'הבונקר' הוא נסיון חדש לעורר בפורום דיון מסודר ומעמיק בנושאים שעל פרק היום של הכדורגל הגרמני. הרעיון הוא פשוט - מעת לעת נוריד ל'בונקר' מאמר שהתפרסם ברשת וננסה לנהל רב-שיח על הטענות, הניתוחים והרעיונות שמופיעים בו. המשתתפים מוזמנים להתפלמס או להסכים עם הדברים, להציע הצעות חלופיות או כל רעיון אחר שנראה להם רלוונטי לדיון. מכיוון ש'הבונקר' בנוי סביב טקסט אנא השתדלו להתייחס אליו ישירות, לפחות בפוסט הראשון שלכם. בהצלחה לכולנו! http://bundesligafanatic.com/wp-content/uploads/2012/03/bf-logo.Xxx ארבעת השערים שספגה הנבחרת הגרמנית בחצי השעה האחרונה של המשחק מול שוודיה במוקדמות מונדיאל 2014 הפכו את מה שהיה כבר זמן רב טפטוף לשטפון - הטענה שהדור הגרמני הנוכחי, והמאמן שלו, איבדו את החוסן המנטלי ואת התבונה הטקטית שהביאו בעבר כל כך הרבה כבוד ותארים לכדורגל הגרמני. במאמר הבא שפורסם היום באתר Bundesliga Fanatic מפתח המחבר, כריסטיאן ניארי, את התיזה הזאת תוך דיון במשחקי מפתח מהשנים האחרונות: ?Weak at the Knees - Is Germany Suffering From Mental and Tactical Regression מה דעתכם? עריכה - לכל מי שמתחיל לקרוא רק עכשיו: בנתיים התפרסמה עוד כתבה מוצלחת לא פחות ומומלצת עוד יותר כבסיס לדיון כאן אז לפני שאתם ממשיכים הלאה קראו גם אותה. כתב אותה רפאל הוניגשטיין (פרטים מלאים בהמשך הדיון) והוא מטפל בה בכמה מיתוסים על הנבחרת (בעיות מנטליות, חוסר במנהיגות ועוד) בסקפטיות מבורכת: Germany Collapse against Sweden Brings Questions, Consequences
דיון נפלא. המינוסים הפכו לפלוסים והפלוסים למינוסים. אז השחקנים פחות קשוחים אבל על חשבון זה יותר טכניים עם הכדור מאשר הגרמנים של פעם. פחות מנהיגים על המגרש אבל יותר כישרוניים. השתפר משהו אחד שעבדו עליו ותוך כדי הלך לאיבוד משהו אחר. רוצים לגדל שחקנים טכניים בקבוצות של הליגה ופחות מחפשים שחקנים קשוחים וטכניים פחות אז כך הכדורגל במדינה מקבל את האופי שלו. זה לא רק בגרמניה אלא כל הכדורגל בעולם הפך להיות טכני ומרהיב כי זה מה שהקהל רוצה ולשם הכדורגל הולך. אלו עובדות שכל אחד יודע ובגרמניה מאוד מרוצים שהכדורגל נראה טוב ומצליח. זה הישג מבחינתם ומדברים על שיפור גדול של העבודה במחלקות הנוער. אף אחד לא רוצה לשנות את זה. על מה יש לדון בעצם?
לא יודע על סמך מה אתה מבסס את הדיעה שלך, אבל רבים וטובים מאוהדי נבחרת גרמניה, כולל אני נדב ורבים וטובים אחרים לא יכולים להזדהות עם נבחרת גרמניה ה"אטרקטיבית". זה כ"כ ורדר ברמן, כולם אוהבים אותם, כולם, אפילו אנשים שבמשך שנים גרמניה היתה בשבילהם סיבה לכל הסבל של העולם נהפכו "אוהדי" נבחרת גרמניה. עם קלינסמן זה התחיל, לאוו המשיך את הדרך שלו (או שמא הוא המייסד) ומאז אנחנו נשארים עם המחמאות. המשחק אתמול אולי לא אמת מידה לשום דבר, אבל הראה באופן הכי מוחשי את כל מה שרקוב בכדורגל הגרמני. שחקנים רכים, בלי כריזמה שנשברים מהם, לא עומדים תחת בלחץ ברגע שלא הולך ובלי שום יכולת לשנות את זה. וזה לא שאי אפשר אחרת, אבל איך אמרו ב"דופלפאס" הגענו למצב בגרמניה שאי אפשר לבקר את נבחרת גרמניה, אי אפשר לבקר את המאמן הכי טוב בעולם, מר יואכים לאוו. ופה חברים קבור הכלב. נבחרת גרמניה כ"כ משדרת דברים שכולם אוהבים שאי אפשר לבקר אותם. למי אכפת מההפסדים לספרד ואיטליה, העיקר מול אירלנד היה ערב מדהים עם 6 שערים, העיקר 60 דקות ראינו הופעה הירואית של חבורת הפחדנים שלובשים את המדים הלאומיים, למי אכפת? כדורגל הישגי בגרמניה זה לא של השנים האחרונות, זה הצגות כדורגל עד לחצי גמר או גמר, כל דבר מעבר לזה נחשב כבר סנסציה. וזה אומר הכל. ד"א שמעתי שבבשיקטש עומדת להתפנות משרת המאמן, אולי יוגי רוצה לחזור לימים היפים שלו....
נאה דורש, נאה מקיים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx חלק מהדיון אצלנו, עד כה בדיון המוקדש לנבחרת ולמשחק מול שוודיה, מתנהל באופן די בינארי - או שהבעיה מנטלית או שהבעיה טקטית, או שהבעיה היא השחקנים או שהבעיה היא המאמן. אחד הדברים הנבונים במאמר של ניארי הוא שהדברים קשורים אחד לשני; נכון שזה כאילו ברור מאליו אבל בפועל הרבה מהטיעונים (כולל שלי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx) נוטים לבחור באספקט מסוים כאחראי הראשי. זה דבר שחשוב לזכור. עניין נוסף קשור לעוד אספקט של המשחק המודרני (א-לה אריק קאנטונה) שניארי רומז לו - מקומו של הדיון התקשורתי. אני מוכן להניח לצורך הטיעון שאין לנבחרת הגרמנית (ולשחקנים הגרמנים באופן כללי) בעיות מנטליות כלל. אבל השחקנים והמאמן כיום הם חלק מסויים מאוד (מרכזי מאוד, אבל מסויים) בתוך מערכת תקשורתית של דיון ציבורי שמשפיע על השחקנים מבלי קשר לשאלה האם הדברים שדנים עלהם בכלל קיימים במציאות. במילים אחרות, הדיון האינסופי על המנטליות הגרמנית השבירירית בעידן החדש מחלחל אל השחקנים ויוצר לחץ פסיכולוגי לא קטן. מספיק להסתכל בעיתונות הכתובה והאלקטרונית בגרמניה בעשרים וארבע השעות האחרונות כדי להבין עד כמה עניין זה מרכזי. זה מקרה קלאסי של ביצה ותרנגולת אבל שחקני כדורגל בימינו נתונים בתוך סד תקשורתי מאוד מאוד לחוץ ולוחץ; לא שלפני עשרים-שלושים שנה לא היה לתקשורת תפקיד מרכזי אבל היום אנחנו בעידן של פיצוץ מידע - רק מההערות בטוויטר (ואני מתכוון לציוצים של בעלי מקצוע רציניים) שחקן יכול לקבל סחרחורת. בקיצור, אפילו אם במקור לא היתה מעולם בעיה מנטלית (כפי שנראה שחלק מהמתדיינים כאן מאמינים) היום כבר יש, ואני חושש שכדור השלג הזה רק החל לצבור תאוצה. ולבסוף נקודה שלא עולה במאמר אבל היא מהותית מאוד היא שאלת המנהיגות, שהיא למעשה הכפלה של דיון המנהיגות בבאיירן. לאהם הוא אחד השחקנים האהובים עלי אבל הוא לא מנהיג מוצלח; שתבינו אני בעד מנהיגים שקטים, אבל גם זה הוא לא. סגנו, שווינשטייגר, כנ"ל. אם כבר מפנטזים על מנהיגים עתידיים הייתי חושב על נויר כמועמד, אבל הוא בהחלט לא שם עדיין.
קודם כל כמובן שאני בעד הכדורגל ההתקפי של גרמניה.אם אני מבזבז כל כך הרבה זמן על צפייה בכל משחק שלהם בזמן הפנוי שלי אז לפחות אני רוצה להנות ממה שאני צופה בו.לכן אני בעד לשמור על השיטה הזאת וזה בעצם מה שאפשר להוציא מעיקר הדור הזה של השחקנים. יש בעיה מנטלית זה ברור.הפאניקה נגד שוודיה רק הדגישה את מה שנמצא כבר המון זמן.מה שכן זה גם הראה שהבעיה המנטלית היא גם אצל הצוות המצקועי שהתרסק לגמרי עם ניהול המשחק שלו ושל המאמן עם חילופים סטייל קליינסמן. ועדיין שאני מסתכל על הטורנירים האחרונים.גרמניה הפסידה פעמיים לספרד שבשני הטורנרים הייתה הרבה יותר טובה וביטלה את גרמניה לגמרי,ובפעם האחרונה לאיטליה שגם מבחינת הסגל היא קבוצה טוב יותר ושלמה יותר וכמובן שעם מאמן טוב יותר. לכן עם כל הדיבורים על לוזריות,רכות,חוסר מנהיגות שתמיד מציינים אותם אחרי כל הפסד צריך לקחת את זה בפרופורציות שמה לעשות וגרמניה לא הכי טובה כמו שכמה חושבים.כנראה שעם מאמן אחר היינו עושים יותר או אולי פחות אבל אין פה איזה עניין של דור שנמצא כמה רמות מעל כולם ואז מפסיד במשחק האחרון. על הנייר גרמניה סיימה בכל הטורנרים האחרונים שלה בדיוק איפה שהיא הייתה צריכה לסיים,בדיוק כמו שספרד סיימה איפה שהיא הייתה צריכה לסיים.
אני מסתכל על זה קצת אחרת. דבר ראשון, ידוע שבכדורגל הרבה יותר "קל" לבנות קבוצה שיודעת להגן עם הרבה שחקנים ולשחק על מתפרצות מאשר קבוצה שיודעת לתקוף עם הרבה שחקנים ובו זמנית להגן כמו שצריך. לכן לא מפתיע שרב הקבוצות שמרגישות נחותות לקראת המשחק הקרב ובא, מעדיפות לבחור במשחק ההגנתי יותר. וקבוצות עוד יותר חלשות בוחרות בשיטת הצפיפות, 10 שחקנים מאחורי הכדור או במונח המוכר לכולם ה"הבונקר". כשאתה בוחר לשחק בשיטה ההגנתית, אתה גם מחפש שחקנים אחרים, כאלו שיותר "קילרים" באופי ולו דווקא את המוכשרים ביותר. אך אתה גם מבקש מהם לעשות פעולות שמתאימות לאופי שלהם, כלומר לשחק הגנתי ומבוקר. ואז במידה וקבוצה כזאת מצליחה ישנה השאלה האם ההישג שהושג היה בזכות האופי יוצא הדופן שלהם או אולי דווקא בזכות השיטה או אולי בגלל הסטטיסטיקה? רב המאמנים בטורנירים גדולים בוחרים/בחרו בשיטה ההגנתית כי פשוט הרבה יותר קל להגיע איתה להישגים. לכן סטטיסטית יש לשיטה הזאת יותר סיכוי להצליח מאשר בשיטה ההתקפית. אך סטטיסקה היא מדע שלא מתאים לשיח העיתונאי ולכן בוחרים לספר את הסיפור של הנצחון בצורה של עוצמה מנטלית. אין ספק שיש אמת לגבי המנטליות הגרמנית, אך ספק רב אם המנטליות הזאת הייתה מביאה לאותם הישגים במידה וגרמניה הייתה משחקת בשיטה התקפית יותר. דבר שני, הכדורגל השתנה, ואפילו מאוד. להיזכר עכשיו בתקופות של מתיאס זאמר זה לא רציני. אני די בטוח שנבחרת ספרד הנוכחית הייתה מנצחת את גרמניה 1996. מה שבטוח בכדור הגרמנים לא היו נוגעים, וספק רב אם היו עוברים את החצי. ולראייה, איטליה של היורו האחרון. הגנה חזקה, מנטליות חזקה ועדיין מפסידה 4-0 בגמר! תבוסה של איטליה לספרד. אז למה מה שעובד לספרדים לא עובד לגרמנים? זמן. חכו שהילדים כמו רויס וגצה יגיעו לגיל 25/27 ותראו כמה תארים הם עוד יביאו לכם. יכול להיות ששווינשטייגר ולאהם באמת חלשים מנטלית, אך רויס גצה דרקסלר והלאה כנראה לא. גם אינייסטה וצאבי זה לא זאמר ולא אפנברג באופי, ועדיין יש להם יותר תארים מכל אחד מהם.
אחלה דיון (בכלל, אחלה פורום יש לכם. דיונים טובים ומעמיקים עם כותבים רציניים). כמה נקודות: 1. אנשים נוטים לבלבל בין אופי מוחצן (סטייל אפבנברג) לבין וינריות ו / או חוזק מנטלי. זה לא סותר כמובן, אבל אין גם מתאם הכרחי בין שתי התכונות. צ'אבי ואינייסטה הם לא טיפוסים מוחצנים (בעיקר אינייסטה), אבל הם שני שחקנים חזקים מאד מנטלית. במידה רבה, יותר ממסי. מצד שני יש לך טיפוס כמו איברהימוביץ' שמדבר מחוץ למגרש כמו מוחמד עלי ובפועל מפשל כמעט בכל משחק גדול על הבמה האירופאית. בקיצקוץ, אתה יכול להיות ילד טוב דורטמונד מחוץ למגרש ורוצח עליו. 2. גרמניה מעולם לא הייתה נבחרת הגנתית. זה מיתוס חסר בסיס. הבונדסליגה תמיד הייתה ליגה מרובת שערים ולא במקרה גרמניה הייתה מעורבת באחוז גבוה מאד מהמשחקים הגדולים בהיסטוריה של המונדיאל. אפילו בגמר מונדיאל 90 המושמץ, הגרמנים הם אלו שניסו לשחק כדורגל מול הבונקר הארגנטינאי. 3. גרמניה תמיד הרבתה להפסיד בשלבים מכריעים בכלל ובגמרים בפרט. בעיקר בגלל שהיא מגיעה בקביעות לשלבים הגבוהים יותר מכל נבחרת אחרת. האיטלקים למשל, זכו ביותר גביעי עולם, אבל גם היו להם יותר פשלות והדחות בשלבים מוקדמים. ברמת נבחרות, בסופו של דבר בשביל שדור מסוים ייחשב להצלחה הוא צריך לזכות בתואר אחד גדול. זה עדיין יכול לקרות. תחשבו מה הייתם כותבים כאוהדי נבחרת גרמניה בשנות ה80 אחרי הפסדים בשני גמרי מונדיאל רצופים, אחרי הפסד חצי גמר ביורו ביתי מול ה-יריבה הגדולה בדקות האחרונות ואחרי שעלית ליתרון בחצית השניה. הדור ה"ווינרי" של אפבנברג אחראי למופע הלוזריות אולי הגדול בהיסטוריה של גביע האלופות ולהפסד שנה לאחר מכן בחצי הגמר לריאל מדריד שסיימה מקום חמישי בליגה הספרדית וחטפה מבאיירן שתי רביעיות בבית המוקדם. האמת היא שמכל ההפסדים הגרמניים בשנים האחרונות, היחידי שבאמת ביטא לוזריות היה של באיירן בגמר האלופות האחרון. אני לא מסכים עם הקביעה שאיטליה נבחרת יותר מוכשרת מגרמניה, בעיקר כי לגרמנים יש הרבה יותר עומק (שחקן כמו דיאמנטי לא היה מתקרב לסגל הגרמני, באיטליה הוא היה אחד המחליפים הראשונים ביורו). מצד שני, שעולים 11 הראשונים, הפערים הם שוליים והפסד גרמני הוא בהחלט סנריו סביר לחלוטין. 4. לכל סגנון כדורגל יש יתרונות וחסרונות ובכל סגנון אתה יכול למצוא דוגמאות ספציפיות שבהן הוא לא עבד. בונקר מצליח יותר? מאז 2008, הפוזשן פוטבול שמייצגות ספרד וברצלונה (וכיום וגם באיירן, אם כי לא נבחרת גרמניה שמשחקת בסגנון שונה שבסיסו מעבר מהיר מהגנה להתקפה) זכה בשמונה מהתארים הגדולים שעליהם הוא התמודד מתוך 11 תחרויות (מונדיאל, שני יורויים, פעמיים ליגת אלופות, שלוש אלפויות ספרד). ועדיין שרוצים להמחיש את החסרונות שלו יתנו כדוגמה את שלושת המקרים שבהם הוא לא זכה. רק שאז עולה השאלה למה המקרים הללו משקפים יותר משמונה הפעמים שהוא כן הצליח? יש סגנון שמבטיח הצלחה של מאה אחוז? רוצה לומר, הבעיה היא לא סגנון משחק בפני עצמו, אלא היכולת להקנות סגנון שמתאים לחומר השחקנים שיש לך והיכולת ליישם אותו כמו שצריך. 5. לנקודה האחרונה (שהזכרתי גם בסיכום היורו) צריך לגשת בזהירות.. מאד ברור שלגרמנים, מסיבות ידועות ומובנות, יותר חשוב להיות מעורכים ואהובים, מאשר לאומות אחרות. אני זוכר את התגובות אחרי המונדיאל ב2006 שהגרמנים חגגו את ההתפעלות מהכדורגל שהם הציגו וההתלהבות הבינלאומית ממנו, כאילו הם היו דרום קוריאה, בזמן שאמור היה להיות להם ברור שלא לזכות במונדיאל ביתי זה כישלון. אין ספק שלאוהדי נבחרת גרמניה זרים הענין הזה לא מדבר ומבחינתכם שיזרקו את ההכדורגל ההתקפי עבור תוצאות, אבל די בטוח שלגרמנים ההערכה הזו (שמעבר לזכיה בתארים) כן בעלת משמעות. השאלה מתי יגיע הרגע שזה ימאס עליהם. אולי הוא כבר הגיע אחרי היורו..
איזה כיף, הדיון תופס תאוצה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx סחתיין לכל המגיבים עד כה. כדי לעורר עוד יותר את הדיון אני ממש מציע להתייחס גם למאמר הבא שאם היה מתפרסם מוקדם יותר הייתי בוחר בו כבסיס לכל הדיון. ומכיוון ש'הבונקר? חרט על דגלו את חשיבותה של כתיבה אינטיליגנטית על כדורגל (ואין מקום ראוי יותר מאייסוקר לפרוייקט כזה) אני רוצה לכתוב מספר מילים על המחבר רפאל הוניגשטיין. האמת היא שאני לא יודע עליו יותר מדי, חוץ ממה שאני קורא ושומע ממנו בפודקסטים / תוכניות טלוויזיה שונות. הוא בחור גרמני במקור (יהודי, אגב) החי כבר שנים בלונדון וכותב בקביעות על כדורגל גרמני לקהל הקוראים בעיקר באנגליה ובארה?ב; מדי פעם הוא מפרסם גם בגרמנית ובכל מקרה הוא באמת מצטיין בכתיבה בהירה, מעמיקה שאינה נכנעת לכל מיני טרנדים פופוליסטיים. גם בדברים הבאים הנוגעים לנבחרת בשנים האחרונות הוא מטפל בכמה מיתוסים על הנבחרת (בעיות מנטליות, חוסר במנהיגות ועוד) בסקפטיות מבורכת. http://dannylast.files.wordpress.com/2010/07/raf.Xxx Sports Illustrated - Honigstein המשך דיון פורה!
שאפו על פתיחת הדיון קודם כל. אני חושב שה-4:4 מול שבדיה היה רפיון מטורף וגרם לדיונים האלה על גרמניה לצוף שוב, אבל מדובר במשחק לא חשוב במיוחד שיישכח בעוד כמה חודשים, בטח אם גרמניה תנצח בשבדיה. לגרמניה יש כח התקפי בלתי-רגיל, שנים שלא היה דור כזה מוכשר וטבעי שגרמניה תשנה את סגנון המשחק בהתאם. אם נעשה שינוי גדול בגישה גם מגיל הילדים - את זה כבר אתם תוכלו להגיד. 'הלוזריות' אם בכלל קיימת לא מגיעה דווקא מסגנון המשחק. צריך לזכור אגב שגרמניה הפסידה פעמיים לספרד, אולי הנבחרת הטובה בכל הזמנים. בשנים 1998-2004 גרמניה, עדיין עם סגנון המשחק הישן הציגה כדורגל לא טוב וחוץ מגמר מונדיאל 2002 שהיה טורניר מאוד לא איכותי ובזכות יכולת פנומנלית בשער של אוליבר קאן - לא הבריקה בלשון המעטה. הדחות מאכזבות כבר בבתים ביורו 2000 ו-2004' והשפלה מול קרואטיה ברבע הגמר. הדור המוצלח של גרמניה עדיין צעיר ולא הייתי פוסל זכייה ביורו או במונדיאל הבאים. זו לא תהיה הנבחרת הגרמנית הטובה ביותר כי חסרים מנהיגים מהלבל היותר משמעותי. ספרד לא תשלוט בכדורגל לנצח וגרמניה כמובן בין הנבחרות הבולטות(נניח שגם ארגנטינה ואולי ברזיל בגלל הביתיות פייבוריטיות).
אנשים כל הזמן מדברים על ה - 4:4 מול שבדיה וזה רק כי הם לא ראו את הביזיון מול אוסטריה ורק קראו את התוצאה שהייתה שם.
וכמו שמזכירים ניארי והוניגשטיין היה גם את משחק הנפל מול אוקריאנה בנובמבר שעבר (נגמר 3-3 אחרי שאוקריאנה כבר הובילה 3-1; זה היה המשחק שלאוו ניסה לשחק עם שלושה בלמים) ומשחק הידידות מול ארגנטינה בו הפסידה גרמניה 3-1 (אם כי שיחקה בעשרה שחקנים משלב מוקדם במשחק).
השימוש במשחקי הידידות הזוטרים האלה הוא לא נכון וסתם מהווה סטייה מדיון איכותי. לא שהחלקנו את המשחקים האלה לגמריי, אבל גם ספרד של דל-בוסקה קיבלה שתי רביעיות ברציפות במשחקי ידידות - 4:0 מול פורטוגל ו-4:1 מול ארגנטינה, וממש לא הייתה עריפת ראשים. בדקתי עכשיו את הסטט' של לאב - כמעט 70% נצחונות. ב-87 משחקים המאזן הוא כזה: 60 נצ', 14 תוצאות תיקו ו-13 הפסדים. אי-אפשר בכל קמפיין מוקדמות לראות מאזן 8-0 או 10-0 גם אם היריבות הן קלות. מאמן נמדד רק בתארים. לאב כרגע מבחינה מספרית המאמן המצליח בתולדות הנבחרת, אבל הוא לא זכה באף תואר. צריך למדוד אותו בפרמטר הזה בלבד. אגב, אני די משוכנע שעם חדיירה על המגרש הפיאסקו הגרמני בעשרים הדקות האחרונות לא היה מתרחש. לאב היה נואש לשחקן שיעשה את הפאול וירוץ 5 מטר נוספים. השער השני אגב שהכניס את הגרמנים ללחץ נבע מטעות קשה של מנואל נואייר.
גם קדירה לא היה עוזר אלא אפילו יותר מזיק כי הוא לא עומד נכון במגרש.בריאל הוא אולי יכול לשחק קדימה יותר אבל בנבחרת הוא חייב לשחק כקשר אחורי ולהפסיק לטייל בהתקפה כמו שיוגי עושה ממנו.גרמניה חייבת קשר אחורי שיאפשר לשוויני ולאוזיל/קרוס לנהל את המשחק.קדירה בנבחרת משחק יותר קדימה משניהם ואסור שזה יקרה. זה נראה גם שהוא לא סומך על לארס בנדר כל כך גם שהוא לא היה פצוע ובעצם מנסה להכניס בכח להרכב את הכוכבים הכי גדולים ולא את מי שבאמת צריך. ברגע שקדירה יחזור לשחק כקשר אחורי זה ישנה המון את הנבחרת והוא גם יבוא יותר לידי ביטוי כי הוא שחקן שיש לו השפעה גדולה על המשחק.אז גם הומלס צריך לחזור להרכב ואולי גם הגיע הזמן שקרוס יספסל את אוזיל ונקבל נבחרת הרבה יותר מאוזנת.
