמיכה והבהירו עד כמה הם מתגעגעים אליהם ויעשו הכל כדי לזכות בגביע. זכייה של באיירן במפעל תהיה סיום מדהים לעונה גדולה והיא תתנתק מברצלונה וליברפול גם להן חמש זכיות. רק למילאן (7) וריאל מדריד (13) יותר זכיות.

תומאס מולר שישתווה לטוני קרוס עם ארבעה גמרים במפעל, אמר: "שינינו את סגנון המשחק בעיקר בגלל המאמן. אני רוצה שנמשיך קדימה באומץ, אסור לפחד מהיריבה. ברור שאני מרגיש טוב, בבאיירן תמיד רצינו להיות דומיננטים, עוד מימי לואי ואן חאל. אני מרגיש טוב לשחק במרכז ואני נמצא בכושר טוב. אני חושב שאין שום דבר משותף לקבוצה של 2013 וזו של היום, בכדורגל הכל משתנה במהירות. מה שכן, למדנו מהרבה משחקים גדולים. במהלך המשחק 90 דקות הן לא זמן רב, זה נגמר מהר מאוד. אנחנו לא מתכוננים למשחק בצורה מיוחדת. דווקא הראיונות לתקשורת מורידים מעט לחץ".

בתקשורת דיברו לא מעט על שני הכוכבים הגדולים לקראת המשחק: רוברט לבנדובסקי שכבש 15 שערים במפעל (רחוק שניים מהשוואת שיאו של כריסטיאנו רונאלדו בעונת הדסימה), מול ניימאר. לבנדובסקי כבר שיחק בגמר ליגת האלופות ב-2013, לא הצליח לכבוש ולא בלט. “לבנדובסקי הפך לכוכב על בבאיירן בזכות עצמו, אבל הוא לעתים רחוקות הכריע משחקים גדולים. השנה זה נראה שונה”, נכתב ב”קיקר”, אך במועדון מחכים שיתעלה במשחק הכי חשוב. מדובר גם בקרב על מי שיזיז את ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו מהפסגה. ניימאר מצידו מציג מאזן מצוין של גולים ובישולים פר דקות משחק, אם כי הסיומת שלו במשחקים האחרונים הייתה לא מספיק טובה.

פריז סן ז'רמן מגיעה למשחק נרגשת אחרי 0:3 ענק על לייפציג. את השער הראשון באותו משחק כבש מרקיניוס בנגיחה, מה שמראה שהקבוצה קצת 'אנושית' ולא מדובר רק במיליונרים. יש תחושה שיש פחות אנטי כלפיהם. את החגיגות של השחקנים בחדר ההלבשה היה קשה לפספס, אפילו תומאס טוכל הפצוע לא היה יכול להסתיר את החיוך שלו. יש היאמרו שהצרפתים חגגו קצת יותר מדי בעוד בבאיירן שמרו על פוקר-פייס אחרי הניצחון הענק על ברצלונה. הצרפתים מחזיקים במאזן חיובי של חמישה ניצחונות מול שלושה הפסדים נגד באיירן מינכן. טיאגו סילבה הקפטן רוצה לעזוב בטעם טוב את המועדון, וחולם להניף את הגביע עם האזניים הגדולות. נראה שכל הפרויקט של הקטארים מתנקז לרגע אחד.

הצרפתים קיבלו חדשות טובות לקראת המשחק כשלפי כלי התקשורת השוער קיילור נבאס והקשר מרקו וראטי שהחמיצו את המשחק הקודם, יהיו כשירים. קיילור כבר זכה שלוש פעמים ברציפות במפעל, וגם לאנחל די מאריה יש זכרונות נפלאים, בטח מליסבון, כשהיה ה-MVP של ריאל מדריד בגמר הדסימה נגד אתלטיקו מדריד ב-2014. נראה שטוכל ימשיך באותו שיטת משחק, ללא חלוץ חוד טבעי, כשמאורו איקרדי הוא השחקן אותו הכי קל לספסל.

תומאס טוכל אמר: "קשה לי לתאר את התחושות שלי. אני מותש לחלוטין אבל שמח לגמריי. עליי להישאר ממוקד כי העונה לא נגמרה. הגענו למשחק הכי חשוב, הגמר, וברור שאנחנו רוצים לנצח. עלינו להישאר רגועים וקרי רוח. לא נעשה דברים מיוחדים למרות שמדובר במשחק מיוחד. אין לנו מה להעמיס בסרטונים ונאומי מוטיבצייה". נציין כי הקבוצה הציגה את ההגנה הטובה במפעל עם חמש ספיגות בלבד.

אמבפה שכבר שיחק בגמר המונדיאל, לא יכול לחכות: "זו בדיוק הסיבה שהצטרפתי למועדון, תמיד אמרתי שאני רוצה לכתוב את ההיסטוריה של הכדורגל הצרפתי ויש לי הזדמנות גדולה לעשות זאת מחר. חווינו מספר אכזבות מאז שהצטרפתי ב-2017, עכשיו אנחנו שוב בגמר וזה הוכיח שלא וויתרנו. זה יהיה פרס אמיתי אם נזכה בתואר. אני מרגיש טוב יותר מיום ליום ככל שהזמן חולף". על היריבה: "נוייר הוא אחד השוערים הטובים ביותר איי פעם, תמיד אני שמח לפגוש את הטובים ביותר, עלינו לנצח את הטובים ביותר. זו התחרות של המועדונים הגדולים ביותר. יהיה מוזר לשחק ללא קהל אבל עדיין תהיה אווירה נהדרת. אפשר להרגיש את זה, כולם רוצים לזכות בתואר, יש לנו הזדמנות להצטרף לעילית של הכדורגל".

 

טוב אז מסורת ארוכת השנים לראות את הגמר עם חברים - תיקטע היום ועדיין אני מחכה למשחק הזה בקוצר רוח כאוהד נייטראלי. מחבב את באיירן מינכן מימי אוליבר קאן שהטיל איימה על החלוצים, וכל כך מגיע להם, קשה שלא לפרגן להאנזי פליק לדוגמא. מצד שני יש הרבה כוכבים, בעיקר שניים שאמרו עליהם הרבה דברים - שכירי חרב, רק הכסף מעניין אותם, פיזרו הצהרות לגבי עתידם, לפתע פ.ס.ז' מאוחדת. זו הנקודה: לפ.ס.ז' יש כוכבים, לבאיירן יש קבוצה.
אני אוהב את הטירוף והתשוקה והרעב של באיירן, הובילו 2:5 על ברצלונה ולא ריחמו, ראו שאפשר להשיג תוצאה היסטורית, וכמובן ההידבקות לסגנון שלה. מצד שני, קצת חסרה שם אגרסיביות לעתים כפי שהוכיחה ברצלונה בפתיחה וכפי שהראתה ליון. אמנם ניימאר ואמבפה עד עכשיו לא איפסו את הרגל ולא כבשו משלב רבע הגמר, אבל זה יכול לקרות. אם באיירן תשחק עם הגנה כל כך גבוהה - האלכסון של ניימאר ואמבפה עלול לעשות להם בעיות, גם די מאריה זריז (יהיה קל יותר ל-פ.ס.ז' אם הוא יימנע מניימאר את הצורך לקבל את הכדור כבר על קו מחצית המגרש). אני חושב שוראטי יפתח על הספסל. זה משחק על מיליארד יורו ל-פ.ס.ז' לדעתי, משחק על 50 שנה למועדון.
לבנדובסקי מריח את השיא של כריסטיאנו אבל באמת שהוא חייב להיות במיטבו, עד עכשיו ברבע וחצי הגמר זה היה לא מספיק, הוא כבש אחרי שהתוצאה כבר הוכרעה. אל תדאגו למולר. אמבפה מול דיוויד זה מצ'אפ מטורף, אולי דווקא מול קימיץ, שני המאמנים יכולים לעשות להפתיע. הכי חשוב שעונת הכדורגל הזו הגיעה לקיצה בשלום.

 

עם 13 הופעות בעונה כולה ושלוש בלבד במפעל אני לא יודע כמה אפשר להגיד שג'רארד פיקה 'שותף' לאותה זכייה ב-2007/08, הדוגמא של סמואל אטו הרבה-הרבה יותר טובה. עשו לו את המוות ורצו לדחוף אותו מברצלונה, איברהימוביץ' הגיע ככוכב וצוחק מי שצוחק אחרון.. אגב רק מעטים מדברים על זה אבל דווקא אותה עונה הייתה פושרת ברמה האישית (הרי הוא היה 'מגן שמאלי' רק נגד ברצלונה), כבש 16 שערים בלבד. העונה השנייה שלו במועדון, עונה די כושלת של אינטר על אף הגביע (עפה נגד שאלקה בבושת פנים) - הוא הפציץ 37 שערים בכל המסגרות, מספרים שלא היו לו אפילו בברצלונה. זו גם העונה האחרונה הגדולה שלו באמת לפני הסיבוב המיותר ברוסיה וכן הלאה, לפני שהשיקול הכספי עלה על המקצועי.

אגב הסיפור הזה שקבוצה זוכה בצ'מפיונס דווקא אחרי עזיבה של שחקן גדול, כבר קרה ב-2004/05 עם ליברפול ורפא בניטס שהתגברו על הבריחה של מייקל אואן, וכמובן ב-2006/07 מילאן ללא אנדריי שבצ'נקו.

הכותרת של הלאקיפ הייתה "פסגה צרפתית-גרמנית", במארקה הלכו על "ערב של טוטאל פוטבול" וב-AS דווקא דיברו על השוני בין הקבוצות: "הדולרים מהנפט נגד אירופה הישנה"

 

טורניר שמונה האחרונות יימשיך? ערב הגמר התראיין נשיא אופ"א והבהיר כי ישקלו להמשיך את פורמט שמונה האחרונות. "אני חייב לומר שהפורמט הזה של משחק אחד נראה לי יותר מאשר נוקאאוט של שני משחקים. חברים שלי שהם מחוץ לכדורגל מתקשרים אליי ומשתפים אותי בעניין שלהם. הטקטיקה נשכחה. זה אחד הדברים המעניינים שהמגיפה הזו הביאה. היינו צריכים לשנות את הארגון, ובסוף רואים שזה מעניין מאוד”.
“עכשיו זה נראה מסובך לבצע טורניר שמונה אחרונות בלוח השנים, אבל ראינו שאנשים רוצים משחקים מרגשים, ובמשחק אחד כל קבוצה יכולה לנצח. זה משהו שצריך לקחת בחשבון לעתיד, אני חושב שבספטמבר או אוקטובר נדבר על כך ברצינות. צריך לראות איך נעשה את זה כי לוח השנה מאוד מסובך, שחקנים משחקים כמעט 365 ימים בשנה”.“למרות שיהיו פחות משחקים, הערך של כל אחד מהם יכול להיות גבוה יותר אם נקדם ונשווק אותו כראוי” כמובן שבפורמט הנוכחי המשחקים נערכו בדלתיים סגורות. צ’פרין התייחס לכך: “אנשים יירצו להיות במרכז במשך שבוע שלם, כל העולם יסתכך עליהם, זה יכול להיות דבר פנטסטי אך עלינו לראות. שוב, אני חושב שזה פורמט מעניין שלא חשבנו עליו קודם”.

********
אני מאוד לא אוהב את הרעיון הזה, חבל מאוד. אין כמו לנסוע לסנטיאגו ברנבאו ולחכות לאוטובוס המפורסם לפני משחק גדול בליגת האלופות. אני שם בצד את הכסף, אפקט הביתיות עובד, הפיתרון הזה היה מתאים נקודתית לימי הקורונה כדי להביא את סיום העונה בשלום, אבל מה עם האוהדים? כל אחד ייקח חופש לשבועיים? או.קיי היה 2:8 שזה משחק היסטורי, נכון, וליון הדיחה את מנצ'סטר סיטי. אבל היא גם הדיחה את יובנטוס במשחק כפול ובכל עונה יש הפתעות גם בנוקאאוט. ואני לא חושב שחייבים ללכת לקראת הקטנות כביכול, עדיין במפעל גביע הסיכוי שלהן טוב משל ליגה.