הסטוריה גרמנית

שלום חברים, אני חבר חדש בפורום אייסוקר וב"אגף" הגדורגל הגרמני בפרט. חלקכם אולי מכירים אותי כTony מפורום אחר שאולי בגלל שהוא מתחרה אסור לפרסם את שמו. אני מתעסק המון בהסטוריית הכדורגל העולמי בכלל והאירופאי בפרט וקיבלתי הכוונה לפורום הזה ע"י המשתמש Der Kaiser שקרא את אחד המאמרים שלי שם. אז בעיקרון אם זה בסדר מבחינת ההנהלה, אשמח שפינת ההסטוריה והפיקנטריה שלי תאושר ותצליח http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx

אז הנה להנאתכם המאמר הראשון שלי שאני מפרסם כאן:



"פול ברייטנר - האריה של דור הזהב של הכדורגל הגרמני"

רעמת השיער שהוא גידל כבר בשנות נעוריו, בתוספת שתי הפאות הבולטות - כבר אז רכשו סוג של אופי קריקטוריסטי. חבל שברייטנר לא ראה את הסרט המצוייר הסובייטי הפופולארי באותן שנים על האריה "בוניפציי". ככל הנראה הוא היה מזהה בדמות הראשית של הסיפור את עצמו. אם כי רק בכל מה שקשור לתכונות חיצוניות. האופי הסימפטי של בוניפציי היה ההיפך הגמור של האנטגוניזם וההפכפכות של פול.

אחר כך, בגיל מתקדם יותר, הוא לא רק שהפסיק להסתפר - אלא גם להתגלח ולקראת סוף שנות ה70\תחילת ה80 עם הזקן ה"עוטף" שלו הוא כבר הזכיר דמות ספרותית אחרת - רובינזון קרוזו. כאן הדמיון כבר לא הסתכם רק בסממנים חיצוניים, שכן רוח ההתבודדות והניכור אף פעם לא הייתה זרה לברייטנר.

כיום, כשפול כבר עבר את גבול 50 השנים בחייו, מעטפת השיער שפעם קישטה את פניו, שהזדקנו בצורה נראית מאד לעין, נבלה והאפירה. אבל הזכרון העממי שמר אותה ואותו כפי שהיו בשנותיהם הטובות ביותר - אחד השלאגרים היותר ידועים שמושרים כיום בגרמניה נקרא "Der Afro von Paul Breitner". וכאשר נותנים מבט חטוף לעבר ה"אריה" הזה באמת נראה שהיו מעורבים כאן שורשים מאפריקה.

תקופת הילדות של פול הייתה חצויה אפשר להגיד שווה בשווה בין שתי ערים שכנות בבוואריה - קולברמור ופריילסינג. בראשונה הוא יצא לאוויר העולם ושיחק כדורגל מגיל 6 עד 10 ובשנייה כבר המשיך את החינוך הספורטיבי תחת השגחתו של אביו שעבד כפקיד. אבא ברייטנר לימד אותו את כל מה שיכל עד למעבר של בנו לקבוצה הגדולה של בוואריה שאז עוד הייתה בשלבי בנייה די התחלתיים - באיירן מינכן ב - 1970.

המעבר שלו מפרובינציה נידחת למועדון גדול בעל פוטנציאל לא היה כזה פתאומי או רועש כפי שנהוג לחשוב. ברייטנר במשך תקופה די ממושכת משך את העין של הסקאוטים של המועדונים המקצועיים המובילים של מינכן ומגיל 17 ייצג את הנבחרת הצעירה של גרמניה בתחרויות בינלאומיות (16 הופעות במדי נבחרת זו). ידידו הטוב בנבחרת הנוער הנ"ל היה לא אחר מאשר אולי הנס ואת שניהם אודו לאטק הצליח להנחית בבאיירן בקיץ 1970. בקנבאואר, מילר ומאייר רק חזרו ממקסיקו עם שיזוף בצבע המדליות שהם אספו מגביע העולם 1970 - ברונזה. את זוג הנערים עם תעוזה רבה ובמהירות הכניסו להרכב המוביל עם הכוכבים המנוסים - והקבוצה, בצורה די מפתיעה (ואולי דווקא לא) - התחזקה בצורה משמעותית.

שחקני באיירן הרכיבו את שלדת הנבחרת המנצחת ביורו 72, וברייטנר בן ה20, שערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת רק שנה קודם לכן הוכיח לכולם שהוא רחוק מלהיות האלמנט האחרון בחשיבותו בנבחרת הגרמנית שלעוצמה שלה לא קמה מתחרה עד היום.

הקריירה של פול התפתחה כמו באגדות. לקראת גיל 22 הוא כבר הוא כבר היה אלוף גרמניה 3 פעמים ונצחונות גם בגביעים הלאומיים הוסיפו לסטטוס הזה. מן הסתם, שנת השיא הייתה כמובן 1974. בעודו רק בן 22 הוא זכה עם הקבוצה האגדית באיירן בגביע אירופה לאלופות אחרי קרבות עזים עד כדי טירוף נגד אתלטיקו מדריד. מאוחר יותר באותה שנה הוא גם הוסיף לכל אוסף התארים המפואר שלו גם את גביע העולם.

באותו טורניר גביע עולם כבש ברייטנר שלושה שערים, למרות שהעמדה שלו כמגן שמאלי התאימה פחות מכל למלאכה התקפית שכזו. השער שלו במשחק נגד נבחרת צ'ילה, היחיד באותו משחק, הפך לאגדה בהווי הספורטיבי של גרמניה. הבעיטה העוצמתית מכ-30 מטרים היישר לרשת. אם היו בוחרים את השער היפה ביותר בטורניר - השער הזה היה ככל הנראה המועמד הבכיר.
בערך באותה השיטה - בעיטה חזקה מרחוק, הבקיע ברייטנר את שער הנבחרת היוגוסלבית, שהמשחק נגדה פתח עבור נבחרת מערב גרמניה את השלב השני של הטורניר. את הגול השלישי שלו כבש האריה במשחק הגמר מול ההולנדים - בפנדל שקבע שוויון 1-1. כפי שברייטנר בעצמו הודה, את הכדור מ11 מטר הזה הוא ביצע לחלוטין במקרה, כדבריו - רק כי הוא היה האדם הקרוב ביותר לכדור בזמן הנכון.

מגיל צעיר מאד ברייטנר התפרסם במנהג שלו להפתיע ולבלבל את הקהל עם האמירות הלא שגרתיות שלו. אמירות קצרות, קולעות ועוקצות. "מה שכל אחד יודע אבל אף אחד לא מעז להגיד - תמיד ייפלט לבסוף מפיו של ברייטנר" - אמר פעם אחד מחבריו. הוא התעניין בספרות מבית היוצר של מאו ומגיל צעיר אהב מאד לקרוא עיתונים מהמזרח הרחוק, מתורגמים לגרמנית. "אני מעריץ את מאו - כשבן אדם אחד מחלק לכל אחד ממיליארד בני ארצו חופן אורז ליום וכל המיליארד כקבוצה מביע שמחה, אי אפשר שלא להעריץ את הבן אדם הזה". אחרי התבטאויות בסגנון הזה דבקו בברייטנר כינויים כגון "פול האדום". ב - 1973 הניו יורק טיימז כינה אותו כ"סמל התרבות הגרמנית האלטרנטיבית". לא פחות ולא יותר.

"פול האדום" המשיך במילוליות החופשית וחסרת המעצורים שלו. העיתונאים שאפו לתעד בפנקסיהם כל משפט "אקזוטי" שיצא לו מהפה. משפטים כמו:
"אנחנו שחקני הבונדסליגה - גלדיאטורים של תקופתנו"
"פרנץ בקנבאואר ואפילו אני בסך הכל להבות קטנות בחשיכה של החברה הקפיטליסטית"
"סחר בשחקנים ותשלום עבור מעברם - פעולות חסרות ערכים שנוגדות את מהות האדם וזכויותיו הבסיסיות"
"כל עוד אני טוב - אני יכול להרשות לעצמי הכל"
"באיירן - קבוצה עלובה. אין כאן מי שבאמת יודע לחגוג חגים"

את ראשי באיירן ניתן היה להבין - בן אדם כל כך מילולי וחסר גבולות היה בלתי נסבל לטווח ארוך. כבר ב - 1973 נשיא באיירן, וילי נוידקר התעקש על מכירתו של ברייטנר ועסק בנסיונות להפטר ממנו בהקדם הפאשרי. "בקצב הזה ינהגו בקבוצה שלנו ערכים שנהוגים במגורים באוניברסיטה" - אמר נוידקר. המאוסיט האדום החזיק מעמד עוד שנה ואחרי זה קרה הבלתי נמנע - הוא נמכר תמורת 1.4 מיליון מארק לריאל מדריד. כפרידה ראויה הוא הציג בפני כולם את היכולת שלו "לחגוג חגים" וערך ל"קבוצה העלובה" ארוחה מפוארת במסעדת "ארבע העונות" במינכן. כולם הוזמנו, פרט לנוידקר.

שום קונפליקט או מחדל בכדורגל הגרמני של אותם זמנים לא עבר לאבדון מסדר היום ללא השתתפותו של ברייטנר. הוא תמיד הלך לכיוונים הכי קיצוניים שיכל בוויכוחים האלה ולרוב אימץ בהם לעצמו דמות של סוג של קדוש מעונה. בלטה במיוחד ההתנהגות שלו בסכסוך של שחקני הנבחרת הלאומית עם חברי התאחדות הכדורגל הגרמני בנושא הפרסים על הזכייה בגביע העולם של 1974.

שני הצדדים, הנבחרת על כל סעיפיה ואיגוד הכדורגל לא הגיעו להסכמה במשך הרבה מאד זמן. כצעד ראשון חברי ההתאחדות הציעו להעניק לכל שחקן כ-30,000 מארק, אחר כך 50,000. המילה האחרונה מצדם הייתה סכום "נאה" של 60,000 מארק, אבל השחקנים לא מצאו לנכון להתפשר גם על זה.
פרנץ בקנבאואר סיפר על זה: "ברגע כלשהו המאמן הלאומי הלמוט שן פשוט איבד את שפיעות דעתו, עזב בריצה את משרדי ההתאחדות ופנה בצעקות לשחקנים - אני מאוכזב מכם! מי אתם?! שחקנים או רוכלים? אני יודע מי מושך אתכם לזה - ברייטנר המורד, המאואיסט הזה!" נשמע צלצול. היה זה מנהל איגוד הכדורגל נויברגר. ההצעה שלו הייתה 70,000 "חתיכות". היינו חלוקים 11 נגד 11 - להתפשר על 70 או להמשיך להתווכח ליכוון ה-75? הקול המכריע כקפטן היה מצדי ועם כל העוצמה של התדמית שלי כיוונתי את הבחורים שיסכימו עם ההצעה האחרונה של נויברגר. מה שקרה לבסוף וכולם יצאו מרוצים מהעניין".
סיפורים כמו זה של בקנבאואר מראים על ההשפעה העצומה שהייתה לברייטנר על כל אגף וגוף שקשור לכדורגל הגרמני באותן שנים, גם אם ההשתתפות שלו במחלוקות כמו הנ"ל הייתה פאסיבית יחסית.

אבל כאן הבעיות לא הסתיימו. מגיע גרד מילר ומכריז עם רמיזה בנימה של שאלה "אתם יודעים שפול מתכוון לברוח? הוא כבר אורז את המזוודות". החברה' עולים לחדר של ברייטנר והוא, בקול רגוע לגמרי אומר "אתם עשיתם את ההחלטה שלכם". במלים האלו הוא טורק את מכסה המזוודה ומסנן בין השיניים "הכדורגל הזה שלכם בקבר".

זאת הייתה רק אפיזודה אחת שמראה את השתלשלות האירועים המאד לא פשוטה במחנה הגרמני ובמועדון של באיירן מינכן, אירועים שהיו חבויים היטב תחת ההישגים המדהימים של אותו כדורגל גרמני של אותן שנים. כך שזה ממש לא מפתיע שאחרי הניצחון בטורניר של 1974, סוללה שלמה של שחקנים פשוט סירבה להמשיך לשחק בנבחרת. ביניהם, איך לא - ברייטנר.

ראש העיר של פריילסינג (אחת משתי הערים שהוזכרו בתחילת המאמר) העלה יוזמה להענקת תואר האזרח המכובד לברייטנר בתוספת מדליה על הישגיו עבור האומה. אולם התושבים, שלקחו בחשבון לא רק את ההישגים הספורטיביים של ברייטנר אלא גם את התדמית הבעייתית שנוצרה סביבו, הצביעו נגד. נערכו בחירות חוזרות, אולם התוצאה הייתה זהה. "אני לא מחשיב את עצמי לגרמני יותר - ובטח שלא לבווארי". זאת הפנינה שהכין ברייטנר עבור תושבי העיר, שבמשך שנים הייתה בשבילו בית חם.

בפירנאים החיים כבר היו הרבה יותר נוחים עבורו. אחרי שהעביר שם כשלוש שנים הוא אמר: "בספרד גיליתי שאפשר מסתבר, להתייחס לכדורגלנים בצורה אנושית ולתת להם את תשומת הלב הנכונה והנדרשת". אבל במישור הספורטיבי-נטו שלוש השנים בספרד היו רחוקות עד מאד ברמת התפוקה והיעילות משלוש השנים של חבריו בבאיירן בינתיים. ריאל של ברייטנר וחברו הטוב גונטר נצר זכתה בשתי אליפויות מקומיות, אבל באירופה היא לא הצליחה להתקדם לשום מקום.
כשחי במדריד, ברייטנר התעסק בקולנוע במקביל לכדורגל, הביע את דעותיו לגבי מלחמת השוורים המקומית ואף תמך כלכלית בקבוצת שובתים מקומית שקמה בסמוך לאותה תקופה.
למרות השבחים של ברייטנר על החיים בספרד, בסופו של דבר, אחרי לא יותר מדי זמן הוא חזר צפון-מזרחה, חזרה לבונדסליגה. עבור רוב המועדונים מחירו היה גבוה מדי, אבל נשיא קבוצת איינטרכט בראונשווייג, שהייתה בסוף שנות ה60\תחילת ה70 אחת החזקות בבונדסליגה ואף זכתה באליפות בעונת 1966-67, שהיה גם בעל יקב וכמו כן חווה, במיוחד באותה תקופה התמכרות קשה לפאר על כל סוגיו, הסכים לוותר ולזרוק לכיוון ריאל יותר מ - 3,000,000 מארק (!) כאשר עד היום לא ידוע הסכום המדויק.

באיינטרכט ברייטנר לא הצליח אמנם להחזיר את המועדון לימי הזוהר שלו, אבל הוא הרגיש סוף סוף איך זה להיות בתפקיד הכוכב הבודד בקבוצה שהחלה להפוך לממוצעת. לרוב המצב היה שהוא זכה לשבחים בעוד שחברי הקבוצה האחרים היו "זוכים" לתלונות. הוא השתתף בצערם, גילה יוזמה והתחשבות לשם שינוי ותמיד ניסה לעודד אותם אבל זה לא כל כך השתקף במשחק עצמו. יתרה מכך, המאמן ברנקו זבץ הפך בגילו המתקדם לשתיין כפייתי ואיבד סופית את השליטה בקבוצה באיזשהו שלב.
בדיוק ברגע הגורלי הזה, נשיא באיירן המוכר לנו כבר, נוידקר התבטא בצורה מפתיעה "אני ופול דווקא הבנו זה את זה בכלל לא רע". כולם הבינו שהבוס המיואש היה מוכן להעלים עין ולשכוח את הסכסוכים של העבר רק כדי להעמיד על הרגליים את באיירן הצולעת נכון לאותו רגע, שבעונת 1977-78 הייתה במשך חלק בלתי מבוטל מהעונה מועמדת לירידה לליגה השנייה, אבל איכשהו הצליחה "לטפס" עד המקום ה - 12 בסופו של דבר.
באיירן, שאותה כבר עזב בקנבאואר ועמדו לעזוב גם חברים ישנים, יקרים וטובים נוספים כמו מילר ומאייר - הייתה זקוקה למנהיגים וכוכבים חדשים. ברייטנר, שעבורו שילמה באיירן סכום די מכובד של 1.85 מיליון, הפך לאחד מהם. שוב, אפשר להגיד. לצדו כיכב הסמל הצעיר של הדור החדש של באיירן ואחד הכוכבים הגדולים ביותר בהיסטוריית הכדורגל הגרמני, קרל-היינץ רומניגה. "ברייטניגה", כפי שכונו, תוך שנה הצליחו לקדם את באיירן עד למקום הרביעי, שנה לאחר מכן הם כבר זיכו אותה באליפות הבונדסליגה הראשונה מזה 6 שנים. היחסים של ברייטנר עם הניהול וההתאחדות היו הפעם רגועים ונאמנים בצורה לא אופיינית, אם כי מעודדת. כפרס על ה"נאמנות" הזאת, מחליפו של נוידקר, וילי הופמן, העניק לברייטנר סיכת זהב מצופה ביהלומים.

אחרי גביע העולם 1974, ברייטנר כבר לא חזר לתפקיד המגן השמאלי. לדעת רבים זה היה תפקיד "קטן" או פשוט לא ממש מתאים בשפה מקצועית יותר עבור דמות כה משמעותית ובעיקר עבור שחקן עם יכולותיו ההתקפיות של ברייטנר. כאשר שיחק בתפקיד הזה, לא הייתה לברייטנר האפשרות לנצל את הפוטנציאל האמיתי שלו, הכולל בין השאר את הבעיטות העוצמתיות נגד צ'ילה ויוגוסלביה.

כפי שנאמר קודם לכן, ב-1974 בריינטר עזב את הנבחרת הלאומית. אבל כעבור זמן קצר הוא הבין שבמצב הנוכחי הערך שלו ככוכב כדורגל ודמות משמעותית בפולקלור הספורטיבי הגרמני - נמוך בהרבה. הוא ציפה שההתאחדות תשלח אליו את הבקשות, אבל זה לא קרה. אז הוא נאלץ לבקש את מקומו חזרה בעצמו. התשובה הייתה חיובית, אולם ב-11 באוקטובר, 1975, ביום המשחק של הנבחרת בדיסלדורף מול היוונים - הפכה היא לשלילית.

הפעם ברייטנר תלה את מדי הנבחרת לשש שנים שלמות. וכאשר באותה תקופה הוא היה בפריחה מחודשת בבאיירן, החלו להשמע הקולות שעודדו את ההתאחדות להחזירו לנבחרת. זו הייתה תביעה לאומית, אבל גם ברייטנר עצמו הבין שזאת ההזדמנות האחרונה שלו להציג את כישוריו במדים הלבנים-שחורים של גרמניה המערבית. גם הכסף שיחק פה תפקיד. באופן כללי, ברייטנר עדיין ניסה להרוויח מכל כיוון שרק היה מסוגל להגיע אליו. בעיקר מהזקן. הרי לאיזו מטרה הוא "השקיע" כל כך בגידולו? הזקן "הטפיח" את חשבון הבנק שלו בצורה ניכרת. עבור סכום כזה הסכים פול להתגלח ו"להכנע לסכין" של החברה שהשתמשה בו לפרסום תכשירי אפטרשייב.

שנת 1981 הייתה השנה האחרונה בקריירה של ברייטנר שבה הוא זכה להצלחה ניכרת ולא שגרתית. במשאל של מגזין "פראנס פוטבול" הוא הגיע למקום השני ככדורגלן השנה אחרי... רומניגה. אולם, העיתונאים המקומיים, שהבינו יותר לעומק את התרומה של שניהם למען באיירן והנבחרת מיקמו אותם בסדר הפוך - ברייטנר היה הראשון.

ההזמנה המחודשת לנבחרת - משמעותה הייתה ויתור על ברנד שוסטר והעברת פליקס מגאת' למקומות נידחים יותר בסגל. שני השחקנים הצעירים האלה, שהיו רק בתחילת דרכם, היו מסוגלים ליצור ביחד קישור נפלא וכמעט בלתי מנוצח, אבל לא היה מנוס מכך, שיחסיו של ברייטנר היו מתוחים גם עם הראשון וגם עם השני. בטורניר גביע העולם של שנת 1982 ברייטנר לא התבלט יותר מדי, הדעה הרווחת היא עד היום שהפוטנציאל של הנבחרת ירד בצורה ניכרת כתוצאה מהויתור על שוסטר ומגאת', שוב - באשמתו של ברייטנר. אמנם צמד "ברייטניגה" הצליח לכבוש בגמר שער ניחומים יפייפה, הנבחרת האיטלקית פשוט הייתה גדולה עליהם באותו ערב.

בעשירי בינואר, 1983 - שיחרר ברייטנר את הודעתו האחרונה והמפתיעה: ההודעה על סיום הקריירה הספורטיבית. "13 שנה בעסק הזה הספיקו לי ויותר מזה". אולי אחד השיקולים הכי משמעותיים ביצירת ההחלטה הזאת היה הפציעה בברך שממנה סבל ברייטנר, אבל הוא מצדו טען שהוא פשוט רוצה "לפרוש בשיא", בדיוק אחרי שהוא נתן הופעה לא רעה בגביע העולם וכאשר הוא נמצא בתקופה טובה מאד עם באיירן.


ביוני 1983 ערך ברייטנר את הופעת הפרידה שלו על המגרש. 70 אלף איש גדשו את האצטדיון האולימפי במינכן בתקווה לראות על המגרש את מרדונה, שוסטר, רוסי, בונייק ופלטיני - שהוזמנו. אבל הם לא הגיעו ואת נבחרת שאר העולם הרכיבו מספר שחקנים ברזילאים ושחקני בונדסליגה.

שש שנים לאחר מכן, כאשר ציין לב יאשין במוסקבה את יום הולדתו ה - 60 והזמין גם הוא כוכבים שירכיבו למען המשחק את נבחרת שאר העולם, ברייטנר לא איחל לו להיקלע לאותו מצב לא נעים ואסף בעצמו את הנבחרת הנ"ל.
ברייטנר עבד במשך תקופה מסויימת כמאמן נוער, אחרי זה כיועץ טכני בקבוצת אוסטריה וינה. כיום הוא חי בעיר מולדתו קולברמור עם אישתו, בנו ושתי בנותיו (שאחת מהן מאומצת). הוא כותב בעיתון "בילד" ועובד כשדרן טלוויזיה באחד הערוצים הגרמניים.


ובכן, זהו סיפורו של אחד השחקנים המהפכניים בכדורגל האירופאי של פוסט-מלחמת העולם השנייה. אדם שלא פחד להביע את דעתו (להבדיל מרבים שעבדו לצדו) ואדם שאפילו התבטאויותיו לא הצליחו להעלים מעיני הציבור והעולם את הכישרון המדהים שלו במשחק. בגלל האופי והייחודיות שלו בחרתי להתחיל דווקא ממנו את אשכול ההסטוריה הגרמנית.

תהנו! :aaa031:

 

ברוך הבא !

יופי של כתבה. אתה מוזמן להתבונן בדיון כתבות הצבע של הפורום הזה. אני בטוח שימצא חן בענייך.

יוני.

 

בהחלט שאפו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx

ד"א ברייטנר היום אם אני לא טועה בצוות ההנהלה של אותה "קבוצה עלובה" ( http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx ).
לגבי המהפכים בקריירה שלו, ההצלחה קצת עלתה לו לראש, אבל בסה"כ אחד השחקנים הטובים בדורו.
ושאלה, חשבתי שהוא היה פלימייקר, אבל כאן קראתי שהוא היה מגן שמאלי, אז מה נכון ?

נ.ב ברוכים הבאים

 

אם אני לא טועה הוא שיחק גם כמגן שמאלי במשך איזושהי תקופה.

 

דני, פול התחיל את הקריירה שלו ושיחק גם חלק נכבד ממנה כמגן קיצוני ( או מגן שמאלי תוקף), עם הזמן ובמיוחד מאז החזרה שלו ממדריד הוא התקדם יותר לתפקיד הקשר עושה המשחק (מ"ס 10).

מעבר לזה כתבה מופלאה ונדירה, שאפו לך על כך אנתון.

ההצלחה די עלתה לברייטנר לראש, זה גם עוד פקטור שהפך את ברייטנר לאחת הסנסציות של אותה תקופה, לא רק בתחום המגרש אלא גם מחוצה לו. צריך לציין שהיה לו גם ככדורגלן טור קבוע בעיתון "בילד" בו הוא נהג לבקר את כווווולם.
הוא היה מהפכן, אחד הסמלים לכך גם היתה התיספורת (הלוק האפרו) שלו וכמובן גם הפה שלו.
אפשר להוסיף לכתבה גם שהוא היה כעבור כתב ב"בילד", הוא היה שחקן תיאטרון שיחק במחזה " פוטטו פריץ(1976)" ואף קיבל בטלויזיה הבווארית תוכנית משלו " מגזין הכדורגל עם ברייטנר " (שהרזיקה רק 6 פרקים). הוא היה גם מאמן הנבחרת הגרמנית למשך 17 שעות אחרי פיטורי ברטי פוגטס. , אבל נשיא ההתאחדות שסיכם אותו רק לפני החליט לשנות את דעתו זמן קצר אח"כ מאחר והוא לא האמין שברייטנר מספיק נאמן וכי הוא לא היה דיסקרטי לגבי השיחה בינהם והעביר את המידע על השיחה לבן אדם פלוני.

מ 2007 הוא עובד במחלקת הסקאוטינג של באיירן מינכן ומפרשן עבור ARD.

 

סלחו לי אבל האם מישהו יכול להגיד לי איזו תמונה רואים אצלי בחתימה? אני רוצה להיות בטוח כי כבר קרו מקרים שמה שאני ראיתי בתור חתימה זה לא מה שאחרים ראו.

 

תודה :aaa025:

אני אחליף לדיטר הנס עם התחבושת על הראש המדמם אבל תודה בכללי!

 

אני יודע שזה קצת קטנוני, אבל אני חייב - זה פאול ברייטנר ולא פול (לשמחתנו הגדולה).

 

הכוונה היא למשחק מילים עם "הלך חלק".

 

לכן אנשים צריכים להפעיל קצת את התארים האפורים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx