הסופר קלאסיקו - כבר מתחיל להימאס?

http://estaticos01.marca.com/imagenes/2012/01/13/futbol/copa_rey/1326409440_extras_noticia_foton_5_1.Xxx
ברצלונה שניצחה אמש במשחק מול אוסאסונה.

כפי ששמתם לב, עומדים להיות לנו עוד שני קלאסיקו'ס בשבועיים הקרובים, כן, "עוד שני סופר קלאסיקו" ולא "המשחק הכי מרתק בעולם פעמיים". הקלאסיקו הפך להיות דבר מאוד שגרתי, שקורה כל חודש-חודשיים בעונה, ולא רק פעמיים בעונה כמו שהיינו רגילים. אותו מסלול חוזר על עצמו, או שהקבוצה הטובה יותר מנצחת במשחק יחיד, או שבסיכום של שני משחקים, אחד נגמר בתוצאת תיקו והשני נגמר בניצחון של זו ששיחקה קצת יותר טוב. לפני שהגיע מבול משחקי הקלאסיקו, שני הערים בספרד צהלו משמחה וחודש לפני המשחק, האוהדים התחילו לתלות דגלים של קבוצותיהם על גג הבתים שלהם, ואף התחילו להכין שלטים ענקיים ויצירתיים, שלרוב העבירו מסר עוקצני לקבוצה היריבה. היום אנחנו כבר לא רואים זאת, במיוחד בגלל שחודש לפני המשחק, אנו כלל לא בטוחים שהוא באמת יתרחש. רק אצל האוהדים הקיצוניים, שאצלם הדגל תמיד נשאר בראש הגג, בכל עת, אנו רואים את הדגל של המועדון, לפחות לזמן יותר ארוך ממספר ימים בודדים, ולגבי השלטים, גם פה לאוהדים נמאס כל הזמן להכין שלטים ענקיים, במיוחד כשלרוב אותם אוהדים יש חיים שלא כוללים רק את ריאל מדריד, מה גם שאין הם יכולים להכין שלט ענקי בזמן כה קצר, ועקב כך, או שהם ממחזרים את אותם דברים שעשו בעבר, או שעושים משהו קטן שלא דורש הרבה עבודה.

אז איפה כל העניין התחיל בעצם?

http://blogg.barcaloneta.com/wp-content/uploads/2011/04/aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa08porbn1.Xxx

הכל התחיל לפני שנה וכמה חודשים, כאשר ריאל מדריד וברצלונה הוגרלו לשחק בשלב חצי הגמר של ליגת האלופות, והמנצחת תשחק בגמר של הטורניר הכי גדול בעולם לקבוצות. אותם משחקים נבחרו להיערך ב-27 באפריל, יום רביעי בסנטיאגו ברנבאו, והגומלין שישה ימים אח"כ, ב-3 לחודש מאי ביום שלישי, באצטדיון של הקטאלונים. אותם תאריכים היו באותם שמונה עשר ימים, בהם נערכו גם משחק בלה ליגה בברנבאו בין הקבוצות, בתאריך 16/4 יום שבת, וכמובן, גמר גביע המלך שנערך ארבעה ימים לאחר משחק הליגה, 20/4 ביום רביעי, הפעם המשחק נערך באצטדיון נייטרלי, במסטאייה של ולנסיה.

איזה רגש, לחץ, טירוף והרבה התקפי לב קרו באותם שמונה עשר ימים, ללא ספר היה מדובר במאורע חסר תקדים: 18 ימים, ארבעה משחקים, שלושה תארים שעליהם נאבקות שתי הקבוצות, משחקים שהם בעצם היו קובעים יותר מכל משחק אחר את זהות האלופה, מחזיקת הדביע ומחזיקת הגביע השני, וזאת בנוסף לעוד שני קלאסיקו'ס תוך ארבעה ימים בחודש אוגוסט, שגם בהם מונח תואר על הכף. אני גם זוכר שבשני המשחקים הראשונים הייתי גומר ליטר וחצי של מים במחצית אחת מתוך התרגשות. לכל אוהד של ריאל וברצלונה עברו פרפרים בבטן לפני כל משחק, כשלפניכן, היו מקסימום שני משחקים בעונה שלמה בשם "אל קלאסיקו", שעבור כל אחד מהם, היינו צריכים חודש של התאוששות על מנת לעכל את מה שראינו, אז תארו לכם כיצד היינו מרגישים באותם שמונה עשר ימים.

היה זה אירוע נדיר שלא קרה עוד מעולם, וסביר להניח שגם לא יקרה בשנים הקרובות. כמו שכתבתי כבר, בשני המשחקים הראשונים הייתי גומר ליטר וחצי של מים במחצית, על מנת לא לקבל התקף לב בכל הזדמנות של קבוצתי, או הזדמנות של היריב, אין ספק שאותם מפגשים קיצרו את השנים של כל אוהד ריאל ובארסה בזמן רב. שני המשחקים הראשונים היו מופלאים ונהדרים מבחינת הכדורגל, ולמעט כמה אירועים מיותרים, המשחקים היו נהדר גם מבחינה ספורטיבית. אך בשני המפגשים האחרים, החוסר ספורטיביות הזו השתלטה על המשחק והייתה גורם משמעותי לאיך שהוא יתפתח וייגמר. בין אם זה הצגות ברמת ברודווי של שחקני ברצלונה/טרוריזם ואגרסיביות גדולה מצד שחקני ריאל מדריד/שיפוט נוראי ומזוויע של השופטים/סתם שחקנים שהקלאסיקו עלה להם לראש בצורה לא טובה, תחליטו אתם, אבל אין ספק שלא הייתה הרבה ספורטיביות באותם שני משחקים.

שני המשחקים במסגרת הסופרקאפ הספרדי היו מעין תקצירים של אותם ארבעה משחקים שנערכו באפריל ובתחילת מאי. המשחק הראשון סיכם את שני המשחקים הראשונים של "El Cl4sicos", המשחק בליגה והמשחק בגביע המלך, בהם שתי הקבוצות הראו יכולת די שווה, כשריאל מדריד היה טוב יותר במקצת. אותו משחק התנהל ברוח טובה, כדורגל ספורטיבי שנגמר בתוצאה 2-2 ונראה ששתי הקבוצות השתלטו על עצמם, אך אותו משחק לא הזכיר בהרבה את הגומלין שנערך שלושה ימים לאחר מכן בקאמפ נואו. כמו שני המשחקים במסגרת ליגת האלופות, גם פה חוסר הספורטיביות בלטה במיוחד בעיקר בדקות הסיום. אם נתייחס לכדורגל שהיה, המשחק הסתיים בתוצאה 2-3 לזכות ברצלונה, שהייתה עדיפה על הבלאנקוס וזכתה בתואר הנכבד, בדיוק כמו שקרה במשחקים בליגת האלופות. אך למרות שהיה נראה שהמשחק לא כלל הרבה קטטות כמו לפני קצת פחות מארבעה חודשים, בסיום המשחק הגיע אותו גליץ' אחורי מטופש של מרסלו על פברגאס, שסיים את המשחק בצורה נוראית, כשדוד וייה צחק על דתו של מסוט אוזיל, ומוריניו שלח אצבע לעין של עוזר המאמן של ברצלונה, טיטו וילנאובה.

http://img72.imageshack.us/img72/392/article13827020bdedd310.Xxx http://www.footballticketsbarcelona.com/fc-barcelona-news/wp-content/uploads/2011/08/2614af147bc1a47fc5e3230e782e0120.Xxx
שתי דוגמאות לחוסר ספורטיביות שקרו במהלך הקלאסיקו'ס, בנוסף לעוד הרבה מקרים בסגנון שקרו: בוסקטס מכנה את מרסלו "קוף", ומוריניו שולח אצבע לתוך העין של טיטו וילנאובה.

אך אין בכוונתי להראות לכם שהקלאסיקו הפך להיות משחק נוראי מבחינה ספורטיבית, ושהקטטות גם מכריעות את גורל המנצחת, מכיוון שדברים כאלו כבר קרו בעבר במפגשים בין הקבוצות, נחמד לראות את הלחימה שיש לשחקנים עבור קבוצתם, מה גם שהקלאסיקו האחרון שהתרחש התנהל ברוח טובה והיה כדורגל נטו. מה שאני מנסה להגיד זה שבעה משחקי סופר קלאסיקו בשנה אחת זה יותר מדי, זה מוריד את היוקרה שיש למשחק וגורם לו להיות דבר מאוד שגרתי. גם אם מדובר באחד מפגשי הקלאסיקו הכי מרגשים מבחינת ציפיות, כששתי הקבוצות כרגע הן שתי הקבוצות הכי טובות בעולם מבחינת יכולת, בהן משחקים שני השחקנים הכי טובים בעולם שמתחרים זה נגד זה במותחן הכי גדול שנראה באותו יום, יתרה מזאת ששני המאמנים הכי טובים בעולם (בצוותא עם פרגוסון) תחרים זה נגד זה, במיוחד עם כל ההיסטוריה שיש ביניהם, אפילו כשכל זה באמת נכון ובאמת קורה, בסופו של דבר זה יתחיל להימאס, במיוחד אצל מי שלא אוהד אחת משתי הקבוצות, או שזה יגיע לרמות שאף אחד לא רוצה שזה יגיע.

אם כל מה שקרה בנוגע לקלאסיקו בשנת 2011, בנוסף לכמה עדכונים לגבי פציעות וחיסורים, קל מאוד לנחש מה יהיה במשחק, כיצד הוא ייגמר ומה כל אחד יעשה. אפילו ששתי הקבוצות ניסו להרדגיע את הרוחות ולקוות שהמשחק יהיה בצורה הרבה יותר רגועה, אני בספר אם כמה מהאירועים שקרו בעונה שעברה לא יחזרו על עצמם, קרו דברים שקשה מאוד לשכוח אותם ולסלוח למי שעשה אותם. "כזאת וכזאת תדבר הלשון - והלב ידבר בדרכו" או "אחד בפה ואחד בלב", העיקר שאתם מבינים את משמעות הביטוי. זאת בנוסף לכך שאנחנו לא מתייחסים למשחק כמו שהתייחסנו אליו לפני שנתיים, כך שלדעתי, יותר מדי משחקי קלאסיקו זה לא ממש טוב, עד עכשיו יכולתי לסבול את זה, אבל כל דבר שמשחקים בו יותר מדי, בסופו של דבר נמאס ובא לנו לראות משהו אחר. אם הקלאסיקו יחזור למתכונת של שני משחקים בעונה עכשיו, זה יכול להיות מצוין, כך גם נתרגש הרבה יותר מהמשחקים, מכיוון שעכשיו אנו רגילים לראות קלאסיקו תוך זמן קצר, ואם תעבור חצי שנה בלי קלאסיקו, אין ספר שנתגעגע אליו יותר ממה שהתגעגענו אליו פעם, לפני כמה שנים, וזה יתרון גדול בקיומם של שבעה קלאסיקו'ס בשנה.

גם איקר קסיאס התראיין אתמול לתקשורת ואמר את הדברים הבאים:"כשיש מעט משחקים אז כולם מסכימים שזה מרגש, אבל עכשיו כשיש כל כך הרבה אז זה מתחיל להימאס. לדעתי, אחרי ששיחקנו מולם כל כך הרבה פעמים, העימות כבר איבד מקסמו. בשנה שעברה, כשפגשנו את ברצלונה ארבע פעמים ב-20 ימים, זה היה חדש עבור כולנו. עכשיו זה כבר שגרה". אני אף בטוח שהוא לא השחקן היחיד שמרגיש כך.

תחשבו לרגע כיצד הייתם מרגישים כשהייתם רואים את התמונה הזו לפני 5-6 שנים, וכיצד אתם מרגישים כשאתם רואים עכשיו את התמונה הזו. אני מניח שלא מדובר באותו רגש, במיוחד אם אתם אוהדים של ריאל מדריד או ברצלונה.

הצביעו בסקר וכמובן כתבו את דעתכם בנושא, שיהיה לנו דיון איכותי ופורה! :aaa21:

 

זה מעצבן רק כשצד מסוים לא יודע להפסיד בכבוד וחייב להתבכיין אחרי כל משחק.

מעבר לזה, אני פריק של קלאסיקו, זה אחד משני המגשים שאני הכי מחובר רגשית אליהם. אז לא נמאס

 

לאוהדים האמיתיים אף פעם לא נמאס. לאוהדי את' וולנסיה נמאס, אני יכול להבין אותם, אבל אני לא מסכים איתם. פשוט חבל שצד אחד כל הזמן מתבכיין במידה והוא מפסיד. פעם היה כבוד מצד השחקנים למעמד, גם למאמנים.

 

לי נמאס אבל לא בגלל המשחק, אלא מה שקורה מסביב המשחק במדינה.. לראות את כל הילדים הקטנים שלא מבינים בכדורגל עם חולצות של ברצלונה, וכל מיני בנות מושפעות משחקות אותה מבינות עניין זה מגעיל ונמאס עליי... מהמשחק עצמו אני תמיד מרוצה ונהנה לא משנה מה קורה

עוד מעט כאשר בארסהמאניה תסתיים ותחלוף לה מעל לאדמותינו נחזור ליהנות מקלאסיקו אמיתי ומבלי כל הרעש המוגזם שמסביב... זה יחזור להיות קלאסיקו וכדורגל לא הופעה של ג'סטין ביבר

 

לא, נהפוכו - המשמעות והיוקרה של המשחק הזה בין השתיים עלה עשרות מונים ביוקרה שלו בשלושת השנים האחרונות, גם עקב סוללות הכוכבים בשתי הקבוצות, עקב הכוח של משחק אחד בינהן להכריע את גורל האליפות ועונה שלמה למעשה ועם כמה שעצב להגיד השליטה של ברצלונה והרצון שלנו להחזיר את הכבוד.

אפשר להגיד שפשוט אחרי הרצף המדהים של הקלסיקואים שנוצר בשנה שעברה(וממשיך עתה), יש טיפה פחות התרגשות לפני המשחק. אבל כשזה מתחיל, תמיד זאת אותה הרגשה של רעד בגוף מרוב מתח.

 

קלאסיקו תמיד בא בטוב.
בניגוד לשנים עברו, במפעל גביע המלך לפחות בגזרה של ריאל היו הדחות די ביזיוניות לאלקורקון ודומיה. במהלך שנה-שנתיים אחרונות היא צימצמה קצת את הפער מבחינת יכול מברצלונה (וגם הגיעה רחוק יותר בצ'מפיונס) ולכן לא מן הנמנע שיהיו יותר מפגשים, בסה''כ זה גם הגרלה, זה גם מזל (תחליטו אתם אם טוב או רע, לדעתי טוב).

ככה שאין אפשרות ליצור מצב שהקבוצות יפגו פעמיים בלבד בעונה, גם בצ'מפיונס השנה מפגש כזה בהחלט אפשרי משמינית הגמר וקדימה, אני בכלל לא אתפלא אם זה יקרה שוב. מעבר לזה, אם השחקנים (והמאמנים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx ) יתעסקו רק בכדורגל - כולנו נרוויח, גם האוהד הנייטרלי.

 

אני חושב שאוהדי הקבוצות האחרות גם נסחפים עם האנטי. אין בעיה שזה לא מעניין אותכן, אבל להשוות את המשחקים האלה למופעי ג'סטין ביבר זה פשוט סובייקטיביות לשמה. נכון שיש מכות והצגות, אבל כדורגל איכותי, מהפכים ומהלכים מדהימים גם יש. ריאל מדריד שחטה את ברצלונה בגביע המלך ואחרי משחק סופר מותח לקחה את התואר בהערכה, ברצלונה עשתה מהפכים בסופר קאפ, בליגת האלופות מסי עם מהלך לפנתאון, בליגה ריאל כובשת אחרי 20 שניות וברצלונה שוב עם מהפך.

היה כדורגל, וכדורגל משובח, אל תנסו להפוך את זה ל90 דקות של זבל, כי זה פשוט לא נכון. מקסימום, אתם מוזמנים לא לראות וללכת לליגה האנגלית שם רואים סטנגה וקוראים לזה כדורגל איכותי ותחרותי, איפה שפוחדים לשחק על הקרקע. איפה שלא יודעים לשחק על הקרקע. איפה שלא יודעים להיכנס לרחבה, איפה שמעדיפים לבעוט מרחוק. אנחנו נשמח להישאר בקלאסיקו, איפה שהאגדות נכתבות.

 

אני עדיין לא בשלב שהקלאסיקו מאוס עליי ואני מאמין שהשלב הזה עוד רחוק, אבל איפשהו זה כבר היה פחות מרגש בעונה החולפת לצפות למפגש בידיעה שיהיו עוד כמה בשבועות הקרובים. אני משוכנע שאם בשנים הקרובות תהיינה 2-3 עונות נוספות עם ריבוי מפגשי קלאסיקו, זה יגיע מהר מאוד לתחושת מיצוי.

 

יש תחושה של מיאוס בכמה מובנים.מבחינת הכדורגל,הריגוש לראות את ברצלונה וריאל מדריד נלחמות תמיד קיים,אבל מה שקורה מסביב למשחק מתחיל לעצבן קצת.הקריאות וההצקות בין שני המחנות מתחילים להימאס.שוב נשמע שאלה צוללנים ואלה בכיינים ואלה לא יודעים להפסיד,ואלה מתנפלים על השופט,זה ממש מתחיל להקשות עליי לראות את הסופר קלאסיקו.

 

אם ריאל היו קבוצת תחתית, והניצחון של בארסה היה ברור (עוד לפני שהתחיל המשחק כי במהלכו בארסה כרגע פשוט גדולה על ריאל), אולי היה סוג של מיאוס אבל ההיפך הוא הנכון. בשנתיים האחרונות לא רק שהמשחקים מרתקים, הם גם הופכים למפגשים בין שתי הקבוצות הטובות בעולם, ולפעמים גם בעלות הכושר הטוב בעולם. זה רק מוסיף למתח ומעצים את גודל המפגש וגודל הקבוצות. כל עוד שתי הקבוצות האלו יישארו הטובות בספרד, ואולי גם בעולם, לא יימאס לי לראות משחקים כאלו.
יש פסטיבל תקשורתי, מסכים, אבל הוא לא מבטל את גודל הקבוצות ורמתן.

 

כשהשוויתי בין הקלאסיקו להופעה של ג'סטין ביבר לא התכוונתי לאיכות, אלא למה שקורה כשאני רואה את המשחק הזה..

כשאני רואה משחקים של אתלטיקו/סביליה/ולנסיה האנשים שנמצאים כולם מבינים בכדורגל ובאמת נהנים לראות כדורגל... כשאני רואה קלאסיקו מבין 100 אנשים נדיר למצוא 1 שיודע מה זה נבדל, הכל זה נהיה ילדים קטנים ובנות חסרות מושג... לזה התכוונתי להופעה של ג'סטין ביבר... כמות הילדים הקטנים שלובשים את החולצות של הקבוצות כבר מגעילה

 

אז תשנה פאב.