בכל מונדיאל לאורך השנים, כשהמאמנים פירסמו את הסגלים של נבחרותיהם, היו שמות גדולים של שחקנים אדירים שלא זכו להופיע שם. בין אם פציעה היתה הגורם המונע, החלטה מקצועית של מאמן או מחלוקת אישית בין השניים, לאורך ההיסטוריה למדנו לכאוב עם הכוכבים שנאלצו לשבת בבית פצועים, ולהיות מופתעים מכאלה שהמנג'ר שלהם בחר להתעלם מהם. בדיון הנ"ל נזכיר חלק מהשמות הבולטים שייעדרו ממונדיאל 2010. בכל כמה ימים יעלה לדיון שחקן בולט אחר שלא יגיע עם נבחרתו לדרום אפריקה. דיון פורה! ------------------------------ מכיוון שפוסטים על שחקנים שונים יעלו לדיון כל כמה ימים, על מנת להקל על מציאת הפוסט על כל שחקן, ניתן להשתמש באינדקס המתעדכן: בקהאם - הוא כבר לא יניף גביע עולם באלאק - הוא פשוט לא יכול לזכות בתארים הגדולים קאסאנו - הנסיך שלא ימלוך רוד ואן ניסטלרוי - מכונת השערים ההולנדית כבר לא שם ליצ'ה לופס - זה שאף פעם לא שם
דיוויד בקהאם- הוא כבר לא יניף גביע עולם דייויד בקהאם לא יהיה עם הנבחרת במונדיאל 2010. לפחות לא על כר הדשא. בקהאם בן ה35 הוא השחקן האנגלי הפעיל עם מספר ההופעות הגבוה ביותר, 115 במספר. חלומו לשבור את שיא ההופעות עבור הנבחרת הלאומית (של פיטר שילטון האגדי) ולזכות בגביע העולמי עם אנגליה נגוזו בחודש מרץ האחרון, כאשר בקהאם נפצע באכילס ורופאיו קבעו כי לא יוכל לחזור לשחק עד תחילת העונה הבאה. אין שחקן אנגלי אחד שהנבחרת חשובה לו יותר. בקהאם עבר למילאן אחרי שקאפלו הצהיר כי רק דרך שמירה על כושר בקבוצה בטופ האירופאי יוכל להבטיח את חולצת הנבחרת. לכל משחק של הנבחרת הגיע בקהאם נטול אגו, גם אם היה זה רק כדי לשבת על קצה הספסל. בקהאם ידע שהמונדיאל הקרוב היה אמור להיות ההזדמנות האחרונה שלו להוכיח לכולם. להוכיח לעצמו שהוא מסוגל, להוכיח לקאפלו שהכללתו בסגל תהיה נכונה, ובעיקר להוכיח לאוהדים שהוא יכול להוביל את הנבחרת לניצחון, אחרי שנים רבות של כישלון בהנהגתו. את מערכת היחסים של בקהאם עם הקהל האנגלי, אפשר להמשיל למערכת היחסים שהייתה לו עם קאפלו בריאל מדריד: היא ידעה עליות ומורדות. מונדיאל 98 החל נהדר עבור בקהאם, אז בחור צעיר בן 23 עם הילה מסביבו ותקוות גדולות. הוא כבש שער נהדר בבעיטה חופשית מול קולומביה, ועיתונים הפכו אותו לגיבור הלאומי החדש. אבל הרגעים שלו בפסגה הזו היו קצרים מאוד. באותו טורניר במשחק הדחה מול ארגנטינה, בקהאם פרק את תסכולו על דייגו סימאונה, קשרה של ארגנטינה, וקיבל כרטיס אדום. ארגנטינה ניצלה את המצב והצליחה להדיח את אנגליה המבטיחה בפנדלים. הכותרות אחרי אותו יום שחטו את בקהאם: " Ten Heroic Lions, One Stupid Boy" זעק הדיילי מירור, "What an Idiot", זעק עיתון נוסף. בקהאם קיבל איומים על חייו , ובמהלך כל העונה שאחריה קיבל שריקות בוז בכל אצטדיון חוץ באנגליה. http://www.worldcupblog.org/files/2010/03/beckham-red-card.Xxx בקהאם רואה את הכרטיס האדום מול ארגנטינה אלא שעל המגרש, בקהאם ענה לכל מי שהיה ספק לגבי היכולת המקצועית שלו, כשכבר בעונה הבאה הוביל את מנצ'סטר יונייטד לטרבל ההיסטורי שלה. בקהאם סיים באותה עונה שני בטקס בחירת שחקן השנה בעולם, ונבחר על ידי הבי בי סי במקום ה2 ברשימת אנשי השנה בספורט. הבחירה הזו בבקהאם , כולל הסיקור התקשורתי המפואר לחתונתו היו לניצוצות הראשונים של מחילה מצד הציבור והתקשורת על אותו כרטיס אדום מטופש מול ארגנטינה שנה וחצי קודם לכן. ולמרות זאת, היו בקרב הציבור כאלו שלא שכחו ולא סלחו, וביורו 2000, כשאנגליה הודחה מול פורטוגל , בקהאם תועד כשהוא מניף אצבע משולשת כלפי אוהדים אנגלים שקיללו אותו. הזמן עבר, ואחרי עוד 2 עונות טובות במדי היונייטד בהן הוביל אותה לתארים ומונה לסגן קפטן אחרי רוי קין, בקהאם הפך גם לקפטן הנבחרת תחת אריקסון. ואז, במשחק האחרון במוקדמות בו אנגליה הייתה חייבת שער כדי להבטיח מקומה בגביע העולם ופיגרה 1-2 מול יוון, דיוויד בקהאם , בבעיטה חופשית טיפוסית, כבש והבטיח את מקומה של אנגליה בגביע העולם. זמן קצר מאוחר יותר בקהאם נבחר לאיש השנה בספורט באנגליה, והקללות נגדו הפכו לדבר נדיר. את המהפך המושלם בלב האוהדים הצליח בקהאם לעשות עם שער ניצחון מול ארגנטינה, שער בזכותו ארגנטינה לא העפילה לשלב הבא. אלא שמאז אותו גביע עולם, עבר בקהאם לשורות ריאל מדריד , הסתבך בפרשיית הבגידה המפורסמת עם המתורגמנית שלו , ועבר יורו מאכזב מאוד , שכלל 2 החטאות כדורי עונשין, אחת מהן ברבע הגמר שהובילה להדחה של אנגליה מהמפעל. למרות שעבר לשחק בריאל מדריד,למורת רוחם של אוהביו ותומכיו באולד טראפורד, ולמרות שהיו לא מעט קולות בקהל האנגלי על כך שבקהאם כבר עבר את זה, בסקר שערך הטיימס ב2005 בקהאם נבחר לספורטאי הבריטי האהוב ביותר. ב-2007 , כשכבר היה נראה כי הקריירה שלו בדעיכה, כשקאפלו, אז מנג'ר ריאל מדריד, העדיף את חוזה אנטוניו רייס על פניו בהרכב, וכבר הכריז כי בקהאם שיחק את משחקו האחרון בריאל מדריד, ריאל הודיעה על מכירתו של בקהאם ללוס אנג'לס גלאקסי. גם למהלך הזה, כמו למהלכים רבים שעשה בקהאם במשך הקריירה, היו הרבה קולות נגד. רבים סברו כי ההחלטה שלו לעבור לארה"ב היא התעודה על כך שהוא כבר לעולם לא יהיה השחקן שהיה פעם. וכמו במקרים הקודמים, גם כאן בקהאם קם מהקרשים בזמן, כדי להוכיח לכולם שהוא חי ובועט. אחרי שחזר להרכב של קאפלו בלית-ברירה וכבש שער, בקהאם כבר תפס מקום של קבע בהרכב הבלאנקוס עד סוף העונה, בסיומה זכתה ריאל מדריד באליפות בזכות הפרש שערים. המונדיאל הקרוב אמור היה להיות הבמה האחרונה בקריירה רווית-התארים של דיוויד בקהאם, במה בה רצה דייויד להוכיח לכולם שמקומו ברשימת הגדולים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. אך לרוע מזלו, דיוויד לא יהיה שם. הוא לא ירוץ על אגף ימין כמו שהיה נוהג, ו-ווין רוני יצטרך להסתפק בהגבהות של לנון או וולקוט. הוא לא יניף שום גביע. קינג בקהאם יגיע לדרום אפריקה על תקן אוהד. http://i.telegraph.co.uk/telegraph/multimedia/archive/01503/david-beckham_1503064c.Xxx זה לא נגמר, זה רק הסוף.
אולי אני חריג, אבל אני שמח שבקהאם לא ישחק במונדיאל. כמובן שלא בגלל הנסיבות המצערות האלה, אבל לדעתי זאת הייתה בושה אם קאפלו היה מזמין אותו. בזמן ששחקני הפרמיירליג קורעים את התחת שנה שלמה, נאבקים על מקומם בשיניים ומקווים שקאפלו ישים לב, בקהאם מבלה את זמנו בהוליווד, מתחכך בכוכבי קולנוע יותר מאשר בבלמים יריבים, משחק בליגה מאוד חלשה, וככל הנראה היה מוזמן אם לא היה נפצע, רק כי הוא בקהאם. אני אוהב את בקהאם, אבל צריך לזכור שגם בשיאו הוא היה הסמל של דור הכישלון של הודל, קיגן, אריקסון ומקלארן, ולא הצליח להוביל את הנבחרת ליותר מרבע גמר. לזמן אותו היום, במצבו ובגילו, זאת שטות מוחלטת, ולכן אני שמח שהוא לא שם למרות הצער על הפציעה הקשה.
אורי, אתה מודע לכך שמינואר הוא היה שחקן של מילאן, נכון? אז איזה חיכוך עם כוכבי קולנוע? הוא קרע את התחת שלו לטובת מילאן, עד שהגיעה הפציעה הארורה ההיא שהשביתה אותו. בכל אופן, אני מסכים שאין לו מקום בסגל של אנגליה כי יש שחקנים יותר טובים שיכולים להועיל יותר ממנו, אבל בושה אם הוא היה מזומן? תעשה לי טובה. זה יותר בושה שהסקי נמצא שם מאשר אילו בקהאם היה נמצא שם. בכל אופן, אני הבנתי שהוא דווקא נוסע לדרום-אפריקה ולא על תקן של אוהד, אלא כחלק מהצוות המקצועי. אני יודע שהוא התחיל ללמד את וולקוט איך להגביה. נקווה שזה גם יניב תוצאות.
עם כל הכבוד לקפיצות שלו לאירופה, זה עדיין לא מבטל את זה שבמשך רוב השנה הוא לא משחק כדורגל בליגה ראויה.
מי שחושב שבקהאם רק "בילה והתחכך עם כוכבי הווליוד" כששיחק בליגה בארה"ב(אגב,ליגה לא כזו חלשה כמו שאוהבים לעשות אותה,אני לא בטוח שהליגה הבלגית למשל ברמה גבוהה יותר)פשוט לא מכיר בגרוש את בקהאם השחקן והאדם! הוא מקצוען ממדרגה ראשונה,תמיד היה כזה ולא משנה באיזה מקום הוא שיחק ולא משנה עד כמה הוא פנה גם למחוזות אחרים מהכדורגל. זה אומר לחיות חיים ספורטיבים,להתאמן כמו חמור(הוא פריק של עבודה קשה)והוא הפך הרים וגבהות בכדי שיוכל לחזור ולשחק באיטליה בידיעה שאם ירשים שם אז יקבל כרטיס כניסה לסגל האנגלי. העובדה שקאפלו לוקח את בקהאם כעזרה וגם שהוא פצוע אומר הכל, גם הוא יודע על החשיבות של בקהאם בסביבת הנבחרת מבחינה מוראלית,מבחינת מנהיגות,לדבר עם השחקנים האחרים/צעירים יותר,לעודד,לתת עצה וגם לייצג את אנגליה אל מול כל העולם. מבחינה מקצועית וכשחקן סגל,לו היה כשיר הוא היה מוזמן,אין לי ספק בזה. אין לאנגליה הרבה שחקנים שיכולים לשנות ולהשפיע על המשחק בדקות ספורות לו יש צורך כשהם עולים מהספסל,בקהאם הוא כזה וזו מכה מקצועית גם כן שהוא לא יהיה כשיר. לעניין אחר,לא לשחקן אלא לנבחרת שלא תהיה שם, תוך שלושה ימים נבחרת אירלנד ניצחה את פארגוואי ואלג'יר במשחקי הכנה לטורניר, עוקץ את הלב שהם לא יהיו שם וכשנזכרים איך הם הודחו ע"י צרפת והנרי.
חוסה אנטוניו רייס הגיע ליכולת שיא העונה והוא שחקן ההתקפה הספרדי הכי טוב בליגה (זאת דעתי) והשחקן הספרדי שספג הכי הרבה עבירות (זאת סטטיסטיקה). אבל הוא עשה את זה בקבוצה השנואה על מאמן הנבחרת.
כמו שנאמר בהודעת הפתיחה, בכל כמה ימים תעלה כתבה על שחקן אחר שלא יהיה במונדיאל... לגבי בקהאם והפציעה- בסה"כ לבקהאם היו את ההזדמנויות שלו להוביל את הנבחרת והוא נכשל בכולן. זה ברור שכשבן אדם יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו, לרוב הוא יתן הרבה יותר מאשר כשהוא יודע שיהיו עוד הזדמנויות. בקהאם תמיד היה נחשב לשחקן גדול, בחלקים מסויימים מהקריירה זה היה נראה כאילו שזה לא מוצדק והוא מוערך יתר על המידה, אבל לפחות ברמת הקבוצות, לבקהאם יש קבלות , ואפילו כמו נכבדת. לסיכום, יכול להיות שם בקהאם היה משחק במונדיאל הקרוב והיה שותף פעיל לזכיה של הנבחרת בגביע, היו מחשיבים אותו באותה נשימה של הגדולים ביותר בכדורגל האנגלי. לצערי, עוד שנים קדימה, מה שיזכרו מבקהאם זה בעיקר את הכישלונות בנבחרת ואת העובדה שהיה הרבה יותר כוכב מאשר שחקן כדורגל.
עם כל הכבוד לבקהאם וזה באמת ממש מצער שהוא לא ישמש את הנבחרת בקיץ, השחקן שהכי יכאב לו לראות את המונדיאל הוא חאבייר זאנטי של אינטר ונב' ארגנטינה. יש לו מקום מובטח בסגל מבחינת ניסיון, מנטליות, עבודה קשה, מחויבות לדגל אבל יותר מזה, הוא שווה מקום מבחינת היכולת שהוא הציג השנה על אף גילו והסטיגמות שבאות עם זה והוא יפתור לארגנטינה את הבעיתיות בעמדת המגן הימני. פשוט שטות של מראדונה.
חוסה אנטוניו רייס סיים את העונה בטעם מצויין, אבל שים לב שמבחינת המספרים - רייס כבש שני שערים ובישל ארבעה - לא משהו שמפיל אותו מהכיסא, בטח כשהוא שיחק 30 משחקים בכל המסגרות יש לו ארבעה שערים ב-47 משחקים. נאבאס פתח את העונה מצויין ונחלש במידה מסויימת - ההיפך מרייס, אז רייס ראוי יותר מנאבאס להיכנס לסגל הנבחרת למשל?; יכול להיות שרייס היה צריך להיות מוזמן, אבל ממש לא מדובר בשערורייה. שלא נדבר על זה שהנבחרת לא בידיוק משחקת עם שחקני כנף(הרי סילבה ואינייסטה ממוקמים באיזור המרכש עם נטייה קלה לצדדים), כך שאין צורך ליותר מידי שחקני קו. אם אתה שואל למשל מדוע מאטה תפס את המקום של רייס לכאורה - מאטה יכול לשחק גם כחלוץ. לא מסכים לגבי בקהאם, הוא תמיד השקיע בידיוק אותו דבר ועשה הכל כדי לשחק, לא התחמק אף-פעם ושיחק הרבה פעמים גם כשהוא לא כשיר במאה אחוז. בקהאם היה מקצוען מהשורה הראשונה וגם שחקן כדורגל מעולה. תמיד הוא היה בעולם הזוהר של הדוגמנות וכו', אבל כל עוד זה לא בא על חשבון היכולת שלו על כר הדשא - אין בעייה. לטעמי מאז המעבר לריאל מדריד(לא שהקבוצה הספרדית שלי בהכרח אשמה) - בקהאם כיכב יותר במדורי הרכילות מאשר זכה לכותרות חיוביות על יכולת המשחק שלו. בקהאם זה שחקן שאני תמיד אעריך והיה קורע לב לראות את התמונה שלו נאנק מכאבים אחרי הפציעה המרגיזה במדי מילאן, דבר שבוודאות מוכיח על רצונות לתת הכל כדי להיות בנבחרת. בקהאם היה יכול לשבת בבית כשהליגה באמריקה מסתיימת והוא בחר לעבוד קשה. גם כשביקרתי אותו במדי ריאל על היכולת, הוא תמיד נלחם ונתן הכל למען החולצה. בקהאם לא היה קשר ברמה של זידאן לטעמי וגם פיגו עולה עליו, אבל בקהאם בכל-זאת היה שחקן גדול והוא ידע לנצל את היתרונות שלו - יש לו הרמות מדהימות, מסירות ארוכות, הוא כח במצבים הנייחים, הוא שורף שטחים ועושה המון הגנה ונכנס למרכז לצופף כשצריך, וגם מידי פעם היו לו הברקות אישיות. הרגע החיובי של בקהאם בנבחרת אנגליה, לטעמי, היה שער הניצחון בבעיטה חופשית מול יוון ברגע האחרון, במשחק שהעלה את אנגליה למונדיאל. אני לא אוהב לחפש אשם ספציפי, זה כמו לבוא בטענות לראול על הכישלונות של ספרד. גם חברים של בקהאם קפאו ברגעי האמת. השחקנים שיהיו חסרים לי במונדיאל הם: * חאבייר זאנטי - עונה מדהימה שלו, גם בגילו המתקדם הוא שחקן ענק וללא ספק אחד המגנים הטובים בעולם. נעשה לו עוול וארגנטינה תשלם על כך. * מיכאל באלאק - עשה קריירה גדולה ולא מעט שחקנים היו מתחלפים איתו(בעיקר שחקנים מדרג ב') - אבל נראה שמוטלת עליו קללה. * מיקאל אסיין - גם הוא נפצע בצורה מתסכלת, המשך ישיר לאכזבה מכך שלא ראינו אותו העונה בצ'לסי. * רוד ואן-ניסטלרוי - הולנד לא באמת מצאה לו מחליף. כל עוד הוא כשיר - הוא נפלא.
בועז, אתה באמת חושב שמה שיזכרו מבקהאם בעוד כמה שנים זה את הכשלונות של הנבחרת? האם זוכרים לקווין קיגאן את היותו חלוץ גדול שזכה בתארים באנגליה ומחוצה לה או את העובדה שבתקופתו הנבחרת לא זכתה בכלום? האם זוכרים לבראיין רובסון את היותו אחד מהשחקנים הגדולים שהיו לאנגליה או שבתקופתו וכקפטן אנגליה לא זכתה בדבר? מה לגבי אלן שירר? ואני יכול להמשיך ולהמשיך. דיוויד בקהאם אחד הגדולים שהיו בכדורגל האנגלי ובזכות! תמיד היה קודם כדורגלן וכדורגלן מצויין ואחרי זה כל השאר. כאוהד יונייטד ומקרוב אני יכול להעיד על כך, אני בטוח שכל אוהד ריאל מדריד למד זאת גם כן,גם אוהדי מילאן ולמרות התקופה הקצרה שבה שיחק שם, מי שלא השכיל להעריך זאת בעבר כנראה לא יידע לעשות זאת גם בעתיד.
בעניינו של בקהאם היו לי מספיק סיבות בחיים לתעב (איך אני שונא מילים עם ט-ת, א-ע, לוקח לי שעות!) אותוץ הוא סימל עבורי כל מה שרע בעולמנו, אוהד האויב המר מלידה, שחקן מרכזי בהשתלתוט (עוד ט-ת) העולמית שלהם, בובת תקשורת מלך הצהובונים עם אישה שהיא פשוט פרחה אנגלית, לכן לכו ותסבירו שאני אוהב את הבן-אדם הזה אהבת נפש. זה לא קרה בין לילה, ואני גם חושב שהרעש סביבו תמיד היה יותר גדול מהיכולת האמיתית, אבל מעבר לכל זה יש דבר אחד שבגללו בקהאם הוא נכס לאומי מדרגה ראשונה. תרומתו לנבחרת היא מעל ומעבר להגדרה במילים, הוא היה קפטן מדהים, ותמיד נתן הכל, אבל הכל עבור הנבחרת. זמנו כשחקן עבר, ופציעתו באמת מנע מצב לא נעים, כי הפעם לדעתי לא היה מקום לכלול אותו בסגל (למרות שאני לא סגור ב-100% על זה). אבל איך הוא הגיב? בכה? התבכיין? כעס? לא - אלא התגייס מיד לעשות מה שתמיד עשה - את מיטבו עבור אנגליה, אם בתמיכה בנבחרת הנוכחית, או בהובלת המאמצים לקראת 2018/2022. אסור שזכרוננו תטעטע בנו ונטאטא את תרומתו מתחת לשטיח :aaa12: :aaa12: :aaa12:
אין ספק שבקהאם היה שחקן מצויין וגם זכה בהרבה תארים כדי להעיד על כך, ועדיין, אתה אומר רובסון, אתה אומר קיגן, ולדמיין את בקהאם באותה רשימה מכובדת זה קצת מגוחך, כיוון שאת רובה של הקריירה שלו בקהאם עשה הרבה דברים אחרים שקצת הרחיקו את עין הציבור מיכולתו על כר הדשא. כשאני נזכר בבקהאם אני קודם כל נזכר בכל הפרסומות בהן כיכב, ומיד אחר כך בבקהאם לובש את מדי הנבחרת וממרר בבכי, פעם אחר פעם, ורק בסוף, אני נזכר בתקופה שלו בצעירותו ביונייטד. יכול להיות שאצלך הסדר בראש הוא הפוך, אבל אני חושב שזה בעיקר בגלל שאתה אוהד יונייטד וטבעי שיהיו לך יותר זכרונות ממנו באדום שלכם. בכל מקרה, רוב הציבור הוא לא אוהד מנצ'סטר יונייטד, ואני חושב שההשפעה של בקהאם על קבוצתו לא היה קרוב להשפעתם של שחקנים כמו קיגן או רובסון, או שירר על קבוצותיהם.
שבדיה לא תהיה שם. http://i225.photobucket.com/albums/dd225/dzevahidin/fb_fan_sweden.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx
