הסופר-קלאסיקו הגדול!! ברצלונה גוברת על ריאל מדריד

הליגה הספרדית - מחזור 28:
מחזור הקלאסיקו


http://3.bp.blogspot.com/-_0Jz71bV5AY/UkpJtz8WIpI/AAAAAAAAAPM/DTFh31UwAUg/s1600/La+Liga+BBVA+Vector+Logo+Xxx+300+dpi.Xxx


בכוונה פתחתי את הדיון מוקדם. סופר-קלאסיקו הוא מסוג המשחקים שצריך להיערך אליהם מראש בהתאם, וזה לוקח זמן. עם כל הכבוד למאבק על המקום השלישי שהתעורר לחיים לאחרונה או לתחתית הצמודה, וגם לזה שספרד שוב שולחת שלוש נציגות לשלב 1/4 גמר האלופות(ההגרלה - מחר ב-12:00) - הסופר-קלאסיקו הגדול כבר כאן, ולא רק ספרד עוצרת נשימה אלא כל עולם הכדורגל, ושלא יספרו לכם סיפורים.

http://news.bbcimg.co.uk/media/images/78407000/Xxx/_78407887_elclasico.Xxx

ברצלונה מובילה את הטבלה בפער של נקודה לאור הגמגום המתמשך של ריאל מדריד בזמן האחרון, והיא יכולה לבסס את מעמדה בצמרת ולעשות צעד ענק אל עבר החזרת הכתר. גם ריאל מדריד רוצה אליפות, והיא עומדת להשלים 3 שנים בלי התואר המקומי הגדול. בפעם האחרונה שריאל מדריד ניצחה בקאמפ-נואו אגב - היא זכתה באליפות עם ז'וזה מוריניו ב-2011/12. הליגה הספרדית ממשיכה עם הכיסאות המוזיקלים כיאה לליגה הטובה באירופה. אבל אפילו בהשוואה לקלאסיקוס הצמודים, דבר כזה לא היה זמן רב. הפעם האחרונה בה ריאל מדריד ובארסה נפגשו כשהפער ביניהן הוא נקודה הייתה בעונת 2009/10. בתום המחזור ה-11, ריאל מדריד הובילה את הטבלה עם 28 נק' ולבארסה היו 27 נק'. בארסה ניצחה 1:0 בקאמפ-נואו משער של זלאטן כשריאל מדריד מחמיצה מצבים טובים, והמצב בטבלה התהפך. בסיבוב השני, כשריאל אירחה את הקלאסיקו השני כשהיא ובארסה בשיוויון נק' - 77'. ריאל הפסידה 2:0 בברנבאו ואמרה שלום לחלום האליפות.

המשחק הזה תמיד הוא על יותר משלוש נקודות. היסטוריה, יוקרה, כבוד, ומה לא. לשמחת המאמנים, שתי הקבוצות יגיעו במצב-רוח מרומם. ברצלונה נראית נהדר, מסי עקף את רונאלדו בטבלת הכיבושים וללא יכולת אדירה של ג'ו הארט אמש - הייתה 'משפדת' את סיטי ולא מסתפקת ב-1:0. ריאל הצליחה להעפיל אף היא לרבע הגמר למרות התקופה האיומה וחזרה לנצח כשגברה 2:0 על לבאנטה כשגארת' בייל כובש צמד. אבל רונאלדו עדיין מציג כושר איום ונורא. ריאל תתנחם בכך שהיא מקבלת בחזרה את ראמוס ומודריץ' שכבר פתחו בהרכב ביום ראשון, ולהוציא את חאמס שיחזור בקרוב - היא עם סגל מלא. אצל בארסה בוסקטס נמצא בספק קל למשחק. הוא צפוי לשחק. ברנד שוסטר ששיחק בשתי הקבוצות, והוא המאמן היחיד עם 100% הצלחה בקלאסיקוס, כשהיה מאמן ריאל בעונת 2007/08(הפעם האחרונה בה ריאל השלימה דאבל על בארסה), אומר לקראת המשחק - 'בארסה פייבוריטית, אבל פער של 4 נקודות הוא לא הרבה'.

בתקשורת מתנהגים בילדותיות ושוב מפמפמים לנו את קרב ההתקפות - שלישיית ה-B-B-C מול שלישיית ה-M-S-N שנמצאת בפורמה טובה הרבה יותר, והנה הגרף המלא, אבל ברור לכולם שהקבוצה שתנצח תצטרך להיות בשיאה, כמאמר הקלישאה. עדיין לא נכנסתם לאווירה? אני מניח שעד יום ראשון זה יקרה. בינתיים, תתחממו עם הקליפ הבא - היריבות בין ריאל מדריד לברצלונה. ראול ופויול נמנעו מלהתלכלך, אבל יש גם את היירו וריבאלדו, פיגו ולואיס אנריקה ואחרים וטובים.

http://i4.mirror.co.uk/incoming/article4506772.ece/alternates/s615/Real-Madrid-v-Barcelona.Xxx

שאר המחזור. לא כל-כך מעניין אתכם, אבל אנחנו נעשה את 'עבודתנו העיתונאית'. כפי שכתבנו, המאבק על המקום השלישי נפתח מחדש. אתלטיקו עייפה אך מרוצה אחרי שגברה על לברקוזן בפנדלים, אבל היא במומנטום רע בליגה וסיימה בשלוש תוצאות תיקו ברציפות. ולנסיה שניצחה את לה-קורוניה עברה אותה וזה משמעותי מבחינת הכרטיס האוטומטי הנוסף לשלב הבתים של ליגת האלופות. ולנסיה תתארח באלצ'ה כבר ביום שישי ותוכל להלחיץ את אתלטיקו שתארח את חטאפה ביום שבת. משחק תחתית חשוב מאוד ייערך בשבת כאשר גראנדה שמתחת לקו האדום תארח את אייבאר שנמצאת פשוט בכושר רע ומתדרדרת לאיזור המסוכן.

אנחנו מניחים שללא הקלאסיקו, המשחק בין ויאריאל לסביליה היה מושך הרבה יותר תשומת לב. אבל השתיים יפגשו בפעם השלישית תוך פרק זמן קצר מאוד, היות והן מתוקטטות זו נגד זו גם על הכרטיס לשלב רבע הגמר בליגה האירופית. בינתיים סביליה שמדורגת במקום החמישי בטבלה, והביסה 3:0 את אלצ'ה במחזור האחרון - קרובה-קרובה להבטיח את המקום בשלב הבא לאחר שניצחה 2:0 במדריגל! ויאריאל העייפה סיימה בתיקו מאופס נגד אלמריה במשחק בו הורחקו שני שחקנים. ונסיים עם ריאל סוסיאדד הצוהלת שחגגה ניצחון חוץ ראשון העונה, 1:0 בקולוסיאום של חטאפה.

לוח המשחקים המלא:

יום שישי:
אלצ'ה - ולנסיה(21:45);

יום שבת:
אתלטיקו מדריד - חטאפה(17:00);
ראיו וייקאנו - מאלגה (19:00);
לבאנטה - סלטה ויגו(21:00);
אתלטיק בילבאו - אלמריה (23:00);
גראנדה - אייבאר(23:00);

יום ראשון:
דפורטיבו לה-קורוניה - אספניול(13:00);
ויאריאל - סביליה (18:00);
ריאל סוסיאדד - קורדובה (20:00);
הסופר-קלאסיקו הגדול: ברצלונה - ריאל מדריד(22:00, שידור בספורט 5);
* אולפן בשעה 21:30.

 

פרוייקט הקלאסיקו - כתבה ראשונה בסדרה

אליפות במגרש האויב

את מה שריאל מדריד צריכה לעשות עכשיו - לנצח את ברצלונה בקאמפ-נואו, ולזכות באליפות - היא עשתה כבר לפני שלוש עונות עם מוריניו. ככה זה קרה, 'דקה אחרי דקה'. הקלאסיקו הגדול - כתבה ראשונה בסדרה.

את ז'וזה מוריניו הביאו לריאל מדריד בשביל מטרה אחת - לעצור את ברצלונה. ועל הדרך, אם אפשר, להוסיף לארון התארים את 'הלה-דסימה', כפי שחגג בברנבאו עם אינטר בגמר ב-2010. כשמוריניו הגיע, ריאל מדריד פחדה להסתכל לברצלונה 'בלבן' של העיניים. בסיומו של תהליך, איי-שם בעונת 2012/13, על-אף עונה מחורבנת - המצב התהפך. במפגשים הישירים, ברצלונה לא הצליחה להתמודד עם ריאל מדריד. לא בבית, לא בגביע, לא בהרכב משני שלנו. זה היה הרקורד נגד ברצלונה בעונת 2012/13 - ב-6 משחקים, ריאל מדריד ניצחה 3, סיימה פעמיים בתיקו והפסידה פעם אחת בלבד.

http://s5.as.com/recorte/20120421dasdasftb_60/LCO/Ies/mejores_imagenes_Clasico.Xxx
לחיצת הידיים שלפני הנוק-אאוט. מוריניו רגוע לקראת המשחק

הקלאסיקו הראשון של מוריניו, היום השחור בחודש נובמבר ההוא - היה ההפסד הקשה בקריירה שלו, וכנראה גם הקשה ביותר שלנו. דווקא כי זו הייתה חבורת שחקנים איכותית מאוד. לא אותם הליצנים ששיחקו ב-6:2 ההוא בברנבאו. מוריניו שהגיע למשחק מהמקום הראשון בטבלה, הלך על 'האני-מאמין' של ריאל מדריד. הוא ניסה לשחק בדיוק באותה השיטה: 4-2-3-1. עם אוזיל מתחת לחלוץ(?) בנזמה(היגואין פצוע) ולא עם לאס כחיזוק לקדירה וצ'אבי אלונסו. הסוף ידוע. בארסה אכלה אותנו בלי מלח ואתם התפללתם שזה יגמר. 'הנקמה', לכל אלה שחיכו לו בפינה - הגיעה כעבור שנה וחצי, פלוס-מינוס. שוב היה זה הקאמפ-נואו, הפעם התאריך היה ה-21/4.

זו הייתה הפיסקה הראשונה בסיקור של אותו ערב מוצלח: שוב הקאמפ-נואו הארור, הזכרונות הלא-נעימים, היכולת הלא-טובה מהזמן האחרון, הלחץ, פער הנק' שצומצמם. כל זאת וברצלונה(בכושר מעולה), כמובן, עמדו מול ריאל מדריד. תיקו היה מספיק, סטטוס-קוו בצמרת. אליפות זו אליפות וזה לא מעניין אף-אחד אם ניצחנו בקלאסיקו או לא. אבל רוח המדרידיסימו היא משהו אחר לגמריי, משהו שאל תנסו להסביר לאוהדי הקבוצות האחרות - הם פשוט לא יבינו. אוף-טופיק: את אותו משחק ראינו אני וחבריי בערוץ הספורט בהרצליה. אבי מלר שידוע כמנחס הרישמי, הימר על "X או 2". באותו יום אפילו הוא פגע, ופגע בול. וגם מוריניו- קונטראו במקום מרסלו, בחילוף מעולה, וגם, ובעיקר - ה-4-2-3-1, שהפעם לא הולך לאכזב. לאס נותר מחוץ לסגל.

http://s5.as.com/recorte/20120421dasdasftb_89/LCO/Ies/mejores_imagenes_Clasico.Xxx
אין כניסה.

אין ספק שלקבוצה של אנצ'לוטי יש הרבה מה ללמוד לקראת יום ראשון הגדול. ריאל הגיעה למשחק ההוא כשהיא נמצאת בפער של 4 נקודות אבל המומנטום היה די גרוע(בפברואר כבר היה אפשר 'לסגור את הליגה' עם פור של עשר נקודות יתרון!), היא הייתה סחוטה מעייפות אחרי המשחק הראשון המאכזב נגד באיירן בחצי הגמר(הפסד אכזרי 2:1 בגרמניה משער מאוד-מאוחר מאוחר של גומז) ובארסה של גוארדיולה הייתה קבוצה טובה הרבה יותר מבארסה של היום, מכל הבחינות, עם כל הכבוד לסוארז ואפילו לניימאר. ואתם זוכרים איך זה נגמר - באנו, היינו, ניצחנו, זכינו.

***

הרגע הגדול הראשון הגיע בדקה ה-17, בזכות הפה של עבדכם הנאמן, ששאל את עצמו(בקול רם) - מדוע חדיירה הזה עולה קדימה בכל קרן, ממש בראבאק, כאילו שהוא הבקיע מתישהו או היה קרוב...די-מאריה הרים לפינה הרחוקה, פפה נגח, ואלדז הסתבך וחדיירה הנחוש לא ויתר והשחיל קטנה-גדולה בין הרגליים של פויול. מוריניו 'שיחק אותה' קול מול המצלמות אבל בפנים, אוי, מה שהיה בפנים. 1:0 לריאל מדריד והקאמפ-נואו(קהל הקונצרטים) חוזר לדממה הרגילה. ומה שהלך באולפן...בין כל ההתלהבות כמעט שכחנו: ריאל קובעת שיא שערים לעונה בספרד - 108 שערים, אחד יותר מהקבוצה האגדית הקינטה דל-בויטרה בעונת 89/90. ומי? סמי הנגר!

http://s5.as.com/recorte/20120421dasdasftb_67/LCO/Ies/mejores_imagenes_Clasico.Xxx

ככה מנצחים משחקים כאלה, עם נחישות. ריאל חוגגת את הגול המזליקי של סמי

לחץ על כל המגרש, אפילו אוזיל ובנזמה(מצויין עם הגב אל השער), אלונסו וחדיירה בטירוף, ראמוס ופפה עוזרים ליצור מעוין מול מסי, ארבלואה לא הותיר סיכוי לטאיו(נו באמת, גוארדיולה). ובכל-זאת, בארסה החלה בהנעת הכדור שלה מול הגנה מסודרת למופת, אבל בניגוד למשחק מול צ'לסי למשל - לא התקרבה. רונאלדו(21') התגבר שוב ושוב על שחקני ההגנה ובעט החוצה ברגל שמאל מזווית לא נוחה. איקר הדף מצב טוב של צ'אבי ומסי האומלל ירד אחורה לחוליית הקישור. דווקא ריאל הייתה יכולה וצריכה להגדיל את היתרון, אך לא עשתה זאת, בעיקר בגלל כדור רוחב מרושל של אוזיל אחרי מבצע יפה. לא נורא, המאסטרו הגרמני שומר את הדובדבן להמשך...

הקצב ירד בצורה דרסטית במחצית השנייה, ולריאל מדריד זה די התאים. טאיו הצעיר היה יכול לקנות את עולמו אבל פיספס מול איקר, וצ'אבי הזקן הוחלף בהמשך באלכסיס סאנצ'ז וירד עצבני אל הספסל. פפ התברר כגאון כאשר הצ'יליאני כבש את השיוויון המסתכל עם הרבה-הרבה מזל מצד בארסה. טאיוו בעט ואיקר הדף, עוד בעיטה שפגעה בארבלואה וחזרה לסאנצ'יז. איקר בהצלה הירואית דחף את הכדור החוצה אך המחליף דחק בכל-זאת לרשת. שיוויון 1:1 בקאמפ-נואו, תחושה מאכזבת.

שוב זה קורה לנו? סופרים זמן עד לסיום? - ממש לא, וגם הלם לא היה, טוב, שלוש דקות וחזרנו. אז הגיעה ה-תגובה של ריאל מדריד. התגובה של כריסטיאנו רונאלדו. אוזיל קיבל את הכדור בצד ימין על קו, קצת קדימה ממחצית המגרש, רונאלדו הרגיש שזה הרגע שלו ועשה תנועה אדירה לעומק וקיבל מסירה פנטסטית. גם עם מנוע סילון מסצ'ראנו ופויול לא היו מדביקים לעולם את הפנומן שזז מעט ימינה ותקע את הכדור עמוק ברשת של ואלדז וחגג באיפוק רב כשהוא מסמן - "אני פה, הכל תחת שליטה". 2:1 ענק לריאל מדריד, שער ענק של כריסטיאנו(42) על הפרצוף של מסי(41) - לא יכולנו לבקש יותר מזה. שער האליפות. גראנרו נזעק מייד למערכה ונכנס ע"ח אנחל די-מאריה.

ריאל איבדה קצת כוחות וחיכתה מאחור כדי לעקוץ. בדקה ה-83 כמעט הגיעה וואחד עקיצה. חטיפת כדור מצויינת של קונטראו שדהר קדימה בראבאק יחד עם כריסטיאנו(משמאל) ואוזיל(מימין). בנזמה קיבל את הכדור וביתרון מספרי של 4 על 2 הימר ממש רע מאוד ובעט כדור קל לידיים של ואלדז. איזו הזדמנות הוחמצה.

בינתיים גם ססק הצטרף בשורות בארסה, אבל ריאל העבירה את הזמן בקלאסה. פאול, קרן, עוד מסירה ועוד מסירה. בערב הזה לבארסה לא היה סיכוי. עוד היה כדור רוחב שפוספס ברשלנות, אבל אנחנו לא באמת ראינו את זה. נדמה לנו שהשופט הוסיף 4 דק' תוספת זמן. שירת Campeons, Campeons תפסה תאוצה באולפן, ואם להיות ישראלים - "יאללה, הביתה...". התואר יחזור הבייתה רשמית בעוד שבוע או שבועיים, ידעניו, זה סופי. וזה התקציר:: כאן.

https://rmadridgirl.files.wordpress.com/2012/11/calma.Xxx
המלך בבית של מסי. כריסטיאנו הגדול ושער האליפות

ההרכבים היו:

ריאל מדריד: קסיאס; ארבלואה, פפה, ראמוס, קונטראו; חדיירה, אלונסו, די-מאריה(גראנרו, 73), אוזיל(קאייחון, 88), כריסטיאנו רונאלדו; בנזמה(היגואין, 90)

ברצלונה: ואלדז; אלבס, פויול, מסצ'ראנו, אדריאנו(פדרו, 74); בוסקטס, תיאגו, צ'אבי(א. סאנצ'יז, 69); אינייסטה, טאיו(פברגאס, 81) ומסי

בניגוד ללפני שנתיים, אז מוריניו חגג עם הממטרות את העלייה לגמר האלופות ע"ח בארסה - הפעם מוריניו גם השיג ניצחון בכורה בקריירה בקאמפ-נואו. הקלאסיקו העשירי שלו בקריירה היה בהחלט מיוחד. זה היה הניצחון הראשון של מוריניו בקאמפ-נואו, והוא הגיע עם סימן קריאה(!). ריאל מדריד עלתה ל-88 נק', לברצלונה היו רק 71' כשנותרו ארבעה מחזורים לסיום העונה. אפשר היה כבר לפתוח את השמפניות. 'מוריניו נתן אגרוף לבארסה', פירגנו ב-AS, ובפורטוגל, מולדתו, יצאו מגדרם - 'מוריניו מגשים את החלום שלו וזוכה באליפות בכל אחת מהליגות הבכירות'. כמה חבל שאותו מוריניו לא שש להתראיין, והותיר את המשימה לאיינטור קראנקה היבש. "הנקודות האלה חשובות מאוד במאבק האליפות, אך כלום לא גמור", אמר קראנקה שפירגן בעיקר לאוזיל שסתם את הפיות, וגם לכריסטיאנו - 'הוא אחראי על השער שהביא לנו את הגביע בעונה שעברה ועכשיו על שער שמקרב אותנו ממש לאליפות'.

http://s5.as.com/recorte/20120421dasdasftb_103/LCO/Ies/mejores_imagenes_Clasico.Xxx

'מעשה של אלופים', נכתב במארקה לאחר המשחק, שם ציינו שעברו 509 ימים מאז המשחק השחור ההוא בקאמפ-נואו. וריאל מדריד בהחלט השתנתה ב-180 מעלות. כמובן שגם כריסטיאנו קיבל את הפידבקים - 'הליגה של כריסטיאנו'. ואם כבר מספרים, זה היה הקלאסיקו ה-219 בכל המסגרות וריאל ובארסה עמדו על שיוויון מוחלט לפני המשחק: 86 נצחונות לכל קבוצה. ריאל מדריד החזירה את המאזן החיובי, שהתקלקל מאוד בעיקר בתקופת הגוארדיולה. ועל הדרך הרסה לבארסה מאזן של 34 משחקי בית רצופים ללא הפסד במסגרת הליגה.

"ברצלונה כמעט ולא עשו כלום, שיחקנו מצויין ושלטנו במשחק לאורך כל אורכו", אמר צ'אבי אלונסו בסיום, אחד מכוכבי המשחק. קסיאס העניק לקבוצה 'ציון 10' על ההתמודדות. גם כריסטיאנו רונאלדו היה מחויך מתמיד - "אני רוצה לברך את חבריי לקבוצה על משחק מצוין", אמר בסיום. הוא כמובן היה מבסוט מהשער שלו, ציין שזה היה משחק שלישי ברציפות שהוא כובש במגרש של הרעים, וכבר היה עם הפנים לקראת המשחק נגד באיירן, גומלין 1/2 הגמר. חלום הלה-דסימה חיכה באיזה שנתיים, אבל הקלאסיקו היה צבוע כל-כולו לבן. אליפות מס' 32, אליפות ה-100 נקודות וה-121 שערי זכות. האליפות הגדולה ביותר. גם גוארדיולה נאלץ לברך - "אני מברך את ריאל מדריד על הניצחון ועל האליפות שבדרך". תודה רבה.

***

בעונת 2006/07, ריאל מדריד של קאפלו, קבוצה נחותה יותר בכל עמדה על המגרש אולי חוץ מהעמדה בין הקורות(איקר אז היה איקר) - הגיעה לקאמפ-נואו לאחר ההדחה האכזרית נגד באיירן מינכן בגרמניה. ואז, כידוע, באיירן הייתה קבוצה רעה מאוד. ציפינו שההדחה תוציא לריאל מדריד את כל הרוח מהמפרשים. גם המצב בליגה היה רחוק מלהיות קלאב-הוטל אילת. מקום רביעי בלבד, פיגור של 6 נקודות מהמוליכה. אבל ריאל של קאפלו שמה את הכל בצד. היא שיחקה נפלא, נתנה הכל, הביכה את הקבוצה של רייקארד, גם בזכות כרטיס אדום מטופש של אולגר, הובילה 3 פעמים(את הגולאסו של ראמוס למרות הבושידו של פויול ברחבה, אתם זוכרים?) החמיצה מליון מצבים וראתה את מסי משווה שלא בצדק ברגע האחרון וכופה 3:3 מהסרטים, באחד ממשחקי הקלאסיקו הטובים בכל הזמנים. "יכולתם לראות שריאל קבוצה גדולה וכל מה שכתוב בתקשורת זה שטויות", אמר נשיא הקבוצה ראמון קאלדרון לאחר המשחק. קאפלו פוטר בסיום העונה למרות שזכה באליפות, במהלך טמטום-טהור קלאסי של ריאל מדריד. אבל לפחות באותו ערב הנשיא צדק. ריאל מדריד הייתה קבוצה. וזה מה שהיא צריכה להיות ביום ראשון הקרוב. באותו המשחק במרץ החל המפנה. ואתם זוכרים איך סיימנו את העונה - עם חגיגות אליפות מס' 30 בסיבלס.

על הקלאסיקו הגדול ביום ראשון עוד נדבר מספיק. בינתיים, כמה מילים שאני לא יכול להתאפק איתן: תשחקו חכם, תשחקו עם קור-רוח, תשחקו עם ביטחון, תיהיו קילרים, תהיו גברים ותנצחו אותם. גם עכשיו מפקפקים בריאל מדריד, כבר חודש וחצי - מאז התבוסה בדרבי - שאנחנו לא רגועים. גם עכשיו מפקפקים בכריסטיאנו רונאלדו. ואי-אפשר בכתבה על קלאסיקו לא להזכיר את המלך ראול - 'עם החולצה הזו(של ריאל מדריד) עולים למגרש רק כדי לנצח. שום תוצאה אחרת לא באה בחשבון'. Los días que tu juegas - Son todo lo que soy

 

לסרחיו פנית - לא טעית

הוא שחצן ובעל ביטחון עצמי עצום, הראשון שיכנס לשאננות והוא משחק בחוסר אחריות לא פעם. אבל הוא גם הכי טוב, ווינר בכל רמ"ח איבריו, ידרוס את כולם כדי לנצח. וזו בדיוק הסיבה שאנחנו כל-כך אוהבים את סרחיו ראמוס - כי הוא בדיוק כמו ריאל מדריד, הקבוצה שלנו. ריאל מדריד נרגשת לקראת חזרתו של המנהיג. הקלאסיקו הגדול - כתבה שנייה בסדרה.

זה היה בסה"כ משחק נגד לבאנטה. קבוצה פח, על כל המשתמע מכך, שעברה את החצי אולי 3 פעמים ובעטה לשער בפעם הראשונה בסביבות הדקה ה-70. לא משהו שאמור להטריד את ריאל מדריד, עם כל המומנטום השלילי שלה, בכל הרכב שהוא. ועדיין, בעל הבית חזר. סרחיו ראמוס ניצל את ספסולו של איקר קסיאס וענד את סרט הקפטן שדי הולם אותו. ריאל מדריד הייתה בטוחה בעצמה. 'הבלם עם נפש של חלוץ', כפי שהוא מכנה את עצמו - בהחלט דחף קדימה בלי הפסקה ואחרי פציעה מעצבנת - חזר מאוד רעב למגרשים. וסרחיו צריך להחזיר את הטירוף לקראת הקלאסיקו. אנחנו משוכנעים שיחד איתו הקבוצה לא הייתה מתפרקת ככה בדרבי וגם לא סופגת רביעייה מול שאלקה.

http://i4.mirror.co.uk/incoming/article4507326.ece/alternates/s615/Real-Madrid-v-Barcelona.Xxx

סרחיו ראמוס מסמל את ריאל מדריד בצורה הטובה ביותר. כבר אמרנו את המשפט המחייב הזה על המלך ראול בזמנו, אולי על איקר קסיאס וגם על כריסטיאנו רונאלדו, 'השחצן' שחותר לשלמות וירמוס את כולם בדרך, ללא פשרות. אבל ראמוס הוא לא רק השחקן שכבש את השער החשוב ביותר של ריאל מדריד בהיסטוריה('זה השער הגדול בחיי, זה לא היה רק שער שלי אלא של כל המדרידיסטאס', אמר לאחר המשחק), לא רק זה שהביא את הלה-דסימה בליסבון והקדיש את הגול לכל מיליוני האוהדים בתבל. הוא גם השחקן הכי חזק מנטאלית בסגל, לאחר עזיבתו של צ'אבי אלונסו. הוא לעולם לא ישבר, לעולם לא יראה חסר ביטחון. לא חשוב כמה הוא יהיה גרוע על כר הדשא ומה תהיה התוצאה. ובאותה נשימה הוא גם הראשון שיאבד את זה, יחטא בחטא ההיבריס ויחשוב שהוא אלוהים. שחצן, טונות של ביטחון עצמי, יהיר, עוצמתי, מצליח, ווינר, מרתיע, וגם הטוב ביותר. כמו הקבוצה שלנו.

דוגמאות לכך לא חסר. בעונה שעברה במשחק החוץ בלבאטה הוא שיחק בצורה שערורייתית ונמלט רק במזל מכרטיס אדום. אבל הוא כבש את שער השיוויון בנגיחה וסתם לנו את הפה. הוא הורחק בחוסר אחריות משוועת במשחק החוץ באוססונה, פיספס את ניימאר בקלאסיקו בברנבאו ואתם יודעים איך המשחק נגמר. קיווינו שאנצ'לוטי יעיר אותו, אבל קרלו בחר בשיטה אחרת. הוא נתן לזמן לעשות את שלו. ראמוס לא רק ירש את היירו במספר הכרטיסים האדומים - 19 במספר, הגדול ביותר בהיסטוריה, אלא גם במנהיגות ובכוח ההרתעה שיצר אצל יריביו. אותו היירו אמר עליו, רגע אחרי שראמוס הצטרף 'למועדון ה-100' של נבחרת ספרד כשהוא בסה"כ בן 26 - "פרשתי שנה לפני שהוא הגיע לריאל מדריד ואם לא - הייתי ממליץ למאמן שלי להחתים אותו. הקליטה שלו במועדון כמו ריאל מדריד היא לא נורמלית. הוא השתלב החל מהרגע הראשון. אף אתגר לא הפחיד אותו והוא הפך לחבר של כל השחקנים בקבוצה. אני לא יודע איפה הגבולות שלו בתור שחקן".

את הברגים הוא הצליח לסדר לקראת החלק החשוב ביותר של העונה. ראמוס היה החלוץ הכי טוב של ריאל מדריד ועם צמד הנגיחות נגד באיירן(שלא נדבר על משחק ההגנה המושלם יחד עם פפה) מסר ד"ש חם למנואל נוייר, השוער שדיבר עליו בזלזול אחרי הפנדל לשמיים בחצי גמר ליגת האלופות ב-2012, חודשיים אחר-כך, אגב, ראמוס לא היסס לבעוט פנדל סופר-ממזרי, הקפצה קטנה למרכז השער בחצי גמר היורו נגד פורטוגל. "חזינו באיש עם הביצים הכי גדולות בעולם", נכתב ב-AS לאחר מכן. 'ראמוס הוא לב אמיץ, עוברת בו צמרמורת בעת ההמנון של המדינה', הוסיף תומאס רונקו. ראמוס הקדיש את התואר לחברו המנוח אנטוניו פוארטה והוסיף מטען רגשי עצום. הזמן חלף, מוריניו שם לב לשובע אצל סרחיו אחרי הזכייה של ספרד ביורו וזרק אותו ליציע במשחק נגד הסיטי בתחילת עונת 2012/13. ראמוס היה זה שכבש את השער נגד דורטמונד בחצי הגמר. שנה אחר-כך הדמעות של העצב יהפכו לדמעות של שמחה עם איקר. 7 שערים היו לו בעונה שעברה, עונת השיא בקריירה, והשנה ראמוס נמצא כבר עם 6.

"ריאל מדריד היא הקבוצה של אלוהים", אמר ראמוס לפני גמר אליפות העולם לקבוצות בתגובה לכך ששמע שסן-לורנצו היא הקבוצה של האפיפיור. ראמוס כמובן כבש באותו משחק בנגיחה אחרי הרמה של טוני קרוס. כפי שהבנתם, ראמוס שחקן של משחקים גדולים. להוציא את קסיאס, הוא השחקן שרשם הכי הרבה קלאסיקוס מבין שחקני הסגל. הופעת הבכורה לא הייתה מוצלחת במיוחד, ורונאלדיניו ניער אותו בקלילות בדרך לשער שהיה כמו חץ בלב עבורכם. אל חשש. במרץ 2007 זה כבר נראה אחרת. ראמוס כבש שער נפלא בנגיחה לאחור למרות בושידו של פויול ברחבה, והיינו קונים שער כזה שוב בקאמפ-נואו, ביום ראשון. כשריאל ניצחה 1:0 בעונת השוסטר, זה היה נראה לא כוחות. רונאלדיניו נראה כל-כך איטי וחלש מול סרחיו שהעלה מסת שריר בנוסף לכל. רונאלדיניו היה עבורו טרף קל.

בקלאסיקו הארור ב-2009 ראמוס חשב שהוא צב נינג'ה וניסיון הרחקה כושל עזר להנרי לכבוש את השיוויון. וגם באותו משחק שהיה תצוגת נפל קבוצתית - ראמוס כבש שער אחד בנגיחה(צימק ל-3:2) וגם בישל לגונזלו היגואין. השער השלישי והאחרון שלו נגד בארסה היה כבר שער ניצחון. בקלאסיקו לא חשוב אמנם, אחרי שהליגה נגמרה לנו ממש בפתיחת 2012/13 - אבל את ראמוס זה לא עניין. הוא עלה עם כל הלב לכדור הקרן של מודריץ'(כעבור שנה זה כבר יהיה יותר אפקטיבי) ונגח את ה-2:1. לאחר-מכן הוא הצביע על הסמל וחגג עם סרט הקפטן. לא יכולתם להישאר אדישים לכך. לראמוס יש גם בישול בקלאסיקו, כשכבר בדקה השלישית הוא הניח את הכדור על הראש של ראול ב-2:0 עם קאפלו בסיבוב הראשון של עונת 2006/07. שלושה שערים, שני אדומים ובישול אחד, זה הרזומה שלו לקלאסיקו.

http://global.fncstatic.com/static/managed/img/fn-latino/sports/Sergio%20Ramos%20Goal.Xxx

כשריאל מדריד החתימה את פאביו קנבארו - ראמוס פתח את עונתו השנייה בקבוצה. עונת הבכורה הייתה מוצלחת, והוא קנה את ליבם של האוהדים כבר במשחקו הראשון. אבל הוא היה עדיין ילד. הציפיות היו שראמוס יילמד מאלוף העולם ויעמוד בהבטחה העצומה, יממש את התקוות שתולים בו, ב'רכש העשור'. בסופו של דבר, קנבארו היה זקוק לזמן כדי להסתגל לסגנון המשחק והציג ירידה בכושרו אחרי מונדיאל אדיר, ובשלב מסוים ראמוס, ששיחק כמגן - היה זה שתיקן את הטעויות שלו, ולא להיפך. ויקום המלפפון ויכה את הגנן. "ראמוס לא רוצה לזכות רק במונדיאל אלא בהכל. יש לו כוח עצום כמו הטבע", אמר עליו קנבארו. פאביו קאפלו שאימן אותו באותה עונה, הוסיף - הוא ביקש להתאמן יותר מהאימונים שנקבעו, כמו הגדולים ביותר. הוא שחקן פרפקציוניסט, כזה שהמאמן נהנה ממנו ולא צריך להגיד לו יותר מידי".

קצת אחרי שכבש את שערו ה-50 במדי ריאל מדריד(יותר שערים ממה שאינייסטה, קשר בארסה, כבש באותו פרק זמן) - ברדיו המארקה תפסו את ראמוס לראיון קצר. "לעתים קרובות אני צופה בוידאו מליסבון ומתרגש מאוד", אמר. ראמוס שיחזר את השער - "הייתה קרן ועליתי, ידעתי שזה צ'אנס כנראה אחרון. כולנו רצינו כל-כך להביא את הגביע למדריד. הבקעתי וזה היה מדהים, זה הרגע הגדול בחיים שלי. הייתי הגיבור". ראמוס מפרט - "אולי באותו הרגע לא כל-כך נהנתי מזה, לא הבנתי את גודל האירוע. אבל היום, כמעט מידי ערב לפני שאני הולך לישון - אני צופה בוידאו ומתרגש כל פעם מחדש. אני לא בוכה אבל בהחלט מתרגש. זה היה ה-24 במאי".

הביוגרפיה שלו נקראת 'סרחיו ראמוס - לב, אופי ותשוקה", והיא יצאה לאור בדצמבר 2012. גם אז, במעמד ההשקה בברנבאו, וגם לא מעט פעמים בעבר - הבלם שרושם כבר כמעט עשור בלבן(ומתקרב ל-450 הופעות) - אמר ראמוס שהוא מקווה לפרוש בריאל מדריד ולכתוב עוד ספר. בינתיים 'גיבור הדסימה' עדיין לא האריך את חוזהו בקבוצה, אבל אל דאגה. 'החוזה לכל החיים', כפי שנכתב בשער המארקה בזמנו - עוד יגיע. ריאל מדריד לא מתכוונת לוותר על סרחיו ראמוס, גם אם אחיו חמדן וההצלחה מסנוורת אותם, לפעמים. וסרחיו ראמוס לא מתכוון לוותר על הסופר-קלאסיקו.

אפשר לומר שהוא חזר בדיוק בזמן. ואיתו תחזור גם האגרסיביות וכוח ההרתעה. ריאל מדריד תגיע עם ראש זקוף לקלאסיקו. ראמוס הפעם לא יהיה עם סרט הקפטן על זרועו, אבל זה ממש לא מעניין אותו. אם תשאלו אותו, כולם מנהיגים. "אני לא חושב שאני המנהיג של ריאל מדריד גם אם אני הקפטן השני. אני אחד מהמנהיגים. זה תלוי באופי של הבן-אדם. הייתה לי הזכות וגם היה לי המזל לחלוק את חדר ההלבשה עם שחקנים גדולים, הטובים ביותר בעולם - זידאן, רונאלדו-פנומנו, רוברטו קרלוס, מיצ'ל סאלגדו וראול. כל אחד התבלט בצורה שונה ועם כולם חלקתי רגעים קסומים". אחרי הקלאסיקו האחרון, ראמוס שיבח את כולם ואמר 'פלשנו לטריטוריה שלהם, אני מאושר'. עכשיו הגיע הזמן לעשות את אותו הדבר במגרשים הביתי.

"בקלאסיקו אנחנו נשחק על הכבוד שלנו ושל החולצה הלבנה. אנחנו עדיין יכולים לעשות עונה גדולה", אמר ראמוס אחרי הניצחון על לבאנטה. "לא זרחנו בחודשים האחרונים, שיחקנו לא מספיק טוב. אבל אנחנו יודעים שאנחנו מסוגלים ונהיה הרבה יותר טובים. בריאל מדריד הציפיות תמיד הכי גבוהות". עונה גדולה מתחילה בניצחון. איך אומר המשפט בגבעת חלפון, ותודה לויקטור קונסטנצה? - 'לסרג'יו פנית - לא טעית'. יאללה, לעבודה.

 

מספרים קלאסיים

כמה פעמים בעבר ריאל מדריד השלימה 'דאבל' על בארסה? מתי היו השנים הכי מוצלחות שלנו בקאמפ-נואו, ואיזה ציון דרך ירשום איקר קסיאס? סופר-קלאסיקו, כתבה שלישית בסדרה: לוקחים אתנחתא מהלחץ וטובעים במספרים. כל מה שרציתם לדעת על הקלאסיקו ולא העזתם לשאול, עם דגש על המשחקים בקאמפ-נואו.

קודם כל נפתח עם הנתון שהכי מרתק אתכם - כמה משחקי קלאסיקו היו מאז ומעולם? אז ככה: הקלאסיקו הקרוב יהיה ה-229 בכל המסגרות. ריאל מדריד ניצחה ב-92 משחקים(40%), ברצלונה ניצחה ב-88 משחקים(39%) ו-48 משחקים הסתיימו ללא הכרעה(21%). יחס השערים הוא 387-369 לטובתה של ריאל מדריד.בליגה בלבד: 169 משחקי קלאסיקו עד היום - 71 נצחונות לריאל מדריד(42%), 66 נצחונות לברצלונה(39%), ועוד 32 תוצאות תיקו(19%). ואם כבר תיקו, רק 8 פעמים בהיסטוריה המשחק הגדול מכולם הסתיים עם תיקו מאופס - הפעם האחרונה בקלאסיקו 'ראש החזיר' כשפיגו התקבל שוב באהבה גדולה ע"י הקהל של בארסה, בקלאסיקו הראשון בעונת 2002/03. יחס השערים בליגה אגב עומד על 277-266 לטובת ריאל מדריד.

- ועכשיו נעבור למאזן האימה של ריאל מדריד בקאמפ-נואו, המגרש הכי אכזרי מבחינתה, אולי חוץ מהמגרש במינכן. יחד עם הקאמפ-נואו, ריאל מציגה מאזן שלילי לאורך ההיסטוריה גם בסאן-ממס, בפיחואן, במאסטייה ובבלאידוס - אבל לא בצורה כזו. ריאל מדריד ניצחה 19 משחקים בלבד שזה 23%(מתוך 84), ברצלונה ניצחה 48 ו-17 משחקים הסתיימו בתיקו. יחס השערים הוא 167-98 לטובת ברצלונה כמובן. בברנבאו, מנגד, ריאל מדריד ניצחה 52 משחקים, הפסידה 18 פעמים ועוד 15 משחקים הסתיימו בתיקו. יחס השערים בברנבאו עומד על 179-99 לטובת ריאל מדריד.

- לצורך השוואה, בדקנו עבורכם כמה ממאזני החוץ של אימפריות אחרות בכדורגל נגד יריבות חזקות מליגות שונות. המאזן של יונייטד באנפילד: 23 נצחונות ו-37 הפסדים ב-79 משחקים(29%); המאזן של יובה בסאן-סירו: 22 נצחונות ו-28 הפסדים ב-84 משחקים(26%, והיו הרבה תוצאות תיקו); המאזן של אייקס במשחקים באיינדהובן: 15 נצחונות ו-29 הפסדים ב-59 משחקים(25%); המאזן של באיירן מינכן בדורטמונד: 13 נצחונות מול 14 הפסדים ב-45 משחקים(29%); המאזן של ריינג'רס בחוץ מול סלטיק: 17 נצחונות(27%) מול 31 הפסדים ב-62 משחקים; המאזן של בנפיקה בחוץ מול פורטו: 13 נצחונות(16%) מול 49 הפסדים(60%) ב-81 הופעות. להוציא את הליגה הפורטוגלית, שם הנתונים קצת מנפצים את התיאוריה - רואים שריאל קצת נוטה כלפיה מטה באחוזים ספורים במשחקי החוץ נגד היריבה המרה ביותר שלה.

- הפעם האחרונה בה ריאל מדריד ובארסה נפגשו כשהפער ביניהן הוא נקודה הייתה בעונת 2009/10. בתום המחזור ה-11, ריאל מדריד הובילה את הטבלה עם 28 נק'(מאזן 9-1-1) ולבארסה היו 27 נק'(8-3-0). בארסה ניצחה 1:0 בקאמפ-נואו משער של זלאטן כשריאל מדריד מחמיצה מצבים טובים, והמצב בטבלה התהפך. באותה עונה, בסיבוב השני, המצב היה אפילו צמוד יותר כשריאל אירחה את הקלאסיקו השני כשהיא ובארסה בשיוויון נק' - 77'. ריאל הפסידה 2:0 בברנבאו ואמרה שלום לחלום האליפות. חוץ מזה, גם בעונת 2005/06 היה צמוד. אוססונה באופן הזוי ביותר הובילה את הטבלה בתום המחזור ה-12, בארסה דורגה שנייה עם 22 נק' ולריאל מדריד היו 21 נק'. את הקלאסיקו השחור ההוא בברנבאו אתם בטח זוכרים(3:0).

- ריאל מחפשת לרשום 'דאבל' ע"ח ברצלונה בפעם ה-15 בהיסטוריה. זה קרה 14 פעמים בעבר. הפעם האחרונה הייתה בעונת 2007/08. ריאל התארחה בקאמפ-נואו בדצמבר במסגרת המחזור ה-17 עם 4 נק' יתרון על פני הקבוצה הגוססת של רייקארד, וידעה שכל תוצאה תשאיר אותה במקום הראשון. ריאל השיגה 1:0 קטן-גדול מגולאסו של בפטיסטה במהלך המחצית הראשונה. בסיבוב השני זה היה 'יום הדין' של ריאל מדריד, נקמה על אותו משחק משפיל לפני שנתיים. בערב יום העצמאות, למי שזוכר, שחקני בארסה קיבלו את האלופה הנכנסת עם 'הפאסיו' המפורסם', וגם במשחק הם שימשו כניצבים. המלך ראול כבש ראשון, איך לא, גוטי בישל לרובן את השער השני, היגואין המחליף הוסיף את השלישי אחרי החלקה של פויול ומחליף נוסף, רוד ואן-ניסטלרוי - כבש בפנדל את הרביעי. זו הייתה הזדמנות לשחזר את המאניטה של זאמורנו ולרמוס - אבל ריאל הפסיקה לשחק והנרי כבש שער מצמק.

http://www.independent.co.uk/migration_catalog/article5103735.ece/binary/original/bpatiostagetty.Xxx

- בפעמיים האחרונות בהן ריאל מדריד ניצחה בקאמפ-נואו במסגרת הליגה - היא זכתה באליפות. מעבר לעונת השוסטר(המאמן היחיד שרשם 100% הצלחה בקלאסיקו. הרי לקלאסיקו השלישי הוא לא הגיע, לאחר שבתום ההפסד לסביליה אמר 'במצב הנוכחי בלתי-אפשרי לנצח בקאמפ-נואו') - ריאל ניצחה 2:1 כמובן בעונת מוריניו. עונת האליפות המדהימה. עונת ה-100 נק' ו-100 שערי זכות. ריאל הגיעה למשחק במומנטום שברירי אחרי חודש לא טוב בו הפער בצמרת צומק לנקודה, ומצד שני כריסטיאנו התעלה על עצמו בדרבי ונתן בראש. במשחק עצמו, סמי הנגר העלה את ריאל ליתרון עם שער של נחישות(ודווקא הוא היה זה שאחראי לשער הזכות ה-108 של ריאל מדריד בליגה, השער ששבר את השיא של הקינטה דל-בויטרה מעונת 1989/90), אלכסיס המחליף השווה ומייד אח"כ אוזיל בישל לכריסטיאנו המלך את שער הניצחון, 2:1 בסיום. חיפשנו קשר הדוק יותר בין ניצחונות בקאמפ-נואו ולזכייה באליפות - ולא מצאנו. את הסיום העגום של עונת הקיירוש אתם בטח זוכרים. ריאל ניצחה 2:1 בקאמפ-נואו ושברה את הקללה, 20 השנים השחורות ללא ניצחון - וסיימה רק במקום הרביעי. בסה"כ, רק ב-9 מ-19 העונות בהן ריאל מדריד ניצחה את בארסה - היא זכתה באליפות.

- כמוכן, ב-8 מהפעמים בהם ריאל השלימה דאבל על בארסה היא זכתה באליפות(57%). הפעם הראשונה שזה קרה הייתה בעונת 57/58. ריאל ניצחה 3:0 את ברצלונה בברנבאו וגם בסיבוב השני לא ספגה וניצחה 2:0; ההמשך הגיע בתחילת שנות ה-60 כשריאל השלימה ארבעה דאבלים על בארסה בחמש שנים. בעונת 60/61 היא השיגה 5:3 בקאמפ-נואו ובברנבאו ניצחה 3:2; בעונת 62/63 ריאל השיגה 2:0 סולידי בברנבאו ואז בקמאפ-נואו התפוצצה עם 5:1 מטורף 'בביוב'; בעונת 63/64 זה נגמר ב-4:0 חלק בבית ו-2:0 קל בחוץ; ובעונת 64/65 ריאל ניצחה 4:1 בבית והשיגה 2:1 בחוץ; הדאבל הבא הגיע בעונת 1977/78 עם 3:2 בקאמפ-נואו ו-4:0 מוחץ בבית, וכעבור שנתיים היה דאבל נוסף: בעונת 79/80 עם 3:2 בברנבאו ו-2:1 בחוץ; על עונת השוסטר ב-2007/08 כבר דיברנו. בעונת הקיירוש ניצחנו 2:1 בקאמפ-נואו אבל הפסדנו בברנבאו באותה התוצאה כשסולארי מעלה את ריאל ליתרון ובארסה מגיבה עם קלייברט וצ'אבי; ובעונת 83/84 ריאל ניצחה פעמיים 2:1 את בארסה אך זה לא הספיק לה כדי לזכות באליפות. היא סיימה בשיוויון נקודות עם אתלטיק בילבאו שזכתה בתואר בגלל עדיפות במפגשים הישירים.

- ריאל מדריד ניצחה את ברצלונה בחוץ בפעם הראשונה בה הן התמודדו בליגה, זה קרה בעונת 1928/29, במסגרת המחזור השני. החלוץ מוררה כבש צמד ופררה רק צימק לברצלונה בדקה ה-70. מצד שני, בארסה נקמה כשניצחה 1:0 בצ'מרטין. בעונת 1943/44 ריאל ניצחה את בארסה בחוץ אבל הפסידה לה קודם לכן בבית. בנוסף, ב-4 שנים נוספות ריאל השיגה דאבלים על חשבון בארסה ולא זכתה באליפות - עונת 1929/30(ניצחונות גבוהים של 4:1 בחוץ ו-5:1 בבית), עונת 1933/34, עונת 1935/36 ועונת 1941/42. בכל אותן עונות ריאל סיימה במקום השני בטבלה.

- כאמור, ריאל מדריד צריכה לכבוש שני שערים כדי להגיע ל-100 שערי זכות בקאמפ-נואו. 28 פעמים במהלך ההיסטוריה ריאל מדריד כבשה מעל לשער אחד בקאמפ-נואו, אבל ב-50 השנים האחרונות זה קרה רק 9 פעמים. הפעם האחרונה כמובן הייתה בתיקו 2:2 בעונת 2012/13, אז כריסטיאנו רונאלדו העלה את ריאל מדריד ליתרון, מסי הגיב עם צמד וכריסטיאנו ענה עם שער שיוויון משלו. מ-1962-63, אז ריאל הנחיתה מאניטה על בארסה בניצחון הכי גבוה שלה בברצלונה בכל הזמנים(5:1), ועד לעונת 2006/07 אז קיבלנו את אחד הקלאסיקוס הטובים בהיסטוריה עם 3:3 מרתק בקאמפ-נואו - ריאל מדריד לא הצליחה לכבוש מעל שני שערים נגד בארסה בחוץ - 45 שנה, אמא'לה.

- וזו בעייה גדולה. ריאל מדריד לא כבשה ב-30 מתוך 84 המשחקים שלה בקאמפ-נואו! 6 השנים הרעות - שישה הפסדים רצופים היו לריאל מדריד בברצלונה מעונת 93/94(המאניטה הארורה של רומריו ושות'), ועד הצמד של ראול שהשתיק את הקהל בעונת 1999/00 - בלי שהיא כובשת אף שער. לריאל היה רצף שחור דומה גם בתחילת שנות ה-70 אז לא כבשה בארבעה ביקורים רצופים. פירי שבר את המנחוס בעונת 1975/76 אבל רצף ההפסדים הארור נמשך. ריאל הפסידה לבארסה ב-8 משחקים ברציפות בין 1971 ועד 1979. גארסיה הרננדס וסנטיאנה עשו סוף לביזיון הזה עם 2:0 בעונת 1979/80. בארסה לא כבשה בברנבאו ב-26 משחקים, לצורך השוואה. מצד שניף ריאל יכולה להתגאות ברצף מדהים של 16 נצחונות רצופים על בארסה במקדש, החל מה-6:1 המטורף בעונת 1949/50 ועד ה-4:1 בעונת 1964/65, לאחריו נשבר הרצף. אותו 6:1 הוא הניצחון השני הכי גדול של ריאל מדריד על בארסה בליגה.

- הניצחון הכי גדול במסגרת הליגה הושג בעונת 1934/35, אז ריאל פירקה את בארסה 8:2. סאניודו כבש רביעייה מטורפת, לאזקנו כבש שלושער, כפי שעשה חמש שנים קודם לכן בניצחון הראשון של ריאל על בארסה במקדש, ורגיירו הוסיף שער נוסף. באותה עונה אגב ריאל נאלצה להסתפק בסגנות כשסיימה במרחק של נקודה מבטיס, שנקראה אז בטיס באלומפיה. לבטיס היו 34 נק' ולריאל מדריד 33'. באותה עונה ריאל הפסידה פעמיים לבטיס, במשחק פתיחת העונה בצ'מרטין וגם בסיבוב השני.

- שנות ה-60 היו המוצלחות ביותר של ריאל מדריד בקאמפ-נואו, במהלכן היא השיגה 4 נצחונות ועוד שתי תוצאות תיקו. היא פתחה את העשור המוצלח עם 5:3 יפה(עונת 1960/61), מצמדים של די-סטפאנו וחנטו וגם שער של דל-סול, הנחיתה מאניטה לפנים כעבור שנתיים עם התותחים הכבדים - האטריק של פושקאש, די-סטפאנו וחנטו והשיגה עוד פעמיים 2:1. סה"כ שלושה נצחונות רצופים 'בביוב', רצף שאנחנו מקווים שנוכל לשחזר מתישהו. גם בשנות ה-70(מצד שני היה עוד רצף שלילי של ארבעה משחקים ללא שער) וה-40 גם השיגה ריאל שלושה נצחונות בקאמפ-נואו.

- המשחק(?) הכי הזוי התקיים בעונת 1942/43 כשריאל ובארסה סיימו בתיקו 5:5 מטורף, כן-כן. אלונסו העלה ליתרון בדקה העשירית - ובארסה השוותה משער של מארטין בדקה ה-25; אלדאיי העלה אותנו שוב ליתרון - ובארסה ענתה בארבעה שערים! אסקולה כבש, מארטין השלים צמד וגם ואלה קינח עם צמד. אלדיי צימק בדקות הראשונות של המחצית הראשונה והסיום היה דרמטי. בוטלה כבש שער בדקה ה-74 ומראדונס(השם מחייב, נו מה) קבע את תוצאת המשחק 3 דקות לסיום. באותה עונה אגב ריאל סיימה רק במקום העשירי והיו לה יותר הפסדים מנצחונות. באותה עונה אגב, בחצי הגמר, ריאל הפסידה 3:0 לבארסה בחוץ במשחק הראשון. בגומלין זה נגמר ב-11:1 מטורף(לפני שהפסדנו בגמר, עונה שנייה ברציפות, לבילבאו של תלמו זארה), ואת הסיפורים והתירוצים מהצד הקטלוניח כבש שמעתם. הזוי, כבר אמרנו?

- מלך שערי הקלאסיקו בכל הזמנים הוא כבר לא שחקן מהצד הלבן, אבל אצלנו מוליך את הרשימה דון אלפרדו די-סטפאנו הגדול עם 18 כיבושים(14 בליגה, 2 בגביע ו-2 בסופר-קופה); אחריו מדורג ראול עם 15 כיבושים(11 בליגה, 3 בסופר-קופה וגולאסו אמיתי בצ'מפיונס); כריסטיאנו רונאלדו רחוק רק שער אחד כדי להשתוות לראול - מקום שני אצלנו ושלישי בסה"כ. כרגע הוא מדורג במקום הרביעי בסה"כ לצד אגדות כדורגל כמו פרנץ פושקאש ופאקו חנטו. קרלוס סנטיאנה הגדול כבש 12 שערים בקלאסיקו; הוגו סאנצ'ז וחואניטו כבשו 10. איבן זאמורנו וסנטיאגו ברנבאו(האבא של המועדון) - מצויים בתחתית הדירוג עם 8 כיבושים. ברנבאו כבש את כל השערים במסגרת הגביע והוא שיאן השערים במפעל הזה במשחקי הקלאסיקוס.

http://img.vavel.com/di_Stefano_contra_barcelona_112627454.Xxx

- ואם כבר דיברנו על כריסטיאנו - הוא רשם רצף מטורף של שישה קלאסיקוס ברציפות בהם הוא כובש - החל ממשחק הגביע הראשון נגד בארסה בעונת 2011/12 ועד לקלאסיקו הראשון בליגה בעונת 2012/13, וסה"כ כבש באותה ריצה מטורפת 7 שערים! איבן זאמורנו הגדול כבש 5 משחקים ברציפות. אין עוד שיא כזה בהיסטוריית הקלאסיקו. כריסטיאנו כבש יותר שערים בקאמפ-נואו מאשר בברנבאו(!) בקאמפ-נואו הוא כבש לא פחות מ-8 שערים, לעומת 5 במקדש ועוד אחד במאסטייה בגמר הגביע ב-2011. בקאמפ-נואו הוא כבש 3 שערים בעונת 2011/12, אחד בכל מסגרת, ועוד 5 שערים בעונת 2012/13 - שני צמדים, בליגה ובגביע, ואחד בסופר-קופה בפתיחת העונה בנגיחה. כריסטיאנו הוא השחקן שכבש את מס' השערים השני הכי גבוה בהיסטוריה של ריאל בקאמפ-נואו.

- כי הראשון בקטגוריה הוא פאקו חנטו הגדול שכבש 9 מחוץ לברנבאו! 7 מהם במסגרת הליגה; פושקאש מאחוריהם עם 7 כיבושים( 4 בליגה, 2 באירופה ו-1 בגביע), די-סטפאנו עם 5, כולם במסגרת הליגה; לראול למשל יש שני שערי ליגה בלבד, אותו צמד ב-99/00, ועוד שער בסופר-קופה בעונת 97/98, סה"כ 3 שערים, כמו חואניטו, הוגו סאנצ'ז וסנטיאנה. ואן-ניסטלרוי ורונאלדו-פנומנו כבשו פעמיים במגרש של הרעים, כולם בליגה. רוד עשה זאת עם צמד ב-3-3 ב-2006/07, ורונאלדו בעונת 2003/04(כבש את השער השני) וכעבור שנתיים עם הצ'יפ החביב מעל ואלדז.

- מעבר לכריסטיאנו רונאלדו(14), הנה רשימת הכובשים של ריאל מדריד בסגל הנוכחי: קארים בנזמה כבש 6 שערים נגד בארסה - צמד בעונה שעברה, שני שערים נוספים בליגה וגם בסופר-קופה ובגביע המלך בעונת 2011/12; סרחיו ראמוס כבש 3 שערים נגד בארסה, כולם בליגה, כולם בנגיחות, והאחרון היה שער הניצחון בברנבאו ב-2:1 בעונת 2012/13(אחריו ראמוס חגג בטירוף ונישק את סרט הקפטן); ואראן כבש 2 שערים נגד בארסה בשני משחקי חצי גמר הגביע באותה עונה; וגם לפפה(הצטרף לרשימה העונה), סמי קדירה, מרסלו(צ'מפיונס) וחסה - יש שער אחד ברזומה נגד בארסה, וכמובן גם לגארת' בייל. יש שמועה שבארטרה מבארסה עדיין רודף אחריו...

http://i.telegraph.co.uk/multimedia/archive/02885/bale-afp_2885088b.Xxx

- משהו חשוב שאתם בטח יודעים ולא אמרנו - חסה רודריגס כבש את שער הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת בקלאסיקו נגד בארסה אשתקד. לא מצאנו דוגמא נוספת כזו. מה שכן, הוא נכנס לרשימה של שחקנים גדולים שכבשו אף הם בקלאסיקו הראשון שלהם - רוד ואן-ניסטלרוי(כבש את השער השני בניצחון בעונת 2006/07), רונאלדו(כבש בתיקו 1:1 בברנבאו בעונת 2002/03), וכמובן אלפרדו די-סטפאנו שניצח על התזמורת כשריאל פירקה את בארסה 5:0 בעונת 1953/54. ראול בישל שער לזאמורנו בקלאסיקו הבכורה שלו בעונת 1994/95.

- איקר קסיאס ישתווה לשתי אגדות כדורגל כשירשום את הקלאסיקו ה-37 שלו ביום ראשון, בדיוק כמו פרננדו היירו וראול. איקר לוטש עיניים לשיאו של מנואל סאנצ'ז הגדול ששיחק 43 פעמים במשחק הגדול מכולם. סגנו הוא פאקו חנטו הגדול, עם משחק אחד פחות(32). מבין שאר שחקני הסגל הנוכחי, ראמוס חצה כבר את רף ה-30.

http://images4.fanpop.com/image/photos/18200000/Barcelona-vs-Real-Madrid-iker-casillas-18239290-594-357.Xxx

- דיברנו על סאן-איקר. הוא הצליח פעמיים לשמור על שער נקי בקלאסיקוס בקאמפ-נואו במסגרת הליגה. בתיקו המאופס בעונת 2002/03 וגם בחלוף חמש עונות, אז ריאל מדריד ניצחה 1:0 משער של ג'וליו בפטיסטה. שנה אח"כ הוא הצליח אפילו לעצור פנדל של אטו, אבל זה לא הספיק לריאל מדריד. אם הוא יעשה זאת שוב, בעזרת השם, גם ביום ראשון - הוא יתנתק ממריאנו גארסיה ראמון('החתול') ויהיה השוער היחיד ששומר על שער נקי בשלושה משחקי קלאסיקו נגד בארסה בקאמפ-נואו. בברנבאו איקר שמר על שער נקי נגד בארסה בשניים משלושת הקלאסיקו הראשונים שלו - בניצחונות 3:0 בעונת 1999/00 וגם ב-2:0 בעונת 2001/02. מאז הוא לא הצליח לעשות זאת. איקר יזכור לטובה גם את גמר גביע המלך נגד בארסה בעונת 2010/11, ככה שסה"כ הוא שמר על שער נקי בחמישה קלאסיקו. לאיקר יש 71 עצירות ב-16 קלאסיקוס בקאמפ-נואו. שיהיה בהצלחה..

 

הליגה של קרלו?

ריאל מדריד היא הקבוצה היחידה על הגלובוס שתמיד העדיפה את הגביע עם האוזניים הגדולות על פני 'הלחם והחמאה' - התואר המקומי. ולכן אנצ'לוטי מתאים לה כמו כפפה ביד. טוב, ככה חשבנו. למרות ההכחשות של כבוד הנשיא, המשחק ביום ראשון בהחלט עשוי לקבוע את עתידו של קרלו. סופר-קלאסיקו - כתבה רביעית בסדרה.

קחו תסריט פרוע לכל הדעות - קרלו אנצ'לוטי מסיים את העונה הנוכחית בריאל מדריד ומחליט - זהו-זה. לא כולם אלכס פרגוסון. המאמן שאמר שהוא מעדיף להיות 'האח' של השחקנים ולא האבא שלהם, כפי שכינה אותו פפה כדוגמא למערכת היחסים הטובה בחדר ההלבשה - מחליט שבגיל 55 אחרי שהשיג הכל בכדורגל - הוא רוצה לשחק קצת עם הנכדים, להמשיך לעשן ואולי לחכות להצעה מהנבחרת, סטייל קאפלו.

כשקרלו ידפדף בתחנות הרבות בקריירה שלו ויעיף מבט חטוף על ארון התארים, הוא בטח יתגאה ברזומה המרשים - שלושה גביעי אירופה! יותר ממוריניו, יותר מפרגוסון, יותר מדל-בוסקה, יותר מאומטאר היצפלד. "ביום הראשון כשהגעתי לקבוצה והיבטתי בכל הגביעים, אמרתי שליגת האלופות זו המטרה שלנו", אמר. אנצ'לוטי האיש שהחזיר את מילאן להיות כוח משמעותי באירופה אחרי שנים כושלות, והוא לנצח יהיה כתוב 'בדברי הימים' של ריאל מדריד כאיש שהביא את הלה-דסימה ושבר בצורת ארוכה של 12 שנה. וזה לא משנה אם אנצ'לוטי קיבל קבוצה מעולה ממוריניו, קבוצה שמשוועת לפינישים קטנים והגיעה 3 פעמים ברציפות לחצי הגמר כשהיא קרובה-קרובה לעשות את הצעד. נקודת התורפה, נכון לעכשיו, תהיה הזירה המקומית. עם כל הכבוד לפארמה שתפסה תנופה גדולה באיטליה בסוף שנות ה-90 - אנחנו נשפוט את אנצ'לוטי לפי תקופתו ביובה.

http://mesingol.com/wp-content/uploads/2013/08/carlo-ancelotti-vs-jose-mourinho.Xxx

ב-15 השנים האחרונות אנצ'לוטי אימן את מיטב הקבוצות ביבשת: יובנטוס, מילאן, צ'לסי, פאריס סן-ז'רמן המיליונרית וריאל מדריד. ברזומה שלו יש רק 3 אליפויות. הרושם הוא שאנצ'לוטי יודע להכין מעולה את הקבוצה למשחקי הנוק-אאוט, ראו דוגמא מילאן מודל 2006/07 שפירקה את מנצ'סטר יונייטד בסאן-סירו - אבל בתחרות ארוכה הוא מתקשה מאוד. יורגן קלופ, לצורך השוואה, זכה בשתי אליפויות עם דורטמונד, קבוצה נחותה מבאיירן מינכן בכל פרמטר. בפרק הזמן הארוך של אנצ'לוטי במילאן הוא זכה רק באליפות אחת, בעונת 2003/04, עונת הבכורה של קאקא.. בדיוק כפי שעשה קאפלו ברומא(2001) או סוון גוראן אריקסון בלאציו(2000).

ואם כבר הזכרנו את לאציו, שווה להתעכב על מה שקרה באותה עונה. עד המחזור ה-26 יובנטוס של זידאן, דל-פיירו ושות' רשמה רק הפסד אחד. ואז היא נכשלה בסאן-סירו עם הפסד 2:0 למילאן ומצאה טיימינג גרוע מאוד לרשום את הפסד הבכורה שלה בבית - דווקא נגד לאציו. למרות זאת, יובה הגיעה לישורת האחרונה של העונה במצב נהדר, כשהיא מובילה על לאציו ב-5 נק' יתרון. ליובה היו 68 נק' וללאציו 63. ברגע האמת יובנטוס פשוט כשלה. היא נכנעה לורונה הבינונית 2:0 בחוץ, השיגה 1:0 דחוק על פארמה והגיעה למחזור האחרון כשהכל תלוי בה. יובה לא עמדה בלחץ והפסידה 1:0 לפרוג'ה. לאציו, שעשתה 9 מ-9 בשלושת המחזורים האחרונים - חגגה אליפות שנייה בהיסטוריה. לא היה מדובר רק בכישלון מקצועי אלא בחוסר מזל. בשל מזג אוויר בעייתי המשחק של יובה נפתח באיחור של חצי שעה והיא הייתה בלחץ עצום. היא ספגה בדקה ה-60 ואמרה שלום לכתר. יובה סיימה שנייה גם בעונה העוקבת, כאשר במשחק העונה נגד רומא היא מובילה 2:0 עד הדקה ה-79 אך מסיימת רק בתיקו. ואן דר-סאר עשה שגיאה קשה בשער הראשון ומונטלה כבש בשער השני.

התחושה לעתים היא שאנצ'לוטי לא יודע מה לעשות בעת משבר. כפי שקרה בגמר ליגת האלופות ההזוי באיסטנבול כשמילאן איבדה יתרון 3:0 במחצית, או עונה אחת קודם לכן. מילאן הגיעה לריאזור של דפור כשהיא חושבת איך להעביר את הזמן אחרי הצגה גדולה בסאן-סירו ברשות קאקא(4:1). על בשרה, מילאן שהייתה קבוצה אדירה באותה עונה - 'חוותה' את הקאמבק הכי מדהים בהיסטוריה של המפעל ככל-הנראה. אנצ'לוטי הגיע לנחלה באותה עונה בזירה המקומית וזכה באליפות ראשונה בקריירה שלו בתור מאמן. מילאן ניצחה פעמיים את רומא והשלימה דאבל גם על היריבה השנואה אינטר למרות פיגור 2:0 במחצית, ורשמה רק שני הפסדים.

המונח 'משחק עונה' תפס חזק באיטליה בעונת 2004/05 כאשר מילאן אירחה את יובה בסאן-סירו כשהן בשיוויון נק'(76) לאחר 34 מחזורים. זו הייתה ההזדמנות של מילאן לנצח ולהעפיל למקום הראשון בטבלה. אבל אנצ'לוטי נכנע לקאפלו. דל-פיירו בישל במספרת לטרזגה ויובה ניצחה 1:0. מילאן כבר חשבה על גמר ליגת האלופות ולא הצליחה לנצח בשאר משחקי הליגה שלה. עד כאן הדימיון לריאל מדריד. ההבדל היה שהיא פיספסה גם את גביע אירופה לאלופות.

הגול של ראמוס בשנה שעברה היה מדהים. התגלות אלוהית, טונה של מזל. וחוץ מזה שהוא מנע ממני, אחד שהיה שם בגמר - שיברון לב לכל החיים - הוא גם הציל כנראה את התחת של אנצ'לוטי. משפט שאני תמיד נוהג לומר על קרלו - הוא 'חיי' על אותן 180 דקות קסומות נגד באיירן. ואכן, ה-4:0 באליאנץ' ארנה הוא המשחק הכי גדול שראיתי מריאל מדריד מאז ומעולם. הלב שלי פעם. בחיים לא הרגשתי כל-כך הרבה עוצמה ו-ווינריות מקבוצת הכדורגל שלי. זה היה ניצחון פסיכי, כנגד כל דמיון, על קבוצה מטורפת ועוד בחוץ. אבל כמו שקרלו הביא את הגביע באותה עונה - הוא פיספס את הטרבל. בהחלט היה אפשר לזכות באליפות, שברצלונה ואתלטיקו פשוט סירבו לקחת.

רק בעונה השנייה בפריז הוא הצליח לזכות באליפות למרות ים המזומנים, ונקווה שזה יקרה גם בריאל מדריד. ואם נחזור לאשתקד - הוא שחק את השחקנים ולא ביצע מספיק רוטציות. ריאל הפסידה בשני קלאסיקוס, הוציאה בקושי נקודה בדרבי(שלא נדבר על מאזן האימים המצטבר מול סימאונה - נראה שלא משנה מה נעשה - אנחנו לא מסוגלים לנצח אותם) ונכנעה בכל משחק חוץ. תוך ארבעה ימים ריאל איבדה את היתרון המבטיח של 4 נק' על פני בארסה אותו החזיקה לפני הקלאסיקו. הנפילה הייתה תלולה וריאל הפסידה גם בפיחואן לסביליה. היא לא הצליחה לנצח גם לא את אתלטיק בילבאו, למרות שהוליכה, ופיספסה צ'אנס אדיר נגד ולנסיה בברנבאו.

חשבנו שאנצ'לוטי הוריד את הקוף מהגב העונה, בעיקר עם הניצחון הנפלא 3:1 על בארסה בחסות 'ארבעת המהנדסים'. זו הייתה ריאל מדריד שמשלבת הנעת כדור חלקה וגם יציאה מעולה למתפרצות. אבל שכחתם פרט אחד - גארת' בייל לא שיחק. איסקו נכנס להרכב והוסיף הרבה איזון. אנצ'לוטי אמר בתקופת המשבר הראשונה העונה - 'ריאל מדריד חייבת להשתפר - והיא תשתפר'. אבל אז עוד היה אפשר לקבל בהבנה ובהכנעה את המצב. הקבוצה התקשתה להסתדר ללא צ'אבי אלונסו שעשה 'ויברח', שחקנים חזרו קצת עייפים מהמונדיאל, חאמס היה שחקן חדש לחלוטין ואלה היו בסה"כ שני הפסדים, שגררו אחריהם הד עצום, כרגיל בריאל מדריד. אף אחד גם לא לקח ברצינות את ההפסד לולנסיה במאסטייה(2:1), הרי אי-אפשר כל הזמן לנצח. אבל מה שווה רצף 22 הנצחונות אם ריאל מדריד לא במקום הראשון? "אני נותן לקבוצה ציון 10 על שנת 2014", אמר המאמן ברגע השיא אחרי הזכייה באליפות העולם לקבוצות. ושנת 2015? ציון 3.

http://realmadrid.co.il/images/ancelotti-clasico.Xxx

המארקה הוא עיתון הספורט הנפוץ ביותר בספרד ויחד עם 30 הכתבים שמסקרים את ריאל מדריד - העיתון כותב הרבה שקרים וכבר הגיע לעימות עם הנשיא פלורנטינו פרז. אבל מסיבת העיתונאים ההיא הייתה הכרחית. אנצ'לוטי קיבל גב רחב מהנשיא שהכחיש את הפירסומים - 'הוא נשאר איתנו - ויהי-מה'. זה קרה אחרי ההפסד בבילבאו, אחריו אפילו אנצ'לוטי קצת איבד את שלוותו - "אנחנו משחקים רע מאוד ורק אנחנו אשמים בכך", הודה. האוהדים, בניגוד לנשיא - כבר איבדו את הסבלנות. לא רק מגארת' בייל שקיבל שריקות בוז צורמות, ולטובת ריאל מדריד עדיף לה לשחק במערך מאוזן יותר, קרי עם קשר מרכזי נוסף, לא רק מהזחיחות הקבוצתית והתוצאות הרעות - אלא גם מהמאמן שמאוד מקובע. הבוז נגד שאלקה היה צורם, מחריש אוזניים, וחלק מהמטפחות הלבנות הזכירו ימים חשוכים אחרים, כמו עונת הקיירוש שגם התחילה בקול תרועה רמה והסתיימה עם כלום אחד גדול. במשחק נגד ויאריאל אנצ'לוטי החליף את איסקו במצב של 1:1 והאוהדים לא אהבו זאת. "מצטער אם האוהדים לא אהבו את החילוף, חבל שהם לא מבינים שהתפקיד של המאמן הוא לבצע שינויים לטובת הקבוצה". מכת הפציעות בטח לא הוסיפה, אבל המיסטר היה יכול לתת לטוני קרוס יותר מנוחות. ולשחק עם צ'יצ'ריטו מידי פעם, הוא חלוץ לא רע בכלל. יש לו את הרקורד החמישי הכי טוב בפריימרליג של גולים לדקות משחק.

את ההתפרצות הנרגשת של השחקנים למסיבת העיתונאים בסיום הגמר - כולנו זוכרים. מרסלו מפרגן, ראמוס מפרגן, רונאלדו מפרגן. אפילו זלאטן אמר עליו כששיתפו פעולה בפריז - "עברתי הרבה מאמנים טובים בקריירה אבל לאף-אחד מהם לא היו יחסים כאלה עם השחקנים שלו". כולם אוהבים את קרלו, הוא אחד מהחבר'ה. השאלה היא מתי יש גבול. מוריניו דוגמא קיצונית לצד אחד, הוא הגזים במאבקים עם קסיאס וגם עם סרחיו ראמוס, אבל האמת היא כרגיל - באמצע. בתקופת מוריניו כמאמן היה נראה שהמועדון מתנהל בצורה מסוימת ונכונה. כעת זה לא קורה. אנצ'לוטי משמש כמעין בובה ותג המחיר קובע האם השחקן ישחק או לא. הכושר הנוכחי לא מבשר טובות. המאמן יצטרך לשלוף 'שפן' מהשרוול. אם כל-כך הרבה שחקנים בולטים בכושר גרוע - זו אשמת המאמן, שחייב שתהיה לו תכנית חלופית. ריאל מקבלת בתזמון מעולה את ראמוס ומודריץ' בחזרה - אך זה לא מספיק. לפני משחקים כאלה לא צריך לדבר יותר מדי אבל המאמן הוא זה שבוחר את הטקטיקה וצריך לבטל כל ספק אפשרי.

בזמנו, מוריניו עלה על הטריק של פפה כקשר אחורי כדי למנוע את הדומיננטיות של בארסה. השינוי המפתיע עזר לריאל מדריד בגמר הגביע, והאילוץ היה לשחק ללא חלוץ חוד אמיתי. דל-בוסקה לא התבייש לשחק עם שלושה בלמים נגד בארסה בעת הצורך(חצי גמר האלופות ב-2002, למשל). קאפלו הפתיע את רייקארד ב-2007 בשני הקלאסיקוס עם תפקודו הקדמי של גוטי, וזה עבד. נזכיר שגם בשנה שעברה נגד באיירן במשחק הראשון - בייל לא היה כשיר וריאל שיחקה עם איסקו. כך היה גם בגמר הגביע המוצלח שהיה צריך להיות מוכרע לטובתינו הרבה לפני הגולאסו של בייל, והפעם רונאלדו היה זה שנעדר וחגג על אזרחי ביציע. המטרה מקדשת את האמצעים והגישה 'אנחנו ריאל מדריד' - לא תספיק הפעם. המצב בטבלה מחייב את ריאל לנצח, והיא תצטרך לתקוף, ליזום, משהו שהיא קצת מתקשה בו. אבל אם היא תשחק ללא שכל וללא דפנסיביות - היא תספוג, ומהר. ובתור ההיסטוריון של ריאל מדריד - אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ריאל מדריד פיגרה בקאמפ-נואו והצליחה לבצע רמונטדה ולנצח. בשנות ה-70 אולי. העונה חסר לריאל מדריד אופי. מחקנו פיגור בקלאסיקו הראשון בצורה מרשימה, היה את השוד נגד קורדובה וזהו פחות או יותר.

"אני רוצה להיות נינוח כמו קרלו במידה ואהיה מאמן. ממנו למדתי את ההתנהלות המושלמת בחדר ההלבשה", אמר עליו קוסטקורטה הוותיק. קרלו בהחלט נינוח רוב הזמן, אבל למשחק הקרוב הוא מגיע בלחץ עצום. לא קלים הם החיים במועדון כמו ריאל מדריד. הדיבורים על 'הפרגוסון של ריאל מדריד', אלה שנשמעו לפני חודשיים(ובין-כה זה בלתי-אפשרי במועדון שלנו) - נשמעים מגוחכים לא פחות מההצהרות של כלי התקשורת על כך שלואיס אנריקה יילך הביתה ו'מסי ניצח'. מעבר לכך, בעוד חודש הוא פוגש את המאמן שהאכיל אותו מרורים שוב ושוב. התבוסה בדרבי הייתה אחת מהקשות בקריירת האימון של אנצ'לוטי ואחת המבזות ביותר מצידה של ריאל מדריד. אבל עוד לפני מלחמת העולם הזו, קרלו צריך לנצח במלחמת עולם אחרת. הרי איך אמר דייגו סימאונה בכבודו ובעצמו? - 'פארטידו אה-פארטידו'.

ואם בתאריך ה-6 ביוני יעמוד איקר קסיאס על הפודיום בברלין ויניף את גביע ה-UnDecima - כמובן שהדברים ייראו אחרת. אולי הכתבה הזו תיעלם אפשהו בירכתי האתר. אני אשמח מאוד לאכול את הכובע. בינתיים לכו לנשנש משהו אחר כדי להרגיע את התיאבון. כמו אנצ'לוטי, שעל אהבתו לאוכל לעולם לא ויתר ואותה בטח גם לא הסתיר. אנחנו רעבים לתארים...

 

הסופר-קלאסיקו הגדול:

ברצלונה - ריאל מדריד



הקלאסיקו הוא התאריך הראשון שאנחנו בודקים בלוח השנה, או יותר נכון עם פרסום הגרלת המשחקים בסביבות חודש יולי, בקיץ, כשהכל נראה ורוד. גם בקיץ הזה, או יותר נכון בסוף שנת 2014 - הכל היה נראה ורוד מצידה של ריאל מדריד, ועכשיו קצת לא. ה-22 במארס, תאריך הקלאסיקו, יושב לנו בראש כבר הרבה זמן. עכשיו בארסה היא זו שמחייכת וניצחון שלה יוכל לקרב אותה בצעד ענק לעבר האליפות. זה משחק שכל העולם מדבר עליו, משהו שאף-אחד לא יכול לפספס. מהמוכר במכולת, דרך נהג המונית ועד הבוס שלכם בעבודה - כולם חושבים שהם יודעים מה תהיה התוצאה. בשורה התחתונה, דיברתם על המשחק הזה כל-כך הרבה, הפרפרים בבטן כבר בשיאם והנשימה נעצרת. ועכשיו זה הזמן של השחקנים לדבר במגרש. המשחק הגדול ביותר בעולם יוצא לדרך, האמא של המאני-טיים. אני מנסה ליצור פתיח דרמטי ולא מצליח.

קודם כל, מקור היריבות:

ה'מורבו' בין מועדוני הכדורגל של מדריד וברצלונה החל להרים ראש כבר אחרי המפגש הראשון בין שתי הקבוצות, שנערך במסגרת טורניר לכבוד הכתרת המלך אלפונסו ה13 במאי 1902. את הטורניר, שלימים ייקרא 'קופה דל ריי' (גביע המלך), אירגן מועדון כדורגל מדריד שזה עתה הוקם, ואיתו הוזמנו לחגיגה אספניול, ניו פוטבול דה מדריד, ויזקאיה בילבאו וברצלונה בת השלוש. ברצלונה ומדריד נפגשו בחצי הגמר בו ניצחו הקטלונים 3-1, אך מכיוון שמדריד הייתה זו שאירגנה את הטורניר, הוחלט לקיים משחק ניחומים על המקום השלישי עוד באותו הערב. מדריד ניצחה את אספניול וזכתה בגביע מיוחד שהומצא עבור המעמד - Copa de la Gran Peña. ברצלונה, שהפסידה בגמר לויזקאיה, חזרה לקטלוניה בידיים ריקות.

המתיחות המשיכה לצבור תאוצה במפגש השני בין המועדונים. ברצלונה אמנם ניצחה פעם נוספת, הפעם 5-2 במשחק ידידות שנערך בביתה, אך לאחר המשחק השמיעו הקטלונים טענות כנגד החלטות השופט ורוחו הספורטיבית של המשחק. פתח למאה שנים של שנאה תהומית.

הכדורגל העולמי בכלל והספרדי בפרט רק החלו להתהוות באותם שנים. הליגה הספרדית הוקמה רק בסוף שנות העשרים, ופרט למשחקי גביע המלך שנערכו מידיי שנה נערכו משחקי ידידות בלבד. הרבה ידידות אמנם לא הייתה מעולם בין שני המועדונים, אך השנאה והיריבות קיבלו את הצורה אותה אנו מכירים היום רק בשנות השלושים, עת נערכה בספרד מלחמת אזרחים עקובה מדם. עוד קודם לכן, בזמן שילטונו של הדיקטטור פרימו דה ריוורה (1925), נסגר מגרשה של ברצלונה לחצי שנה כתוצאה משריקות בוז לרקע ההימנון הספרדי. הספורט והפוליטיקה צעדו יד ביד כבר אז, ואותה פוליטיקה בספרד של אותם ימים בהחלט לא תרמה לקשרי הידידות הרעועים בין ריאל מדריד וברצלונה.

עד פרוץ המלחמה ביולי 1936 כבר הספיקה כל אחת מן הקבוצות לקטוף תואר אליפות. בארסה, שהייתה שרויה במשבר עמוד למדיי באותן שנים, הן כלכלית והן מקצועית, זכתה באליפות כבר בעונה הראשונה להקמת הליגה. ריאל, בחיזוקו של ה'בוגד' הראשון במערכה, כוכב ברצלונה פפ 'אל מאגו' סמיטייר אשר ערק משורות בארסה היישר לשורות ריאל מדריד, קטפה שתי אליפויות יחד עם שני גביע מלך. כמו כן רשמה ריאל מדריד את הניצחון הליגה הגדול ביותר על ברצלונה מאז ועד היום, 8-2 ב1935. סמיטייר הצטרף במדריד לשוער האגדי ריקארדו זאמורה, אקס ברסאי נוסף שהצטרף למדריד מאספניול בתחילת העשור השלישי, והשניים היוו חיזוק משמעותי ביותר ללבנים מהצ'מרטין.

הרקע למלחמת האזרחים היה התנגדות הלאומנים הפאשיסטיים, שבראשם עמדו הגנרלים מצבא ספרד, לממשלה הרפובליקנית ששלטה במדינה באותן שנים. בסיסו של המחנה הרפובליקני, שהורכב ממספר קבוצות שונות דוגמת קומוניסטים ואנרכיסטיים, היה רובו בברצלונה. הקטלונים עצמם היו השגרירים הנאנמנים ביותר של הרפובליקה. רובם היו חברים במפלגות השמאל הסוציאליסטיות, נתפסו כ"אדומים" על ידי המורדים הלאומנים, וכמו בכל מלחמה כאשר אדם ממחנה אחד נתפס בחיים על ידי המחנה השני - דינו מוות. חלק ניכר משחקני הכדורגל ואנשי ציבור אחרים, סמייטייר, זאמורה וסנטיאגו ברנבאו למשל, הצליחו לחמוק מחרב המלחמה. מזלו של נשיא בארסה ג'וזף סניול היה קצת פחות ורוד, והוא הוצא להורג בסמוך לגואדלחרה על ידי המורדים מאחר והחזיק בכרטיס חבר של המלפלגה הרפובליקנית הקטאלנית.

עם כיבוש קטלוניה אשר סיים את המלחמה באפריל 1939, ספרד כולה הייתה נתונה לחורבן והרס אדיר מימדים, כולל איצטדיון הצ'מרטין שנהרס קליל (דווקא ה-"לס קורטס" של בארסה ניצל מהריסה). הגנרל הפאשיסט פרנסיסקו פרנקו החל את תקופת שלטונו שהסתיימה רק בשנות השבעים, ובמשך כל אותם שנים ליבה במעשיו את שנאת הקטלונים כלפיו וכלפי הממסד מעיר הבירה. מדריד ייצגה תמיד את המחנה הלאומני, הן בגלל הקשר ההיסטורי לבית המלוכה והן בגלל ה'גיס החמישי', הבוגדים מבפנים אשר עזרו לכוחות הפאשיסטים לכבוש את העיר בזמן המלחמה. פרנקו, כלאומן פאשיסט, דגל כמובן בספרד המאוחדת והחזקה, ובעקבות כך מנע מהלאומים השונים את האוטונומיה הנרחבת שהייתה להן בתקופת הרפובליקה. על הקטלונים, כמו גם על הבאסקים, נאסר להשתמש בשפתם ולהניף את דגלם. עד היום אסור בקטלוניה להזכיר שמו של הרודן, למרות שכיום זוכה קטלוניה לזכויות עצמאיות נרחבות.

הפוליטיקה המשיכה להשתלב כמובן גם בתחום הספורטיבי. ריאל מדריד הייתה הקבוצה שבאמצעותה יכל פרנקו לפאר את שמה של ספרד ברחבי אירופה. לנשיא ריאל סנטיאגו ברנבאו, שנטל בעצמו חלק בכיבוש קטלוניה כחייל בצבא המורדים, היו קשרים בממשל, ולמרות שהיסטוריונים רבים סבורים כי הוא עצמו תיעב את פרנקו, ברור כעת שהממשל תרם לא מעט להפיכתה של ריאל מדריד לקבוצת הכדורגל הטובה והמפוארת בעולם. בארסה, מנגד, הייתה צינור החמצן של קטלוניה והכלי הפוליטי של הקטלונים להביע את מחאתם נגד הממשל.

בחצי גמר טורניר 'גביע החנרליסמו' של 1943, הגרסה של פרנקו לגביע המלך, התרחש כנראה המאורע המשמעותי ביותר שחיזק את ה'מורבו' מבחינה ספורטיבית. או ליתר דיוק, מבחינה בלתי ספורטיבית. ברצלונה ניצחה 3-0 בקטלוניה במשחק הראשון, שכבר בו, למרות הניצחון של הקטלונים, שוב עלו טענות כנגד משחק ברוטלי של שחקני ריאל מדריד. על ביטנו של כוכב ברצלונה לואיס אסקולה נראו סימני סוליית נעליים, אך השופט נמנע מלשלוף כרטיסים אדומים לקול שריקות וקללות הקהל המקומי. בין המשחק הראשון לגומלין החלו עיתוני מדריד, בעידוד הממשל כמובן, לחמם את האווירה ולהאשים את בארסה ואוהדיה ביציאה כנגד באומה הספרדית. ברצלונה סימלה את הבוגדים הבדלנים, ונתפסה ממש כאוייב העם הספרדי.

תאוריית הקונספירציה המפורסמת גורסת כי לפני משחק הגומלין זכו שחקני בארסה לביקור נימוסין מאחד מאנשיו של פרנקו, אשר הזכיר לשחקנים האורחים כי הם חיים רק בזכות נדיבותו של הממשל הפאשיסטי, ורמז כי לא כדאי להם להתאמץ במשחק הקרב. במשחק עצמו הביסה ריאל את ברצלונה 11-1 לקול תשואות הקהל המדרידאי ובעיקר ים של גידופים וחפצים שנזרקו מהקהל לעבר השחקנים בכחול-אדום. היה זה הניצחון הגדול ביותר של ריאל מדריד על ברצלונה בהיסטוריה כולה, ואבן דרך משמעותית ביריבות בין הקבוצות.

עשור לאחר מכן נרשמה נקודת ציון חשובה נוספת, הפעם בסוגיית העברתו של הכוכב הארגנטינאי אלפרדו די סטפאנו. ה"חץ הבלונדיני" היה אמור לשתף פעולה עם לדיסלאו קובאלה, כוכב ברצלונה באותם ימים, ושני הכוכבים היו יכולים להפוך את בארסה לקבוצה בלתי ניתנת לעצירה. אך לאחר פרשייה סבוכה ואפלה הוא הצטרף דווקא לריאל מדריד. לדירקטורים של ברצלונה עצמה ישנן מניות לא מעטות בכך שדי סטפאנו נתח דווקא במדריד, אבל פרט לחוסר האסרטיביות וטיפשות של הקטלונים רבים מייחסים חשיבות בהעברה לממשלה של פרנקו, שעזרה להביא לצ'מרטין את השחקן הטוב בעולם באותם ימים. שלושה שבועות לאחר שנחת במדריד הוביל די סטפאנו את ריאל לניצחון 5-0 על אותה ברצלונה תוך שהוא כובש שני שערים, והשאר היסטוריה.

את הפער ההשקפתי הקיים בין המדרידיסטאס לקטלונים ניתן לראות בביקור בכל אחת מן הערים עצמן. ברצלונה היא עיר חוף תוססת ומלאת חיים, פתוחה יותר לזרים. מקום מושבם ומקור השראתם של אומנים רבים. מדריד מנגד היא עיר סגורה וממסדית יותר, קרירת פנים לאורחים ואף קרה ביותר מבחינת האקלים בחורף.

כל מפגש בין ריאל מדריד וברצלונה היה והינו מלחמת עולם של ממש. כל ניצחון של ברצלונה בימי שליטת פרנקו היו לניצחון על 'ספרד הממלכתית' והממשל הריכוזי. כל ניצחון של ריאל מדריד היה לניצחון על הבדלנים הבוגדניים, ומקור לגאווה עבור הפטריוטים הספרדים. ראוי לציון במיוחד ניצחונה של ברצלונה על ריאל בברנבאו, בגמר גביע החנרסליסמו של 1968. בארסה הנחותה בהרבה הצליחה לנצח ולזכות בגביע, והרודן פרנקו נאלץ להעניק את הגביע שנשא את שמו לקפטן הקטלוני. הניצחון הסימלי של הקטלונים היה הרבה מעבר לעוד גביע אחד לאוסף.

מבחינה ספורטיבית, שנות החמישים והשישים היו בשליטתה המוחלטת של ריאל מדריד, מול שנות שפל בצד הקטלוני. די סטפאנו, פושקאש, חנטו ועוד רבים וטובים הותירו את חותמתם הן בזירה המקומית והן בזירה האירופאית. באמצע שנות השבעים חל מפנה מסויים, כאשר בבארסה החל עידן חדש בראשות ההולנדי יוהאן קרויף, אם כי גם בסבנטיז זכתה בארסה רק באליפות אחת לעומת שש של מדריד. מאז מותו של פרנקו ב1975 הפן הפוליטי ביריבות הלך ודעך, זאת משום שקטלוניה שבה לקבל אוטונומיה נרחבת יחסית, והקטלונים עצמם הורשו לשמר את תרבותם ולהשתמש בסמליהם.

אף על פי כן, גם כאשר ריאל מדריד פוגשת את ברצלונה כיום זה הרבה יותר מסתם משחק כדורגל. שני המועדונים העטורים והעשירים ביותר בכדורגל הספרדי, עם שחקנים הטובים ביותר ומיליוני אוהדים ברחבי העולם ניצבים זה מול זה. אין זה משנה אם אחת מהקבוצות או שתיהן אינן צועדות בראש הטבלה או מתחרות על האליפות. אין זה משנה אם מדובר במשחק ליגה, גביע או ליגת האלופות. כשריאל מדריד וברצלונה נפגשות, הדופק עולה, הנשימה נעתקת והניצחון הוא האופציה היחידה. "גראן סופרקלאסיקו דה אספניה ".

סטטוס ברצלונה::

מצב-רוח קלאסיקו. בארסה השתלטה על המקום הראשון אפילו מהר יותר ממה שתיכננה, שנה שמינית ברציפות היא מעפילה לשלב רבע גמר ליגת האלופות, ההגרלה בדמות פאריס סן-ז'רמן סבירה ביותר וכמובן הכושר הנפלא של הקבוצה. הקבוצה נמצאת במצב אופטימלי לקראת המשחק, בדיוק כפי שאמר המאמן. בארסה פשוט רקדה על המגרש מול הסיטי ועם קצת יותר ריכוז של השלישייה הקדמית - מאניטה הייתה שם המשחק, ולא 1:0 'דחוק'. בארסה במשחקי הבית העונה כובשת בממוצע 3 וחצי שערים למשחק וההתקפה בהחלט משתוללת. מי זוכר בכלל שערב המשחק נגד אתלטיקו מדריד בליגה ב-11 בינואר, התחושה ברחובות קטלוניה הייתה ששעון החול של המאמן הולך ואוזל והוא הולך לקבל בעיטה בתחת בגלל 'הריבים' עם ליאו מסי?

את הפרמיירה שלה עשתה שלישיית החוד המפלצתית הלא-היא ה-M-S-N בקלאסיקו הראשון נגד ריאל מדריד. איזה הבדל מאז. סוארז סיים אז את עונש ההשעייה הארוך שלו ולמרות שכביכול בישל את השער - היה חלוד מאוד והוחלף. הוא היה זקוק לזמן רב כדי להגיע לשער הבכורה שלו בליגה(רק במחזור ה-16), אבל מאז הוא התייצב. סוארז עומד על 13 שערים ב-26 משחקים, והתיאום שלו עם ניימאר ומסי נראה פשוט מעולה. ככה ראו האוהדים בקאמפ-נואו את הקבוצה שלהם משחקת בחלומות הורודים שלהם בפתיחת העונה כשהזילו ריר על הרכש הטרי מליברפול. "הייתה לי תקופה לא נעימה, הרגשתי שלא תרמתי מספיק לקבוצה אבל ידעתי שהגול יגיע". "כולם רוצים לתרום לקבוצה ואף-אחד לא מחפש את התהילה האישית", הסביר השחקן שמצפה לקלאסיקו הביתי הראשון שלו. תיהיו בטוחים שהוא יעלה בטירוף. וכמובן שיש גם את מסי.

עם היציאה לפגרת החורף זה היה נראה בלתי-אפשרי, הפער מכריסטיאנו רונאלדו היה אסטרונומי. והיום מסי צועד בשמחה בראשות טבלת הפ'יצ'יצ'י עם 32 שערים. הוא כבש 17 שערי ליגה ב-2015 והוא נמצא בכושר מפלצתי. במשחק נגד סיטי הוא לא כבש. אבל הוא בישל את השער לראקיטיץ', הגיע לעמדה אחורית לקבל את הכדור, השחיל שוב ושוב לשחקני סיטי בין הרגליים כאילו הוא משחק עם חבר'ה בקבוצה ועזר ביצירת המצבים. זו הייתה הופעה שהיה קשה להתעלם ממנה. מסי פשוט הציג את 'הכדורגלן הטוטאלי'. כבר היום מסי הוא שיאן המבקיעים בתולדות הקלאסיקוס עם 21 שערים. אבל שער נוסף שלו, מחר, יאפשר לו להתנתק מדי-סטפאנו ולהיות השחקן היחיד שכובש 15 פעמים במשחק הגדול מכולם במסגרת הליגה. בקיצור, זה הולך להיות לא פשוט.

לואיס אנריקה פשוט זנח את אחד התחביבים הגדולים שלו - השינויים המוגזמים בהרכב, ובארסה פשוט פרחה. לגבי מחר, בארסה מקבלת בחזרה את סרחיו בוסקטס שהתאמן יחד עם הקבוצה, אך לפי דבריו של המאמן 'הוא אינו נמצא במצב פיזי מושלם', ולא יפתח בהרכב. מסצ'ראנו ימשיך כקשר אחורי בדיוק כמו במשחק נגד סיטי, ואל תזלזלו בו. הפרטנרים שלו יהיו איבן ראקיטיץ' שכבש שער בכורה בליגת האלופות ובעונה שעברה התעלל בנו בפיחואן, וגם אינייסטה. בקלאסיקו הראשון, למי שזוכר לואיס אנריקה בחר במאתייה כמגן שמאלי במקום ג'ורדי אלבה בשל משחקו המעט יותר אחראי וגם היתרון במצבים הנייחים. הפעם ג'ורדי יחרוש את הקו והוא כוח התקפי עצום, כמובן. במשחק הליגה האחרון מונטויה ואדריאנו שיחקו כמגנים היות והשניים היו מושעים. מחר זה לא המצב.

בבארסה מרוצים ממה שקורה כמובן אבל לא נכנסים לאופוריה. 'מאניטה?', צחק לואיס אנריקה במסיבת העיתונאים, 'אף-אחד לא מדבר על זה בכלל'. "אנחנו לא ניפול למלכודת הזו. אנחנו רוצים לנצח ויודעים שנצטרך להיות במיטבנו ונסבול בדרך להשגת המטרה". המאמן הוסיף שריאל מדריד היא אלופת אירופה וקבוצה שהובילה את הטבלה 16 מחזורים ככה שקצת כבוד לא יזיק. "אני מרגיש בר מזל שלקחתי חלק במשחקים האלה בתור שחקן ועכשיו בתור מאמן", הוסיף, ותיאר את התחושות בעיר - "התגובות של האנשים ברחובות מגרים אותנו ומכניסים אותנו לאווירה, אנחנו רוצים שיתחיל כבר. אני מקווה שהאוהדים יהנו ממשחק טוב וננצח, זה חשוב מאוד". המאמן הכריז חד וחלק שהמשחק חשוב אבל לא כפי שעושים ממנו - "יישארו עשרה משחקים אחר-כך. הקלאסיקו הזה לא יכריע את הליגה". גם העובדה שבארסה התאמצה מול סיטי ברביעי לא אמורה להפריע. אגב, מדברים על תפאורה יפה מאוד מצד קהל הקונצרטים בקאמפ-נואו.

בניגוד אליו(ל. אנריקה) הבלם ג'רארד פיקה שהציג שדרוג ביכולתו מאז שהתבייש ביציע לתקופה קצרה, חושב אחרת - 'ניצחון יתן לנו דחיפה אדירה בקרב על האליפות', אמר. התקשורת הברסאית חוגגת היום את יום-הולדתו של רונאלדיניו וגם החלה לפניכן במלחמה הפסיכולוגית לקראת המשחק. 'לפי יחסי הכוחות כרגע, אין לריאל מדריד סיכוי', נכתב בעיתונים המקומיים. נדע רק מחר האם השחצנות של העיתונאים חילחלה לשחקנים, אבל מה שבטוח שבארסה יכולה להיות מעודדת. ברצף הנצחונות שלה היא גברה על קבוצות יותר איכותיות בהשוואה לרצף של ריאל מדריד, והיא חזרה לא פעם מפיגור, כמו נגד ויאריאל ואתלטיקו מדריד. וכן, בארסה מבין הקבוצות הבודדות באירופה שיכולות לזכות עוד בטרבל. וכאן ריאל מדריד נכנסת לתמונה, כדי להרוס...

http://msc.wcdn.co.il/w/w-635/1875582-18.Xxx

ברצלונה - הרכב משוער: קלאודיו בראבו; דניאל אלבס, ג'רארד פיקה, ג'רמי מאתייה, ג'ורדי אלבה; חאבייר מסצ'ראנו, איבן ראקיטיץ', אנדרס אינייסטה; ליאו מסי(C), ניימאר ולואיס סוארז

סטטוס ריאל מדריד::

לא בשיאה, בלשון המעטה. אפשר לומר שגם הפסימים ביותר, אלה שהבחינו בתמרורי האזהרה עוד ברצף הנצחונות הקסום, לא תיארו לעצמם שריאל מדריד תגיע לקלאסיקו בצורה כזו. עם סגל מלא כמעט לחלוטין אמנם אבל במצב מקצועי ירוד מאוד, הכושר בקאנטים. בעיקר מדובר במקום הראשון שאבד תוך שבוע אחד אחרי תיקו ביתי מאכזב נגד ויאריאל(1:1) והפסד בסאן-ממס לבילבאו, מה שמחייב את ריאל מדריד לנצח מחר - אבל לא רק. העייפות של השחקנים, בעיקר של טוני קרוס שרק נגד לבאנטה קיבל סוף-סוף את המנוחה, העצבים של כריסטיאנו וחולשת ה-B-B-C שפשוט לא משחקים טוב וההתקפה ממש-ממש חורקת, וגם תצוגת הנפל נגד שאלקה במשחק בו ריאל הייתה חייבת להחזיר לעצמה את הביטחון, מה שכמעט עלה לנו בהדחה טראגית מהמפעל.

"המשחק לא יוכרע לפי המצב הפיזי של הקבוצות ויכולת השחקנים אלא בפן המנטאלי", אומר אנצ'לוטי, וזו בדיוק הסיבה לדאגה. אין לריאל מדריד את האמצע, את האפור. או שמשחקים בביטחון עצמי מופרז וחושבים שהגול יגיע לבד, מה שסביר להניח לא יקרה נגד ברצלונה - או שמאבדים את הראש לגמריי ומשדרים פאניקה אחרי שסופגים, כפי שקרה בסאן-ממס. דווקא בקלאסיקו הקודם ריאל הפגינה אופי וידעה לחזור מפיגור. זה קרה גם נגד קורדובה וזהו ככל-הנראה. שובו של סרחיו ראמוס תוסיף לא רק בפן המקצועי אלא גם בפן המנהיגותי, וגם נוכחותו של לוקה מודריץ', ששיחק חצי שעה נגד שאלקה ופתח נגד לבאנטה - בהחלט מוסיפה ביטחון לשחקנים, גם אם הקרואטי לא במאה אחוז יכולת. האמת שגם איקר לא במאה אחוז יכולת. והוא גם אחד משחקני המפתח שלנו. איקר חייב שהיום בו הוא משתווה לשתי אגדות כדורגל כמו ראול והיירו עם 37 קלאסיקוס - יהיה מיוחד במינו.

ריאל מדריד תצטרך לתקוף, היא לא יכולה לחכות מאחור ולהמתין או להסתפק בתיקו, בטח לנוכח המצב בטבלה. אנצ'לוטי שמשדר רוגע וביטחון מלא בקבוצה, אמר שהוא ממש לא קונה תיקו, בשום פנים ואופן, וגם שינויים בהרכב בטח שלא יהיו. "המשחק יהיה קשה מאוד לשתי הקבוצות, יש לנו הזדמנות טובה לחזור למקום הראשון בטבלה". מיותר לציין שאימפריות נמדדות דווקא ברגעי המשבר. ניצחון של ריאל מדריד יוכל לתת לה דחיפה אדירה. למרות זאת, קרלו מנסה להפחית מהדרמה - "המשחק הזה לא יהיה מכריע בהשוואה לרבע הגמר נגד אתלטיקו מדריד למשל". וכן, סביר להניח שרק בשבוע של קלאסיקו הגרלה כזו עוברת בשקט יחסי בספרד. "תראו מה מגיע", נכתב הבוקר בתקשורת. המפגשים מול ברצלונה ואתלטיקו יקבעו את עתידה של העונה.

המודל מבחינת ריאל מדריד הוא 'פורמולת מינכן'. המשחק נגד באיירן בעונה שעברה באליאנץ' ארנה(4:0) היה אחד הנצחונות הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד. המאמן אמר לשחקנים בולדבבאס - 'אם תקשיבו לי ותמלאו אחר ההוראות - יהיה בסדר וננצח'. ריאל תצטרך להפגין אלמנטים של משחק שלא היו לה לאחרונה - ביטחון עצמי וריכוז, אפס טעויות בהגנה, השקעה עד טיפת הזיעה האחרונה וגם ניצול מצבים. לריאל מדריד היה שבוע שלם להתכונן למשחק הזה. האימונים אף היו טובים לפי הדיווחים. ובניגוד לדיווחים, בייל לא ישחק כקשר. 'הקבוצה תצטרך להגן ולתקוף בצורה מושלמת, כיחידה אחת', אמר אנצ'לוטי. ברור שמצד שני, בייל לא יזרוק זין כמו במשחק נגד שאלקה אז ספג שריקות בוז צורמות. אנצ'לוטי נשאל על שלוות הנפש שלו ואמר - 'זה חלק מהאופי שלי, אבל זו תכונה שחייבת להיות לך במקצוע הזה. לפתח יחסים טובים עם הנשיא, השחקנים, העיתונות והאוהדים. אני מאמין מאוד בקבוצה גם אם אנחנו לא בשיא הכושר'.

להגיד שריאל לא בשיא כושרה זה ממש אנדרסטייטמנט. בששת משחקי הליגה האחרונים, כולל אותה תבוסה בדרבי - ריאל מדריד ניצחה רק במחציתם. היא כבשה 7 שערים בלבד, והרקורד המטורף של 39 שערי חוץ(ממוצע של 3 שערים במשחק עד לעת האחרונה) - לא עובד. ריאל סוחבת על גבה גם את קוף המשחקים הגדולים. הפסד כפול לאתלטיקו, מפלה במאסטייה, תיקו עם ויאריאל. בשנה שעברה בשלב הזה של העונה ריאל הוליכה את הטבלה, כבשה יותר והפסידה פחות. בהשוואה למשחק הגומלין נגד שאלקה, אגב, אנצ'לוטי אומר שכרגע הקבוצה במצב הרבה יותר טוב והאימונים היו 'אסטרטגיים'. מעניין מה תהיה האסטרטגייה של שלישיית המהנדסים באמצע כאשר הכדור יהיה ברגליים של בארסה. געגועים לצ'אבי אלונסו, בקיצור. סמי קדירה וקונטראו אגב נותרו מחוץ לסגל 20 המזומנים.

ומה עם כריסטיאנו רונאלדו, הוא מוכן ומזומן? הפורטוגלי ששלח כמה קללות לאוויר במשחקים האחרונים - הטיח בעיתונאים שלא יתראיין עד סוף העונה. הוא צריך לדבר אך ורק על הדשא. כריסטיאנו איבד איכשהו את מלכות השערים העונה והוא מציג את פתיחת השנה הקאלנדרית הגרועה ביותר שלו מאז הגיע לריאל מדריד כפי שהוכיח הגרף של המארקה. כריסטיאנו אמנם סבל נגד לבאנטה מחוסר מזל משווע, אבל במשחקים האחרונים הוא גם מגיע להרבה פחות הזדמנויות. "יכול להיות שהוא לא בתקופה הכי טובה שלו, אבל הכל יחסי. כריסטיאנו הציל אותנו נגד שאלקה. הוא התאמן טוב והוא מאוד מרוכז לקראת המשחק", אמר אנצ'לוטי. ריאל מדריד צריכה את כריסטיאנו רונאלדו לוהט. מוטיבציית שיא, המאפיין הבולט שלו, משהו שמעט כבה - זה הצעד הראשון. אחר-כך דרוש גם איזה שער ככה במגרש של האויב, כזה שינתק אותו משאר החבר'ה וישווה אותו לאגדת הכדורגל ראול(15 גולים בקלאסיקו), ואח"כ את חגיגת ה-תיהיו רגועים.

http://i4.mirror.co.uk/incoming/article5341815.ece/alternates/s615/Real-Madrid-CF-v-Levante-UD-La-Liga.Xxx

ריאל מדריד - הרכב משוער: איקר קסיאס(C); דני קרבחאל, סרחיו ראמוס, פפה, מרסלו; טוני קרוס, לוקה מודריץ', איסקו, גארת' בייל; כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה

חומר למחשבה:: ראש בראש.

הראשון בשער:: איקר קסיאס נגד קלאודיו בראבו.

לפני ימים ספורים ראינו תצוגת שוערות אדירה בקאמפ-נואו. ג'ו הארט שמר את סיטי בחיים או מנע תבוסה יותר נכון. סיטי הפסידה 1:0, ולולא יכולת פנטסטית בין הקורות - זה היה נגמר במאניטה מהדהדת. אבל ריאל מדריד לא יכולה לקחת שוער אחר לצורך ההתמודדות. השאלה אם קסיאס, שנראה נורא ואיום נגד אתלטיקו ונגד שאלקה(אשם לפחות בשני שערים) - מסוגל לשחזר את אותן הופעות מהעבר שהעניקו לו את הכינוי 'סאן-איקר'. העונה בברנבאו הוא הדף מצב נפלא של מסי, הדיפה שכנראה שינתה את כל ההתמודדות. קלאודיו בראבו מנגד מחפש ניצחון ראשון בקריירה על ריאל מדריד. ברצלונה ספגה 16 שערים בלבד וגם לשוער המעולה, שלא משחק בצ'מפיונס - יש חלק בכך.

בעבר איקר היה השחקן הראשון בסגל שהיינו סומכים עליו. העונה הוא מגלה חוסר יציבות גדול והססנות. אנחנו לא מדברים רק על המצבים הנייחים למשל, זה הנשק של הקבוצה הנחותה של העיר, ולא של בארסה - אלא על מהירות התגובה, הפרצופים המיואשים. לאיקר היה הרבה זמן להתכונן למשחק. הוא לא שותף נגד לבאנטה. אנצ'לוטי התלוצץ ואמר 'ההרכב סגור, יש לי דילמה רק לגבי עמדת השוער'. הוא מקבל את כל הקרדיט וחייב להחזיר. הוא יודע מה זה לנצח קלאסיקו. שמונה משחקים רצופים שמר קלאודיו בראבו על שער נקי, עד שנכנע לפנדל של כריסטיאנו. בסה"כ הוא הכפיל את הכמות ולא ספג ב-16 מחזורים, מספר מרשים לכל הדיעות. בברצלונה יודעים שיש להם על מי לסמוך, אולי יותר אפילו מואלדז המברטז.

קרב המהנדסים:: איסקו נגד אנדרס אינייסטה.

http://realmadrid.co.il/images/isco-iniesta.Xxx

גם בתקופה המחורבנת של ריאל מדריד, איסקו הוא אחד השחקנים ששומרים על כושר גבוה יחסית, בצוותא עם מרסלו. איסקו החל לקבל תשואות ומחיאות כאפיים גם מקהל היריבה, פריווילגיה ששמורה רק לגדולים ביותר, כמו אינייסטה שחתום למשל על הגול החשוב ביותר של נבחרת ספרד מאז ומעולם - זה בגמר המונדיאל. איקר קסיאס אמר עליו לא מזמן - 'איסקו הוא הדבר הבא של הכדורגל הספרדי'. וברור שמי שייפנה במוקדם או במאוחר את הזירה הוא אינייסטה. חילוץ כדור מעולה של איסקו והססנות של 'המהנדס' הביאה לשער השלישי של ריאל מדריד בקלאסיקו הקודם(3:1) שחרץ את גורל המשחק.

בעוד איסקו פורח ולמד גם מחויבות הגנתית מהי - אינייסטה מציג עונה חלשה מאוד. בעונה שעברה הוא פתח את הדרך למשחק המטורף בברנבאו עם שער אדיר, אבל העונה הסטט' שלו בליגה עומד על 0 אחד גדול - לא כבש או בישל ב-16 משחקים. עם חוכמת המשחק שלו, אינייסטה מסוגל לפרוץ כל הגנה בזכות דריבל משובח וטיימינג ודיוק במסירה. הוא אחד משחקני המפתח של בארסה, בדיוק כמו שאפשר לומר על איסקו שלנו, שכבש שלושה שערים ובישל עוד שישה בליגה, וכמובן שגם את התרומה שלו לא בדיוק רואים בסטט'. ואולי הכדורגל הספרדי בכלל צריך לומר תודה שביורו הקרוב הוא יוכל ככל-הנראה ליהנות משניהם.

שחקני המשנה:: גארת' בייל נגד ניימאר

גמר גביע המלך בעונה שעברה. בייל כובש שער מטורף כשהוא דוהר יותר ממחצית המגרש ובארטרה לפי השמועה עדיין מנסה להשיג אותו. כריסטיאנו חוגג על אזרחי וריאל מדריד מריחה את התואר. כמה דקות אח"כ, אחרי שאנצ'לוטי כבר ביצע את כל החילופים ההגנתיים האפשריים - ניימאר מקבל מסירה נפלאה ובועט לקורה. ריאל מדריד זוכה בגביע המלך. וזה עוד כלום לעומת השמחה שהתפרצה ב-24/5. 'אין אף-אוהד ריאל מדריד שחושב עכשיו שבייל לא שווה את ה-100 מליון יורו', אמר פרשנינו שגיא כהן על הוולשי כשכבש את השער השני בגמר בליסבון. בייל נכנס לחבורה מצומצמת של שחקנים כמו ראול ופושקאש שכבשו בשני גמרים באותה עונה. ועונת הבכורה שלו נחשבה למוצלחת מאוד, בניגוד לניימאר שדי קירטע.

הציפייה הייתה שהעונה השנייה תהיה טובה עוד יותר. בייל נהנה ממנוחת קיץ אמיתית משום שלא שיחק במונדיאל והעלה מסת שריר. הוא נראה מעולה במשחקי ההכנה וכבש גם במשחקים הראשונים. חשבנו שאחרי עונת השתפשפות עם 22 שערים, בחלקה גם היה פצוע - נראה אותו בשיאו. אבל בייל התנהג באנוכיות, איבד את הביטחון והריצה הטובה ביותר של ריאל מדריד הייתה בלעדיו. בייל אמנם כבש צמד נגד לבאנטה, אבל גם ספג בוז מהקהל. ניימאר, מצד שני, פשוט פורח. 26 שערים יש לו העונה ב-32 משחקים. הוא כבש שני שערים בקלאסיקוס עד עכשיו וגם היה אחראי לכרטיס האדום של ראמוס. הוא, בניגוד לבייל, נהנה מתמיכת הקהל ויודע איך לשחק על שטח קטן. אולי המצ'אפ בין שני אלה יכריע את ההתמודדות, ולאו דווקא הקרב בין כריסטיאנו רונאלדו לליאו מסי.

הגולים הבולטים בקאמפ-נואו בשנים האחרונות:
(מהצד של ריאל מדריד*)
http://worldsoccertalk.com/wp-content/uploads/2015/03/Raul.Xxx

- ראול נגד ברצלונה, עונת 1999/00 - ההפסד כבר בדרך, לא נותר הרבה זמן. רדונדו לא מוותר ומחלץ כדור, סאביו נע לשטח וראול עושה תנועה גדולה מאחורי רייזיכר. הוא מקבל את הכדור ושולח צ'יפ, נגיעה כל-כך רכה ומדהימה לרשת של בארסה, ומשתיק את הקאמפ-נואו! החלוץ שבדרך-כלל לא לקח חלק בלכלוך בין הקבוצות - מראה לקהל הקונצרטים בדיוק מה הוא חושב עליהם. 2:2 דרמטי בסיום וערב ענק לראול. 'שני גולאסויים ושקט, בפקודה', נכתב בתקשורת המדרידאית לאחר המשחק. אחד הגולים הגדולים של ראול בקריירה.

- רונאלדו נגד ברצלונה, עונת 2003/04. דקה 72' בקלאסיקו הגדול הראשון של העונה. ריאל מדריד וברצלונה מגיעות למשחק במומנטום שונה לגמריי, אבל למרות היתרון מרגלי רוברטו קרלוס - ריאל נלחצת לגבי שערה. ואז פיגו נלחם על כדור אבוד ומצליח למסור שמאלה. רוברטו קרלוס מוסיף הפעם בישול - כדור רוחב לצד השני, ראול סוחב איתו את הבלם ורונאלדו בועט לרשת של ואלדז. 2:0 לריאל מדריד, אפשר ללכת הביתה. פטריק קלייברט יצמק אח"כ, אבל הקללה נשברה.

- רונאלדו נגד ברצלונה, עונת 2005/06 - החלוץ הברזילאי כובש את השער הרביעי שלו בקלאסיקוס במדי ריאל מדריד ולא מאפשר לברצלונה שהובילה כבר במשחק - להשלים דאבל על ריאל מדריד(ניצחה במשחק בברנבאו). בדקה ה-37 בפטיסטה מפעיל לחץ מעולה במרכז השדה ושולח כדור עומק. פויול היה בשיאו באותה עונה, אבל כמה שהוא מהיר - רונאלדו מהיר יותר. הוא לא מתרשם מהיציאה של ואלדז ושולח צ'יפ נהדר מעליו. מעט מידי רגעי קסם ראינו מרונאלדו פנומנו באותה עונה במהלכה היה בעיקר פצוע, וחבל.

- סרחיו ראמוס נגד ברצלונה, עונת 2006/07 - שיוויון 2:2 בקאמפ-נואו. ריאל מדריד מרוסקת אחרי ההדחה נגד באיירן אבל משחקת נפלא ושוכבת על השער של בארסה. ואן-ניסטלרוי מחמיץ מכל מקום בערך. אז כמה טוב שיש מצבים נייחים, וכמה טוב שיש את סרחיו ראמוס. גוטי שהיה נפלא באותו ערב מרים כדור חופשי מצד ימין, פויול עשה על ראמוס בושידו ברחבה וגם 'שלושה פנדלים במהלך אחד', אבל את ראמוס זה לא מעניין. הוא נאבק ונוגח לאחור בלי לראות, למשקוף ופנימה, ריאל מדריד מובילה בפעם השלישית במשחק בדקה ה-73. גולאסו אמיתי. בסיום זה נגמר ב-3:3, לצערנו.

- ג'וליו בפטיסטה נגד ברצלונה, עונת 2007/08 - ריאל מגיעה למשחק ביתרון 4 נקודות על פני ברצלונה. המשחק היה די שקול במחצית הראשונה עם חצאי מצבים לפה ולשם. בדקה ה-37 הגיע השער. ראול נגח לעבר ואן-ניסטלרוי שזיהה את בפטיסטה בצד שמאל. הברזילאי שלח פצצה ברגל ימין לחיבורים של ואלדז. 1:0 לריאל מדריד שהציגה משחק ענק כביר באותו ערב וחזרה הביתה עם כל הקופה. ניצחון שני בלבד לראול בקאמפ-נואו בכל הקריירה, אבל איזה מתוק היה אותו ערב.

- כריסטיאנו רונאלדו נגד ברצלונה, עונת 2011/12 - מאז גמר גביע המלך, אז רונאלדו נגח עם כל הלב פנימה וזכה עם ריאל מדריד בתואר ראשון - הפקק השתחרר, וכריסטיאנו האכיל את בארסה מרורים שוב ושוב בקלאסיקוס. הוא כבש באותה עונה בסופר-קופה וגם בגביע(2). אבל אין כמו שער האליפות. מייד אחרי שער השיוויון האכזרי של בארסה, ריאל מדריד הגיבה. די-מאריה מסר לאוזיל שזיהה את כריסטיאנו מפעיל את המנוע, מסצ'ראנו גם עם מטוס לא היה מצליח להדביק את רונאלדו שבעט מדויק לרווח שהותיר ויקטור ואלדז. רונאלדו בער מבפנים אבל שמר על קוליות כלפי חוץ וסימן 'להירגע, הכל בסדר'. ריאל מדריד ניצחה והבטיחה כמעט סופית את האליפות.

היסטוריה ומפגשי עבר::

נראה שאת היסטוריית הקלאסיקו כבר טחנו מכל מקום אפשרי, ובכל-זאת - נחזור על הנקודות המרכזיות. ריאל מדריד סובלת ממאזן שלילי מאוד בביקוריה בקאמפ-נואו כמובן. הרקורד המלא במשחקי החוץ - 84 משחקים: 19 נצחונות בלבד(23%), 17 תוצאות תיקו(20%) ו-48 נצחונות לברצלונה, לה יש יחס שערים 167-98. בסה"כ המפגשים בליגה מאזן של ריאל מדריד חיובי. הרקורד המלא בכל מפגשי הליגה - 169 משחקים: 71 נצחונות לריאל מדריד(42%), 66 נצחונות לברצלונה(39%) ועוד 32 תוצאות תיקו(19%). יחס השערים הוא 277-266 לטובת ריאל מדריד. ובכל המסגרות? 228 משחקים: 92 נצחונות לריאל מדריד(40%), 88 נצחונות לברצלונה(39%) ועוד 48 תוצאות תיקו(21%), יחס שערים 387-369.

בעונה שעברה ריאל התארחה בקאמפ-נואו במחזור העשירי כשניצחון היה מאפשר לה להשוות את מס' הנקודות שלה לזה של ברצלונה, אבל התוכניות השתבשו. ניימאר כבש בעזרת קרבחאל(19'), אלכסיס הכפיל בגולאסו מדהים במחצית השנייה ע"ח דייגו לופז(78'), וילד הפלא חסה שנכנס כמחליף רשם שער בכורה מרגש בקבוצה הבוגרת(91'), שלא הספיק וריאל הפסידה 2:1. ראמוס שיחק כמעין קשר אחורי באותו היום וריאל שיחקה עם בייל כחלוץ מדומה. לא להיט. אותו הפסד הגיע אחרי שני משחקים יותר מוצלחים בקאמפ-נואו. קודם כל משחק האליפות המרגש בעונת 2011/12 כשניצחנו 2:1 עם שערים של קדירה וכריסטיאנו, ובעונת 2012/13 זה נגמר ב-2:2 אטרקטיבי עם צמדים של כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי.

http://www4.pictures.zimbio.com/gi/Jese+FC+Barcelona+v+Real+Madrid+CF+La+Liga+9YpnCb8G06Rl.Xxx

ריאל כמובן מתקשה בקמאפ-נואו לאורך השנים והרצף הכי טוב שלה בעידן הנוכחי הוא 3 משחקים ברציפות ללא הפסד, וזה קרה פעמיים. שתי תוצאות תיקו רצופות בעונות 2001/02(1:1 - זידאן כבש לזכות ריאל) ו-2002/03(0:0 - משחק ראש החזיר המפורסם, תשאלו את פיגו), ואחר-כך שבירת הקללה עם הניצחון 2:1 בעונת הקיירוש משערים של רוברטו קרלוס ורונאלדו, כשפטריק קלייברט רק צימק. אותו ניצחון קטע רצף של 21 שנה ללא ניצחון 'בביוב' במסגרת הליגה, רצף עצוב לכל הדעות. הרצף המוצלח השני החל בעונת 2005/06, אז ריאל סיימה בתיקו 1:1 בקאמפ-נואו במשחק עם הרבה הקרבה. רוברטו קרלוס הורחק ורונאלדיניו כבש בפנדל, אלא שרונאלדו השווה בגול נהדר אחרי בישול של בפטיסטה וריאל הצליחה לחלץ נקודה. בעונת 2006/07 ריאל שוב חוזרת הביתה עם תיקו ב-3:3 מטורף, אחד ממשחקי הקלאסיקוס הגדולים בכל הזמנים ומשחק שכנראה ששווה פיסקה נפרדת, ובעונת 2007/08 ניצחנו 1:0 מגולאסו של ג'וליו בפטיסטה, ובאותה עונה ריאל השלימה דאבל על חשבון ברצלונה.

לינקים לסיום:

http://web.archive.org/web/20130926140435/http://realmadrid.co.il/se1011/rivaly2.Xxx

- גלרייה קטנה של אתר ה-AS עם תמונות ממפגשי העבר בין ריאל מדריד וברצלונה - לחצו כאן!

- קליפ של 10 דקות על היריבות בין ריאל מדריד וברצלונה - כדי להיכנס לאווירה - לחצו כאן!

- הגרף של המארקה עם התוצאות ועוד ירקות מהמפגשים ב-25 השנים האחרונות - לחצו כאן!

- פרויקט הקלאסיקו שלנו באתר - כל הכתבות: אליפות במגרש האויב| הקאמבק של ראמוס| המספרים הקלאסיים| הליגה של אנצ'לוטי

 

איזה פרפרים בבטן, התרגשות בשיאה ויש עוד איזה 7 שעות להעביר עד למשחק, ממש מרגיש כמו ילד למרות שזה קלאסיקו מס' מליון בערך מאז שאני חלק מהדת הזו - הכדורגל, והטירוף הזה סביב ריאל מדריד. עדיין לא זכיתי לראות קלאסיקו בלייב(אבל זה עוד יקרה!), אבל מרגיש שחוויתי כמעט הכל - נצחונות גדולים בליגה ובליגת האלופות, פאסיו, תבוסות קשות, ימים שהייתי בעננים וימים שהיה קשה מאוד היום שלמחרת. זה לא משנה כמה קטעי וידאו או תמונות אצרף לכן - ראול משתיק את הקאמפ-נואו, הגול של ראמוס בנגיחה, הפאסיו, שער האליפות של כריסטיאנו, המאבקים המכוערים וקליפ היריבות - זה כנראה לא יספיק.

הקלאסיקו הפעם הוא אחד החשובים ביותר בשנים האחרונות, פשוט משחק על האליפות. אם מנצחים היום, למרות שהמצב בקאנטים - זו תהיה דחיפה מוראלית אדירה, גם אם דברים יכולים להשתנות. וכבר זמן רב שחובת ההוכחה על ריאל מדריד לא הייתה כל-כך גבוהה. אנחנו לא משחקים כדורגל אלא משחקים בקקה כבר יותר מדי זמן ולכן אני פסימי. לא רוצה לראות את החברות הזו בין השחקנים, לחיצות ידיים מוגזמים או סחבקייה כזו. תשחקו עם ביטחון, תשחקו בשביל הסמל, תשחקו עם סמל, תכסחו, תרביצו, תיהיו מרוכזים, תנצלו מצבים. הקלאסיקו הזה יוכרע בעיקר בצד המנטאלי של השחקנים - ברוך שובך, סרחיו ראמוס, ונקווה שגם כריסטיאנו.

מבחינה מקצועית גרידא, המשוואה מאוד פשוטה - 'פורמולת מינכן'. ריאל חייבת להיות בשיאה כדי לנצח. חייבים לתקוף כקבוצה ולהגן כקבוצה, כמה שזה נשמע קלישאתי. להימנע מטעויות, לנצל מצבים. צריך לזכור שבמשחק החוץ במינכן מעבר לזה שכל השחקנים היו בכושר מדהים - באיירן שיחקה במערך לא מאוזן והפקירה את ההגנה. הפעם זה לא המצב. שני משחקים נוספים גדולים שלנו מהעונה שעברה היו גמר הגביע והמשחק הראשון. המכנה המשותף - שלישיית ה-B-B-C לא שיחקה. אנצ'לוטי עושה טעות ואני מקווה שזה לא יעלה לנו ביוקר. גם אם בייל יהיה יותר מחויב מאשר זריקת הזין במשחק נגד שאלקה - זה ממש לא יספיק. ריאל צריכה לתקוף אבל אסור לה לשחק בלי שכל כי בארסה פשוט תהרוג אותנו אם יהיו לה שטחים. מסי בכושר פסיכי לחלוטין. מודריץ' עדיין לא בשיאו מן הסתם, הוא נעדר לפרק זמן ארוך. כריסטיאנו, כריסטיאנו, כריסטיאנו. קודם כל תעלה בטירוף ואחר-כך הגול אמור להגיע, כמו לפני שלוש שנים.

למרות הכושר המפחיד של בארסה - בהחלט אפשר לנצח. יש לה נקודות תורפה. אולי מסצ'ראנו במקום בוסקטס, החלודה של אינייסטה וגם ההגנה. יש לנו יתרון במשחק הראש למשל. חבל שאני לא בחדר ההלבשה של השחקנים לפני המשחק הזה. נכון שלפני הקלאסיקו לא צריך לדבר הרבה, כולם יודעים מהי משמעות המשחק, אבל בכל-זאת. תיהיו גברים, תיהיו ריאל מדריד ותנצחו את זה, אתם חייבים, הבנתם???

https://scontent-lhr.xx.fbcdn.net/hphotos-xpf1/v/t1.0-9/11066777_10200309390333661_4478650036858691264_n.Xxx?oh=32182b4d39102ea148e6c9f3e61b9d96&oe=55B3AC54

- Los días que tu juegas Son todo lo que soy
Hala Madrid Y Nada Mas - Vamos A Ganar

 

לא רק במצבים הנייחים יהיה לריאל מדריד יתרון במשחק הראש. כריסטיאנו הוא מפלצת וגם לבנזמה ובייל יש משחק ראש לא רע בכלל. אם בארסה תכבוש בנגיחה למשל סביר להניח שזה יהיה תוך כדי מצב נייח. מספר הספיגות של בארסה מאוד נמוך וזה לא סוד, אבל לדעתי הנתונים האלה קצת משקרים. כמוכן, הרביעייה האחורית של בארסה טובה יותר כיחידה אחת מריאל מדריד גם בגלל הלחץ הטוב יותר של בארסה בקישור האחורי, ככה אני רואה את הדברים. גם לאחר שקרוס השתלב בצורה טובה יותר ומודריץ' עוד היה כשיר ושיחק טוב - הקישור האחורי של ריאל מדריד לא באמת היה שלם.

אגב, שטות אחת שקראתי בעיתון 'הארץ' לגבי המשחק - 'דני קרבחאל לא מגן מספיק טוב לריאל מדריד'. בסה"כ עונה שנייה שלו בבוגרים והוא נפלא. נכון שהמשחק נגד אתלטיקו היה איום ונורא, אבל חוץ מזה הוא לעולם לא היה יותר גרוע מהחברים שלו ותמיד הציג רמה מנטאלית טובה.

דבר נוסף שטוחנים בתקשורת בלי הפסקה אגב - איקר קסיאס וצ'אבי. שניהם פתחו בהרכב בקלאסיקו הקודם. הפעם צ'אבי על הספסל ואולי זו העונה האחרונה שלו בבארסה. לגבי קסיאס, שמשתווה היום לראול והיירו עם 37 משחקי קלאסיקוס - עדיין יש ענן כבד, לוט בערפל. ריאל מדריד צריכה את איקר קסיאס במיטבו היום. פעם הוא היה המנייה הכי בטוחה בסגל והיום - סימן שאלה גדול. אלה לא רק המצבים הנייחים, היריבה היום לא אתלטיקו מדריד. הוא משדר קצת פאניקה והרבה פחות חד בתגובות שלו.